כל הטעמים מובילים לרומא, ויום בסימן קלמארי שטרם נולדו


יומן המסע שלנו מתמלא בטעמים. אנחנו כותבים כל ביס כדי לא לשכוח דבר, הזכרון שלנו לא מה שהיה פעם. רומא מיטיבה איתנו ואנחנו רוצים לזכור כל צעד על המרצפות המרובעות, העתיקות, שראו מיליוני גרגרנים ברחובותיה, בתקופות שונות.

את הבוקר שלנו פתחנו בזריקת מטבעות לבריכת פונטנה דה טרווי. פתחנו זה קצת בעייתי להגיד. סופיה לורן, המכונה גם נעמה, זרקה במרץ את כל מה שהיה לה בכיסים, וגם ביקשה תוספת ממוריד הגשם, שעמד בצד וחייך. "מה ביקשת?" הוא שאל אחרי שזו סיימה לדאוג לכל קבצני האיזור "משאלות מהממות. על שלום עולמי זרקתי עשר אגורות ישראליות. יש גבול למה שאני מוכנה לבזבז על חלומות באספמיה…".

בכל סימטא מצפה הפתעה – פינת חמד

עם פיצה ביד ולב מלא שאלות מה יקרה כשהמשאלות יתגשמו, הלכנו לספוג קצת אידיש קייט בגטו היהודי. הרחובות הצפופים, המקסימים מלאים בחנויות מעצבים צעירים שהם אלטרנטיבה מצויינת לתיקי שנאל ומשקפי גוצ'י. בין כל המסעדות הכשרות בגטו, גילינו גם שתי מאפיות מקסימות.

כשר זה השחור החדש בגטו האיני ברומא

האחת יהודית, שהיתה מלאה עד אפס מקום. ריח חלות השבת, הקינמון והצימוקים יצא לרחוב ומשך תור של יהודים שמיהרו לביתם להכין את השבת בחברת חלה טריה ועוגת לייקח וגויים שריח הקינמון הכריע אותם והם יצאו שמחים עם עוגה די מכוערת, אבל טעימה טעימה של העם שמשגע את העולם.

האופות היהודיות האמיצות

והחלה שלהן ששיגעה את כל הרחוב

המאפיה השניה אליה תחבנו את אפינו היתה המאפיה האיטלקית השכנה, שגם בה היתה צפיפות מטורפת ורעב עצום ללחם הפריך שאופים שם. ביקשנו לצלם בחדר האחורי את האופים הגברתנים שלא פוחדים מבצק ושולטים בו ביד רמה. הלכנו משם רק כשאחד האופים זרק בנו מבט מטאטא שגרם לנו להבין שאם אנחנו לא מתנדפים משם האופה ינקום את נקמת הילדים מהם עשו יהודים מצות ונצא משם אפויים עד לאימה.

אופה גוי עם עוד לחם קריספי שמשגע את כל העיר

הנהגים ברומא נוהגים כאילו שהם על מגרש המכוניות המתנגשות בלונה פארק. פחד אלוהים ללכת כשאתה עם גבך לתנועה, יש מצב סביר שעד קצה הסימטא הצרה תזדכה על יד או על נשמתך, תלוי בנהג המונית שבא מאחוריך. בשן ועין הגענו ל"פרנקי" מערת עלי באבא לכל חובבי הנקניקים, הגבינות והאוכל המוכן והמצוין. העין לא יודעת על מה להסתכל קודם והפה רוצה לטעום הכל. חזירות כאן איננה מילה גסה, מעל הראשים תלויות נקניקיות וירכיים של החיה הפילאית הזו.

אף ביקור אינו שלם בלי ביקור אצל פרנקי

רצינו לקנות הכל וגם הבטחנו לחזור ביום האחרון ולהצטייד, אבל לכבוד טוני סופרנו, יקירנו קנינו מאה גרם נקניק מורטדלה וזללנו אותו על ספסל ברחוב. הפרוסות הדקיקות החליקו בגרון והזכירו לנו שאסור לנו להתמלא, ארוחת הצהריים קרבה ובאה.

חפוז – 100 גרם מורטדלה על הספסל

היום שלנו הוא בסימן ארי ירזין, חבר והאבא של טוני וספה וקפה איטליה ו"איטליולוג" שהמלצותיו שוות זהב. ארי שלח אותנו ל"מאמא אנג'לינה", מסעדה משפחתית בפרברים של רומא המתמחה בפירות ים.

לפתיחה הזמנו טריו טעימות. בייבי קלמארי מטוגנים, עוגת אנשובי משגעת מלאה בפטרוזיליה ופילטים של דג וקלמארי באספרגוס שהיה נחמד, אך פחות טוב מכולם. ולדות הקלמארי הזערוריים שגעו אותנו והחלטנו להזמין עוד צלחת מלאה בפריכים המשגעים האלה. באנו להנות, לא?

אלו לא בייבי קלמרי, הם הזכירו לנו יותר עוברי קלמרי

שתי מנות פסטה הומלצו בחום על ידי המלצר.

טליוליני עם תמנון קצוץ ובוטרדו, ביצי דגים מיובשות. מנה מצויינת, מלוחה, קצת גברית שחוסלה עד תום, בשאיבה.

אוקטיפוס תינוק עם ביצי דגים מיבשות – מעדן

מנת הפסטה השניה שהעלמנו היתה פוזילי פירות ים ברוטב עגבניות. קלמארי, שרימפס מולים וצדפות על פוזילי תוצרת בית. רק טוב יכול לצמוח מהחברותא הזו. איחדנו את כולם בבטן שלנו, למען יחם להם. שלא יתקררו חלילה וחס.

שלמות, מעשה ידיה של מאמא אנג'לינה

יש לנו עיניים גדולות וקיבה טיפה פחות גדולה, אך נכונה לאתגרים. כבר היינו מלאים, לגמרי, אבל ידענו שלא נזדמן למסעדה הזו שוב בימים הקרובים, בגלל הריחוק ממרכז העיר. לכן החלטנו לחרף את נפשנו ולהזמין כמנה עיקרית "קטלנה דה גמבוריני". סלט חם קר של קינג פורנז, תפוחי אדמה, עגבניות, בצל סגול, חומץ בלסמי ואגמי שמן זית. מנה מצויינת ולא זולה (20 יורו). תפוחי האדמה הצהובים בושלו לשלמות וכל נגיסה בשרימפס היא אושר ועושר צרוף. בצר לנו השארנו שני שרימפסים מאחורינו, אנחנו מתגעגעים, מתביישים ומצרים על כך מאד.

קינחנו בקרם ברולה בינוני. טוב, אולי הוא טוב, אבל אנחנו רגילים לקרם הברולה הפלילי והמעולה של גלי (אמא של נעמה) וקשה לנו להתפשר על פחות.

"מאמא אנגלינה" היא מסעדה מצויינת ומומלצת בחום. נחזור אליה בפעם הבאה שנגיע לרומא, ונגיע. בטוח!

הנחנו את העיר השוקקת לשקוק שעתיים בלעדינו ופרשנו לשנת צהריים במלון. קמנו רעננים ונכונים לטרוף את העיר, בכל מובן שהוא.

ארי המליץ לנו על הפיצה של "באפטו" ליד פיאצה נבונה, ונשבע שזו הפיצה הטובה בעולם. התור מחוץ למסעדה הקטנה חסם את הסימטא, העיד שכך. זקן חביב סידר את הבאים בשישיות ודחף אותם לעבר הכיסאות, מלצר פחות חביב לקח הזמנות ועיקם את הפרצוף כשהתברר לו שאנחנו רוצים לחלוק בפיצה אחת. ישבנו כשלשת רבעי השעה וחיכינו, אבל הפיצה לא הגיעה, גם בשולחנות השכנים, שהגיעו לפנינו לא נחתו פיצות ואנשים חיכו לפלא. השארנו כסף, קמנו והלכנו, בלי לטעום את הפיצה הטובה בעולם. היו לנו התחייבויות אחרות והזמנה במסעדה אחרת שארי המליץ עליה בחום.

 

פיצה באפטו – שני אופים אמורים להאכיל עשרות רבות של סועדים. אולי בפעם הבאה

הלכנו עשר דקות ברחובות היפים והמלאים של רומא, שהורגשה בהם אווירת סוף השבוע, עד לפיאצה ניקוסיה. "דואה לדרוני" מסעדת שני הגנבים, היתה מלאה בתיירים אמריקאים שהשתעממו האחד מול השני, עשירי רומא על נשותיהם מתוחות הפנים שחייכו בקמצנות וזוג מסקרן ששוחח בערבית, הוא איש עסקים מערב הסעודית שחי בלונדון, היא תוניסאית שגרה ברומא ושניהם שמחים זו בחברתו של זה, אוכלים בתיאבון, מצחקקים ומנקים צלחות בהברקה מעוררת התפעלות. החלפנו חיוכים ומילים של שלום לאורך הארוחה וביננו תהינו אם יש ג'יי דייט לערבים.

לפתיחה אכלנו ברוסקטה צדפות. לחם ישן קלוי, עגבניות עסיסיות וצדפות. מעולה!

ברוסקטה עם פירות ים אצל שני הגנבים

לקחנו גם שתי מנות פסטה מצויינות. הראשונה, ספגטי עם גזיזי כמהין לבנות. מנה ש"הסריחה" מכמהין, אולי בגלל מעורבות של ממרח כמהין חוץ מהפטריות ואם מחכים כמה דקות ונתנים לכמהין ולפסטה לשוחח, היא משתבחת.

הסתיו מבשר על אורגיה של פטריות ברומא

אנחנו היום בסימן בייבי אוקטיפוס, זוכרים? אז לקחנו פסטה עם בייבי אוקטיפוס. גם היא מצויינת וגם היא צריכה את דקותיים המנוחה והעירבוב שלה כדי להגיע למלוא פוטנציאל הטעם. מלאה בשמן זית וראשים קטנטנים של תינוקות הים. אוף… בעודינו כותבים בא לנו שוב ושוב (אז מה אם תשע בבוקר?!).

מעשן תמנונים תינוקות

במקום עיקריות הלכנו על שני קינוחים. במסעדה תפריט קינוחים עשיר וקשה היה לבחור, לכן החלטנו שסו-אלן תבחר ומוריד הגשם יעזור לאכול.

קינוח מסקרפונה. סוג של טירמיסו עם קרם מצוין של מסקרפונה וביצים והמון רוטב שוקולד חם שטיפונת הסתיר את הטעמים העדינים, אבל לוקק עד תום.

שליחטה מתוקה

עוגת מאמא שיש שקוראים לה עוגת סבתא, תלוי במסעדה. בצק פריך, קרם פטסייר או חביצה כלשהי וצנוברים. נהדרת! ממש כרגע, עם כתיבת הרשומה, אנחנו אוכלים עוגה דומה בארוחת הבוקר של מלון "האסלר" והיא טובה לא פחות.

את זה אנחנו הולכים לנסות בבית

עד כאן, שותפים למסע. שימרו על ארץ הקודש האהובה עלינו ואנחנו כאן נייצג אתכם בכבוד!

סדרת רומא של בייגלה המלאה

facebook

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

קטגוריות:: אוכלים בחוץדודי כליפאהמזלג המעופףכללימקומות שאהבנונעמה פלדרומא

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (22)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת חן:

    מקסים ומפתה

  2. מאת אילן תלמוד:

    אני מטושטש ממיצי קיבה רק מהמראות. כתיבה סוחפת כרגיל. בפעם הבאה, קחו מומחה למחקר השוואתי אתכם (אותי, אותי..).

    • מאת דגכ:

      מזדהה עם כל מילה בתגובה שלך.
      אבל (תמיד יש, לא?), האמינו או לא – מה ששובה אותי מיד זו הפיצה. מאז ומעולם היא הייתה בחמישיה הפותחת.

  3. אויי…..אני כל כך רוצה גם

  4. תענוג צרוף לקרוא ולהביט בתמונות. מצד אחד אני מתגרה לגמרי מהמראות והסיפורים, ומצד שני קישואים.

  5. מאת גלית1967:

    זה לא אנושי הפוסטים האלו בחיי-אני מריירת פה חבלז!

  6. מאת Roni Tagansky:

    אני מצדיעה לכם על כל הסבל שאתם מוכנים לעבור רק כדי לחזור
    ולספר לחברה. }{

  7. מאת גילה:

    אח איטליה,איזה אוכל.תמשיכו להפעיל לנו את בלוטות הרוק.

  8. מאת amoramor:

    קשה… קשה…

  9. מאת ELDAD MISCHARI:

    נכון שהשפה האיטלקית הכי יפה בעולם?
    בלי קשר לארוחות הנפלאות, רק לעמוד ברחוב עם פיצה חמה, להתבונן באיטלקיות האפנתיות שעוברות קרוב קרוב, להריח את ריח הפרפיום ולשמוע את השפה המתנגנת מכל עבר.

  10. מאת איילת קרבצקי:

    זה הזמן לאכול מרק חומוס או באיטלקית זופה די צ'צ'י ותמשיכו להנות לכם

  11. מאת צבי רשף:

    בפעם הבאה אתם על הארכיטקטורה ואני על האוכל. או שבעצם להפך?

  12. מאת ענתוש:

    איזה כייף תאכלו תהנו תתענגו תטרפו תמצו כל שניה ( אחר כך תולים את המראה המרזה של דודי והכל בא על מקומו בשלום ) כירסמתי לי פה פיצה מעט יבשושית אבל בהיתי בתמונות והרגשתי ברומא.

    עונג!!!

  13. מאת איבי:

    איזה כיף לראות ולקרוא :)
    תמשיכו לבלות !

  14. האיטלקים מכנים את הפלפלים שצלמתם בקמפו די פיורי "ויאגרה נטורלה". השוק דרך המצלמה שלכם נראה נפלא וגם הפורנו ובכלל, כיף לשוטט איתכם ברומא.

    מגי

  15. מאת יעל א:

    תענוג גדול לקרא ולטייל אתכם דרך המילים.
    ממתינה בקוצר למתכון עוגת מאמא
    בהמשך להצעת המחקר , אני חושבת שמחקר השוואתי בלי אישה לוקה בחסר ולכן אאלץ להצטרף.
    הכל בשביל המחקר .

  16. מאת איל שמיר:

    "קלמרי שטרם נולדו" – זה מתחיל להישמע כמו אייל שני, בבקשה אל תעשו לנו את זה.
    בפעם האחרונה שהמסעדה שלו שלחה לי SMS עם תפריט מתפייט
    הוא הגיש "תינוקות שרימפס טבועים ברוטב", ואני כלכך התבאסתי
    מהצירוף של תינוקות טבועים, שביקשתי שיפסיקו לסמס לי.
    כל זמן שהטקסט הכיל "עגבניות חופש פלסטיניות" עוד איכשהו חייתי עם זה,
    אבל תינוקות – עד כאן.

  17. אין עליכם. מדהים ומגרה את בלוטות הרוק…

  18. מאת בלה:

    מאמה אנג'לינה – נראה מפתה בטירוף! האם מדובר במסעדה הזאת?
    http://www.tripadvisor.com/Restaurant_Review-g187791-d793207-Reviews-Mamma_Angelina-Rome_Lazio.html#REVIEWS
    וגם רציתי לשאול אם יש לכם המלצות על מסעדות בפירנצה?
    תודה רבה מראש!!

השארת תגובה