מחרפים נפשינו ברומא והלובסטר שהכריע אותנו

בכל מקום אליו אנחנו מגיעים אנחנו מחפשים שוק. בארץ היינו רוצים לעשות את הקניות שלנו בשוק הרבה יותר מבסופר מארקט, אבל בפועל אנחנו חברי מועדון שמזמינים משלוחה וקונים הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים באמת. היום השלישי לשיטוטינו ברומא נפתח בשוק המקסים של קמפו דה פיורי. שוק קטן, חמוד, עם פירות, נקניקים, גבינות וסוודרים שמשמשים בו בערבוביה.

פלפלים מכל הסוגים

פרחי קישואים. מצוינים למילוי

הסתובבנו בין הדוכנים, צילמנו כדי לזכור והתפעלנו מהאנשים שקונים בכמויות קטנות והגיוניות. הם קנו מה שהם צריכים לארוחת הערב או הצהריים, אשכול ענבים, שתי עגבניות, שלושה ארטישוקים קלופים, מאה גרם נקניק וחריץ גבינה שיהיה מה לגרד מעל. סלים גדולים לא נראו במקום ואף אחד לא עמד בתור עם עגלות. כנראה שזה שלא היו להם שואה, מעברות וצנע וזה שהסורים לא על הגדרות מאפשר להם להחזיק במזווה ריק, מקרר בגודל של מיני בר ופלוס בבנק.

אלוף העולם בקילוף קרצ'ופו. מזליף קצת לימון נגד השחרה

ארטישוקים צעירים. כמו פרחים

בקצה השוק ישנו מקדש פיצה שעליו למדנו מאנשים שהלכו בשוק וכירסמו פיצות בשלל כיסויים. פרחי קישוא, ארבע גבינות, נקניקים, כאלה בלי כלום וכאלה עם בצל ועוד ועוד ועוד. לא היתה ברירה, ולמרות שאכלנו ארוחת בוקר יפה במלון האסלר שכללה ים קפה, מיץ סחוט מחצי פרדס, עוגות, לחמניות, ערימת בייקון מטוגן, פירות וגבינות, לא וויתרנו על זכותנו להצטופף בפיצריה ולדרוש את חלקינו.

שאלנו את ההורים מאיפה הפיצה

העמידה בתור היתה מוצדקת. קיבלנו פיצה נהדרת, פריכה וריחנית. נתנו שני ביסים ובגלל שעת הצהריים הקרבה והולכת, החלטנו לתת את השאר לקבצנית שישבה בקרן רחוב עם תמונות של האפיפיור של מאמא תרזה, זו חטפה מידינו את השקית החמימה וזרקה הצידה את קדושיה. סדרי עדיפויות זה חשוב בחיים ואצלה, כמו אצלנו, אם אין פיצה אין תורה.

אסור להחמיץ Forno Campo de Fiori

אסור להחמיץ Forno Campo de Fiori

רבות שמענו על אוכל סרדיני, וגם קיבלנו המלצה חד משמעית על מסעדה סרדינית משגעת ממיכל מוזס מנקר בדף של בייגלה בפייסבוק, אז החלטנו שזה היעד הבא שתכבוש בטננו. חצינו את הנהר, על הגשר דפקנו צילומים כמו כל תייר טוב, עם חיוכים והכל והלכנו במהירות באופן מעורר תיאבון. ההליכה ברומא היא הדבר היחיד שמציל אותנו מלהתחיל להיות לקוחות קבועים של אוהלי "מתאים לי".

"אוסטריה דר בלי" קיימת כבר שלושים שנה ונפתחה על ידי ארבעה אחים מסרדיניה, ליאו, ולנטינו, אלפרדו וסלווטורה. שלש האחיות שלהם מכינות פסטה תוצרת בית בחנות סמוכה. ניוקי וניוקטי, ספגטי, פטוצ'יני, רביולי ועוד ועוד. בעוד ליאו מכין לנו את האוכל, הלכנו לצלם את מה שמכינות אחיותיו הכישרוניות, אלא מה? וגם ניסינו להכנס למטבח, אבל גורשנו בתקיפות.

ליאו פיראס, האיש שלנו מסרדיניה

הפסטות הטריות של האחיות לבית פיראס

בעודינו מתיישבים, איש ניגן אקורדיאון בצד הרחוב ובי עלה געגוע לידיה הטובות של אמי. אקורדיאון זה כלי שאינני יכולה לעמוד בפניו ומנגינתו קורעת את ליבי.

סו-אלן לומדת את התפריט

התחלנו באנטיפסטי. חצילים מטוגנים, זיתים כבושים, קישואים, תפוחי אדמה בשום וגם מטוגנים, עדשים, שעועית, אנשובי קטנטנים וטריים, סלט פירות ים ועוד ועוד.

זה כלול בארוחה. איך נגיד לא?

בחרנו בשלש מנות פסטה ואם הקיבה היתה אפשרת לנו, היינו לוקחים יותר. ניוקטי קטנטנים ועדינים ברוטב סרדיני שהוא בעצם רוטב עגבניות, שום ומעט שמנת.

ניוקטי ברוטב עגבניות. פשטות גאונית

זוג רביולי ענקיים מצויינים ממולאים ריקוטה, תרד ואגוז מוסקט. גם הם באו עם אותו רוטב סרדיני נהדר. יופי יופי. האחיות האלה יודעות מה הן עושות.

רביולי מבושמים

מנת הפסטה השלישית היו פטוצ'יני טריים עם פטריות שמפניון קצוצות, שמנת, שום וצ'ילי. גמענו את הרוטב מהצלחת ואמרנו שמדובר במשפחת בנאי של הטבחים. כמה כשרונות במשפחה אחת…

פטוצ'יני פטריות

אשה מעוטת שיניים וארוכת צמה באה עם קול מלאך ואקורדיאון ושרה לנו ליד השולחן. קיווינו שליאו לא יגרש אותה, כפי שעשה לנגני הרחוב האחרים. ליאו כנראה אהב את שירתה והסכים לה להשאר ולשיר שני שירים רצוף. אחר כך היא ביקשה כסף והלכה, צולעת, עם האקורדיאון הכבד שלה והצמה לשיר במקום אחר.

קול פעמונים ואקורדיון

לעיקריות אכלנו סי באס בסרקופג של מלח. אנחנו מעוניינים להקבר בארון הזה ממש כי יוצאים משגע ביום תחיית המתים. רעננים, עם בשר לבן וקפיצי, ומשוחים ברוטב לימון ושמן זית. לאו הזה קברן בחסד ואם יצא מכרז חדש לחברא קדישא, אנחנו ממליצים עליו בחום.

סי באס במלח

הדג השני היה טורבוט על הגריל. אחד הדגים המשובחים ביותר שיש, נסיך אמיתי ומגיע מעט מאד לאיזור שלנו. הולך מצוין עם הכנר שליאו ניסה לגרש ולא ממש הצליח, בגלל הקהל האוהד. כל ביס מהדג מעביר אותנו לחוף שמעולם לא היינו בו בסרדיניה.

נסיך אמיתי הטורבוט הזה

"יש לך קינוחים?" שאלנו את ליאו.

"בטח שיש לי. אני ממליץ על טירמיסו ופנה קוטה" ליאו הציע בחיוך.

"מה מיוחד בהם?" נדנדנו.

"המיוחד בהם הוא שאני מכין אותם!" לאו זקף את קומתו הקטנה ופתאום הוא נראה היה לנו גבוה מאולסי פרי.

ובאמת כמה קטן, ככה גדול. שני קינוחים מצוינים! לא פחות.

פנה קוטה קרמית, ברוטב תותים קטנטנים. אין דברים כאלה! אין! לא מקל וניל חצוי לאורכו, לא קשקשת שמסבכת את המתכון ולא שום דבר שאין בכל מטבח. פשוט, מעולה ומשובח. אנחנו רוצים עוד ועוד ועוד.

הקינוח הכי טוב שאכלנו ברומא

טירמיסו מעולה, מהזן ה"שליחטאי" והנוזלי. עם אבקת קקאו מרירה מעל ואלכוהול מתחת. זאת שמחה וזו שירה.

הטירמיסו של ליאו

נפרדנו בלחיצות ידיים ובלב הבטחנו לעצמנו שזה איננו שלום אחרון. אנחנו עוד נשוב אליך, ליאו, אליך ולאוכל המשובח של המשפחה שלך.

בדרך חזרה מצאנו קונדיטוריה בסימטא סמוכה. בחלון הראווה עמדו קנולי מעוררי תיאבון ודמיון ואנחנו עדיין לא אכלנו מאלה. אם אין ברירה אז אין ברירה, הא? לקחנו שניים. נ פ ל א י ם ! תוצרת בית עם קרם מתוק ופריכות משגעת. אחד מאיתנו אכל חצי ושמח בחלקו ואחת מאיתנו אכלה אחד וחצי ורצתה עוד ועוד בלי בושה. החזרזירה הזו הלכה על הגשר מוכת סוכר ושרה את החיים בורוד, בצרפתית שהיא איננה יודעת, לקול אקורדיאון מקרטע של קבצן שעמד בקצה הגשר. מה שמנת יתר של סוכר יכולה לעשות לבן אדם!

קנולי סיציליאנים

הלכנו לישון קצת, הלומי סוכר ודגים טובים, כי בערב ארי ירזין שלח אותנו ל"אוטביו" שבעיניו היא מסעדת הדגים הטובה ברומא. לא היה קל למצוא שולחן באוטביו, והיינו צריכים לכופף שם ידיים ולהפעיל קשרים. אז הפעלנו כל מה שצריך והשגנו שולחן לשעה עשר בערב. השעה עשר בערב איננה שעה מאוחרת ברומא. אנשים הגיעו למסעדה גם באחת עשרה ושתיים עשרה, ולא לחטוף משהו עם דרינק על הבר, אלא כדי לאכול ארוחת ארבע מנות ויותר.

כמתאבנים קיבלנו בצלחת ענקית ריבועי בצק עלים עם שרימפס וסרדינים. החיך שלנו שועשעה מאד.

צלחת ענקית ובה שדות בייבי קלמארי מטוגנים לנצח הוצבה בצד אחד של השולחן ובצידו השני צלחת ובה מגוון של צדפות. היו בה שני סוגים – וונגולה וצדפות חליל ארוכות. בארץ לא ראינו כמותן, בעצם אולי פעם אחת בביקור חטוף בעכו, אבל שווקי המזרח מלאים בהם, בגדלים שונים. שתי מנות הפתיחה היו מצויינות.

צדפות בשמן זית ולימון

שדות של בייבי אוקטפוס

למנת הפסטה בחרנו בפסטה עם לובסטר. מדובר בפפרדלה רחבים, עשויים אל-דנטה שנעטפו במיץ הלובסטר, בעגבניות, יין לבן ושום. על הפסטה נח הלובסטר מפוצח השיריון ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו לגבור עליו ועל הפסטה שתחתיו.

לובסטר במיץ של עצמו

הזמנו גם עיקריות וכשאלו הגיעו הבנו את גודל הטעות ואת גודל עיננו. שתי צלחות ענק ניצבו גם הפעם משני צידנו.

באחת נח דג לבן, בשרני ומעולה, ברוטב שמן זית ולימון, מלווה בטוסטים שספגו את כל הטוב הזה. ניקרנו בדג, אכלנו מהטוסטים וחשבנו שאנחנו מטומטמים גדולים, חסרי אחריות, בזבזנים ושיש ילדים רעבים באפריקה.

מנה גאונית. לדג הם קוראים פשוט דג לבן

מצידנו השני ישב סלט לובסטר קטלנה. תפוחי אדמה עשויים לדרגת שלמות, מלאים בחמאה ומוקפים בפלחי עגבניות מהזן הירוק אדום, בצל סגול, פטרוזיליה, חומץ בלסמי ולובסטר שלם, מפורק שחיכה לתזוזה מהכיוון שלנו.

הלובסטר שהכריע אותנו

"וואו. הם פירקו את הלובסטר והכניסו אותו חזרה לשיריון" התפעלנו מהדברים הלא חשובים, כי למי אכפת מה פירקו ומה לא פירקו? הנפש רצתה לנגוס ולטעום הכל, אבל הבטן הכריעה אותנו. טעמנו, ראינו כי טוב מאד, נזפנו בעצמנו על חזירותינו והבנו שגם אותנו רומא הכריעה.

פעם, בימי קדם, אנשים היו באים לרומא לאורגיות של אוכל שחיתותיות במיוחד. הם היו אוכלים ומקיאים, אוכלים ומקיאים ורק כך הם הצליחו להנות מכל הטוב שהעיר הזו מציעה. מוסדות ההקאה נסגרו ובמקומם נפתחו מוסדות להפרעות אכילה.

בקיצור, גיבור אחד, עוטה שריון אדמדם, מלווה בצבא עגבניות ובצלים הכריע את הקרב, חרץ לנו לשון ועשה לנו תיאבון לעוד ועוד מרומא. הוא אולי ניצח במערכה, אבל לא במלחמה, אנחנו עוד נבוא לגמור איתו חשבון כשהוא לא יהיה מוכן. חוצפן!

סדרת רומא של בייגלה המלאה

facebook

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

קטגוריות:: אוכלים בחוץדודי כליפאהמזלג המעופףמקומות שאהבנונעמה פלדרומא

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (44)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רוני:

    OMG I am speachless

    • מאת נעמה פלד:

      מגיע לך! בדרך כלל זה קורה לי מול העוגות שלך.

    • מאת תמארי:

      זה מצויין התכנית שלכם להכין רשימה מסודרת על רומא. אני חשבתי שאולי תתכננו איזה טיול לטוסקנה או פרובנס בשיתוף עם איזו חברת נסיעות ונעשה חיים בשדות הלבנדר………….

  2. מאת פורמלג:

    תמונות מדהימות. קנאה קשה אוחזת בי.

  3. מאת תמנע קורץ:

    כל פעם שאני קוראת אתכם אני נתקפת דחף בלתי מוסבר לאכול משהו….. מעניין למה…?
    :-)
    לחוות את רומא דרך העיניים והחיך שלכם, זאת חוויה בפני עצמה. תענוג.
    תודה.

  4. מאת רוני:

    דודי ונעמה, מה עשיתם לי?? נסעתם לעיר שאני הכי אוהבת בעולם, במדינה שאני הכי אוהבת בעולם עם האוכל שאני הכי אוהבת בעולם – וחזרתם עוד עם תמונות הורסות ותיאורי אוכל שהורגים!!!!! אני לא אסלח לכם לעולם…
    מקנא…

    • מאת נעמה פלד:

      :)
      בחיי שלא היתה לנו כוונה (בעצם כן). אבל זה עובד גם הפוך. הבוקר שתינו קפה איום ונורא והתגעגענו בטירוף "לשם". חזרנו, הבטנו בתמונות והבטן שוב התחילה לקרקר.

  5. מאת סמדי:

    אחרי שמחיתי את הדמעה וחשבתי לעצמי כמה רוע מצידי
    כן אני יושבת אוכלת את הנשמה הבוס צועק הטלפונים מצלצלים
    ואני קוראת כל מילה כל אות מלקקת שפתיים עם כול תמונה ומנגבת את המקלדת
    חחח כמה הסעות יפספסו היום בגללי יותר נכון בגללכם

    פשוט ניפלא תודה על החוויה
    תבורכו
    סמדי

  6. מאת Dalith:

    All that is left to us readers is to take the next available flight to Italy………………the most beautiful pictures.
    WOW

  7. מאת רננות:

    קחו נא אחריות …..
    על כל הקילוגרמים שאני עליתי בגלל השהות שלכם
    ברומא/איטליה -
    מה זה פה ?
    אני מאד מאד כועסת …. כל רשומה באמצע ואחריה
    הטיסה אותי למטבח כאילו אין מחר ….
    פשוט התעללתם בי למה למה ????
    וברצינות כזה כייף גדול לקרוא את הטיול שלכם
    ואת רשמי האוכל ולראות את התמונות הנפלאות .

  8. מאת איל שמיר:

    אי אפשר היה לבקש את הלובסטר בדוגי-בג (פישי-בג?) הביתה למלון?
    נראה כמו משהו שאפשר לאכול קר באמצע הלילה… ;-)

    • מאת נעמה פלד:

      אפשר היה, אני מניחה. אבל לא יכולנו יותר לראות אוכל. שצוות המלצרים החרוץ ועובדי המטבח יהנו ממנו. את הלובסטר הזה הייתי מוכנה לאכול עכשיו ואם הוא גבר-גבר שיופיע מולי ברגע זה, נראה אותו.

  9. הגאונות שבבישול האיטלקי – כל כך מעט קישקושים מסביב וכל כל הרבה יופי, עוצמה וטעם במנה עצמה וכל הסוד על רגל אחת הוא – חומרי הגלם המשובחים.
    נהדרת רומא שלי, כמו תמיד, במסע הקולינרי הזה שלכם.

    מגי

    • מאת נעמה פלד:

      בדיוק. יש כבוד לכל טעם ולכל מרכיב, מי כמוך יודעת.
      אני חושבת שזה המטבח האירופאי הטוב ביותר ותמיד יש לי תחושה שעוד לא טעמתי כלום.
      אני עוד אשוב!

  10. מאת אוהד:

    אכן תמונות קשות !

  11. מאת ניצה הוכמן:

    תמונות נפלאות ,עשיתם חשק לנסוע תודה על התאורים והמראות!!

  12. מאת גילה:

    זהו.אני את דיאטת זוהר מפסיקה.נשברתי.

  13. מאת עדי:

    אין מילים בפי, אולי איזה לובסטר קטן…. התיאורים שלך, יקירה, הם מעל לכל דימיון ומפעילים את הדמיון מעל לכל היגיון, אפשר לטעום את הרכות והטריות של כל אחת מהמנות שטעמתם, זה כל כך נפלא שהחיוך לא יורד לי מהפנים, עם "אשה מעוטת שיניים" ו"מסכים לה" והמכרז שאת מתכננת לחבר'ה קדישא ועוד ועוד ועוד.
    מה הפלא שאתם אתר האוכל המוביל?!
    מתר לומר: אוהבת אתכם! ?!
    בהנחה שעניתם :כמובן : אוהבת אתכם!

    • מאת נעמה פלד:

      בטח שמותר. האהבה הזו למילים שלנו נותנת לנו כוח להמשיך ורצון לגלות עוד ועוד.
      האשה הזו, הצולעת, עם הקול הנפלא והצמה הארוכה מסתובבת לי במחשבות. אני מקווה שהיא עושה המון כסף ושהיא נוגעת בקולה בליבם של המון אנשים ושאלה פותחים את כיסם. מגיע לה!

  14. מאת איבי:

    התמונות נראות מעולה ובא להצטרף ולאכול אתכם :)

  15. מאת אודליה ( דניאלההה):

    התמונות מדהימות אפר דרכן לחוות איתכם את החוויה.
    הפשטות שבאוכל שלהם זה מה שהופך שם את הכל לטעים והכי חשוב
    הוא מלא באהבה.
    כיף לקרא.

  16. מאת אודליה בנאי:

    ככה ? אתם מתחילים בהורים ?

    לא שיש לי משהו נגד דגים ופירות ים (להפך, יש לי ישבן שמוכיח כמה אני בעד), אבל נדמה לי או שויתרתם על בשר בארוחות שלכם ?

  17. מאת יוסי רון:

    התמונות נהדרות והתיאורים שלך על האוכל וכל המסביב ממש עושים חשק להפיל הכל ולטוס לרומא.
    מיצי העיכול שלי החלו לפעול עם קריאת השורות הראשונות.
    יוסי

  18. מאת עירית:

    אויייי….
    אני לא יודעת אם ככככללללל מה שתיארתם נכנס לקיבתכם, אבל אני – אחרי כל פוסט שלכם מרגישה שביעה לחלוטין…אבל גם "מתה" לטעום מהכל ולו כזית….

  19. מאת ענת קסוי:

    אני לא מבינה למה לא קראת לי?!
    את יודעת שאני מתחשבת וחברה טובה, במיוחד כשמדובר בקשיי התגברות על מנת לובסטר שמסתבר כי היתה מיותרת.
    את יודעת שהייתי לוקחת את הטיסה הראשונה לרומא כדי להציל את כבודו (וכבודכם) האבוד.
    למה!!

    (בקיצור – התעלפתי מהתיאורים ומהתמונות, אני מקווה שארוחת הגרילה מחר "ים.יבשה." שינפיקו השף איתי בר והצלם והשף דן לב תצליח לנחם ולאושש אותי מהפוסט הפלילי שכתבת)

  20. זו ממש שירה:
    "אנחנו מעוניינים להקבר בארון הזה ממש כי יוצאים משגע ביום תחיית המתים. רעננים, עם בשר לבן וקפיצי, ומשוחים ברוטב לימון ושמן זית. לאו הזה קברן בחסד ואם יצא מכרז חדש לחברא קדישא, אנחנו ממליצים עליו בחום."
    כרגיל, ריגשתם אותי.

  21. מאת מומלצי הבלוגוספירה:

    נפלא ללא מילים.
    מומלץ אצלי בפנאי
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/11/1911-1211.html

    אסתי.

  22. מאת מומלצי הבלוגוספירה:

    הי חברים
    הפוסט גם בין מומלצי החודש שלי :)

  23. [...] S. Apollonia, 11 tel: 06.5803782 עוד לא הייתי אבל קראתי עליה בבלוג ושלחתי חברים שחזרו מעולפים. בפעם הבאה [...]

  24. [...] S. Apollonia, 11 tel: 06.5803782 עוד לא הייתי אבל קראתי עליה בבלוג ושלחתי חברים שחזרו מעולפים. בפעם הבאה [...]

השארת תגובה