TEST

ברכת השפע בצלחת – צלי בקר עם שזיפים, שורשים ויין

כשסיני רוצה לברך סיני אחר בשנה טובה הוא מברך אותו בשפע עם קריצה ברורה לתחום הכלכלי. מצמידים את הידיים ומשקשקים אותן כאילו בינהן יש קופה מלאה במעות.

אני מתה על המילה "מעות". היא מזכירה לי ישר את הסיפור הנהדר של שלום עליכם "מעות של חנוכה" וגם את התקופה בה אספתי שקל לשקל בחדר הכביסה של אמי, כדי שיהיה לי המון כסף כשאני נוסעת לרחובות עם חברות. עד היום, כשאני רואה שקל קטנטן, אני קצת מתרגשת וישר רוצה לאסוף אותו. בכל התיקים שלי יש מעות מפוזרות, ליום שהארנק יתרוקן ואזדקק להן. אני אף פעם לא מכניסה אותן לארנק, רק ככה זורקת אותן במעמקי התיק והן מקשקשות לי צלילים של שלווה.

"קונג היי פאט צ'וי" הייתי משננת את הברכה לפני ראש השנה הסיני ותוהה איזו חיה תעלה הפעם בגורל ותנצנץ בעיר הנוצצת תמיד, מכל מקום, בכל פינה. "על מה את חושבת שאת מאחלת למישהו שפע" שאלה אותי פט, מזכירתו של הבריטי. "על אוכל, שתמיד יהיה לו אוכל על השולחן" עניתי בכנות ופט הסתכלה בי במבט הסבלני שלה, שלא אומר כלום, עיפעפה בחן ורק אמרה "אסור לחשוב על אוכל. שכל אחד יבחר את השפע שלו. יש אנשים שיש להם הרבה אוכל אבל אין להם בריאות או אהבה. הסינים לא בוחרים בשביל אחרים את השפע שלהם…" חינכה אותי בובת החרסינה הקטנה ואני ידעתי שהיא משקרת ומתייפייפת. כשהם חושבים על שפע הם חושבים על כסף.

"תמיד תשמרי קצת לעצמך. הוא נותן לך דולר, שימי בצד עשרה סנט" אמרה לי פו הזקנה שבאה לתפור אצלנו וילונות. האמת שממש לא רציתי לכסות את החלונות שצופים לנמל ההומה, אבל יום אחד גילה הבריטי שהוא לא מחזיק לבד בתחביב ההצצה לשכנים עם משקפת ושמאחורי החלונות מסתתרות עוד משקפות ומאחוריהן עיניים חקרניות.

מצאתי את פו התופרת ברחוב צדדי בקאולון, בחנות של הפקיסטני החמדן. היה לו מבט שבבת אחד יכול היה לאמוד את כולי, לנדוד במהירות האור מהמחשוף, לתחת, לשפתיים ושוב למחשוף ולעצור שם. הייתי באה אליו לתפור מכנסיים וחולצות ותמיד חשדתי שהוא מפעיל את נוהל "חמדן" כשאין לו כוח להתמקח איתי על המחיר. המבטים שלו היו מבריחים אותי מהר מהחנות, וככה גם האצבעות המשוטטות שלו והשפה העבה שהשתרבבה בכל פעם שהיה שולף את המטר למדוד את הקורבן.

שנאתי את המדידות שלו. כשהוא היה מודד היו פתאום צצים מהשד-יודע-איפה כל מיני דודנים ובני דודנים ועומדים בפתחים החדרים והמחילות של חנותו ומסתכלים טוב טוב בנמדדת, כולם חמדנים כמו הבוס הגדול. הבריטי שנא שאני הולכת לשם לבד ואני שנאתי ללכת לשם עם הבריטי, כי תמיד מרוב מהירות הייתי בוחרת בדים שבחיים לא הייתי לובשת אחר כך. אז הלכתי לבד והתפללתי ששום דבר איום ונורא לא יקרה לי, כי תמיד דמיינתי שבחדרים האחוריים יש מערכת מחילות סודית שמובילה עד פקיסטן. העדפתי להגרר למרכז קרצ'י באיומי שבריה ולא ללכת עם המבט המשועמם של הבריטי ועם ה"אוף שמוף" שלו.

אחרי דין ודברים עם הפקיסטני החמדן שדפק לי מחיר על הוילונות, כאילו מדובר בכיסוי הטאג' מאהל כולו, ויתרתי על שירותיו הטובים והחלטתי לארוב לאחת התופרות שלו בחוץ. היא בטח תהיה זולה ממנו ושקטה וגם לא תבוא עם מבטי החמדנות. לא התחשק לי שהמבטים האלה ישוטטו לי על הקירות.

פו הזקנה יצאה ראשונה. היתה לה גיבנת קלה והיו לה משקפיים עבים וצמה דקה, עשוי מכמה שערות, מגולגלת ומהודקת. צדתי אותה והעברתי אותה במהירות את הכביש. פו כל הזמן הסתכלה לכיוון המתפרה של החמדן וביקשה שנלך לגן הציבורי הסמוך לסגור את פרטי העיסקה.

500 דולר הונג קונגי לחדר, לא כולל בד, כולל ארוחה חמה. לחצנו ידיים ופו התרחקה ממני כשפניה אליי בתנועות השתחוות קלות. "לא צריך, ליידי, לא צריך" נופפתי לעומתה בתנועות ביטול, אבל פו רק המשיכה להתרחק בצעדים קטנטנים לאחור תוך השתחוויות בלתי פוסקות. הבנתי שאת הטקס הזה עליי לסיים מיד, לפני שהיא תגיע לכביש ותדרס, תוך כדי הליכה אחורה, אז פשוט הפנתי את גבי והלכתי משם. שמחה שעוד מעט יהיו לי וילונות ומאושרת שדפקתי את החמדן הפקיסטני.

הידיים של פו תפרו במהירות. היא סיימה בביתה את כל המלאכות הגסות ואצלנו היא עסקה בתיפורים עדינים ובהתאמות. היא דיברה מעט בעיקר על גברים, מלחמה וחסכנות ולפעמים שילבה את כל המרכיבים יחד באותו הגיג. לקראת שעת הצהריים היא האיטה את קצב עבודתה, כדי שיהיה ברור שבלי דלק המכונית לא יכולה לנסוע. הושבתי אותה במטבח הקטן והנחתי מולה קערה ענקית של אורז ולידה תבשיל צלי בקר ביין, כזה שנשאר לי מהערב הקודם, בו אירחנו חברים.

פו לקחה את קערת האורז ועליה הניחה את פיסות הבשר, השזיפים וכיסתה את כולו ברוטב הסמיך. שמתי לב שפו הזקנה מקפידה במיוחד בקצוות הקערה ומכסה את כל תלוליות האורז הקטנות ברוטב. זה קרה בכל פעם שפו אכלה אצלנו. תמיד כיסתה את האורז ברוטב, לגמרי לגמרי, שלא יראה לובנו.

"למה?" שאלתי אותה, מקווה שהיא תצליח להסביר לי. "אני לא אוהבת אורז, למרות שהוא חיים. כשהייתי צעירה היה רק אורז, כשאני רואה בשר, אני מדמיינת שכל הקערה מלאה בו, שאין בה אפילו גרגר אורז. רק שפע בשר, כמו אשה עשירה…" הסבירה פו, באנגלית רצוצה ובסינית שלא כל כך הבנתי.

כשפו סיימה את עבודתה הכפלתי את משכורתה ושלחתי אותה עם קופסא מלאה בתבשיל הזה, מלא הבשר הטוב, היין המשובח, ירקות השורש הטריים והשפע. "נו רייס" חייכתי אליה ופו התרחקה נושאת הקופסא במהירות, משתחווה וצועדת אחורה בצעדים קטנטנים. כשסגרתי את הדלת ראיתי אותה מניחה את הקופסא על הריצפה, סופרת את הכסף, מחייכת לעצמה ונבלעת במעלית. את הקופסא היא השאירה מאחוריה, על הריצפה.

"הכנתי את זה בשבילה!" יללתי לבריטי, נעלבת.

"את כל כך תמימה" התבעס עליי הבריטי "רק כסף יש להם בראש ובשבילו הם יספרו לך של סיפורים שפותחים לך את הארנק ומבזבזים לנו את הכסף!".

אני את האורז שלי אף פעם לא מכסה עד הסוף. אני אוהבת לדעת שהוא ישנו, כי הוא הבסיס והוא תמיד יהיה גם אם פעם לא יהיה, כמו מעות.

ביום שישי הכנתי את הצלי הזה לחברים שאני אוהבת. מוריד הגשם אמנם הכין את האורז המטמטם שלו, אבל אף אחד כמעט לא אכל ממנו, כי גילינו שהצלי הזה חובר מצוין לבורגול של התבשיל השכן.

 

מנת שפע

[print_this]

צלי בשר ביין אדום, שזיפים וירקות שורש

מצרכים (לששה אנשים):

2 קילו בשר שריר חתוך לקוביות (אני קניתי אצל אבו חילווה ביפו כי הבשר שלו מבשל לי מחמאות)

5 חתיכות של עצמות

שמן לטיגון

3 בצלים קצוצים דקיקות

2 גזרים חתוכים לקוביות

2 שורשי פטרוזיליה קלופים וחתוכים לקוביות

ארבע שיני שום קצוצות

שורש סלרי קלוף וחתוך לקוביות

3 ראשי שום לבישול חתוכים לרוחב

בקבוק יין אדום

16 שזיפים מיובשים מגולענים

סוכר, מלח

ליטר ציר עוף / מים

אופן ההכנה:

1. בסיר רחב ועמוק מחממים מעט מן השמן, מטגנים את הבשר מכל צדדיו עד להשחמה קלה ומניחים בצלחת בצד. מטגנים מעט גם את העצמות ומניחים גם אותן בצד.

2. מוסיפים את יתרת השמן ומחממים מעט. מוסיפים את הבצל ומטגנים עד להזהבה. לקראת הסוף מוסיפים את הגזר, את קוביות השורשים ואת שיני השום הקצוצות ומטגנים גם אותם מעט תוך ערבוב. מוסיפים את חצאי ראשי השום ומזהיבים אותם טיפונת.

3. מחזירים את הבשר לסיר, מתבלים במלח, פלפל ואבקת מרק (אם לא משתמשים בציר עוף), מוסיפים את היין האדום ואת המים או את ציר העוף ומביאים לרתיחה.

4. לאחר שהתבשיל מגיע לרתיחה, מעבירים את הסיר לאש קטנה ומבשלים כשעה וחצי עם מכסה.

5. לאחר שעה וחצי מוסיפים את השזיפים, מגבירים את האש עד לרתיחה, מנמיכים אותה שוב וממשיכים לבשל עד שהבשר מתרכך והרוטב מסמיך מעט, בסיר חצי מכוסה כחצי שעה נוספת.

[/print_this]

 

בשר השריר של אבו-חילווה נאטם

בסיר אחר מזהיבים בצל

מוסיפים לבצל את הגזר ואת קוביות שורש הפטרוזיליה והסלרי

אוטמים קלות גם את העצמות

מאחדים את הבשר ואת הירקות

הגיע תור היין

אם כבר להצלות באש הגהנום, אז בתוך יין מבעבע

השזיפים מצטרפים אחרונים

היש סקסי מהשום הזה?

* יש לציין שהצלי משתבח כחצי יום לאחר הכנתו.

אני מאחלת לכם שפע. של אוכל, של אהבה, של אושר, של מעות וגם של כסף מרשרש. אל תוותרו על האורז, הוא בן לוויה מצוין והוא תמיד יהיה שם בשבילכם, גם כשלא יהיה.

לאה גולדברג הגדירה שפע טוב ממני, ועל כן נסיימה בזמר:

"ביום זה פורסים את הלחם
ואוספים את הפרי אל הטנא.
ביום זה חוזרים הבנים הביתה
והבנות ממתינות בפתח.
ביום זה הולכים עננים בשמיים
לבשר מטר של ברכה לשדמה וגן.

ובעיר במבואי השווקים
עולים ריחות של חמאה ושמן
מבריקים קשקשי הדגים
שוצף, שוצף היין.
ביום זה הולכים עננים בשמיים
לבשר מטר של ברכה לשדמה וגן…"

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: בשרייןכללינעמה פלדשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (30)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Taganskt:

    איזה סיפור מקסים הצלי נראה מעולה
    במיוחד ליד המראה המרזה :)

  2. מאת איל שמיר:

    אוי איך שאת כותבת.
    מת עליך.

    ועכשיו גם מבין את טלטול הידים ההוא של הסינים שראיתי בסרטים.

    וזוכר גם איך הסוחרים הסינים בתאילנד ("מיעוט" סיני שגדול יותר מכל העם היהודי יחדיו)
    נוהגים ללטף את כל הדוכן עם שטרות הכסף הראשונים של היום (הסיפתח)
    כדי שידבוק בדוכן כסף.

    ואיך הם עושים את זה גם עם שאר הכסף של היום, אחרי שעבדו על כל אחד
    וטענו שזה הסיפתח (ב 2 בצהריים!) כדי שירחם עליהם ויקנה,
    אין להם ברירה אלא לעשות את הטקס, כדי שייראו אמינים…

    • מאת נעמה פלד:

      תודה איל, תודה רבה.
      מדי בוקר היה מוכר הרימונים והמנגוסטין שלי מלטף עם הדולרים שלי את לחיי פירותיו ומבטיח לי ילדים תפוחיים כמוהם.
      עכשיו גם אני מטלטלת את ידי ומאחלת לך שפע. איזה שתרצה.

  3. מאת דוד ויסמן:

    מעורר תיאבון. אילו בשרים מתאימים לקדירה הזו ?

    • מאת נעמה פלד:

      תודה רבה, דוד.
      בשרים לבישול ארוך. אני מאד אוהבת להשתמש בבשר שריר. גם אוסובוקו יצלח.

      • מאת דוד ויסמן:

        כמה שאלות על המתכון (אני בדיוק מכין):
        1) מוזכר במרכיבים סוכר וללא שימוש ?
        2) מוזכר שיש גם שום קצוץ בנוסף לראשים ?
        3) מהתמונות נראה ששמת גם עלי דפנה, גמבה, וצ'ילי גרוס ולא סיפרת לנו (:

  4. מאת ניצה הוכמן:

    כרגיל נעמה את כותבת נפלא,בצורה מענינת ואנו קוראים בשקיקה את סיפורייך ה"סיניים".הבשר והשזיפים נראים מאו ד נחמד ביחד…וכנראה ינוסו בקרוב
    תודה.

  5. מאת נילי:

    הסיפור מקסים
    המתכון גם.
    אבל מה העינין הזה של האבקת מרק???ישר יוצא לי החשק!! לא צריך אבקות בכלל ובתבשיל כזה בפרט!

  6. כתיבה מרתקת, נעמה!
    וגם התבשיל נשמע נהדר. והצילומים…
    כייף לפתוח את הבוקר עם הפוסט שלך!
    תודה

  7. מאת סמדי:

    וואי לי עוזבת לרגע את הסיפור המקסים ונכנסת
    בתמונות האילו על הבוקר (לרגע היתי מאושר עם הקורסון הקטן שלי )
    מדהימות מסמלות שפע בכול המובנים (אתמול סיפרתי לבת שלי על האוכל של העניים)
    (חבל שאני סתומה אני בטוחה שהריח משובח)

    נעמונת כל מילה שלך נחרטת לי בלב עושה שם רטט
    נעים

    תבורכי יקירתי בכל השפע והטוב שבעולם כולו ועוד קצת
    אוהבת
    סמדי

  8. מאת נעמה פלד:

    ברכות בחזרה על ראשך היפה והטוב.
    אני מתה על אוכל של עניים, יש בו גאונות. הסבתות שלי בישלו אוכל של עניים עד סוף ימיהן והוא תמיד היה מלא בהן.

  9. מאת מיכל:

    מתה על הבלוג שלכם. שניכם כותבים כל כך יפה. ממש צ'ופר לקרוא אתכם על הבוקר.
    שאלה: הצלי נראה נפלא – אבל אין לי עצמות-אפשר בלי? או לחילופין- לשים גרון הודו במקום?
    מתה להכין את הצלי למחר. אני בטוח לא הייתי משאירה אותו בחדר המדרגות………
    :)
    מיכל

    • מאת נעמה פלד:

      בטח שאפשר בלי עצמות. העצמות הן רק תוספת, זה הכל.
      עדיף לא להכניס גרון הודו, הוא לא מתאים. אם בא לך הכיני איתו ציר עוף.
      בהצלחה! אני בטוחה שתהני, זו באמת מנה נפלאה.

  10. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, בייגלה. בייגלה said: לא יזיק לנו קצת שפע במקום הזה. סיפור מהמחוזות המלוכסנים ברוטב של בשר, יין ושזיפים. כשאתם חושבים על שפע, על מה אתם… http://fb.me/LfvVY9ou [...]

  11. מאת אינסה:

    מה יש בבלוג הזה שכל טור שאני קוראת בו גורם לי להתרגש ולדמוע? שאני מתחברת לכל מילה ומילה בכל נים מנימי נפשי.

    הצלי הזה יוגש על שולחננו בשבת אבל ההונגריה שבי תוותר על האורז- אני אצבע ברוטב הנפלא את הפירה הכפרי המצויין של אבי.

    ברכות על הבלוג הנהדר ותודה על יוסי בנאי

    • מאת נעמה פלד:

      נהדר. אשמח מאד מאד למתכון.
      בפעם הבאה שאכין את הצלי הזה, אגיש אותו עם ניוקי או נוקדלי. תלוי באיזו ארץ יתחשק לי להיות.
      ותודה רבה רבה על המילים שלך. הן חיממו את ליבי.

  12. מאת CooknBake:

    הכנתי תבשיל דומה בסוף השבוע שעבר.
    לבשל צלי בשר ביין עם ירקות שורש זו פשוט חגיגה.

    הסיפור שלך מקסים, כייף לקרוא אותך כרגיל :)

    שתמיד יהיה לך שפע! ממה שרק תבחרי.

    XXX

  13. מאת מיכל:

    נעמה (גם לבת שלי קוראים נעמה!) יקרה, הצלי כבר על האש. נעמה שלי אחרי שכבר אכלה ארוחת ערב, הגיעה בעקבות הריח והתאכזבה לגלות שזה עוד לא מוכן. הבית מריח נפלאאאאאאאאאאא.
    תודה על המתכון ושבת שלום
    מיכל

  14. מאת מימי:

    נעמה, פשוט תודה
    התאים בול לסערה של היום, מהבוקר כבר תכננתי את הקניות
    שורשי פטרוזיליה וסלרי לא היו, החלפתי בארטישוק ירושלמי
    והוספתי כמה כפיות סוכר חום
    על נוקדלי כמו שהציעו פה למעלה
    יצא מדהים, תודה על ההשראה ועל הדיוק של המתכון!

  15. מאת ענתוש:

    איזה סיפור נפלא נהנתי מאוד מאוד. הצלי נראה סוף הדרך פתיחה חגיגית לחורף.
    נראה לי פרויקט המרק/חוני המעגל היכה גלים תרתי משמע איזה מדינה מטורפת יש לנו. שצריכים קצת גשם הוא מציץ מעל העננים יושב בסטלבט רגל על רגל ומחכה שנתחנן….נפלרטט איתו..נצעד אחורה כמו פו הזקנה. ואז שאנחנו רק מסובבים את הגב ללכת הוא בא ומכה בעוז כמי שאומר: אני פה מחליט כמה למה מתי ואיך.

  16. מאת נועם:

    צודקת. אין שום רע באבקת מרק, להיפך,היא מוסיפה טעם טעים לאוכל….!

  17. מאת אלה:

    הסיפור נפלא, כמו תמיד. והמתכון נראה מבטיח. ינוסה בהקדם באחד מסופי השבוע הגשומים. יש לי רק שאלה קטנה: מה הכוונה בשום לבישול? האם מלבד שיני השום פורסים לרוחב ראש שום רגיל יבש ומוסיפים לתבשיל?

השארת תגובה