פלאפל דמתי בגדרה וגם גלידה, פיצה וגבינת סביון

פעם, כשגרנו בבית של בלה גורביץ היתה לנו רק גבינת סביון במקרר. אני זוכרת את הרגע המייאש הזה כמו אתמול. גבינת סביון בקופסא מרובעת, בקבוקי מים קרים מזכוכית שפעם היו בהם קולה ומיץ תפוזים וקצת עגבניות במגירה. זהו.

אני חושבת שאני גם זוכרת את הריח של הרגע הזה. לרגע הזה היה ריח של הנפטלין של החדר הקטן של בלה גורביץ. היה לה בית נהדר, בלב המושב. בבית שלה היו מרפסות רחבות ידיים, דלתות עץ ומרצפות מצויירות. לחדר הקטן, בו רוכזו כל החפצים והרהיטים שלה, לא הרשו לי להכנס. אבל נכנסתי בכל זאת, כשהייתי לבד או כשאמא שלי ישנה.

בכלל, כשאמא שלי ישנה את שנת הצהריים שלה לי תמיד היתה חירות מבורכת להסתובב בבית כמו עכבר מורעל ולחטט בכל מה שאסור. ככה גיליתי כל מיני דברים מעניינים בחדר הקטן של הזקנה שכבר מתה. הסתכלתי לה בכל האלבומים, מצאתי מחרוזת פנינים שלפעמים הייתי מודדת וגם ניסיתי לנגוס בה בשיניים, כדי לראות אם היא אמיתית או מזוייפת. אחר כך שמתי אותה במגירה שלי ואחר כך איבדתי אותה וחשבתי שמשהו מאד רע יקרה אם יגלו שהשרשרת לא במקום, אבל אף אחד לא גילה כי כנראה שהיא לא היתה אמיתית.

בחדר הקטן היו גם בגדים שלה ועכברים ומצבור של חוברות אירוטיות שאני לא בטוחה שהם היו שלה וגם בהן הייתי מעיינת חזור ועיין בשעת מנוחת הצהריים של אמי. "יש שם ריח של זקנה" אבא שלי היה אומר על החדר הזה ואני הצטערתי בשבילו כי זה היה החדר הכי מעניין בבית, אבל לא התווכחתי, כדי שלא יפריעו לי את החיטוטים.

אז לרגע הזה, שלא היה לנו שום דבר במקרר, היה ריח של בלה גורביץ ושל יאוש. אני זוכרת את הפנים של אבא שלי, אני זוכרת את הפחד ואת העול הזה שיש על גבר צעיר, מובטל, שעזב את הקיבוץ בגלל ג'וק, שיש לו אשה בהריון ושני ילדים להאכיל, סוסיתא שבקושי נוסעת ושדה כרובית מלא בפרודניות שמנות. החיים זה לא מה שסיפרו לו.

אני זוכרת שהוא אמר משהו לאמא שלי, וזה עבר לי מעל הראש. יכול להיות שזה היה "גלי נוסעים לאכול" או "נמאס לי!" אבל דקות אחר כך כבר ישבתי בסנדלים בתוך הסוסיתא והתרגשתי כי יצאנו את גבולות המושב והרגשתי בבטן שמשהו ממש טוב הולך לקרות.

הסוסיתא עצרה ליד הפלאפל של מזל בגדרה. קנו לנו פלאפלים ואכלנו את כל המנה יפה יפה. בפלאפלים של מזל תמיד היו קציצות הפלאפל המטמטמות שלה, נתונות בתוך פיתה תימנית ורכה של צנעני, סלט ירקות, טחינה וכרוב כבוש. זהו. לא צ'יפסים, לא חצילים ולא שום דבר שיסתיר את הקציצות של מזל. אבא שלי שילם בצ'ק והמשכנו ליעד הבא.

 

הפלאפל של דמתי. עדיין באותו טעם ובפיתה של צנעני.

הגענו לרחובות ושם קנו לנו גלידות ענקיות עם קצפת ודובדבן מעל. גמרנו הכל הכל מגביע הזכוכית ואמא שלי עזרה ליפתח להגיע לסוף. אבא שלי נתן לאשה צ'ק ועברנו לחנות השכינה, לאכול פיצה.

אני לקחתי אחת בלי כלום ויפתח לקח אחת עם זיתים. אמא שלי אכלה לי את השאריות ואבא שלי אכל ליפתח. צ'ק ו"יאללה ילדים".

לפני שנכנסנו חזרה לסוסיתא, אבא שלי קנה שני בורקסים חמים ממש בסמי בורקס. אחד עם גבינה ליפתח ואחד עם תפוחי אדמה, לי. אכלתי את קצות הבצק ואת השאר פוררתי דרך החלון כי לא רציתי שיכעסו עליי שאני לא אוכלת את הבורקס עד הסוף.

היינו שמחים והלכתי לישון עם בטן כואבת ואהבה גדולה להורים שלי שעושים לי כזה כייף חיים משוגעים. כמה ימים אחר כך כל הצ'קים חזרו.

אתמול מוריד הגשם הוריד עליי מבלי לדעת את כל הטובין האלה מפעם. נסענו לפלאפל של מזל וישבנו תחת הסככה. הפלאפל היה אותו פלאפל. רך בפנים וקריספי בחוץ, טחינה נוזלית, פיתה של צנעני וסלט וגם אותה תחושה של עצב שמתלווה אצלי תמיד לנגיסה בפלאפל של גדרה, כמו רוטב שתמיד נמצא שם. הוא היה שם בכל פעם שעברנו שם וקנינו מנה, גם בפעם ההיא שג'וני הזמין אותי למנת פלאפל. "אל תגידי לאף אחד שאני קונה לך" הוא איים עליי. "למה אתה קונה לי?" התעניינתי, כי היתה לי תחושה שזה משהו לשמור ולנצור. "כי את הכי מצחיקה פה וגם יפה" הוא אמר לי ודקות אחר כך הוא הציע חברות לנטע. כי היא היתה יותר יפה, יותר חכמה וגם הרבה יותר מלכת הכתה.

בערב הלכנו יחד לפגוש את אלדו בדולצ'ה מלודי, להגיד לו תודה על הטיפים לרומא, להתרפק קצת על רחובות השלכת שלה עם מי שמבין, לאכול גלידה איטלקית וסופגניות. אכלתי שתיים אחת אחרי השניה. אחת במילוי גנש פיסטוקים משגע והשניה במילוי גלידת קרם שניט.

קרם שניט. הטעם האהוב עלי

אלדו אכל את הסופגניה שלו עם קצפת, כמו שהאיטלקים עושים ואני חושבת שזה מה שאעשה בפעם הבאה שאעבור בבן יהודה, אוכל סופגניה עם קצפת ואתן לאלדו לשורר לי באוזן דברים יפים במבטא איטלקי יפה. אם כל זה לא הספיק גם אכלתי גלידת מלון משגעת, כזו שכל לק ממנה הוא ביס ממלון מתוק.

מלון ואננס. שני טעמים מופלאים שאלדו רקח מפירות טריים

ואם כל זה לא מספיק, אכלתי גם פיצה, מ"פיציולו" השכנה. הכי פשוטה, הכי טעימה עם בצק דק דק. מוריד הגשם הוריד עליה גשם זלעפות של פלפל חריף ואלדו התעצבן "הכל פה מכסים בחריף. לא מרגישים הטעמים, אה?!" ככה אמר האיש שאת בלוטות הטעם העדינות שלו יש לשמר בפורמלין.

פיציולו - פיצה רומאית בבן יהודה

ביום הזה היה לי הכל. היתה לי מנת פלאפל של מזל, היתה לי גלידה, היתה לי פיצה ואת הבורקס החליפה סופגניה והיתה לי את אהבתו של מוריד הגשם. הכל שולם במזומן, אף צ'ק לא יחזור.

חנוכה בפתח

כתובות למעוניינים:

פלאפל מזל דמתי – לילינבלום 22 גדרה

דולצ'ה מלודי (של אלדו) – בן יהודה 122 תל אביב

איל פיציולו - בן יהודה 122 תל אביב (צמוד לדולצ'ה מלודי וחיים בשכנות טובה)

קטגוריות:: אוכלים בחוץכללינעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (43)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סמדי:

    נעמונת מקסימה פעם הבאה שאת באזור אז להרים טלפון
    תמיד אני אשמח לחיבוק

    המילים שלך תקועות לי בראש כי כן אני זוכרת את
    אילו שהגיעו הביתה אחרי הצקים שפזרו
    אז כל מילה נחרטת

    היום אני בגדרה אז אקפוץ לי לאכול אצל מזל

    תבורכי יקירתי תמיד על כול אות ומילה ועל כל החוויה
    שאת מעבירה לי בטעם וצבע
    סמדי

  2. נעמה הנעימה, מה אפשר להגיד לך ברגע כזה. את השעון אי אפשר להחזיר לאחור, אי אפשר לבוא אל היום ההוא, להחליק יד טובה על פני אביך, שתסלק את הפחד ותקל מעל העול, ותכסה את הצ'קים שחזרו. אבל בכתיבה הזאת כעת, את עושה תיקון לשעה הקשה ההיא, בה חזרו הצ'קים. לו יהיו ימייך תמיד שמחים, מלאי טעמים של סופגניות וקצפת ורוויים באהבה.

    • מאת נעמה פלד:

      אם יש רגע שאני גאה באבא שלי, זה הרגע הזה. הוא נוגע לליבי ואני לוקחת אותו לכל מקום אליו אלך, בימים שאין ובימים שיש. תודה, הילה.

  3. מאת Roni Tagansky:

    איך את סוחפת אותי לתוך הסיפורים שלך, וגורמת לי
    להתאהב בדודי כל יום מחדש על זה שהוא מוריד כל כך הרבה
    גשם של אושר עליך.
    }{

  4. מאת Cochavit:

    נעמה מקסימה,
    דמעתי מהזכרונות של מילותייך, זכרונות מתוך הילדות שלי שהיתה עם נסיעות דומות.
    אני זוכרת שקנו לי פחית קולה, כשנסענו "לעיר". ושתיתי אותה לאורך כל הטיול. במשך 3 שעות. (וגם חזרתי איתה ריקה הביתה. שתהיה לי למזכרת). וחצי מנה פלאפל ליד הקולנוע שנסגר, עם צ'יפס עגול, פריך, מטוגן כמו שבחיים לא אטעם עוד.
    ~
    והמלצה: לא להחמיץ את הלה גטארי בבן יהודה. קרואסון מושחת ומושלם.

  5. מאת טלי עדן:

    אני קוראת את הסיפור שלך ותוך כדי אני שוב ילדה. בבת ים של שנות ה-70. נזכרת איך אהבתי לחטט בערמות הספרים והחפצים שהיו נזרקות לרחוב לאחר פטירתו של זקן זה או אחר. כמה אוצרות מצאתי אז שליוו את ילדותי והעבירו אותי לעולמות אחרים ודרכם טיילתי בעולם. אני בהחלט זוכרת ימים כאלה כמו שאת מתארת – אצלנו בפלאפל שרעבי (ז"ל) בבת ים,או אצל ג'וני(בנין) בפינת אלנבי לאחר מכן גלידת מסטיק ביפו ולסיום פיצה בפיצריה קטנה וטעימה שלצערי איני זוכרת את שמה שהייתה קרוב למצבה בבת ים אך את טעמה לא אשכח עד יום מותי נראה לי…
    כמה כיף שרק מהסיפורים שאתם מעלים כאן אפשר להשמין…

  6. מאת טליק:

    אני בשבת בגדרה ואולי אראה אם פתוח במוצ"ש
    אבל תגידו משהו,היום יש לי יום הולדת,58 וזוגתי ואני רוצים ללכת לאכול ארוחת בוקר ביום שישי בבוקר
    יש לכם המלצות חוץ מנגיד השקשוקה של בינו ששם כבר היינו כמה פעמים
    אנחנו מחפשים מקום לא יקר, בתל אביב,אבל לא חייב להיות משהו נגיד בין גדרה להרצליה
    אלה גבולות הגזרה
    מודה לכם על כתיבה נהדרת ואשמח לטיפ בנושא
    טליק

    • מאת נעמה פלד:

      טליק!
      תמיד נעים לי לפגוש במילים שלך. תודה רבה.
      מקום טוב זה בבנדיקט או בהוטל מונטיפיורי. הם לא זולים, אבל שווים. במיוחד הראשון.

  7. מאת ניצה הוכמן:

    נעמה יקרה!כרגיל רגשת אותנו בזכרונות.יש לנו רק שאלה קטנה אלייך: איך את נשארת כל כך רזה למרות שאת אוכלת בלי הגבלה(ואולי עם…..)יש לך מזל אוכלת כהוגן ושומרת על גזרה,כל הכבוד!!!

  8. מאת שמעון:

    אני מעדיף בצק עבה ויותר תוספות חריפות בפיצה.

  9. מאת תמנע קורץ:

    טעמים של פעם אי אפשר לנצח. התענגתי והתמוגגתי – מקסים וטעים – כמו שרק נעמה יודעת.
    תודה.
    :-)

  10. מאת טליה:

    לבכות ולצחוק. אתם זוג מן השמיים. ואת,את…משהו מיוחד.

  11. מאת תמר:

    נעמה יקרה,
    את כותבת כ"כ נפלא..
    שלא יחסרו לך אף פעם סופגניות וקצפות..
    איזה קטע.. גם לי יש אח ששמו יפתח.. ולבת שלי קוראים נעמה..

  12. מאת גילה:

    נעמה,כרגיל יש לי דמעות בעיניים.מחזירה אותי אחורה במנהרת הזמן.אני גדלתי בבת -ים.הסיבוב זכרונות שלי מתמקד במעדניות הבולגריות בשדרות ירושליים ביפו.מקיצה בעגלה של הבולגרי ברחוב,גלידה אצל קוזו.עד היום שנים אחריי שאבי הלך לעולמו,כשאני רוצה להרגיש מוגנת, אני נוסעת לסיבוב שדרות ירושליים.אגב,מעניין כמה אנשים פה יודעים מה זה הפרודוניות בשדה הכרובית.אני מאחלת לך רק צחוק .

  13. מאת יוספה גל:

    נעמה המדהימה
    אני אוהבת להתרגש וגם לבכות.. ואת גורמת לי גם לזה וגם לזה .. וגם ישר מחזירה אותי לאחור.. ומה המשותף…"הסוסיתא".. רגע רגע.. נכון .. ואני הייתי קופצת בשבתות לסוסיתא של אבא לנסיעות להרי הכרמל לקטוף בשבתות את הפיטריות שלאחר הגשם, ולרוץ הביתה שאמא "רחל" תבשל פטריות יער עם ביצה מקושקשת והמון בצל.. זה מרגש כמה התרגשנו מכל טיול בסוסיתא … מי היה חושב על זה לולא את נעמה, שמצליחה להוציא את האוטנטיות והמיוחדות מכל מה שנכנס לפה..
    תודה לך נעמה על הכתיבה הטובה ועל זה שגרמת לי להיזכר באבי היקר
    יוספה גל

  14. מאת חגית:

    תענוווווג!
    ושוב תודה.
    כיף לקרוא.
    אפילו שגדרה רחוקה מכאן, ועדיין לא הצלחתי/נו להגיע לשם בזמן הנכון לפלאפל.
    כייף לדעת שיש דברים טעימים שנשארים טעימים כל-כך הרבה זמן,
    בזכרון ובפיתה.

  15. כמה מרגש. עשית לי חשק לחזור לסירוקו פיצה מחולון. היינו הולכים לשם אחרי הצופים. היינו הולכים לעוד הרבה מקומות אחרי הצופים, אבל רק הוא נשאר שריר וקיים.
    את כותבת מקסים.

  16. מאת גילה:

    היי נעמה,כן גלידה קוזו,גלידת מסטיק שייצרו רק בגלידרייה הזו.טעם של ילדות.אכלתי מאז גלידות בהרבה מקומות.גלידה כזו לא.את גורמת לי להריץ את ריחות ילדותי ,הוריי הנפלאים .מעניין באמת לראות איזה תפקיד חשוב יש לאוכל באונה של המוח ששומרת זכרונות ילדות.

  17. מאת תמר:

    המסעדה "ספארי" בהרצליה פיתוח – היום נמצאת שם "טבולה" Tavola

  18. מאת אילונה:

    הכתיבה שלך מקסימה, הפלגתי עם המלים שלך וממש הרחתי את קציצות הפלאפל.
    אהבתי!!!!

  19. מאת גסטרו:

    מסעדת מזעקי ברח יעקב ברחובות- חומוס עם חריף בצד ובקבוק "תסס" או "אורנג'דה" ליד – לרב במוצאי שבת.

  20. מאת הפעם אנונימית:

    קראתי את זה בצהריים כשחזרנו ממסעדה
    ועשה לי קוועץ' בלב
    קראתי את זה עכשיו
    והקוועץ' גדל יותר
    כי אני חוויתי את זה עם הורי בגיל הרבה יותר מבוגר
    מסתם ילדה.
    ואני חושבת לפעמים
    איפה הם היו אם אני לא הייתי שם ?

    לצערי הרב הכניסה לבית של הורי מתלווה באותו העצב שלך בפלאפל של מזל .

  21. מאת ויקי:

    כרגיל עוד מלפני שנים אני נהנית לקרוא אותך

    וממש להפליג איתך אל מחוזות ילדותנו.

    עכשיו בא לי גם פלאפל, גם פיצה וגם גלידה.

    אלך לאכול לי פומלה

  22. מאת סמדר:

    איזה יופי שהעלת מהאוב את הפוסט המקסים הזה,שלא ראיתי עד כה.
    החזרת אותי לאחור,גם אני גדלתי במושב לא הרחק מגדרה,וגם לי יש זכרונות של הנסיעה בסוסיתא,אם זה לרמלה-לאכול פלאפל בשוק,או לקנות פריגורט תות..ואם זה לרחובות-לקנות בגדים לחג….

  23. מאת צמח בר:

    אוףףףף.. אני בקרייבינג לפלאפל של פעם כבר כמה שבועות, את לא יודעת מה עשית למיצי הקיבה שלי….

השארת תגובה