הליכה מקיסריה

הבוקר, כששכבתי במיטה והסתכלתי בים, בקצף הגלים המלבין ובעננים שהתאגדו מעליהם, נושאים הבטחות שלא יתקימו, הרגשתי שאני חייבת להשאיר כאן מילים. מילים לקירות ולבית שאהבתי.רציתי שתדע שזו לא היתה אהבה ממבט ראשון. בפעם הראשונה שעברנו ברחוב, דקה לפני שדודי החנה את האוטו בחניה, שאלתי את עצמי מי בונה טירה כזו ולמה? אבל סתמתי, ובצדק, כי האוטו של דודי נכנס לחניה של הטירה המכוערת ואני רק אמרתי "מקסים פה!". אחר כך הוא הכין לי שרימפסים חריפים והעלה אותי לגג ואחר כך כבר לא רציתי ללכת מפה כמעט אף פעם.

"כל בוקר אני מתעורר והדבר הראשון שאני רואה זה את הים מהחלון" דודי סיפר לי עליך לפני שנפגשנו. הוא לא ידע שחודשים אחר כך אני אכבוש את מקומו הטוב , שורה ראשונה לים ושהדבר הראשון שהוא יראה זה את הגב שלי. "לא נורא, יש לי גב יפה וגם הריחוק מהים עושה טוב לנחירות שלך…" ככה הייתי מסבירה לו שאין בכוונתי לוותר על השטח ששוחרר ושאין מקום לשיחות שלום. אני חושבת שהלילה אתן לו לישון בפעם האחרונה מול הים, אני רוצה שיזכור אותך במיטבך. מגיע לו ולך.

מראה ראשון כל בוקר

אתה יודע שאנחנו עוזבים אותך, במקום בישולים יש כאן ארגזים וכבר כמה שבועות שלא לשתי שום דבר וגם לא הדלקנו תנור או הבערנו אש. אבל עצי הזית שסביבך לא יודעים וגם הבריכה לא וגם לחתולים שבאים לשתות בה בשעות קבועות אין מושג. היום רציתי להגיד לחתול חסר האזניים שאני הולכת, אבל הוא ברח, אז השארתי לו שמנת של פעם פתוחה, שיתפנק ויחזור שוב לבקר את יורי ולריסה ושלריסה תהיה נדיבה איתו ותזרוק לו איזה שינקן מטוגן מדי פעם, כי גם ככה זה די קשה להיות חתול בלי אזניים.

מחכים ללריסה?

"אני יותר אוהבת קלאסי" אמרה הפרוייקטורית הצהובה של יורי במבטא רוסי כבד "זה בית עם קירות עקומים וגם המטבח לא קלאסי. אני אוהבת לבן ופורמייקה ועל החלונות אני עושה פה ויטרז'ים…" ככה עמדה האשה המחומצנת הזו והטילה בך דופי. פייר, נעלבתי בשבילך.

אחר כך היא פנתה למשבץ הויטרז'ים ושאלה אותו אם הוא עשה כנסיות. "בטח עשיתי כנסיות, למה לא?" ענה לה המשבץ והבטיח לה שלא יראו מאף חלון את הים ונוטרדם בפאריס תהיה חורבה ליד הבית שהיא תארגן ליורי. "פה ניקח איזה משהו עדין בסגול, תכלת, ירוק וורוד" היא הצביעה על החלונות במטבח. "למה?" התערבתי בשיחה "כשהוא ירחוץ כלים הוא לא יראה את הים, לא חבל?". המחומצנת נתנה בי מבט מזלזל ואמרה ביובש "אל תדאגי לו, הוא לא ירחוץ כלים. יש לו כסף. תהיה פה משרתת!".

אחר כך חיכיתי שהיא כבר תלך מפה ואמרתי לך בלחש שאתה הולך להיות הבית הכי מכוער בקיסריה, אבל שאני בלב אזכור אותך יפה תואר וגבה קומה.

על גג העולם

כשארזתי את התבניות שלי עם המחבתות של דודי הבנתי שבין הקירות שלך למדתי שוב מה זה "ביחד". עכשיו הן יושבות באותו ארגז, דוחפות זו את זו ומתמרפקות. לפעמים הביחד הזה לא נוח, לפעמים הוא צפוף ואין לך אוויר, אבל הרבה יותר פעמים הוא בא עם חום, להבות וטעמים ששווים את הכל.

והשתניתי כאן. כל כך. מענין אם אתה מרגיש את זה. לו רק יכלו הקירות לדבר. "ככה זה בזוגיות" אמר לי אבא שלי פעם "הרוח שיברה את העץ, העץ את הרוח, כמו בשיר של יהודה עמיחי". "בזוגיות אחד לוקח מהשני וכמה שאתה לא רוצה להשתנות, בסוף אתה לא מזהה את עצמך ולא זוכר מה היית קודם". אחר כך הוא שלח אותי לקרא את "הצור והגל" של ביאליק, אבל אני הלכתי לקרא "על בנים ועל בנות" במעריב לנוער, שהניחו את היסודות לזוגיות קלוקלת ביסודיות ובאמונה אצל דורות שלמים של בני נוער, שהיום הם בני ארבעים ומתגרשים כי לא קראו את "הצור והגל" וחיפשו קיצורי דרך במעריב לנוער ו"לטיפשה".

אני לא זוכרת מה הייתי פעם. אתה זוכר? לא, אל תזכיר לי. אני דווקא אוהבת את מה שניבט אליי דרך המראות התלויות לך על הקירות, אני רק מצטערת שדודי החזיר את המראה שהיתה ליד הדלת. היא היתה נורא מרזה ותמיד לפני שיצאתי מהבית התעכבתי לידה, מאמינה שאני דוגמנית על, וזה החזיק מעמד עד שהייתי פוגשת בדמותי באיזה חלון ראווה משמין פחד.

יש לי עוד כמה דברים לארוז מעלה וגם העיניים מתחילות לדמוע ואני גם מרגישה לגמרי אדיוטית, עוד מעט אני אתחיל לכתוב גם לכדור הפלסטיק ששוחה בבריכה מהקיץ שעבר שעבר. נכון שתתגעגע אלינו? נכון שלא תשכח? נכון שלא תסלח? כי איך אפשר לסלוח על ויטרז'ים מכוערים ופורמייקה נוצצת לבנה עם סברובסקי בפינות, איך?

בחדר השני צופה בפעם המיליון ושתיים במאי הסרטים הנודע, דודי כליפא, בסרט שהכין עליך. אני צופה בסרט ובוכה, יש בו הכל. הוא מכיל את הבישולים ואת החברים שגדשו אותך תמיד. אני הולכת לחבק אותו ולהזכר שאת הדבר הטוב ביותר אנחנו לוקחים איתנו, אבל אני לא מבטיחה להפסיק לבכות. מגיע לך שאבכה, היית טוב אליי.

זה לילה אחרון ושלום אחרון. מחר כבר אלך לישון במגדלים הפורחים והמכוערים של תל אביב, אבל ממך למדתי שמה שמכוער מבחוץ, יכול להיות נורא יפה בפנים. תודה לך, על שחיבקת את שנינו באהבה והכלת אותנו, גם כשהיינו בלתי נסבלים.

אני אוהבת אותך.

קטגוריות:: הרהוריםכללינעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (59)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אילן תלמוד:

    את זוכרת מה אמרה מריומה כשהביטה פעם ראשונה בדודי ? "איזה עינים". דבר מיתולוגי קרה לכם.

  2. מאת שירה בן חיים שרנסקי:

    איזה אושר ויופי שלא יגמר לכם לעולם!!!
    איך תוותרו על פוליצר שאף פעם אין לו שום דבר?

    • מאת נעמה פלד:

      שמחים לעזוב את מנעמי פוליצר שזה הסופר הכי דל במזרח התיכון ושולחים את אהבתנו לנאדר, שהיה המושיע שלנו כל כך הרבה פעמים וחיפש עבורינו במקררים ובמחסנים.

  3. מאת CooknBake:

    הבית הזה כל כך יפה! כל כך התפעלתי ממנו כבר מהתמונות הראשונות שהעלתם לפייסבוק ועוד יותר במסיבת סוף הקיץ, שם יכולתי להסתובב ולחקור כל פינה ופינה בו.
    בטוחה שיהיה לכם הכי טוב בעולם בכל מקום שאתם שניכם תהיו בו.

    מחבקת

  4. מאת גילה:

    היי נעמה,הבית זה המקום שבו הלב שלך נמצא.את אמרת את זה,זוכרת.אני לעולם לא אשכח את הפוסט הזה.הריי את יודעת שאפשר להיות מאושרת באוהל ועצובה בארמון.המון שמחה לך ולדודי.

    • מאת נעמה פלד:

      את צודקת, גילה. אני כבר גרה לדודי בלב והכי מנחם אותי ללכת איתו לכל מקום שילך. אבל אני תינוקת סנטימנטלית…

      • מאת פנינה דנדשה:

        נעמה הכרתי אותך עם חוט ומחט
        בחיים לא הייתי מאמינה שאותה בחורה יפיפיה שישבה בשקט ותפרה
        חצאית היא כל כך שונונה וכל מיוחדת.
        מאוהבת בפוסטים שלך ומאחלת לך הצלחה בכל מקום שבו תגורי
        את כל כך מיוחדת

  5. מאת אילת:

    חייבת להודות שמסיבות אנוכיות לחלוטין, עושה לי עצוב הפרידה שלכם. באופן בכלל לא פרדוקסאלי אני גם מאוד שמחה אתכם ועבורכם. Home is where you put your heart…בטוחה שהבית החדש יהיה מלא בשמחה ובאהבה!

    נשאר כאן בית פתוח ומזמין בכל פעם שתתגעגעו לקיסריה – אנחנו כאן : )

    שיהיה בשעה טובה ובהצלחה! חיבוק גדול לשניכם.

  6. מאת ayelet kravezki:

    אלי אלי נעמה ודודי שלא יגמר לעולם
    כמו החול והים אתם ביחד
    עזבו את האוליגרך עם המחומצת שלעולם לא יתנו לאף מקום הרגשה של בית
    התנור שלכם יבעיר אש גם באוהל דל וגם במיגדל פורח
    אבלה האהבה שלכם אחד לשני וסביבה היא הדלק האמיתי
    חיבוק תקבלו היום

    • מאת נעמה פלד:

      איילת, אני מחכה לחיבוק שלך.
      עוד שעתיים – חיבוק, חברים, אלכוהול ויםםםםם שרימפס. החיים שלי יפים, אין לי סיבה לבכות.
      תודה עלייך ועל המילים שלך.

  7. מאת טליה:

    הבית הכי יפה שראיתי מימי והם חמישים וחמש שנים.וראיתי כמה וכמה בתים בימי חיי.
    ובא לי לבכות נוכח תמונות האוכל המדהימות והביחדנס והרעות והאושר…כך צריכים להיראות החיים.

    שתזכו לחיים שלמים בבריאות ואהבה.

    טליה.

    • מאת נעמה פלד:

      הוא באמת חתיכי ומצטלם נהדר. את האוכל והביחדנס אנחנו לוקחים איתנו לכל מקום שנלך, טייק אווי של אושר.
      תודה על המילים היפות והחמות שלך.

  8. נעמה,מה עשית לי?
    אני יושבת ודומעת,נגעת בי עד עומק נבכי נפשי,שונאת פרידות…אך אין לי שמץ של ספק שעם כל מה שאת ודודי מכילים שניכם תיצרו את המקום הבא החם ואוהב!
    המון הצלחה ואהבה וכמו שאמרתי לכם כבר בהזדמנות קודמת,לא לשכוח להכנס ברגל ימין:-)

    • מאת נעמה פלד:

      למה שאיילל פה לבד? הכי טוב במקהלה!
      אני לא עומדת בפרידות, זה כל כך קשה לי, חוט הלב נמתח.
      רגל ימין, אני חייבת לזכור את זה.

  9. מאת דיאנה:

    רק אני תוהה איך אתם עוזבים את הבית הזה לטובת המגדלים של ת"א?!
    מאחלת לכם, שתבנו לכם את בית הבייגלה שלכם בת"א ושיהיה עבורכם לפחות כמו בית הבייגלה שאתם עוזבים.
    נהנתי מאוד מהפוסט הזה.
    בהצלחה

    • מאת נעמה פלד:

      הפקקים והנסיעות בכל יום לת אביב הרגו אותנו. גם השקט שיורד על קיסריה אחרי חמש בערב הפסיק להיות לנו נעים. מתחשק לנו רעש, שמחה ותל אביב, ללא הפסקה.

      • מאת Eddie:

        אני, מנגד, נוסע כל יום מתל אביב לקיסריה.
        את תל אביב אני לא מסוגל לעזוב. השקט שבקיסריה (והסביבה)
        מפחיד אותי. בשנה האחרונה הבנתי שאני חייב את ה"ללא הפסקה"
        הזה בתל אביב. זו התמכרות מאוד מסוכנת, שמגבילה אותי בימים
        אלו ממש בעודי מחפש אחר מקום מגורים חדש.

        אבל ככה זה להתקרב לתל אביב. Like a moth to a flame. תהנו, אנשים יקרים. אי אפשר אחרת.

  10. מאת Tsvia:

    I watched your memory video and all things important appear portable, you, your friends and your love for food and cooking. Good luck with your move and new home.

  11. [...] This post was mentioned on Twitter by David Dudi Califa and naama peled, בייגלה. בייגלה said: סו-אלן בפוסט פרידה מבית הבייגלה שאולי הולך להפוך לכנסיה http://fb.me/N5HyERnK [...]

  12. מאת ניצה הוכמן:

    נעמה היקרה!רגשת אותנו עד לעמקי נשמתנו!!קשה מאוד לעזוב בית שנקשרים אליו,בעיקר בגלל הזכרונות הריחות,המראות והריגושים הנפלאים והפחות נפלאים שקרו לנו.אך הזמן יעשה את שלו ובמקום החדש יהיו זכרונות לא פחות נפלאים,כי האנשים הם שעושים את הריגוש וממלאים אותו את בית הבייגלה החדש ,בהמון אהבה וחום.
    עלו והצליחו בהמשך הדרך ובביתכם החדש יהיו צלילים חדשים,ריחות ומאכלים מופלאים ובעיקר הרבה אהבה ב ה צ ל ח ה.

    • מאת נעמה פלד:

      ניצה'לה,
      תודה על המילים המרגיעות. מחר זה בטח יעבור לי.
      יש בי גם שמחה והתרגשות גדולה. בית משותף עם האיש שאני אוהבת… כייף!

  13. מאת Roni Tagansky:

    תמיד כל כך מרגשת
    ואוי אוי המראה הזו מושלמת

  14. מאת ELDAD MISCHARI:

    נעמה יקרה:
    לפני מספר חודשים כתבתי לך: "כאשר דלת נסגרת, דלתות אחרות נפתחות". אז זה היה מטאפורית ובענין אחר.
    הדלת שנסגרת היום היא דלת אמיתית. כאשר נכנסת בדלת הזו לראשונה, פתחתם את ודודי פרק חדש בחייכם. מטבע הדברים יש לשניכם הרבה זכרונות מהבית, ויש צביטה בלב כאשר עוזבים.
    עכשיו הזמן לאפסן את הזכרונות האלו במגירה, ולהתחיל לאסוף רגעי קסם מהבית החדש.
    כתבתם על העיניים של דודי, שלצערי עדיין לא הספקתי להכיר. את עינייך אני מכיר, תמיד פעורות לרווחה וצוחקות.
    אז אם יש בחיים רגעים עצובים/שמחים קצת כמו היום, או כאשר יש אכזבות ממקומות, מאנשים, ממצבים, תמיד תזכרי את השיר הבא:
    http://www.youtube.com/watch?v=Lid2BVWwTKM

    • מאת נעמה פלד:

      אלדדי, חבר שלי.
      עכשיו כשאנחנו מתקרבים וחולקים את אותו איזור חיוג, אנחנו חייבים להפגש. אתה רק צריך להגיד שאתם באים אלינו ואני מיד מתחילה לבחוש ולאפות.
      תודה על השיר, על המילים היפות והאוהבות ותודה על מי שאתה.

  15. מאת תמנע קורץ:

    אשרי הגפרור שהצית מבערים ולהבות,
    אשרי האש שחיממה והלהיטה סירים ומחבתות,
    אשרי המטבח שהיה ספוג ניחוחות וריחות.
    אשריכם שניכם, דודי ונעמה,
    על להבת אהבה אדומה.
    תודה על עוד יצירה מופלאה.

  16. מאת עירית:

    נעמה ודודי יקרים,
    הבית שאתך עוזבים נראה נפלא, מהמם, חם, וכו וכו וכו'
    אבל הרי ברור שמה שעשה אותו כזה זה אתם, בתוספת החברים שהתאספו אצלכם והתכנסו בו -כך שגם המגדל המכוער (?)בת"א יהיה יפה וחם ומזמין , אני בטוחה.

    שיהיה לכם כל הטוב שבעולם

    עירית

  17. מאת מיכל שדות:

    פרצתם לחיי רק לפני מספר חודשים כשהצטרפתי לפייסבוק. מייד נשבתי.
    הכתיבה שלכם היא אחת. ייחודית. שירית ופיוטית
    המטעמים – מרגשים למרות שאני על תקן כשר,
    ועל הכל מנצח הביחד שלכם –
    כי כשאמרו אהבה ואחווה – התכוונו כנראה לאיך שאתם חווים אותה.
    מי יתן ותדעו רק ימים טובים, מלאי אושר ושמחה
    מלא ברכה שתסיר כל עינא בישא מעליכם.

    מקווה שמבינה לא טוב – הפוסט לא מצטרף לעיר ללא הפסקה???

  18. מאת רו רוזנבלום:

    היי חמה לכם
    אני ממש ממש חדשה ולא מכירה אתכם כלל
    בארץ כמעט שלוש שנים ונכנסתי לאתר שלכם תוך כדי מוערבות באוכל, אהבה לקולינריה, עבודתי כמפיקה קולינרית ואהבתי לאנשים שאוהבים אוכל
    קראתי את הפוסט שלכם על הפרידה מהבית הקסום בקסריה ודמעתי, כל כך הרבה רגש ואהבה
    מברכת אתכם לרגל הגעתכם לתל אביב עיר מגורי וכבר חשה בעצמותי שיש לי חברים חדשים בעיר…
    מאחלת לכם שתצליחו להעביר את החום האהבה והאיכפתיות שזורמת בכל הפוסטים שלכם- למעונכם החדש.

    בברכה
    רותי

  19. מאת מיכל:

    איזה כיף להיות עשיר !
    אפשר לגור בארמון בקיסריה, במגדל בתל אביב… לא רע.

    בהצלחה לכם.

    • מאת מיכל:

      מליון סליחות.

      המחשב היה פתוח כשהיו בביתי אנשים לא נחמדים שכנראה התערבו ביניהם או משהו…
      לא רוצה להכנס לזה, סתם מעצבן.
      סליחה על התגובה הגועלית (לא שלי, בחיי ).
      רק טוב.

  20. מאת אלישבע:

    תמונות נפלאות

  21. מאת יחיעם:

    ברוכים הבאים לתל-אביב!!
    סיפור אחד נגמר; חדש מתחיל מחר, שיהיה בהצלחה: אמנם אחר אבל גםטוב.

  22. מאת יוספה גל:

    הכל כבר נאמר ואני ..שרק בתחילת הדרך איתכם … ממש מתרגשת מהמילים מהטעמים ובעיקר מהאהבה הנפלאה המטובלת בהמון רגישות. המון בהצלחה .. אתם מקסימים.

  23. מאת יוספה גל:

    הכל כבר נאמר ואני ..שרק בתחילת הדרך איתכם … ממש מתרגשת מהמילים מהטעמים ובעיקר מהאהבה הנפלאה המטובלת בהמון רגישות. המון בהצלחה .. אתם מקסימים.

  24. מאת תחיה:

    היה במצגת הזאת משהו מקסים ולוכד ומלכד. לפעמים עצרתי ומשכתי לאט לאט את המסילה למטה, להתעכב על המראות המתמזגים ונמשכים וחולפים ולהתבסם מהריח החם שעושה חיים מלאים: מטעמים, אהבה, חברות אמיצה.
    ואת כל התמונות הנעות וחולפות איחדה המוזיקה שבחרתם, שיש בה משהו שזז ומוביל הלאה הלאה, כמו החיים, שמניידים ממקום למקום והאהבה לעולם נשארת.
    ושלא ייגמר לעולם.

  25. מאת ספי דורי:

    בדיוק עובר דירה עכשיו…כל מילה בסלע.
    עצוב עצוב…

  26. מאת רות לוסקי:

    היי נעמה ודודי!!!התרגשתי מאוד לראות את המצגת,אני מאוד התגעגע אליכם למרות שאנחנו לא מכירים המון זמן זכיתי להכיר אנשים מדהימים.שיהיה לכם בהצלחה בבית החדש ומקווה שתסתדרו ובטוחה שתמשיכו לארח המון ובכיף כמו שאתם יודעים.המון המון בהצלחה מקווה שניפגש …….ואשמח להתעדכן בפייסבוק מה קורה איתכם.אתם אנשים מקסימים ומיוחדים.ממני רות לוסקי!!!

  27. מאת bigjack:

    באמת שהבית מיוחד
    אבל מי שעשה אותו למשהו עוד יותר מיוחד זה רק אתם עם היופי הפנימי והחיצוני.
    חיבוק וירטואלי אחרון וגדול ממני שתקבלו בקיסריה.
    היה כיף לחלוק איתכם את הערב האחרון שהקדשתם אותו לבילוי איתנו בשרימפס האוס במקום לשקוע בנוסטלגיה תוגה בטירה.
    אוהב את שניכם
    בהצלחה בטירה החדשה.

  28. מאת איתמר:

    כתוב, כרגיל, יפה ומרגש
    שיהיה בהצלחה

  29. מאת מיכל:

    כמו שהבן שלי היה אומר כשהוא היה תינוק:
    "בָּכַתִי כמו תנין…"
    כי גם אנחנו עברנו דירה לא מזמן. מבית קטן וקצת מוזנח, לבית מאד יפה ומטופח. אבל אני קצת מתגעגעת ומרגישה אשמה שלא הייתי טובה אליו מספיק. זה מטומטם להקשר לחפצים דוממים. המשפחה שבאה בעזרת השם לגור בו, זוג צעיר עם תינוק, מגיעה עם המון התלהבות, והם מתים על הבית. היא קיבוצניקית לשעבר, והוא מסגר אומן. הם יטפחו אותו ויהיו טובים אליו. אז מהבחינה הזאת אני רגועה.

  30. מאת אורה:

    בתמונה הראשונה למראה הנוף המדהים… וואו זה המראה הראשון שראית ברגע שפקחת את ענייך בחודשים האחרונים?! (אני יוצאת מנקודת הנחה שאכן הפנית את גבך לדודי במהלך הלילה ;-) או לפחות ביקיצה!)
    בהמשך נהיה לי עצוב, הזדהתי איתך (משהו כנראה מילדותי הנמצא במצב הדחקה!)
    בכל אופן ראיתי את הסירטון… הבטחת הצצה על הבית ופתאום התמלאתי אופטימיות בשבילך!
    הצגת הכל חוץ מהבית כ-ד' אמות או ארבע קירות!
    הצגת את הצד הקולינארי,המשפחתי ובמיוחד הצד האנושי… אלו דברים שאתם לא משאירים מאחור, אלו דברים שאתם לוקחים ותמיד תקחו איתכם באשר תלכו…
    המקום החדש אליו תכנסו יהיה לפחות אם לא יותר יפה מהמקום אותו עזבתם!
    פרידה היא תמיד קשה מצד שני יש המון אופטימיות וכיף בהתחלה חדשה!
    בהצלחה לכם.

  31. מאת רננות:

    נעמה יקרה כל כך יפה כתבת ואני התרגשתי ושוב ושוב ושוב דמעתי
    את נפרדת כה מקסים ואת האושר האמיתי ואת האהבה את לוקחת איתך
    וכן כן התחלה ברגל ימין ותל אביב תהיה מאושרת ונהדרת
    בשמחתכם הכפולה .
    בהצלחה רבה לכם ואני מאחלת לנו שיהיה לכם דקות של זמן
    להעשיר אותנו ברשומות כאלו יפות טובות ומרגשות ♥ .

  32. מאת איבי:

    מקסים.
    ואין לי ספק שתאהבו גם את הבית החדש.

  33. מאת סמדי:

    " אל תסתכל בקנקן אלה מה שבתכו" צדקו משהו חזלינו
    הינה בכול הלא יפה שתארת מצאת את הכי יפה הכי נפלא
    הכי טוב .

    דרך אגב איפה קונים מראה כזאת חייבת לי כזאת

    נעמה מקסימה מושלם כמו תמיד
    המילים שחודרות ללב , החייך הנשקף מהמלים הדמעה
    שאני מוחה עם האותיות

    שלא יגמר לכם לעולם
    תבורכי על כל מילה על כל אות
    סמדי

  34. מאת ורד ברלל:

    יקרה שלי,
    תמיד אוהבת לקרוא אותך ואת כותבת בחסד, את הרי יודעת, ובכל זאת, זה אחד הפוסטים היותר מרגשים ונוגעים ואמיתיים שקראתי.

    יהיה לך טוב בכל מקום שתגיעי אליו, כי למדת לעשות לך טוב ומה שיפה שאת מחלקת את הטוב הזה גם לכל מי שמסביבך.
    ,}{
    ועכשיו כבר אין לי תירוץ שאנחנו שכנות ואני אגיע לקפה איתך כל הדרך עד המגדלים המכוערים של ת"א.

  35. מאת דן:

    פעם בסרטים..
    הפרידות היו בתחנת רכבת..
    אחת נשארת מנופפת במטפחת..
    מוחה דמעה….
    והשני אט אט נעלם ונגוז…
    ורק הרכבת..
    ברגע מסוים כמו יודעת..
    מה מתרחש בשני הלבבות..
    והקטר היה שואל את אחרון הקרונות..
    מישהו נשאר..
    בודד..
    לבד..
    עצוב..
    או אץ רץ..
    וצועק..
    ברוך שפטרנו..
    וגם אצלך..
    לא יודע..
    מה פשר מילותייך..
    ומה את מצפינה..
    בלבבך..

    את כותבת נפלא..
    שלא יגמר לעולם..

    להתראות..
    בתל אביב..
    דן

  36. מאת מיקי:

    נעמה
    אני קוראת עכשיו ודומעת.
    מעבר קל.
    מיקי

  37. מאת תמר:

    מצגת מדהימה!!!! – כתוב נפלא ומרגש – איזה עוד מחמאות וסופרלטיבים אפשר לכתוב?
    או שאתם מתחתנים איתי או שאתם מאמצים אותי..??!! אחד מן השניים

  38. מאת טובה:

    כה מרגש… ובמקום שבו נעתקות המילים – זולגות הדמעות.
    מזדהה עם התחושה והסנטימנטליות…
    ולכם – המון הצלחה, אושר ואהבה
    ((:

  39. מאת מינה:

    איפוא אתם נמצאים מסקרן מאד

  40. מאת קרן בר:

    גם אני תמיד התייחסתי לבתים בהם גרתי בכבוד ואהבה גדולים- הם היו משכני, קורת גגי ואני.
    כתבת מכתב פרידה שהוא מעבר למילים וכלכך חשוב בפרידות משמעותיות- אני תמיד בעד המילה הכותבה- שחור על גבי לבן- של מה שאנחנו ..
    את כותבת נפלא, מרגש ונוגע ודודי הפיק סרט שמעלה דמעות בעיני..
    וזאת על אף השמחה והאושר הניכרים בכל רגע ורגע..
    אנשים טובים הם הבית, אתם נפלאים- שיהיה בית חדש טוב אוהב ואהוב "לפחות כמו אביר נעורייך" בקיסריה:)
    שבת שלום מאד
    קרן

השארת תגובה