קוצ'ינה תמר – טרטוריה איטלקית אמיתית בתל אביב

האסון הגדול שפוקד אותי מפעם לפעם הוא חטא היוהרה שלי. אוי איך שזה מסבך אותי שוב ושוב, אפילו כשאני רואה את חטא היוהרה שלי רכוב על גבי האגו המטופש שלי אינני מצליח לחמוק מהזדמנות טובה לנפנף בהבנתי המפוקפקת בכל נושא אפשרי . כך אני הולך ומסתבך בקורי העכביש שלי, שש לכל ויכוח בו אני יכול לירות את דעתי ודעותיי ללא כל ישוב דעת ומתינות.

לפני חודש הזמינה אותי עלמת חמד לסעוד בחברת חברותיה המצודדות ארוחת ערב צנועה. הן דיברו על המאכלים אליהם הן מתאוות יותר מכל כשהן בגלות באר שבע, הרחק הרחק מכור מחצבתן בואכה גבעתיים.
אחת מהן עצמה עיניים גדולות וכחולות ונזכרה ברביולי הבטטה של דודתה.

גבר שפוי היה, נאמר, מניח יד רכה ומנחמת על כתפה ומבטיח לה את כל רביולי הבטטה שבעולם בעוד הוא מחליק ליטוף חסר נאיביות על שער ראשה השופע. באותו רגע קם בי היצר והשטן המרקד בתוך נפשי המוזרה החליט לברור לו מכל המילים האפשריות בשפה העברית דווקא את המילים הבאות, אותן אירגן למשפט הבא שיצא מפי: "אני חושב שרביולי בטטה זה מאכל ברברי!"

"מה?" נפקחו עינהן בתדהמה "אמרתי שרביולי בטטה זה מאכל ברברי" חזרתי והעמקתי את התסבוכת . "אתה בעצם אומר שאנחנו ברבריות?"
"זה לא מה שאמרתי , אמרתי שרביולי בטטה זה ברברי"…
כהרגלי פגעתי בעצב חשוף ועל כן גרוש גורשתי מגן העדן היישר אל מיטתי הקרה לצליליו המדכאים של ניק דרייק.

מעבר להיותי דפקט מאוהב ברחמים העצמיים שלו, אני יכול להעיד על עצמי כי אני אוהב מאוד אוכל איטלקי. אמיתי. רביולי בטטה, אותו נגע מרגיז משנות התשעים, מסמל בעיניי את הפרשנות של הסועד והמסעדן הישראלי לאוכל איטלקי שהוא רחוק שנות אור מהדבר האמיתי: הוא גס , המוני כמו שרק פחמימה ממולאה בפחמימה יכולה להיות. לרוב הוא ממוגן ברביכה שמנתית בלתי חדירה כשהמהדרין מתבלים אותה עד בוש בטונות של בזיליקום ופה ושם נגיעות של אבקת מרק לדאבונותנו.

כשאחותי הגדולה – "החטא והשופטת" ומוריד הגשם שלה הפצירו בי, מה הפצירו בי? דחקו בי ! אילצו אותי לבוא ולסעוד בחברתם ב"קוצ'ינה תמר" פטרתי אותם בבוז האופייני לי: "בישראל לא יודעים לעשות אוכל איטלקי!" נחרתי לכיוונם. כיוון שמאחותי הגדולה אני מפחד פחד מוות ועל כן נשמר ממנה ונשמע להוראותיה, מילאתי אחר הדרישות ובאתי איתה ועם הדודי שלה לארוחת ערב איטלקית בקוצ'ינה תמר. משפחה לפני הכל, אתם יודעים. מה לא אעשה למען אושרה של המלכה שלומציון ובחיר ליבה. טייב, כאשר נפלנו נפלנו.

נכנסנו אל המסעדה העמוסה מקצה אל קצה באנשים הסועדים את ליבם. המארחת הסימפטית הובילה אותנו אל מה שנראה כשולחן הפנוי היחידי במסעדה. השולחן ממול שלח תזכורת מכאיבה שבלבנט מוכה הבצורת אנו חיים. מסביב לשולחן התגוללו בכסאותיהם סועדים שרכנו מעל שרידי ארוחתם כנשרים מעל פגר בסרנגטי.  לנגד אוזנינו הסובלות הם נעו בין פמיליריות לבהמיות כשהיה נדמה כי בעוד רגע קט הם ישלפו את הגזיות והוופלים ויפצחו קופסאות ליפתן פירות על השולחן בטרטורייה. הם דיברו על א' הפתיינית באותו שיוויון נפש שדיברו על השריפה בכרמל. הכל הולך והכי טוב בפה מלא.

קרסנו אל תוך עצמנו ושלחנו מבטים מכמירי לב אל עבר העוברים והשבים. אותו רגע יכולתי להאמין לעצמי כי אינני גבר מזרחי גדל מימדים אלא פרח כלבי נחייה לבנבן ופרוותי. ואז הגיעה רננה. מלצרית ארוכת צוואר מצויידת בעיניים פיקחיות וחיוך קטן המסתיים בגומת חן סולידית.

" בואו איתי" היא הציעה לנו. אנחנו הלכנו שבי אחריה אל תוך חלל המסעדה שהתגלה כחלל יפהפה ורומנטי לעילא שרוהט ועוצב בטעם טוב ובאיפוק – כמו טרטורייה רומאית ממש.
רננה הושיבה אותנו בשולחן מרווח עם כסאות בעלי מסעד גבוה המיועדים לזלילות ממושכות.

חרש, חרש הופיעה סלסילת לחם שאור בעל קרום פריך, מתפצח ופוצע חיך שלווה בפנכת חמאה צהובה ופנכה של איולי שהונשם, בחוכמה רבה, בשום, לימון ופטרוזיליה שנקצצה ביד חופשית.

שלומציון המלכה שלחה בי זוג עיניים ירוקות מניצחון, כשהמלך לצידה מחייך לעברי את חיוכו הרחב. המבטים האלו סימנו, שוב ,את קריסת הקונספציה שלי בנוגע למסעדות איטלקיות בממלכת השרב הניצחית. הפעם ההפסד עבר לשלב של תבוסה: בסדר מופתי הגיעו להן המנות הראשונות.

ביגולי ארביאטה (44 ש"ח): ספגטי עבה תוצרת בית כמובן עשוי ברוטב עגבניות. רוטב העגבניות טובל בפפרונצ'ינו – פלפל חריף איטלקי שמבעיר לשניה את חלל הפה ומיד כבה כשהוא משאיר טעמים עדינים ומרומזים של בזיליקום, שמן זית טוב וטעם של עוד .
מנה ראשונה מעולה ממש,מתובלת בחכמה ממש כמו ב… כן, כן. איטליה. אזהרת מסע, זמינו אותה רק אם אתם אוהבים חריף.

ביגולי נשכני כמו שצריך

רביולי טרטופו (52 ש"ח): צלחת פסטה עמוקה מעט כשמעליה רביולי ריקוטה ברוטב שמנת עם מעט בצלי שאלוט קצוצים מאודים מנוקד באין ספור נקודות של טרטופו שחורות. נקודות שהתפוצצו לכדי גשם מטאורים על הלשון . בראבו! בראביסימו!

ממש מרגישים את הכמהין

טורטליני ארטישוק (52 ש"ח): מנה נ-פ-ל-א-ה! מלאכת מחשבת של בצק פסטה שמולא במחית ארטישוק ומעט פרמיג'יאנו רג'יאנו וקופל ידנית לטורטליני נפלאים כמותם אכלתי רק ב… כן, כן. איטליה.
על החבורה החמה הזאת הוזלף שמן זית בהיר עם טעם מפולפל ובולט ומעל הכל כמות נדיבה של פרמיג'יאנו. אני מניח שהדבר נעשה על מנת לשלב את הטוב עם המועיל. המנה הזאת צריכה לשמש כאידאל מנחה לבצק פסטה ממולא בארץ ישראל. שונה כל כך מהפרשנות הרווחת לטורטליני ורביולי ויחד עם זאת פשוט ונכון. התמוגגנו.

זו פסטה! זה מילוי!

במהלך ההפוגה צלפה בי "החטא והשופטת " משפטי תוכחה שהוכיחו אותי בדבר ספקנותי הממארת ונטולת המרפא. בוש ונכלם הודיתי בתבוסה וביקשתי רגע לאסוף עצמי בשירותים המבריקים.

שרירי

הדודי של אחותי מזג לי קיאנטי נפלא: Mazzei 2007 שנשם בינתיים וחשף גוף שרירי וחטוב, חומציות טובה ומרעננת עם טעמים טובים של פרי אדום ומעט עור. אין כמו קיאנטי טוב להפשיר יחס פושר ולהסיר את קטרקט הסארקזם. נתתי מבט אוהב באחותי הגדולה ובנסיך כסוף השיער אגב השקת כוסות כשלא ידעתי מה עוד מצפה לי.

"עיקריות שלכם" הכריזה רננה והניחה אותן אחת, אחת בפתח הבונקר שלנו .
מוטרפים מהריח ונטולי שיטה הסתערנו ככנופיה על העיקריות :

פילה בס צרוב ומאודה עם טימין, רוזמרין, מרווה, לימון ושום (88 ש"ח): איך, איך איך, הצליחו בקוצ'ינה תמר להפוך דג בריכה שגרתי עשוי על הפלאנצ'ה למעדן? לאלוהים ולתמר הפתרונות.

מה אומר לכם? בשר הדג נותר עסיסי ועדין  והיו בו טעמים חדים של מרווה ורוזמרין כשמעל הכל איזו בשומת טובה של לימון שחיבר את הכל. המנה הוגשה עם " שפצלי "  אותם נטיפי בצק קטנטנים ומטובלים מאוסטריה. השפצלי טוגנו בהרבה חמאה חמה ונוספה להם פריכות שמלאה את הפה טעם עדין של חמאה. מנה טובה מאוד. אפשר היה לעזור לשפצלי עם עוד קצת רוטב. זה היה משמח אותם ואתנו ללא גבול.

ששש... כאן הופכים דג משעמם לגאוני

סקלופיני עגל (92 ש"ח): פרוסות דקות של בשר עגל גמיש ורך. לאחר שאלו נכתתו קלות הן אובקו במעט קמח וטוגנו להן בחמאה. אל המחבת נוספו המרווה וציר הבקר ורגע לפני ההוצאה מן המחבת הלוהטת טופטפו טיפות של לימון מעל הסקלופיני שהביאו את המנה הזאת אל סיפה של שלמות.

טעמנו שוב ושוב מהבשר העדין ברוטב הקלאסי והגאוני והתמוגגנו. שלומציון בלמה את שטף הדיבור האינסופי כשהיא מחלצת עוד ועוד פרודות של טעם טוב מתוך הסקלופיני המבריקים האלו. הרוטב של הסקלופיני עטף מעדנות את השפצלי החמאתיים, עצם את עיננו והגביר את תחושת התענוג שהתפשט והותיר גם אותי חסר מילים.

תנו לי עוד חופן מהשפצלי הזה

טליאטלה רגו ( 66 ש"ח): חדשות לי אליכם! מעודנו לא אכלנו ראגו שכזה. הראגו בושל מתערובת של בשר לבן טחון, בשר טלה טחון וכבד עוף. חכם כל כך. שילוב הבשרים המפתה הקנה לתבשיל טעם ומרקם של בשר ציד. איזה ראגו! חברים, איזה ראגו! כבד, עשיר ומנחם. עוטף טליאטלה – פסטה ביתית שבושלה, כמו כל הפסטות בקוצ'ינה תמר בדייקנות עד לתוצאה מושלמת.

מלאכת מחשבת של חזיר, טלה וכבד

בשלב הזה אני הייתי בערפול חושים מושלם, כשדודי ושלומציון המלכה חגים מעלי בשמי המסעדה בגלגולי נצחון.

מבעד לערפילי הקיאנטי והראגו גחה לה בבואתה המחוייכת של רננה. "המנות האחרונות שהזמנתם", אמרה רננה בדרך להנחית עליי מט סופי .
את שלומציון המלכה אני מכיר כבר שלושים ואחת שנים ואני מכיר היטב היטב את תרגילי ההטעיה וההסחה שלה בכל הנוגע למנות אחרונות. מצוייד במודיעין אותו אספתי כשלושה עשורים היישרתי מבט אליה ואל אגריפס המלך שישב לצידה. מלחמה כוללת ניטשה בין שלושתנו :

טיראמיסו (34 ש"ח) – מנה קלאסית שבקלאסיות בתוספת מרעננת של גראן מרינייה (אם אני מנחש נכון) בתוככי הבישקוטים. המנה היתה אוורירית כענן וטעימה עד כדי כך שכשפגשו כפיות המשחית שלנו את תחתית ודפנות הכוס בו דר פעם הטיראמיסו, יצאה בת קול עצובה מן הזכוכית והותירה אותנו המומים וכואבים.

דדד

פנקוטה (32 ש"ח) – שמנת שצומצמה יחד עם סוכר ותועפות של וניל. נותרנו כמו חכמי המשנה אוחזין בפיסה האחרונה של הפנקוטה כשזה וזה וזאת אומרין: שלי היא!

החטא והשופטת שלחה מבטים רושפים אל עבר אחיה הקטן ושיגרה איום מפורש כלפיי אגריפס המלך: " אני הולכת עכשיו לשירותים ". " כשאחזור" הטעימה בקולה "אני מצפה לראות את החתיכה הזאת בשלמותה". דודי ואני הובסנו קליל. מביטים בעיניים כלות כיצד מסתלקת לה פיסה מושלמת כל כך של פנקוטה מן העולם כשאנו מחרישים עד בוש.

גגג

ליבנו שר אריות ועל פנינו נתפשטו חיוכים מאירים מזו החדשה: יש בתל אביב טראטורייה איטלקית אמיתית. פורצה איטליה! פורצה ברלוסקוני! פורצה תמר!

עכשיו רגע של רצינות. מעולם לא זכיתי לאכול ארוחה איטלקית טובה כל כך בארץ ובדעה זו מחזיקים אף שותפיי לאותה זלילה מלבבת בקוצ'ינה תמר. החשבון הסופי הסתכם ב672 ש"ח לארוחה מהממת ומדוקדקת ,כולל יין נפלא והולם. התחושה היא כי זכינו לתמורה מלאה ויותר נכך על הכסף ששולם. תענוג אמיתי.

ארוחה זו היה בה כדי לתקן שנים של רביולי בטטה ופוקאצ'ות סתמיות במחוזות השרלטנות המתיימרים לאיטלקיות – יקחם השד! יצאנו שיכורים מאוכל ושבאים מיין לא לפני שהודנו לרננה על כך שהייתה המדריכה שלנו בקומדיה האלוהית הזו על מדוריה ונפלאותיה. הבטחנו לעצמנו כי נשוב לקוצ'ינה תמר שוב ושוב .

קוצ'ינה תמר – הצפירה 10 תל אביב
03-6390407

קטגוריות:: אוכלים בחוץכללימסעדותנדבתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (34)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת נעמה פלד:

    נדבי! כבר הרבה זמן לא נהנתי כך מביקורת מסעדה.
    החינוך שלי לא היה לשווא.
    ברוך הבא לבייגלה!

  2. מאת יעל א:

    נהנתי לקרא, מתואר מופלא. עושה חשק ללכת ממש עכשיו.
    הנדב לא נפל רחוק מאחותו הצדקת, אין כמו חינוך טוב .

  3. כתוב נפלא!
    ואכן, משנסת את המשפחה והולכת לצנן את הגעגועים שלנו לאיטליה.
    לא הותרת לנו ברירה, אחרי היירור הזה..

    תודה!

  4. מאת ציפי:

    ועוד שתי מנות שחייבים לטעום בקוצ'ינה תמר:
    בודינו פרמז'ן, הלא הוא סופלה פרמז'ן מושלם.
    גלידת שוקולד. כן. כמה פשוט- ככה מושלם. מעולם לא טעמתי גלידה טעימה כמו גלידת השוקולד של תמר. אוכלים גלידה ומרגישים עוגת שוקולד נימוחה ועשירה ועמוסה בשוקולד. מדהים.
    תזכרו לפעם הבאה.

  5. מאת יובל:

    תגידו, אתם עליתם על איזה מאגר של כותבים ולא מספרים לאף אחד?

    מה זה זה? (חכו רגע, אני לובש את המסיכה של הפולניה הלא מרוצה, בעצם, פרצוף רגיל של פולניה).

    כיף לקרוא, ברור שהפוסט נכתב על ידי מישהו שיש לו תשוקה גדולה (גדולה!) לאוכל, והפוסט הזה נכתב ממקום של הנאה גדולה.

    יאללה, תביאו עוד כזה.

    • מאת נדב פרץ:

      אמרת פולניה ואני לא התאפקתי: מדוע פולניה מחכה עד הסוף המריר של סרט הפורנו? כדי לראות אם הם יתחתנו…יובל! פולניות תמיד מרוצות בסוף . יפלו הדברים כאשר יפלו!

  6. מאת Cochavit:

    כתיבה נפלאה על מקום נפלא!!!

  7. מאת עירית לביא:

    אכלתי אצל תמר מס' פעמים, תענוג צרוף, פשוט נפלא!!!
    מתארגנים????

  8. מאת פיני יפתח פרג'ון:

    נעמה ,אחיך ניחן באינספור טיפות וסטרשייר
    של כישרון כתיבה ובלוטות' טעם רגישות.
    הממ,מזכיר לי איזה זוג תלאביבי
    שאת מכירה…

    ד"ש למוריד הגשם

  9. מאת Fanch:

    לא להאמין שרק אתמול גיליתי את הבלוג המופלא הזה.
    איזו ביקורת. ואוווו!

  10. מאת עפרה:

    אוי, עשית לי כל כך הרבה חשק!!!

  11. מאת עינת:

    וואי. מה עם איזה מתכון? נראה נפלא והטעם שאני מרגישה על לשוני הוא עוד יותר נפלא… יאמי

  12. מאת Roni Tagansky:

    אתה שומע?? זו הדודה שרצית לאמץ הבוקר
    הכנתי את המסמכים תבוא לחתום :) אתה כותב נפלא נהנתי מכל רגע
    ברוך הבא לבייגלה

    • מאת נדב פרץ:

      אני עומד גם עכשיו בערב מאחורי כל מילה שאמרתי בבוקר !
      חן חן וערב של שושנים לך וליקירייך (רוני ,במקרה שלך אלו שושני שמרים).

  13. מאת חנה:

    ביקורת נפלאה ותמונות מדהימות.
    האם אפשר לצרף לכל ביקורת כזו גם איזה מתכון מנצח בשבילנו?
    משהו פשוט שכל עקרת בית עם 2 ידיים שמאליות (כמוני) תצליח לעשות….
    תודה

  14. מאת איל שמיר:

    אני מבין שכל המשפחה שלך עוסקת בכתיבה ארוטית כתחביב? :-)

  15. [...] This post was mentioned on Twitter by David Dudi Califa, בייגלה. בייגלה said: כדי לאכול אוכל איטלקי טוב לא חייבים לטוס לאיטליה (למרות שרצוי). פסטות משגעות ובשרים מצויינים בקוצ'ינה תמר. איטליה… http://fb.me/w1glprlX [...]

  16. מאת נדב פרץ:

    אכן!אכן! אני אף הגדלתי לעשות והרחבתי את שגרת הפנאי שלי בחשפנות . כתיבה ארוטית (אהבתי) וחשפנות.

  17. מאת דנה:

    איזה יופי! נשמע ונקרא משובח. לנו הייתה חויה איומה ומאד לא מוצלחת בגלגול הקודם של המסעדה (וינס ותמר) ומאז חרם צרכנים. ניתן צ'אנס נוסף. כתבת נהדר, תטדה.

  18. מאת דנה:

    תטדה=תודה (כמובן)

  19. מאת סמדי:

    טעים שם …נהנתי לקרוא כתוב בטוב טעם

  20. המסעדה האיטלקית הטובה בארץ.

  21. מאת תמר:

    הכתיבה נהדרת ומהנה ובעיקר גורמת לך לרצות ללכת עכשיו לאכול את כל המנות המתוארות ועוד רבות.
    תודה!!!
    מה ההבדל בין המקום שישבתם בהתחלה לבין זה שהושיבו אתכם אחר כך? ואם יש הבדל איך מגיעים למקום הטוב?

  22. מאת פנינהט:

    מה אומר ירשתם את כשרון הכתיבה המופלא של אביכם בענק
    נדב אתה כותב נפלא, לא פחות מאחותך הגדולה
    אהבתי

  23. מאת CooknBake:

    נפלא להכיר עוד כותב (מוכשר ביותר) מבית משפחת שלומציון המלכה, התענוג הוא שלנו.
    וחייבת להודות שבזכות הפוסט הזה שוכנעתי סופית להגיע לקוצ'ינה תמר. עכשיו צריך לפתוח יומן, לקבוע תאריך וללכת להתענג.

    תודה על ההמלצה :)

  24. מאת ענת:

    התיאורים נפלאים והשבחים מוצדקים ומגיעים בזכות.
    מסכימה לתואר המסעדה האיטלקית הטובה בארץ. באחת ההזדמנויות שלא הייתי מאוד רעבה טעמתי מנה שנראתה לי קלילה – טלייאטלה בנדיירה – מנה של פסטה סלק עם פטריות, אספרגוס, תרד וריקוטה, ולא האמנתי שהשילום שנשמע כל כך משמים יכול להיות כל כך מעודן וטעים.

    מגיע להם שיכירו אותם, נסו, קשה לי להאמין שתצטערו.

    ענת

  25. מאת רותם:

    זוועה! זה מה שקרה לי שם אמש.
    הזמנו מקומות ל20:15 בתוך המסעדה, כשההגענו התעקשו להושיב אותנו בחוץ, רק שאותתנו שאנו מתכוונים לעזוב מצאו לנו באורח פלא מקום בפנים.
    זה התחיל מזה ש3 מנות ראשונות מהתפריט לא קיימות היום.
    הזמנו למנות ראשונות רביולי טרטופו וביגולי ארביאטה שהיו לא פחות ממושלמים!
    לעיקריות הזמנו סקלופיני עגל וטליולני עגל – קיבלנו אותם כעבור שעה ורבע (!!!)
    וזה היה פשוט לא טעים, לא מצאנו לעצמנו כ"כ תחליף אחר ששנינו נאהב ובלית ברירה החזרנו את המנות והזמנו שתי מנות ראשונות, שוב את הביגולי (הרביולי כבר נגמר ובינתיים עוד מנה ראשונה, עיקרית וקינוח אזלו) ופסטה אולי אוליו שהיו שוב נהדרות.
    חשוב לציין שהמארחת מיכל והמלצר אלון היו מתוקים אבל זה לא מספיק בקטסטרופה שכזו..
    ביקשנו לקינוח פנקוטה וגלידה בטעם קרמה, נוצ'לה ובננה. באורח פלא קיבלנו את הפנקוטה עם שאריות נייר כסף ואת הגלידה קרמה החליטו להחליף לנו בגלידת אספרסו (ממש לא לטעמנו) כששאלנו על הגלידה (על הנייר כסף כבר הרגשנו ממש לא בנוח לשאול כי קומדיה כזו של טעויות באמת נדירה)
    הוסבר לנו שהטעם קרמה קפוא מדי ולא רצו שנשבור את השיניים אז שמו לנו אספרסו (לא שאלו נניח אם נעדיף טעם אחר)
    בקיצור יצאנו עם טעם לא משהו, החשבון הסתכם ב205 ש"ח על ארבע מנות ראשונות וכלל 2 שתיה קלה. הפיצוי של המסעדה היה 2 כוסות קאווה והקינוחים על חשבון הבית.
    בקיצור טעם לא משהו מחוויה שציפינו שתהיה לא פחות מחגיגה של טעמים (ושל היומולדת שלי)
    באסה…

  26. מאת הדר:

    צירפתי את המסעדה לרשימת ה"חייבים לבדוק" שלי.

  27. מאת מיכאל:

    המנות קמצינוית והמבחר מצומצם (מנות ראשונות ועיקריות פסטה). השארתי שם אתמול 880 ש"ח והרגשתי מרומה. נכון. באשמתי. לא היינו חייבים להישאר.

  28. מאת פזית:

    נדב, כתבת כל כך יפה! אני מלאת תשוקה לאוכל הנפלא שמתואר פה…. כבר רוצה להזמין מישהו לחלוק אתי את התענוג בארוחה בקוצ'ינה תמר.

השארת תגובה