בית "לשובע" – פעם זה היה בית כנסת היום זה מקום קדוש

איש בחולצה שחורה, לא נקיה, ופנים סמוקים מהשמש יושב בשקט אוכל. בידיו הוא מגונן על צלחת המזון שלו, כמו ילד ששומר שלא יעתיקו ממנו את תשובות המבחן. נראה שהוא לועס כדי לזכור, למרות שמחר הוא יבוא לכאן שוב וגם מחר תחכה לו ארוחה חמה. בבית "לשובע" לא שואלים אותך שאלות ולא מחטטים לך בנשמה. לא שואלים אותך מאין באת ולאן אתה הולך. את השאלות כל אחד שואל את עצמו, על בטן מלאה. על הקיר כתוב בשלט לא להטריד אנשים ולא להעיר למי שלוקח סכו"ם. כבוד. במסעדה של "לשובע" נותנים לך לאכול, כאחד האדם, בכבוד ואפילו על המילה האיומה 'בית תמחוי' הם ויתרו, למרות שהיא מניבה הרבה יותר נדבות ופותחת יותר כיסים של נדבנים.

פעם המקום הזה היה בית כנסת. לפעמים התפילות באמת מגיעות לכתובת הנכונה. במקום בו עמד בית כנסת הרוס, נטוש ומוזנח, צמח בעזרת תרומות ורצון טוב של אנשים קודש הקודשים הזה. מקום שמחזיר את הכבוד לאדם. "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו…"  אומר שירו של ר' שלום שבזי, אבל זה המקום בו ננעלו דלתי מרום ודלתי מרום פתחו דלתי נדיבים.

בחוץ, על המדרכה בצומת הרחובות צ'לנוב ומטלון, אחד המקומות השחורים ביותר בעיר הלבנה, עומדים בחולצות צחורות ובפנים מעוננות שני הגברים שאחראים לנס הזה ומשגיחים על הפועלים שהעיריה שלחה לנטוע עצים. שיהיה גם מקושט.

את עו"ד גיל-עד חריש, שהקים את העמותה יחד עם אשתו שרונה לפני 25 שנים, הכרתי לפני כמה חודשים כשהם ביטלו שבת והתייצבו אצלנו בבית בשמונה בבוקר עם מכוניתם הפרטית כדי לקחת את שאריות האוכל מהמסיבה של בייגלה. את שאר השבת הם בילו ב"גגון" בית להומלסים שנותן להם מקום לאכול, להתקלח, לישון ולהזכר איך החיים היו פעם ואיך הם יכולים להיות, נטולי אדי אלכוהול וסמים. ככה הם, כבר 25 שנים, מתנדבים באהבה, סוחפים אחריהם אנשים אחרים ולא מבקשים מאף אחד דבר, גם לא מהממשלה, בשביל זה יש את הדתיים.

"מעולם לא ערכנו אירועי התרמה או העסקנו מתרימים מקצועיים" הם סיפרו לנו. למדנו מהם גם שהמתרימים האלו משלשלים לכיס הפרטי שלהם עד לחמישים אחוז מהכספים אותם הם מצליחים לגייס. "גם אף אחד בהנהלת העמותה לא מושך משכורת". הם ממשיכים. להיפך, בני הזוג חריש ערבים באופן אישי לחוסנה הפיננסי.

"כבר 25 שנה שאנחנו מצליחים לפעול מתרומות של אזרחים פרטיים וחברות שמגיעים אלינו לבד" אומר חריש, והעננה שעל פניו נשארת שם, תקועה בשמיו ומסרבת לעזוב. "אבל עכשיו הגיעו ימים קשים. זרם התרומות נחלש וגם צה"ל קיצץ לנו בקצבת שאריות האוכל, אתה יודע, התייעלות בכל מקום".

"למה אתם נראים מודאגים?" שאלתי את חריש ויוסי אביגדורי, יהלומן בפנסיה שעזב הכל כדי לעזור לבני הזוג חריש וגם מנהל בפועל את המרכז ברחוב צ'לנוב. "עכשיו שפכנו לפח שלושה קונטיינרים של מרק טוב" הם סיפרו לי ברצינות ששמורה למשברים בבורסה העולמית. "אסיר שהשב"ס שלח לעבודה במטבח שלנו קצץ קילו של פלפל חריף לתוך הסיר, עכשיו הכל בביוב, לך תבין אנשים. מחסל חשבונות עם העולם דרך המרק שצריך להגיע למי שאין לו…".

המסעדה של "לשובע" היא בעצם אולם רחב ידיים נקי. נקי מאד. הכל שם פשוט ופונקציונלי, כדי להשביע. בפתח היו ארגזים של ירקות ופירות ואישה זקנה אספה כמה מהם לתוך תיק מבד. "אנחנו מחלקים את כל מה שלא נצטרך למי שרוצה, רק משגיחים שאף אחד לא ייקח כמות מסחרית, שישאר לכולם." מספר לי חריש.

מסעדה, לא בית תמחוי

זוכרים את השיר על עדה המבשלת שכל הנח"ל מאוהב בה? לתפקיד עדה מלוהקת שולה, אשה גאה בת 90 שהנכס העיקרי שלה הוא עיניה הטובות ורוחה הצעירה. שולה עורמת על המגשים אורז, גיבץ', תבשיל בשר ושעועית, קצת סלט ומרק אדום. "למה את שמה רק חצי נקניקיה?" חריש מתעניין ומורה לשולה לשים נקניקיה שלמה. "כי ככה אמרו לי במטבח" שולה לא מתווכחת ומניחה נקניקיה שלמה על הצלחות.

שולה, בת תשעים שכוחה במותניה

על השולחנות יש בקבוקי שתיה שאל-על תרמו, בקבוקים שנפתחו בטיסה ונשאר בהם מיץ ויש גם לחם טוב שרולדין ולחם ארז העבירו הלאה. גם אגרטל קטן עם פרחים יש. "שקט היום" חריש מסביר לי "בגלל שצה"ל קיצץ לנו את ההקצבה אנחנו לא מגישים בימי ראשון לפליטים האפריקאים".

"מי יכול לאכול כאן?" אני שואל אותו. "כל מי שרוצה יכול פשוט להכנס ולקבל אוכל, חוץ מילדים. לילדים יש לנו מקומות אחרים." הוא עונה ומספר לי על 21 בתי הנוער שהעמותה מפעילה בכל הארץ, בהם יותר מאלף ילדים יכולים בכל יום לא רק לקבל ארוחות חמות אלא גם עזרה בשיעורי בית וחינוך לערכים.

"אפילו רוטשילד יכול לבוא לאכול פה, אנחנו לא שואלים שאלות" חריש מחייך בעצב. חריש ואביגדורי לוקחים אותי למעלה ומראים לי את המעון המבהיק שבנו לדרות רחוב מעל המסעדה, ואת המרפאה, ואת מרכז חלוקת הבגדים ומספרים לי בהתלהבות על 20 בתי הנוער של העמותה, ועל עוד אחד שנפתח זה מכבר, ועל העזרה לפליטי שואה ועל שאר המעונות להומלסים.

כאן נותנים כבוד לבני אדם. המעון לדרות רחוב

ואני אומר להם שלא צריך כי You had me at hello. אני שפוט שלכם. אבל אם אתם רוצים לדעת עוד על עבודת הקודש של אנשי לשובע, תוכלו לקרוא כאן.

***

אני חוזר הביתה ועל הכיריים מחכה לי סיר מרק, מהביל, כזה שיכול להאכיל 20 רעבים וליבי נחמץ. במקום שגיל-עד ויוסי, יבכו על המרק שלהם שנשפך, החלטנו לעשות מעשה: ביום שלישי ה 21 לדצמבר 'יום המרק שיביא את הגשם' הרבה מסעדות יתרמו לעמותה חלק נכבד מהתמורה למרקים שיגישו באותו יום. אתמול הלכנו להדליק את ניני ממקום של בשר על המבצע והוא, בלי לחשוב הרבה ובנדיבות האופיינית לו, הבטיח לנו לתרום לעמותה את כל התמורה ממחזור המרקים באותו יום.

גם רפי מרפאל ישר אמר שהוא בפנים, גם שרון משילה, גם עמוס שיאון מהלנה הבטיח לתרום 100% מהתמורה, ורימון מג'ירף ובינו גבסו ובועז מסאקורה ומאיר מכתית שהבטיח לפחות 50% ואביב ומאיר ממסה וניר צוק בכל המסעדות שלו, ונתי שפריר מבלזק האשדודית המצוינת, והאחים ירזין מקפה איטליה ומוזס. למעשה, כל מי ששאלנו אמר: "בטח שאני בפנים, מה אני יכול לעשות עוד?".

גיא ודרור ממיה בר בירושלים גם משתתפים מרכזים את הפעילות בעיר. דרושים רכזים בערים אחרות. בעלי מסעדות ושפים שרוצים להשתתף, אנא כתבו לנו ל yomhamarak@gmail.com איך זה עובד ומי משתתף אנחנו נפרסם את רשימת המסעדות המשתתפות כאן, בפייסבוק, בבלוגים אחרים, בתקשורת הכתובה ואולי גם ברדיו, בטלוויזיה.

אנחנו עובדים על ארגון אירוע מרכזי בתל אביב בו שפים, בעלי מסעדות, בשלנים ובלוגרים יציעו מרקים מדהימים לקהל הרחב. לא נבקש כל תמורה עבור המרק, כל אחד יוכל לבוא ולאכול, כן, כמו אצלכם במסעדה. אלא שאצלנו ליד כל סיר מרק תהיה קופסה בה יוכל הקהל לשים את תרומתו ככל שליבו יחפוץ.

אנחנו לא שואלים שאלות ויודעים שכל אחד יתרום את מה שהוא יכול. עיגול לטובה נקרא לכל אוהדינו לעגל לטובתכם את חיובי כרטיסי האשראי שלהם. זה כל כך פשוט וכל כך אפקטיבי. התרומה הממוצעת היא רק 4 שקלים בחודש. ארוחה לרעב עולה ל"לשובע" 10 שקלים. בואו נעזור להם, כי הם ארץ ישראל היפה באמת. הקליקו על התמונה למטה

הקליקו על התמונה - ביום הזה כולנו נאכל מרק

קטגוריות:: אנשים עם בייגלההרהוריםכלליפוסטים אהובים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (38)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    כל כך מחמם את הלב, שכולנו נזכה רק לעשות מצוות

  2. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, בייגלה. בייגלה said: איש בחולצה שחורה, לא נקיה, ופנים סמוקים מהשמש יושב בשקט אוכל. בידיו הוא מגונן על צלחת המזון שלו, כמו ילד ששומר… http://fb.me/NL61Xm0a [...]

  3. מאת אילן תלמוד:

    חריש עושה את זה שנים. הוא קדוש בעיני

    • הוא ואשתו ויוסי אביגדורי, ועוד מאות רבות של מתנדבים.

      קשה להגזים בגודל האתגר היומיומי שלהם. 2500 ארוחות ביום, 1000 בני נוער כל יום, חלוקת בגדים, מזון, שוברי מזון, בתי מחסה ועוד ועוד

      • מאת ציפי:

        משהו התקלקל במדינה שלנו. איך קרה שכל כך הרבה אנשים לא יכולים להשיג לעצמם מזון והם תלויים בחסדם של אחרים?
        איזו מין מדינה אנחנו?
        נדמה שהפכנו להיות בית תמחוי אחד גדול.
        מדינה של פושטי יד כמו בגלות. מין שטעטל.
        אני מאוד מעריכה את המיזמים כמו לשובע ואת מאיר השמן . אני תורמת לכל מיני מטרות כמיטב יכולתי אבל הפניות לעזרה באות מכל עבר וללא הפסקה.
        כולנו חייבים לעשות משהו.

  4. מאת מאיה:

    אני נרגשת מהעשייה שלכם כל פעם מחדש. יישר כח.

  5. מאת גילה:

    מרגש כל כך.אוסף של צדיקים אתם.

  6. אין ספק יש אנשים בעלי נשמה גדולה ואתם חלק מהם!

  7. מאת Tsvia:

    Thank you Dudi. This is one of your best, which gives a new meaning to food and eating. Good luck with the soup day .

  8. מאת טליק:

    מכיר היטב את המקום .אני עובד ממש בקרבת מקום וכל יום בשעה 11
    אני רואה את האנשים שמצטופפים ליד הספסלים שבמדרכה ממול ומחכים שהמקום יפתח.
    עבודת קודש עושים האנשים שהפכו את המקום מבית כנסת הרוס למה שהוא היום.
    אני גם יודע איזה מלחמות היו צריכים היזמים לעבור נגד ועד השכונה,הרב המקומי ובית הכנסת שנמצא בצ'לנוב פינת הקונגרס כדי לקבל את המקום לרשותם ולשפץ אותו למה שהוא היום
    אני אפרסם בבלוג שלי את יום התרומה הזה

    • תודה טליק,

      ממש מעריכים את זה. וקוראים לכל הבלוגרים לקחת חלק.

      מגיע להם. הם עושים עבודת קודש נטו 24/7 365 ימים בשנה ותמיד הרחק מהמצלמות והתקשורת.

  9. מאת דיצה:

    כל כך מחמם את הלב לקרוא על נתינה ולא על נהנתנות (וזו לא ביקורת, באמת), במיוחד בימים כה קשים כמו היום. כל הכבוד, אין מילים, תמיד נהנית מכם.

  10. מאת טובה:

    שתזכו למצוות. יישר כוח!
    שבוע טוב ובשורות טובות, לכם ולכל בית ישראל

  11. מאת אמיר צ'ייט:

    מדהים ומחמם את הלב, גם העשיה של האנשים הנפלאים האלה וגם ההרתמות שלכם לפרסם להתרים ולתרום ולשתף בקצת בעשיה המבורכת הזו את כולנו.
    זה חודר ללב , ובמיוחד בימים כאלו של הרבה כוונה טובה של המון אנשים בזמן האסון בצפון

  12. מאת avat:

    אין ספק שזה מפעל ניפלא שעולה על רוב העמותות האחרות. אחד הדברים החשובים שם זה נושא המשכורות ואיסופי הספים, שאצלם, כאמור, אין גוזרי קופונים בדרך.
    אני מכיר רק עוד עמותה אחת שכזו.

  13. מאת CooknBake:

    תבורכו!!

    אשתף בפייסבוק שלי את הפוסט הזה.

    משהו אתם!

  14. מאת אמנון:

    עני שאין מכירין אותו, ואמר רעב אני, האכילוני–אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מיד
    מפרנסין ומכסין עניי גויים עם עניי ישראל, – רמב"ם הלכות מתנות עניים……אשרכם צדיקים

  15. מאת עלמה:

    אני בפנים. שלחתי לכם מייל ונתראה ביום האירוע!

  16. [...] את הלב למאות אנשים שזקוקים לנו. לדף האירוע בפייסבוק לפרטים על יום המרק ולסיפור המדהים של עמותת לשובע [...]

  17. מאת גל קטן:

    אכן, גיל עד ושרונה הם אנשים מיוחדים במינם… כאלה אנשים הייתי רוצה לראות בפוליטיקה….
    פעם היו לוקחים שקל (אחד..) בלשובע תמורת ארוחה. באיזשהו שלב ויתרו על התשלום כי היו אנשים שזה היה יותר מידי להם…

  18. מאת נ.:

    שאלה לדודי שלא קשורה לפוסט זה – למרות שמאוד התרגשתי ממנו: דודי יקר, על איזה אתר אתה ממליץ בבדיקת נתונים על בלוגים? אלקסה או שיש אתר מומלץ נוסף/ אחר?

  19. תבורכו על הרצון היוזמה והמשאבים
    כן ירבו אנשים כמוכם, ישר כח
    מצווה גדולה
    ברוך☺

  20. מאת סיירת הורים ברשת:

    זה מרגש שיש מקומות כאלה שעוזרים למי שצריך באמת!
    בואו נעזור לאלה שמשתמשים בסמים- להילחם ולהיגמל מהמחלה הנוראה הזו – הסמים.
    הצטרפו למאבק: http://www.antidrugs.org.il/default.asp

  21. מאת איבי:

    מחמם את הלב, אני אשים קישור בפייס

  22. [...] למרקים שיגישו באותו יום. אנא הקדישו 5 דקות לקרוא את הפוסט היפיפה בבלוג של בייגלה על פרוייקט חשוב זה! Related Posts:ירוקכשר לפסחפאי [...]

  23. מאת חניתה:

    מרגש ומחמם את הלב, היוזמה ברוכה ומבורכת וכרגיל אתם במיטבכם, תרתי משמע אבל למה ללכלך?
    הכותרת עוקצת לחינם והסיומת של המשפט הזה ממש מיותרת וחוטאת לאמת "ככה הם, כבר 25 שנים, מתנדבים באהבה, סוחפים אחריהם אנשים אחרים ולא מבקשים מאף אחד דבר, גם לא מהממשלה, בשביל זה יש את הדתיים."
    שאני אמנה לך את כל העמותות שעוזרות ימים כלילות לכל דורש? אם במזון, ביגוד והנעלה, ציוד לבית הספר, הצלת תינוקות מהפלה על רקע קשיים כלכליים ומה לא? ואני מדברת בעיקר על חרדים.
    ומה אתה יורד על דתיים??? אנחנו עושים צבא ממש כמוכם, והולכים לאוניברסיטה ומשתלבים בכל התחומים כמו צבא למשל, בדרגים הכי מכובדים ובסיירות המובחרות. אנחנו אפילו משלמים מיסים. היית מאמין?
    האמירות שלך פוגעניות וגזעניות ואתה צריך לחשוב על זה פעמיים. אני מאוד אוהבת לקרוא אתכם אבל אם הנימה הזאת תמשיך אני אאלץ להיפרד מכם לשלום.
    אם אתם כותבים על אוכל, תישארו באוכל.
    למה לכם פוליטיקה עכשיו? שלא לדבר על שקרים במצח נחושה.

    • מאת אביחי:

      מסכים עם כל מילה של חניתה!
      למרות המפעל המדהים ואוהב האדם שהקימו "לשובע", בהערות המיותרות (בלשון המעטה) של הכותב הוא מצליח להרחיק אותי (ואני בטוח שלא רק אותי) ולו במעט מהעיקר שהוא תמיכה במפעל, וחבל.
      דודי כליפא, יוטב לכולנו אם ננסה להתרכז באהבת חינם ובתמיכה בגופים שעושים זאת, מאשר להמשיך את מעגל שנאת החינם שכה אופייני לנו.

      בהצלחה לכולם ול"לשובע".

  24. מאת אלי:

    דודי יקר;
    אולי תרצה לדעת שבית הנוער החדש שפותחת עמותת לשובע יימצא בפרדס כץ,
    מקום שבו אני ואחותי לוריס היקרה [לשנינו] חיינו את שנות הנעורים שלנו,
    היוזמה שלך פוגעת לי ישר בלב

  25. כל הכבוד על היוזמה הנהדרת!
    אנסה לעודד עוד מסעדות בראשון להצטרף,
    כמו כן אשמח לדעת איפה ומתי האירוע המרכזי באותו היום ?

  26. [...] העמותה פעילה בתחום העזרה לנזקקים, ובין השאר מפעילה את בית "לשובע" – מסעדה המספקת אוכל חם לכל אדם הבא בשעריה. העמותה [...]

  27. [...] בכל מקום אחר, אבל את הכסף ממכירת המרק המסעדה תתרום לעמותת "לשובע" – עמותה שפשוטו כמשמעו, מאכילה אנשים שלא יכולים [...]

  28. מאת עמית:

    כל הכבוד לכם! ישר כוח!
    מחכה לראות את רשימת המקומות

  29. מאת רן:

    כבר שנים שאני עוקב אחרי הפעילות שלהם. יוסי אדם מדהים מהיכרותי אותו במסגרת אחרת. אדם נפלא מלא אהבה, צדק, חמלה ומה לא.
    כל הכבוד על הפעילות שלכם. פשוט מבורכת

השארת תגובה