ריבוליטה – מרק לחם איטלקי מושלם ליום סגריר

פעם, כשקסטרו היתה רק חנות באלנבי, היתה כאן אימפרית אופנה אחרת. היו בעצם שתיים. האחת, אלסקה, של אקירוב לפני המגדלים והמלונות והעושר הגדול, ולשניה קראו אבי מודל.

הייתי בן 22 בלי בגרות ובלי עבודה כשאבי, בן דוד של אמי וקיסר האימפריה, שאל אותי אם אני רוצה לעבוד אצלו.

"במה?" שאלתי.

"תהיה סוכן" הוא ענה.

מהסיפורים במשפחה ידעתי שאבי הוא אחד ששיחק אותה. שהוא והאחים שלו מייצרים בגדים, ונשים בכל הארץ קונות אותם כאילו אין מחר. הן קונות בגדים והם אוספים דירות ומכוניות. מה שלא ידעתי והפתיע אותי הוא שהוא גם בעסקי ריגול.

"בטח שאני רוצה" הסתכלתי עליו בהערצה ודמיינתי את עצמי מתרועע בקזינו עם כוס מרטיני ביד עם שון קונרי, רוג'ר מור והחתיכות שלהם.

האימונים לסוכנות החלו למחרת בבוקר כשרפי המחסנאי דחף לי ליד 25 קולבים מלאים בבגדים צבעוניים ואמר לי ללכת לחפש את ז'אקי הטורקי. הוא כבר ילמד אותך.

כבר בצהרי היום הראשון ז'אקי גילה לי את מקום המפגש של כל הסוכנים הטורקיים. זה היה ברחוב השוק בתל אביב, במסעדת פועלים בשם פני. כל הסוכנים ישבו ואכלו מאכלים משונים כמו קבאב עם יוגורט למעלה. זה היה מוזר אבל ממש טעים.

"למה צחקת קודם?" שאלתי את המורה הטורקי שלי?

"כי החזקת חצאית ביד ואמרת לה: תראי איזו שמלה יפה"

לא הבנתי למה הוא מתכוון ומה ההבדל, אבל הייתי בטוח שאלמד את כל שמות הקוד ממש מהר. כי ממש רציתי להיות סוכן.

ובאמת תוך מספר חודשים למדתי מהטורקי שלי מילים כמו: קונפקציה, קולקציה, קונסיגנציה, שוטף פלוס, בובל, שלאגר, גזרן ובונדד שלכולן הייתי בטוח שיש משמעות אחרת.

ואז נשלחתי, ממש לא מוכן, למשימה הראשונה שלי בחו"ל.

"אתה נוסע לדיסלדורף" אבי מודל הודיע לי בכבודו ובעצמו "יש שם שבוע אופנה ואתה יודע הכי טוב אנגלית בארגון". הסתכלתי עליו כמו על פסיכי. 'חבל שדליה רונן לא כאן, היא הייתה מתה מצחוק' חשבתי לעצמי כשאני רואה בעיני רוחי את המורה לאנגלית הכי כוסית בתיכון.

כשחזרתי אחרי שבוע בלי להבין בכלל מה קרה שם, אבי היה מבסוט. הוא לקח ממני את הפנקס השחור בו החתמתי את כל הסוכנים הגרמנים שנכנסו לחדר המלון שלי כדי להסתכל על מה הדוגמנית הפרטית שלי לובשת, ואמר שתהיה עוד שנה טובה. גם אני הייתי מבסוט כי בכל יום בבוקר הדוגמנית היתה באה ומודדת בגדים ובערבים היינו יוצאים לאכול במסעדות.

אחרי כמה שבועות קיבלתי ממנו עוד משימה. "אתה נוסע לפראטו" היה כתוב בה "לבחור בדים".

אני לא זוכר הרבה מהנסיעה הזו, ויש לי סיבה. אני זוכר עיר רטובה ואפורה ליד פירנצה והרבה מפעלים גדולים שמיצרים עם הרבה רעש באלות גדולות של בדים. אני גם זוכר שבכל צהריים כל האנשים בחליפות היו מפסיקים הכל ומתכנסים להם במסעדות לשעתיים שלוש וחוגגים משהו עם עם אוכל ויין.  ושבסוף כל ארוחה כולם, חוץ ממני, היו מקבלים קערה עם אגוזים עגולים ומפצח, וגם קוניאק.

רשמתי לעצמי לשאול את הטורקי מה העניין עם האגוזים, אבל שכחתי בגלל המרק לחם.

ביום האחרון בפראטו הלכנו למסעדה שהתחבאה בתוך יער על הגבעות מחוץ לעיר. בחוץ היה קר, גשום וחשוך ובפנים היו מלא אנשים שדיברו בקול רם וצחקו. והיתה גם אח בוערת שהפיצה ריח ממש טוב של עצים, ומטבח שממנו יצא ריח משכר של אוכל.

"אתה רוצה מרק?" שאל אותי הסוכן האיטלקי בחליפה היקרה. "יש להם כאן משהו ממש מיוחד ואופייני".

"כן" עניתי בהיסוס.

המלצרית הניחה לפני קערה ואמרה את מילת הקוד: Zuppa di Pane

לא ידעתי למה היא מתכוונת אבל הייתי ממש רעב והתחלתי לאכול. היה טעים, ממש טעים. בעצם הדבר הכי טעים שאכלתי בחיים.

בדרך חזרה כשישבנו במושב האחורי של המרצדס השחורה, מלאים גם באוכל וגם ביין, נזכרתי שלא אכלנו מרק ושאלתי את האיטלקי למה הוא החליט לא להזמין אותו. הוא התסכל עלי כמו שמסתכלים על אדיוט ופלט Zuppa di Pane.

"מה?" אמרתי.

"זה היה המרק שאכלת" הוא ענה לי באנגלית במשובשת שלו – מרק של לחם.

אבל זה לא היה מרק, חשבתי לעצמי, מרק זה נוזל ששותים ולפעמים שמים בו גם שקדים, ומה שאכלנו היה גוש של כל הטעמים וכל הזכרונות. אייל שני היה אומר ללא היסוס כי בגוש הזה היו מרוכזות כל הנחמה וכל החמלה שבעולם. אז זה היה מרק? אולי נזיד. וכזה ששוה למכור את הבכורה עבורו.

למחרת התחלתי, בעולם בלי אינטרנט וגוגל, במסע שארך כמעט עשר שנים לנסות ולשחזר את הטעם של המרק-לא מרק הזה. זה מוזר, כי אני כבר לא זוכר איך חיפשתי בלי גוגל. אבל בכל מסעדה איטלקית בה אכלתי ישר הלכתי למחלקת המרקים בתפריט כדי למצוא את מרק הלחם שאף פעם לא היה בנמצא. גם בספרי בישול נברתי לשווא, והמרק הלך והתמסמס לו בנבכי הזכרון שלי כנס חד פעמי שאולי בכלל לא קרה.

***

שנים אחרי שהבנתי שלא ייצא ממני שום סוכן חשאי, שאני לא מת על האנשים מתחום הקונפקציה ושכדאי שאלמד משהו מועיל, האנשים הטובים מאינסאד עשו לי טובה והחליטו לקבל אותי לשורותיהם. באינסאד, אי בינלאומי במרכז צרפת, היו סטודנטים מיותר מארבעים מדינות שהפכו במשך השנה שעברנו שם לחברים שלי, אבל האיטלקים, שהתלבשו הכי יפה, והיה להם גם את האוכל הכי טוב, היו החברים הכי טובים שלי. אהבתי לבלות איתם, ואני הייתי בטח מספיק מוזר כדי שהם יחשבו שאני מעניין.

אני זוכר את הרגע בו נפתרה תעלומת המרק כאילו הוא קרה אתמול.

זה היה בבית של רוברטו ברגר, שרצו עליו סיפורים על רומן לוהט שהיה לו לפני הלימודים עם כוכבת פופ איטלקיה שבסופו הוא שבר לה את הלב, או שהיא שברה לו. רוברטו עמד ובחש את רוטב העגבניות שלו. הריח היה כרגיל, נפלא. באופן טבעי שלחתי יד אל הבאגט שהיה על השולחן, בצעתי לי חתיכה ממנו וניסיתי לטבול אותה ברוטב. "מה אתה עושה?" נזעק האיטלקי שתמיד נראה כאילו הרגע יצא מז'ורנל ותיכף הוא חוזר אליו.

"רוצה רק לטעום, מה יש?" ענה הבאר שבעי חסר דרך הארץ.

"תטעם כשזה יהיה אצלך בצלחת, אני לא צריך פירורי לחם אצלי ברוטב" האירופאי נזף בברברי מבאר שבע.

"תגיד" שאלתי את רוברטו בלי לחשוב, ואולי כדי להיחלץ מהמבוכה "אתה מכיר מרק של לחם?"

"אתה מתכוון לריבוליטה?" הוא ענה לי ותיאר בפרוטרוט את המרק העיסתי שאכלתי בגבעות ליד פירנצה בחיים הקודמים שלי.

***

ואבי מודל? אתם שואלים. מה קרה לאבי מודל? האימפריה הלכה בדרך כל האימפריות בגלל קנאת אחים.

***

קבלו את הריבוליטה שלי, זו שאפשר להעמיד בתוכה כף, זו שאפשר להחסיר ממנה ולהוסיף לה מרכיבים לפי מה שיש במקרר, זו שלאחר לילה במקרר וחימום תזכיר לכם את הילדות וחיים ללא פחד ודאגה, וזו שתתפללו ליום גשם סגרירי רק כדי להכין אותה.

שווה בכורה הנזיד הזה

 

[print_this]

מצרכים לסיר גדול:

חצי קילו שעועית לבנה יבשה

כיכר לחם בת כמה ימים. הלחם האידאלי לדעתי הוא הלחם הכפרי הלבן של ארקפה, לי היה רק לחם חמניות של לה מולאן.

שני ליטר מרק עוף או ירקות מסונן

ארבעה גבעולי סלרי

קצת סלמי טוב או נקניק שמן אחר

כמה שיני שום

חצי כרוב ירוק כהה ככל האפשר

בצל סגול

5 עלי מנגולד

גזר (לא היה לי)

3 תפוחי אדמה

צרור פטרוזיליה

כמה גבעולי בזיליקום

גבעול טימין

קופסת עגבניות מרוסקות או 4 עגבניות טריות מרוסקות

קופסה קטנה של רסק עגבניות (אני שכחתי)

חצי כוס שמן זית משובח לבישול ועוד כדי להזליף על המרק לפני ההגשה.

מלח ופלפל.

[/print_this]

מה שיש במקרר

עכשיו תגידו, איך יכול לצאת משהו לא מהמם מכל הדברים הטובים האלו?

הכנה:

1.      לאחר שהשריתם את השעועית במים למשך לילה, ואולי גם החלפתם את המים מידי כמה שעות אם זכרתם, שטפו אותה תחת זרם של מים קרים.

2.      קצצו שני גבעולים של סלרי, קצת שום, קצת נקניק והכניסו אותם יחד עם השעועית לסיר מרק העוף.

3.      הביאו לרתיחה, כסו את הסיר והנמיכו את האש. ובשלו כשעה (או יותר אם יש צורך) עד שהשעועית כמעט מוכנה. מידי פעם הורידו את הג'יפה שמצטברת למעלה עם כף רחבה.

לפנק את השעועית

4.      בינתיים הכינו את שאר המרכיבים:

5.      קצצו את הפטרוזיליה, מנגולד, כרוב, בזיליקום וטימין.

איזה ריח

6.      פרסו את הבצל הסגול והתפוחי אדמה ושארית הסלרי.

לא לשכוח גזר

7.      החלו לטגן את הירקות בשמן הזית תוך סיר רחב.

8.      קודם את הירקות הקשים ושארית הנקניק

לערבב באהבה

9.      לאחר כמה דקות של ערבוב הוסיפו את העלים הירוקים

איזה יופי

10.  כשאלו מתרככים הוסיפו את העגבניות הקצוצות ואת רסק העגבניות (שאני שכחתי)

11.  המשיכו לערבב לאחר הרתיחה על אש בינונית.

אפשר גם עם עגבניות טריות

האיחוד

כשסיר השעועית הגיע לפרקו הוסיפו לתוכו את הירקות, ערבבו והמשיכו לבשל על אש קטנה עוד כ 40 דקות.

תקנו תיבול עם מלח ופלפל כדקה או שתיים לפני שאתם מכבים את האש.

האיחוד

הרכבה

1.      פרסו את הלחם וסדרו את הפרוסות בתחתית סיר רחב ועמוק.

עדיף עם לחם לבן כפרי של ארקפה

2.      כסו את הלחם בשכבת מרק

קומת קרקע

3.      סדרו עוד שכבת לחם וכסו גם אותה במרק

קומת בינים

4.      כסו את הסיר והניחו למרק להצטנן

זהו. עכשיו צריך סבלנות

5.      הכניסו למקרר ללילה (או לכמה שעות אם אתם חסרי סבלנות כמוני)

6.      למחרת חממו את הסיר על אש קטנה או בינונית והוסיפות מעט מים רותחים אם הלחם ספח את כל הרטיבות.

7.      בחשו היטב, פרוסות הלחם ייקרעו ויתערבבו.

8.      הגישו בצלחת עמוקה עם הבזקה קלילה של מלח גס והזלפה נאה של שמן הזית הכי טוב שיש לכם.

שלמות מושלמת

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה


חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: Muttipelatipolpaאוכל צמחונידודי כליפאמרקיםרסק עגבניותשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (33)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Taganskt:

    כמה צחקתי, אתה כותב נפלא
    אבא שלי יאהב מאוד את הרבוליטה

  2. וואו, מה שעשית לי..בשנת 1992 הגעתי לחודש לימודים בפירנצה כחלק מלימודי שנת השבתון שלי,היה סוף אוקטובר קפוא ואני נכנסתי רועדת מקור למסעדה וביקשתי מרק וזה מה שקיבלתי, היה כבד ,סמיך ומשביע, גם אני תהיתי לגבי המרק השונה במושגיו למה שהייתי רגילה ,אך בהחלט הרגיע:)

  3. מאת sachi:

    דיייייייייייי כבר עם ההתעללות הזאת

  4. מאת בועז:

    נראה מעולה
    אבל, אם יש משהו שאני שונא נורא זה לבשל למחר. איך אפשר להשקיע כמה שעות במטבח ולראות את התוצאה למחרת? כבוד למי שמצליח.

  5. מאת אתי:

    אח איזה כיף , מאכלים שלוקחים אותך הביתה, לחוויות שאתה נוצר בליבך , לטעמים שלעולם לא יהיה ניתן לשכפל.
    תודה
    אתם פשוט מדליקים

  6. מאת עדו ר:

    תודה. נכון שהמתכון נראה מעולה ואני אנסה אותו בטוח. אבל תודה על הסיפור. מרתק, יפה ומוחשי….

  7. מאת ציפי:

    עד שסיימתי לקרוא את הסיפור נעשה לי קר והמרק היה בדיוק במקום.

  8. מאת יעל:

    איזה יופי של תיאור, איזה טעם, ממש נפלא מרק במקום שני אחרי המרק המרוקאי הפשוט שנקרא
    ח ש ו
    HCSHU. בתאבון

  9. מאת דינה:

    בריבולטה שלי יש צלעיות חזרזירים והרבה יותר עגבניות, ככה שהוא סמוק יותר. לדעתי הכי טוב יוצא עם לחם מחמצת.
    חלום של מרק.

  10. מאת גסטרו:

    נדמה לי שאני עדין שומרת חליפה סגולה שקניתי לחתונה של בת דודה שלי באבי מודל …
    ולאור משפחתי מרובת הצמחונים- זה יצליח גם בלי נקניק ?

  11. מאת אמיתי:

    אני מכיר את המרק הזה בתור Zuppa De canne – מרק של כלבים, בגלל שמשתמשים בו בשאריות שיש בבית: ירקות שורש (יש תמיד), לחם ישן, נקניק שעומד הרבה זמן, שעועית.
    עוד אחד מסוגי האוכל המנחמים שלכל עם/עדה יש כמה (וכמה):
    חמין, Summer Pudding בריטי (לחם ישן עם פירות יער), Bread and Butter pudding (גם מאכל בריטי. דיליה סמית' משתמשת בקרואסונים שעמדו כמה ימים, אבל זאת כבר ממש שחיתות) ועוד ועוד…
    שבוע טוב לכולם!

  12. מאת איל שמיר:

    כל דבר עם לחם ישן יוצא הכי טעים והכי מנחם בעולם :-)

    (ואני חשבתי ש"אפנת ברוך" היו אמפריה גם כן)

  13. מאת גילה:

    המרק מעורר תיאבון,כאילו שחסר לי תיאבון,אבל הסיפור !אח ,איזה סיפור!אוהבת את המתכונים שלכם מאד.הסיפורים מעלפים.פוסט נהדר.בא לי לעשות טיול "בעקבות הריבוליטה של דודי".

  14. בתקופה שהיה אבי מודל, גם קסטרו עוד היה "קסטרו מודל".
    סיפור מקסים. אם הייתי נכנסת לפעמים למטבח אולי הייתי מנסה להכין,
    אבל אני אאלץ להסתפק בתקווה שאני אתקל בזה פעם באיזה תפריט.
    אני דווקא חושבת שנתקלתי בזה בטיול האחרון באיטליה. הם קראו לזה מרק עגבניות, אבל זה היה לחם רטוב ברוטב עגבניות…

  15. גדול מהחיים….פשוט ענק!
    חוץ מיזה, מתה על המרק הזה….יאלה…שיהיה קצת חורף, מכינה אותו

  16. מאת סמדי:

    רעבה על הבוקר ……………
    אתמול ראיתי גמייס בונד ועכשיו נקרעתי מצחוק

    תבורך ידיד

  17. אחחח ריבוליטה – מרק נפלא, נפלא והסיפור שלך מצחיק ומקסים כאחד.

    מגי

  18. מאת יוסף ,יוסי אביב:

    זה בדיוק זה מרק פשוט
    שכל מה שנשאר או היה בבית נכנס לתוכו
    מרק של עניים שהוסיפו לחם כדי שהבטן
    תהיה מנוחמת.
    כן הדברים הפשוטים והנעימים של ימי התום
    של ימי השלווה שיש כבוד לזמן.
    לגבי הלחם בו נשאר במתכון המקורי .
    לחם פשוט אם קרום עבה כך היו עושים פעם לחם.
    היום רוכשים אותו בהרבה שקלים.
    ברור לי שהכין מרק זה
    תודה על המתכון

  19. מאת פיני שופן:

    מעולם לא היו לי קשרים במקומות הנחשבים אבל במקרה הנוכחי בשל תקלה הייתי מאוד קרוב לצלחת……
    ואיזה צלחת זו הייתה….שפתיים ישק. ושהקנאים יחיו ויתפללו שגם הם יהיו קרובים לצלחת הזו.

  20. מאת תמנע קורץ:

    במילה אחת דודי – הורס………………….
    (כל דבר שאוכל עכשיו רק יביא עימו תחושת החמצה, כי הטעמים שנעוצים לי עכשיו בדמיון יגרמו לכל טעם אחר להחוויר לעומתם….) :-)

  21. מממממ.אח שלו כרגע אצלי על הכיריים וממלא את הבית בניחוחות מדהימים.
    שינויים קלים שאצלי עובדים נפלא.לא תפוחי אדמה – המרקם והטעם קצת מקלקלים ומוסיפים מרירות. קבנוס בקטנה מוסיף המון. מחליפה את סוג הלחם לחלה מתוקה (שאריות משבת) ואף מוסיפה כפית סוכר למרק. והכי חשוב. שוט קטן של שמן צ'ילי. מביא בטעם הפתעה של חריפות משמחת לבב אנוש. אההה ואם בערב – וודקה סטולי קפואה בצד והעסק מוווושלם.
    בתאבון

  22. מאת טומי:

    דליה רונן + המרק זה באמת חלום רטוב.

  23. מאת איציק תג'ר:

    אין על מרק ריבולטה
    תמיד מזכירה לי מסעדה בסיציליה שהמלצר מגיש גורס מעל פלפל שחור וים שמן זית בתולי
    ערבוב קטן עם הכף לקפל את שמן הזית למרק והמרק מתעורר לחיים
    פשוט אוכל מנחם ביותר מהזן המשובח ביותר יאמי

  24. מאת אמיר צ'ייט:

    איזה כייף של סיפור בשבת על הבוקר
    כתיבה משובחת ותודה תודה על המתכון הנפלא לריבולטה שאני כבר מריח אותה בשבועות הקרובים מוגשת אצלנו על השולחן :-)

  25. מאת דניאל:

    אחח… איזה מרק מנחם.

    אני מכירה גרסא של מרק לחם איטלקי נהדר עם עגבניות והרבה הרבה שום…

  26. מאת עמיחי תמיר:

    יופי של סיפור! עם המתכון נחכה לחורף!

  27. מאת חנה תדהר - להבים:

    אוי בן אדם איך אתה כותב איך!!! רק לקרא ולהשתגע על הטעם ועל החוייה. תודה על השיתוף ומה עם ספר?

  28. מאת שי-לי אורבך:

    בשביל מתכון וסיפור כזה נוצרו הגעגועים, אתה כותב נפלא ובהזדמנות הראשונה כשבחוץ השמיים יאפירו והרוח תישרוק המרק יתבשל . פשוט תודה על השיתוף.

  29. מאת עדינה קליין:

    מרק נהדר – חצי זיון! לכן כדאי לקחת שתי מנות….

  30. מאת נעה:

    בייגלה – הכנתי את מרק הלחם. אח אח אח. טעים חבל"ז (לא שכחתי להכניס כלום), מרק מעולה לימי חורף

  31. מאת שירה:

    דודי, לא מזמן נברתי בתמונות ישנות ונתקלתי בתמונה ישנה שלי לובשת חצאית שרכשתי ממך, בחנות "אבי מודל" בבאר שבע… אולי אעלה לפייס בשביל הצחוקים

  32. מאת ורד:

    היי דודי, תודה עלסיפור ומתכון נפלא,בזמנו גם נמניתי על הנוסעים לדיסחדורף(עסק משפחתי לאופנה), חוויה נהדרת לכשעצמה, במרכז הס.פ.ד. היו דוכני מזון שבאחד מהם היה מוגש מרק לבן (אולי תפוחי אדמה)מופלא בטעמו,הגישו אותו עם פרוסת לחם, האם במקרה גם אותו פענחת,והשגת,? מחפשת כבר הרבה זמן את המתכון, בתודה ורד.

  33. ככה לא עושים מרק ריבולטה
    ירק הכרחי במרק זה הכרוב השחור "כבולו נרו" באיטלקית.
    בארץ זה קייל שעשו ממנו ירק בריאות בכדי שימכר לאיזה ירק אין תכונות בריאותיות? תרד הכרחי במרק . את השעועית מבשלים וחלקה טוחנים עם מי הבישול ואילו הם מי המרק ולא ציר עוף. חלק מהירקות כמו גזר בצל וסלרי קוצצים הכי דק שבעולם וזה נקרא אודורי. וחלק מהירקות פורסים לטבעות קטנות.לא מבשלים חתיכות גדןלות של תפוח אדמה אלה חתיכות דקות וקטנות שמכניסים אותן בסוף הבישול שישארו אל דנטה . את האודורי שמים בסיר עם שמן זית ומבשלים הרבה הרבה זמן עד שזה נעשה עיסה חומה ואז ממשיכים במרק.
    אין בשר או נקניק בריבולטה. השם ריבולטה בא מזה שהמרק אכן היה של עניים שהיו מבשלים כמות ושומרים במקרר וכאשר רצו לחמם היו לוקחים מנה שהיא סמיכה מאוד כי כל הנוזלים נספגו בירקות ואז במחבת היו מחממים עם האש ומניפים את נמחבת לערבוב העיסה והנפה זו נקראת ריבולטה. עם חימום הריבולטה היו משתחררים מעט נוזלים והאיטלקים אוכלים את הריבולטה סמיכה מאוד. אני מבשל לישראלים עם קצת יותר נוזלים
    את הלחם לא מבשלים במרק אלה קונים לחם מאתמול פורסים ועושים טוסטים ומורחים בשום. מניחים בתחתית הצלחת ויוצקים מרק מעל ומעל המרק בוזקים פטרוזיליה קצוצה. את כל זה למדתי מאחד השפים הטובים של איטליה.וזה מופיע במתכוני הטיול הקולינארי שלי בטוסקנה.

השארת תגובה