גם גילה קצב היא קורבן!

שושנה ריידובסקי הייתה המורה של אמא שלי, של האחים שלי, שלי וגם של הנשיא לשעבר קצב. היא מסוג המורות הפרהיסטוריות שמשרד החינוך מסרב לשחרר ואולי בצדק. היו לה את כל אימרות השפר של "יש לי עיניים בגב" ו"הצלצול הוא בשבילי" והיא קראה לכולנו גברת או אדון, במיוחד כשכעסה. אותי היא העיפה על בסיס קבוע להירשם או להביא את ההורים.

תמונת המחזור של קצב נתלתה די קרוב לפתח המזכירות, והייתי מחפשת אותו בתמונות עוד כשהיה חבר כנסת, רק כי לא היה לי מה לעשות בהמתנה מעוררת החלחלה ללאה המזכירה הראשית והאיומה שבטח שוב תבוא לשאוג עליי שאני בושה להורים שלי ולבית הספר כולו.

אני מנחשת שקצב עשה לריידובסקי הרבה פחות בעיות. להורים של משה קצב לא היה זמן לבוא לבית הספר ובטח היו להם ים של ציפיות ממנו. תלמיד יחיד, מעיירת עולים בבית ספר אליטיסטי ומפונדרק של בני מושבים. אמא שלי מספרת איך היו רואים אותו ממהר, עם שביל בצד וילקוט עור, בדרך העפר המובילה מהקריה אל בית הספר.

אחרי שנים, מאותה הדרך בדיוק, אני ורחל סבן היינו בורחות מבית הספר לשוק של קרית מלאכי. אז נכון ששנים ארוכות הייתי בושה להורי וציוני היו כלימה לבית הספר כולו, אבל את דיוקני לא תלו במסגרת מוזהבת בחדר המנהלת ועכשיו אין להם מה לעשות בתמונה. לזכותי יאמר שבניגוד לקצב, לא נטעתי בהם צפיות ותקוות שווא. השתחררתי מהמוסד בורה ועמת ארצות וכל מה שקרה איתי אחר כך רק הפתיע את כולם לטובה.

מענין מה חושבת על כל הפרשה הזו ריידובסקי, אם היא עוד חושבת. האם היא מספרת לחברותיה בבית האבות שכבר אז היא ראתה את "זרע הפורענות"?

אני קצת מקווה בשבילה שהיא לא חיה או לפחות לא בפיקחון מלא כדי לראות את המערכת נכשלת ואת הנשיא היחיד שצמח בבית הספר נתפס בקללתו כאחרון הפושטקים, והוא אפילו לא עישן מאחורי הסיפריה ולא חישש מאחורי האנדרטה לזכר הנופלים האמיצים של בית הספר שמותם מחק להם את כל ההרשמות, ההתחצפויות ואת כל הדברים הרעים שעשו והפך אותם לגאוני הדור ולתלמידים מצטיינים.

הערצתי המוחלטת נתונה לרוחה של א`, שעומדת לה גם כאשר גדודי צלמי פפראצי מלווים אותה לכל אשר תפנה ולא נשברת מול מבטו הקר והרע של עו"ד ציון אמיר (שמקפיד לייצג רק דגנרטים ומטה) וטיעוניו הנמוכים מקו החגורה.

כן, גם אני בעבר הגשתי תלונה במשטרה על הטרדה עם גוון מיני ורוחי חישבה להשבר כשהשוטרת לא הבינה מהי כתובת אינטרנט וניסתה בכל כוחה להוריד אותי מהתלונה: "יש לנו אלף אנסים שמסתובבים חופשי ואותך לא אנסו!" היא נשפה עליי את עשן הסיגריה שלה.

מי שתמכה בי אז היתה ס`, מתנדבת המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שעמדה איתי בגשם שעה ארוכה ומחתה את דמעותי. היא שכנעה אותי שאני צודקת, שיש לי זכות להגן על עצמי וזכות לפרטיות. אם לא ס` ומבטה הטוב ודאי הייתי משתכנעת ונותנת ל"הוא" לעשות בחיי כבשלו. עכשיו אני מתביישת בעצמי ובפינוק שלי. שוטרת מעקמת פרצופה ואני שופכת נהרות של דמע. אני תוהה האם היה בי האומץ לצאת למסע כמו א`, ולכמה א`לפיות אין די כוחות נפש הנדרשים למלחמה כזו.

וישנה גם גילה, "האשה של", שתמיד היתה רק "האשה של" ולא יותר. קל לרדת עליה ועל דמותה העגלגלה והדודתית. מיטב תכניות הבידור עשו זאת וודאי עוד יעשו. גילה קצב היא לא הילרי קלינטון ש"תהפוך על בעלה שולחן בבית" בגלל שמוניקה הנעימה את זמנו, אבל מול המצלמה תדבר ברהיטות, כשמאחוריה סוללת יועצי תקשורת משומנת שתגיד לה איך לצאת "גבר" מהסיפור.

גילה קצב לבד, ודמה מותר. ועכשיו אני רוצה לחבק אותה. לא בגלל שאביר נעוריה עומד למשפט והפך ל"מתבצר זמני", אלא בגלל הפגיעה בה כאשה. היא לא רק מתמודדת עם השבר המשפחתי שהשית עליה בעלה, אלא גם עם השבר האישי של אשת איש דחויה. של אשה נבגדת שקלונה התפרסם ברבים.

אינני יודעת אם גילה ידעה, אני מניחה שזה מסוג המקרים שאת יודעת ושותקת, כי יש גם ילדים באמצע, או אולי היה זה מקרה שכולם יודעים, פרט לאשה. אבל עכשיו היא יודעת והידיעה הזו היא צומת דרכים. האם תתגרש ממנו ותנסה לשקם את חייה ונשיותה מבין ההריסות, או תלך בתלם ותנהג כפי שחונכה – אשה תמיד ניצבת לצד בעלה.

"מה את כותבת?" שואל אותי נמש, חברתי הטובה ממין זכר.

"על גילה" אני עונה לו "ואתה מפריע לי לכתוב…".

"היא סתומה. 15 שנה היא לא מקבלת ולא מבינה למה…" נמש משחק אותה אלי פיניש. "את לא מבינה שבסיפור הזה אין גילה" אומר לי נמש, "גם לא דיצה רינה ושמחה. יש רק נורמות התנהגות לקויות. שלו. היא לא בסיפור הזה!" הגאון פוסק.

"כן, בסיפור הזה יש רק א`ונס, א`שמה, א`כזבה" אני מתחכמת ומחליטה לא להתווכח איתו ולהמשיך לכתוב.

"בקרית מלאכי כולם ידעו. בזמן שהיה ראש העיר, הספורט הלאומי שם היה לתפוס אותו עם המזכירות…" התבדר אבא שלי, חובב הצהוב המושבע, ולי התהפכה הבטן. בסיפור הזה אין רק נאשם אחד. הרבה אנשים ידעו ושתקו, אנשי העיירה, הפקידים, חברי הכנסת, השרים, היועצים והרשימה עוד ארוכה. אין כאן הנחות, מי שיודע ושותק או עוזר לטייח אשם!

כמו שישנם נאשמים נוספים יש עוד קורבנות, ואחת הקורבנות היא גילה, שבעוונותיה נישאה לאדם הנתעב הזה. עכשיו שלא בטובתה היא חשופה לשאלות החקרניות וחסרות הרגישות של העיתונאים. אני מקווה שיש שם מישהו/י בשבילה. רע להיות במקום הזה לבד.

את הקטע הזה כתבתי מזמן, כשגילה קצב היתה כוכבת "ארץ נהדרת" והוא נראה לי רלוונטי מתמיד.

בימים אלה מצטרפת לגילה אשתו של בר-לב, איש המשטרה שנחשד כמי שעבר על כל אותיות הא'-ב'. יש שם כמובן א' בלונדינית ואמיצה ואשה פגועה שעומדת כרגע לצד בעלה. החוליה החלשה זו היא, אשתו, כמו גילה. כדרכן של נשים שעולמן חרב עליהן, כי בעלן הנואף אכל מלא החופן בוסר, הן צריכות לבחור. כרגע היא איתו, היא מלקקת את הפצעים, אבל דבקה באיש לו נישאה, כי חינכו אותה שאת איתו בטוב וברע, גם כשרע לתפארת.

הוא די מתפלא שא' בחרה דווקא עכשיו לחשוף אותו, במערומיו, הוא וחבריו לא מבינים למה דווקא עכשיו, כשאוטוטו הוא אמור לעמוד בראש הגוף שאמור להגן על נשים וגברים מאנסים, א' אחת, אמיצה, שמה את נפשה בכפה ואומרת לו שגבר שעושה כאלה דברים לא יכול להגן על אף אחד מפני עוולה.

ליבי עם "אשתו של" ואני מקווה שירדו ממנה מיד ויתפסו על ה"אילן הגבוה" שלצידה, אם הוא עשה את מה שהוא עשה שישלם את המחיר. האשה שלו והילדים שלו לא אשמים. הם עוד קורבן של אבי המשפחה ושל היצרים האפלים שלו.

בימים בהם נאשמי פרשיות אונס יוצאים מאושרים עם עסקאות טיעון ביד ועורכות דין שמחייכות מקיר לקיר, רומסים נערות שרק רצו אהבה וקירבה וה"לא" שלהן היה חלוש ולא משכנע, צריך להצדיע לכל האלפיות האמיצות, שעומדות מול החלאות שהשתדלו בכל כוחם לגמור להן את החיים ובכל זאת, הן יכולות להם.

רק מה? אל תשכחו, קורבן הזעם שלכם חייב וצריך להיות המקרבן.

קטגוריות:: הרהוריםכללינעמה פלד

אודות הכותב:

RSSתגובות (31)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סתיו אדם:

    חברה שלי …זהו אחד הפוסטים הכי טובים שלך מזמן לא נעצרה נשמתי כפי שקרה פה …
    מסכים איתך וב100%
    תודה לע שכתבת את המילים האלו

  2. מאת Cochavit:

    נעמה יקרה, את כותבת: "היא שכנעה אותי שאני צודקת, שיש לי זכות להגן על עצמי וזכות לפרטיות". – ואני מזדהה עם מילותייך מתוך המקומות הפרטיים שלי ושל כמה מחברותיי הטובות ביותר. אין אשמה בהגנה על הגוף ועל הנפש שלנו. אין אשמה באמירת האמת. אין אשמה בכאב. אין אשמה בזכות לצדר, ולשקט, ולמרחב אישי. במילותייך נושב אומץ והמון ממנו, ואני מתעטפת בו לקצת. תודה.

  3. מאת הפעם ללא שם:

    הייתי במצב של האישה של הרבה שנים עד שהבנתי שאני לא יכולה ולא מגיע לי לבזבז ככה את החיים לצד גבר שבוגד בי.
    בהתחלה הייתי שם והגנתי עליו. מבינה את התהליך הנוראי שהן עוברות ולא מקנאה בהם עם מה שהן עוברות מול התקשורת העויינת.

  4. מאת איה:

    פוסט יפה וחשוב, ואהבתי הרבה ממה שאמרת, לא חשבתי על הנקודה הזאת בעבר. תודה.

    ובכל זאת, מאוד צורם לי הבלבול בין אונס למעשה מיני בהסכמה. גילה קצב היא לא אישה נבגדת, בגלל שבעלה בעצם לא עשה סקס אם אישה אחרת, היא אישה שצריכה לחיות עם זה שבעלה הוא פושע אלים ותוקף מיני. הבעיה פה היא לא המין אלא האלימות.

    ואי אפשר להשוות את ביל קלינטוןלמשה קצב בגלל ששוב – ביל קלינטון בגד באישתו ועשה סקס עם צעירונת – זה אולי לא מוסרי או לא נחמד, אבל זה בכל זאת חוקי ולא פשע לעשות מין בהסכמה בין שני מבוגרים. קצב לעומת זאת ביצע פשע אלים. אולי היתה חדירה בשני המקרים אבל ההבדל הוא בערך כמו לבעוט בכדור רגל ולבעוט בביצים למישהו שתפס לך את החניה או להשתמש בסכין כדי לפרוס לחם או להשתמש בסכין כדי לרצוח – זה פשוט לא אותו הדבר.

  5. מאת נאוה:

    לי יצא להיות חברה צפופה לאשת מושל מדינת ניו גרסי שיצא מהארון לפני שמונים מליון איש והפוסטמה עמדה לידו בחליפת דאנח תכולה וחיוך מעפן של אדיוטית שלא מזהה שנפל עליה , חרב עליה עולמה כששאלתי אותה דינה למה עמדת שם היא ענתה שהיא לא הצליחה לעכל את גודל המכה והכל קרה מהר כל כך, לימים כתבה ספר ״השותף השקט״ 

  6. מאת נאוה:

    והיום היא ממש מסכנה בצילו של עולם שהיה לה פעם היא שהיתה הגברת הראשונה של מדינת ניו זרסי המדינה הכי גדולה בארה״ב , כיום בקושי גומר
    את החודש עם ילדה בת 9 שאבא שלה חי עם גבר ! לא קל בהחלט, לעמוד לצד בעלך, כשעולמך המשפחתי חרב! ליבי עם כל אותן נשים ! ונעמה תודה על הפוסט המאתגר חשיבה !

    • מאת אורי אפשטיין:

      ניו ג'רסי המדינה הכי גדולה בארצות הברית? את בטוחה שחיית שם???

  7. מאת ב:

    מעבר לפגיעה בנשיות ובאגו יש ילדים להגן עליהם.

  8. מאת איטה:

    במקרה של גילה, אחרי שהכל התגלה, היא זאת שבחרה להשאר קורבן.
    יכלה לבחור אחרת, כמו כוכי מרדכי. אשתו של בר לב העומדת לצידו היום
    חוזרת על הטעות המשפילה הזאת.

  9. מאת ה.:

    בסיטואציות הללו יש נפגעים לרוב. והרבה מהם כלל אינם "שיכים" למעשים. כך אשתו של, ילדיו של,
    הם לגמרי קורבנות. וליבי, ליבי איתם.
    יחד עם זה צריך להשאיר למשטרה לחקור, לפרקליטות להחליט האם להביא לבית המשפט, ולשופטים לחרוץ דין.
    אישית, לא מרגישה בוטחת בגברת הדוקטור. יותר מידי סידרתי שם, ענייניה עם גברים בצמרת. ניצב כזה או אחר, או כזה ועוד אחר, מנכל, ומי יודע מי עוד. עוברת מיד ליד ואח"כ עוד מיללת? קשה לי גם להאמין שאפשר "להפתיע" אשה בת 40 פלוס, במעשים שכאלו. בגיל הזה, בשונה מבנות צעירות, תחת מרות, או כאלו שבאמת תופסים אותן ברחוב במפתיע, אנחנו כבר יודעות להגיב. והגב' כנראה שיחקה באש. בתחושתי, מי שאלו ערכי המוסר שלה, לא הייתי רוצה שתוביל שום פרויקט לאומי כזה או אחר.
    ובכלל, אולי באמת כדאי שנחזור קצת לימי התמימות והערכים? (ב Ynet מדברים על 85% בוגדים או יבגדו…).
    אולי מקרים אלו יגרמו לניקוי האורוות, כן, גם הנשים, גם הגברים, ויקבעו דפוסי התנהגות הולמים יותר.
    ובקורבנות האמיתיים צריך לטפל בחמלה רבה.

  10. מאת ח ל י:

    התגובות הרגשיות שלנו, של כל מי שחוו תקיפה מינית, הטרדה מינית, "סתם" מילים מתגרות לכל מה שנוגע בנושא מציפות את כולנו בכל כך הרבה תחושות ועניין נושק לעניין נושק לתחושה עד שקשה להפריד.
    ליבי איתך על מה שעברת, והבלגת וניצחת – תראי אותך היום – ועל החספוס שנתקלת בו בתחנת המשטרה. בעניין קצב קצת קשה לי. פתחתי עצומה בעניינו לפני הרבה מאד זמן, הרבה לפני שהעניין נפתח בגדול בעיתונים, ולא מעט פוסטים וכעס יצאו ממני בעניינו. הכוחניות שלו ומה שהשתקף לי מהעיתונים וכו' הביא אותי לתיעוב אמיתי של האיש הזה, ממש סלידה, ובקשר לאשתן ולנשים אחרןת,
    אין לי דעה או מילה להגיד.
    זכותן המלאה להחליט איך להתנהל בחייהן, לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה אם…..
    אין בי שיפוט מול גילה קצב, יש בי חמלה כמובן לראות אותה עומדת לצידו קפואה, אמהית,
    מסמלת כל מה שאנחנו יודעות שהיה פעם, בדור ההוא. מצד שני, אולי הגיע מן לקוות ולעשות הכל
    כדי שגילה תהיה הסמן האחרון לאיך היה פעם.

    כתבת מהמקום שהלב מנצח, וזה נפלא.

  11. מאת רינה:

    אני לא מאמינה לנשים שהיו קורבנות כפייה מינית במשך שנתיים ושתקו. אני לא מאמינה לא' מבית הנשיא שעברה כפייה מינית יומיומית על בסיס קבוע ושתקה והמשיכה לעבוד אצל אותו הנשיא ואני לא מאמינה לא' המשטרתית שעברה את מה שהיא מספרת שהיא עברה ושתקה שנתיים ועכשיו נזכרה בעוול שנעשה לה. (דרך אגב, מישהו שם לב לשתי האלפיות יש שם פרטי זהה?)

    אני לא מרחמת על הנשים של קצב ושל בר-לב. אין מצב שאישה לא יודעת על בגידות של בעלה. אולי לא יודעת בהתחלה, אבל כשזה כזה קבוע ונכנס לשיגרה, היא יודעת, אז אם אף אחת מהן לא הכניסה בעיטה סיבובית לראש של בעלה, כנראה שהמצב היה נוח להן ואולי, רק אולי הן עשו את אותו הדבר, אבל לא סיפרו.

    • כתגובה לה. ולרינה ובטח לעוד כמה – מעבירה דברים שניכתבו בתגובה לפוסט אחר על האופן בו ניתן לפרש ולמסגר כמעט כל אישה שמעזה להתלונן על הטרדה מינית או אונס (לפחות במגזר היהודי-חילוני):

      בחורה שנהנית ממין = הביאה את זה על עצמה, השרמוטה.
      גרושה = דורשת את זה, השרמוטה.
      רווקה בת 35 = מתוסכלת מינית. יתכן שמפנטזת את זה ויתכן שבכלל היא אנסה אותו בנסיון לגנוב זרע, השרמוטה.
      פמיניסטית = כל כך שונאת גברים שכל מי שרק לוחץ לה יד היא כבר צועקת "אונס אונס", השרמוטה.

      השתנו הכללים ואני משתדלת לספר על כך לכולם.

      • מאת רינה:

        היום כבר לא מדברים ככה וגם לא מאמינים בדברים האלה. אישה שנהנית מיחסי מין היא אישה שנהנית. ברור שהיא הביאה את זה על עצמה, אחרת לא הייתה נהנית.

        גרושה יודעת היום להגיד לא לכל מיני הצעות ולבחור את מי שבא לה עליו. לא דורשת ולא נעליים, ההיצע רב מהביקוש ולכן ניתן לבחור.

        רווקה? אני לא יודעת, אבל אין ספק שיותר כייף לגנוב זרע מאשר לעבור הפרייה מלאכותית.

        בקשר לפמיניסטיות, אני מסכימה איתך, נשים מתוסכלות שמחפשות איך לפגוע בכמה שיותר גברים. אני ממש לא אוהבת אותן.

        • אוי אוי כמה חבל.
          מפני שהרבה דברים שאת יכולה לעשות היום (ללמוד, לעבוד, לנהוג, להיות עם מי שאת אוהבת ועוד כמה) – זה בזכות פעילותן של אלה שאת שונאת.
          לא חייבים תמיד להיצטרף, אבל כן אפשר לומר תודה. את ואני מרוויחות מפעילותן

    • מאת רננות:

      את נשואה ?
      אני שואלת בגלל המשפט שלך -
      אין מצב שאישה לא יודעת על בגידות של בעלה

      • מאת רינה:

        בתשובה לשאלתך, אז כרגע לא. לא נשואה, אבל כשהייתי, בעלי לא יכול היה להגיד שלום למישהי בלי שאני אדע, על בגידות אין מה לדבר, ברגע שחלפה המחשבה בראשו, עוד לפני שהוא הצליח לעבד אותה, כבר קטלתי אותה ולא היה סיכוי שהוא יבגוד בי.

  12. מאת עדי:

    כרגיל את כותבת ישר ללב, צר לי שגם כזאת היתה ב"חוויותיך" וקל לי לומר כמה קשה להיות נבגדת, מילותייך חשובות ומלאות חמלה ותמיכה, מה שחסר בחברתינו הגברית שלא מוכיחה את גבריותה המתבקשת של הגנה, תמיכה, כבוד כלפי עצמך והאחר וחמלה.

  13. מאת אדי:

    נעתקה נשמתי. באמת. מילים כדורבנות, נעמה.

  14. מאת טליק:

    פוסט חזק
    אין לי מה להוסיף מעבר לכל מה שנאמר כאן,אבל הזדהיתי מאוד עם מה שחלי כתבה

  15. מאת סמדי:

    חזק ומרגש מתמיד נעמה

  16. מאת רננות:

    נעמה ♥ .

  17. מאת שמעון גל:

    המושג "קורבן" אינו ערך אבסולוטי. יש מכלול גדול של מרכיבים שכולם משפיעים על בחירת הדרך.
    אין לאף אחד ידיעה מה היו הבחירות שלה, העדפות שלה, ברירות המחדל שלה ואפילו הקשיים שמהם היא פועלת. להיות קורבן זו פרשנות אישית. מצב מנטאלי ופרטי לגמרי.

    אם אנחנו מסכימים שכל אחד אחראי על עצמו ועושה את מה שהוא מבין, זה בכלל לא משנה מה דעתך.
    לכל היותר, ההרהור שלך משקף את דעתך לו היית בנעליה [וגם זה לא בזמן אמת]

  18. מאת נטע:

    כמה דברים חשובים:

    1. להבדיל, מוניקה לוינסקי, אכן קיימה יחסים אינטימיים מרצונה החופשי, תהליך ההדחה ההזויי של קלינטו היה בגל התנהגות לא נאותה כנשיא, הכוונה לבגידה באישתו. מעולם לא נטען שם כי הוא הכריח, שידל וכד',
    לוינסקי העידה כי יש לו צ'ארם ורצתה אותו. לא היה שם שום דבר שאינו חוקי.

    2.אני אוהבת את גילה קצב. אהבתי אותה כאשת הנשיא. היא לא התבלטה, היא לא דרשה, היא לא עשתה שום דבר רע- היא הייתה הכי ייצוגית שיכלה לטובת המעמד ובעלה. חורה לי שהוא זה שחמס את חייה כך. הפגיעה היא לא רק כאישה נבגדת, אלא כאישה שבעלה אנס בבגדותו, וזאת מבלי להיכנס לפרשנות מזה כן או לא אונס.

    ליבי אכן עם כל הקורבנות של הסוטים הללו, הקורבנות הפיזיים והנפשיים של כל המרקם האנושי שסביבם.

    שבת שלום

    נטע

  19. מאת אלף אחרת:

    הי נעמה, שכחת לציין לטובה את כוכי מרדכי, שמיד ברגע שיצאו הדיווחים הראשונים על איציק מרדכי בעלה ועל התנהגותו הפסולה והעבריינית, ארזה את הילד ונפרדה ממנו לעולמים. היא ידעה שמעשיו אכן התרחשו, ולו בגלל שהיא עצמה הלכה שבי אחרי נאפופיו ובתמימותה אף נישאה לו. או כך לפחות אני מתארת לעצמי. ברגע שהבינה במי מדובר, קמה והלכה בקומה זקופה ועל כך מגיע לה השבח.

  20. מאת עצובה:

    לפני עשרים שנה, ממש אחרי השחרור מהצבא, חוויתי הטרדה מינית בוטה ומזעזעת.
    בשארית כוחותי הנפשייםהגעתי עוד באותו היום לתחנת המשטרה להגיש תלונה.
    השוטר ישב מולי בחדר, וגבה ממני עדות.
    בסופה, הרים עיניים מבלוק הכתיבה שלו, ואמר:
    "כל הכבוד לך שלא פתחת לו את הרגליים…אני מכיר המון בנות שהיו קופצות על המציאה…."

    -יצאתי משם הרוסה.
    הרגשתי שעברתי שוב הטרדה מינית, הפעם מצד השוטר האדיוט.

    - ליבי עם כל מי שחוותה והיתה במקום הרע הזה,-אין מחילה למטרידים, אנסים ועוד מסוגם!!!!
    אמנם עברו 20 שנה מאז, ובכל זאת ישנם ימים שאני מרגישה כאילו לא עבר יום……

  21. מאת הילה:

    נעמה
    נהנית כמו תמיד לקרוא אותך. ולהסכים. וגם קצת לא.
    ושאלה לי אלייך- האם חשבת איזה מסר מועבר לילדים כשהאם נשארת וסופגת ומושפלת, רק כי כך חונכה?! מסר חלש, עלוב ומשפיל. מנסיון.

  22. מאת עדי:

    ואת כל כך צודקת. ואני בטוחה שיש עוד המון נשים ואנשים שחושבים כמוך.
    בכל פעם שהענין צף ועלה לכותרות, חשבתי עליה. האשה כביכול הקטנה שקולה לא נשמע. האשה שיש מי שישים לצחוק את קלונה. אשה שקשה לי להאמין שתעיז לצאת ולעשות מעשה למען עצמה. הלואי ועכשיו, כשיכנס לכלא – תאזור בה את העוז ותמצא בעצמה את הכוח לטפל בעצמה ולהחזיר את עטרתה ליושנה. כי כל כך מגיע לה להשתקם! והלואי ותצליח למצוא את חתך החברה שתקבל אותה אליה ותחבק אותה. ואני ממש לא מצליחה למצוא את הקשר בינה לבין אשת בר-לב. משום מה יש לי ההרגשה שגב' בר-לב קצת יותר מעורה בחברה ומעט יותר חדורה בפן פמיניסטי שתמצא בעצמה את העוז לצאת ולדאוג לעצמה.
    ליבי ליבי על גילה. הרי גברים מסואבים יש בכל מקום, רק שהם לא תמיד עולים לכותרות מעצם פירסומם ולכן לנשותיהם באיזשהו מקום קל יותר לאסוף את עצמן בחזרה.
    מאחלת את כל הטוב לגילה ושחייה יהיו מעתה תיקון שלם לכל הסבל שסבלה עם בעלה ושתהווה דוגמא ומופת לכל הנשים שמוצאות את עצמן במצבה.
    גילה, אני מחבקת אותך!

  23. מאת אביגיל:

    תודה על מה שכתבת,
    אנחנו יושבים אצלינו בעבודה ומדברים על הנושא, וכאילו שמעת אותי והעלת את הדברים על הכתב.
    ליבי ליבי על גילה…

  24. מאת עדי:

    אותה מורה של קצב לא היתה יכולה לדעת, או שאולי כן אבל אין קשר למערכת שנכשלה. יש מגיפות שהן מבית, מהפרעה נפשית, ושום בית ספר לא יעזור להן.

השארת תגובה