תרופה לבאסה, עסקית בקלואליס

לפני יומים התעוררנו לתוך סיוט. הבית שלנו נפרץ ומישהו שוטט לו בחדר השינה שלנו בעודנו ישנים. יש משהו מאד מטלטל בידיעה שמישהו נכנס לך לחדר השינה וברגל גסה דורך בתוך חלקת האלוהים הקטנה שלך ומרסק לך את האינטימיות. יומיים הלכנו המומים וחבולים בתוך בית שהרגיש כבר לא שלנו, והיינו חייבים לצאת למקום שאפילו לרגע ירגיש כמו בית. מקום עם אוכל בטוח וטעמים מוכרים ללא צורך בהיכרות מחודשת. יכולנו ללכת לאימהות שלנו אבל הן היו עסוקות' אז החלטנו להיות ילדים טובים ולא להעיק ושמנו פעמינו לויקטור המולך על המטבח של קלואליס.

מה יש באיש המשונה הזה, ויקטור גלוגר, שמסתתר מאחורי משקפיים בלתי אפשריים, סוחב על הראש פריזורה שמרמזת על המחשבות שסוערות מתחתיה ותמיד לבוש בעליזות יתר, שמחזיק אותנו ככה קרוב אליו כבר יותר מעשרים שנה?

אצל ויקטור תמיד היה אפשר לאכול טוב. גם ב דלידג המיתולוגית, גם ב דגים 206 ובשתים עשרה השנים האחרונות גם בקלואליס . תמיד ידענו שהדגים שיעברו תחת הידים של ויקטור ייצאו לשולחנות מחייכים ומבסוטים  כאילו הם לא הולכים בדרך כל דג, המלפפונים החמוצים יהיו קראנצ'יים, וכל נגיסה בהם תעורר בנו געגועים לצנצנות החמוצים שהשתזפו בשמש במטבחים של הסבתות שלנו, ובחלל האוויר תמיד תעמוד תחושה שמעל המנות של ויקטור נחתכים עניינים הרי גורל עם המון אפסים מצד ימין.

אז ככה בצהרי היום, בלי הזמנה מראש, תוך התפרצות למגרש החנייה הגדוש במרצדסים, פורשות וגורי חתולים רעבים, הופענו בהיכל הצווארון המעומלן עם ג'ינס, טי שירטס ומבט מיוסר, וביקשנו מויקטור, נחם אותנו.

"יש לי שולחן רק באיזור המעשנים" התנצלה המארחת. "זה מצוין" אמרנו לפני שתתחרט, והרגשנו שהגענו למקום הנכון. יש משהו מאד אנושי במסעדה שלא מאלצת את אורחיה לעמוד עם סיגריה (או עם סיגר במקרה של קלואליס) כמו הומלס בפינת רחוב. מאז שהמעשנים הפכו להיות מיעוט נרדף אנשים מסכנים כמונו כבר לא יכולים להינות מארוחה שלמה מבלי להיות נדרשים לעמוד בפינה. ויקטור מבין לליבנו ונותן לנו לחורר את שכבת האוזון בנחת. האמת, שהישיבה בפינת המעשנים ולא בחלקת גדולי האומה וטייקוניה, מזכה אותך במבט ישיר למטבח הפתוח ולמעלליו של ויקטור על קרש החיתוך.

יכול להיות שכשאתה גדול אומה ופרנס מהשורה הראשונה אתה צריך את כל הקשב שבו בורכת כדי להתרכז בדיל אותו אתה מנסה לסגור עם איזה עורך דין צמרת, או בזכיון שאתה אוטוטו מקמבן מהשר שסועד לשולחנך, ואין לך שום רצון לעקוב אחר ידיו הזריזות של ויקטור. אבל אנחנו, שהדאגות שלנו מסתכמות באייפון שנגנב יחד עם קצת כסף מזומן, היינו פנויים להתפעל מכך שהשף הראשי עומד ומקלף גזר וקוצץ בצל כאילו היה אחרון הסו-שפים.

"אני טבח" ענה לנו הג'ינג'י כששאלנו אותו למה הוא מתבזה ככה. "כאן במסעדה שלי כולם עושים הכל, וגם אני. וזה כבוד גדול בשבילי לעשות כל מה שקשור במנה".  עם גישה כזו לא פלא שהמקום של ויקטור הוא אבן שואבת עבור כל מי שיכול לאכול בכל מקום.

ויקטור גלוגר

לא קורא לעצמו שף. טבח אני. אבל איזה טבח.

בעסקית של קלואליס בשעת הצהרים יש שני מסלולים לאושר. המסלול לעניים הנקרא 'ליס' עולה 99 ש"ח והמסלול לעשירים שנקרא 'קלואה' עולה 129 ש"ח. שתי הארוחות כוללות מנה ראשונה ומנה עיקרית, לחמניות , חמאה ומחמצים.

אנחנו הלכנו על המסלול המסלול היוקרתי כי הרגשנו שמגיעה לנו קצת שמחה. על השולחן הונחו זיתים ומלפפונים חמוצים שנכבשו בעבודת יד, לחמניות מקמח מלא משובצות בגרעיני חמניה ולחמניות לבנות עם ציפוי קראנצ'י. הן היו חמימות ומזמינות שליחטה נאה של חמאה. חבל שהחמאה היתה קרה וקשה. נחסכו מאיתנו קלוריות רבות וזה לא היה המקום לחסוך. לא כשאנו כל כך אומללים.

קלואליס

המלפפונים המשובחים האלו מלווים את ויקטור כבר יותר מעשרים שנה. ובצדק.

הקרפצ'יו והטרטר שבחרנו למנות ראשונות הסיטו את מחשבותינו על חמאה שתמיד מוגשת קרה מידי במקומותינו. הקרפצ'יו, שנפרס מבשר פילה איכותי ושחה בבריכה קטנה של שמן זית, עוטר ביד אמן בעיגולים עיגולים של בלסמיקו משובח שעליהם הונחו ארבעה גזיזים רחבים של פרמז'ן רג'יאנו, היה טוב, לא יותר. בעיקר כשלמולו עמד טרטר הטונה ששוב פעם הזכיר לנו את כלל הברזל – במסעדת דגים אוכלים דגים.

קרפצ'יו

קרפצ'יו פילה בקר עם "פרמיג'אנו רג'יאנו" שמן זית וחומץ בלסמי .

מגדל של קוביות קטנות של טונה נבנה על בסיס של מנגו טרי כשבכיפתו מולך כדורון של סורבה וואסבי עדין. המגדל נתמך בשלושה שרימפים מבושלים. יצירה! זה מנה שנשוב אליה שוב ושוב כי היא מצוינת, מגוונת ויש בה את כל הטעמים.

טרטר טונה

טרטר טונה אדומה עם שרימפס קוקטייל וסורבה ווסאבי

"בעקרון הזמנתי לכם את המנות העיקריות" זירזה אותנו מלצרית צעירה, אשת עקרונות ומעשה וזכתה למבט זועף מצידנו. "אנחנו לוקחים את הזמן" הודענו והצבענו על צלחות חצי מלאות. הנערה החכמה הבינה מיד והפסיקה לנדנד לנו עד סוף הארוחה.

במנות העיקריות כבר לא טעינו ודבקנו בדגת הים כמו שקונכיה נדבקת לסלע. בלוטין SEA BASS ממולא בדוקסל וז'וליין ירקות שורש ברוטב שמנת ו פילה בלאק קוד " נובו סטייל " (תוספת של 20 ש"ח). שתי המנות הוגשו עם אורז ושקדים קלויים.

זה לא פשוט לבשל דג. הרבה פעמים כשחושבים שהדג מוכן זה כבר מאוחר מידי. בבישול דגים כל שנייה קובעת. הבלוטין, או הבלון בשפה הקולינרית, בושל בעדינות לנקודה המדוייקת והעסיסית הזו, והיה מלא בכרישה, גזר, סלרי ודוקסל פטריות ועירית. הוא שחה ברוטב שמנת ונח על גבעולי אספרגוס פריכים. האורז שליווה את המנה הכל כך טעימה היה יבש. פשוט יבש ופירורי. הצטערנו כי אנשי אורז אנחנו. וחשבנו לעצמנו שאם אין אף אחד במטבח עם אומץ לזרוק את סיר האורז ולהכין חדש, שום דבר רע לא יקרה אם יגישו אותה עם איזה גראטן טוב.

בלוטין SEA BASS ממולא בדוקסל וז'וליין ירקות שורש, ברוטב שמנת וציר דגים , מוגש עם אורז ושקדים קלויים

לא לחינם הבלאק קוד של נובו הפך למנת הדגל של המסעדה הניו יורקית של נובו מטצוהיסה ורוברט דה נירו. היא בטח עזרה להם להפוך את המסעדה לרשת בינלאמית עם מסעדות ביותר מעשרים מדינות. כיוון שלנו כבר נמאס לקרוא מידי פעם על כוונה לפתוח סניף גם בישראל, לא היתה לנו כל בעיה לשלם תוספת של 20 שקלים כדי לטעום את טעם ההצלחה.

נתח דג קוד גבוה, שומני וג'לטיני צלוי לדרגת הבול בפוני בתוך רוטב סוייה מירין מצומצם ומתוק, נטרף על ידינו מבלי שנשים כלל לב לסלט העלים ולאורז היבשושי שליווה גם אותו. מושלם ושווה כל אגורה.

פילה בלאק קוד " נובו סטייל "

מסביבנו אנשים לחצו ידיים במרץ, הפריחו זה על זה טבעות עשן קובני יוקרתי ופרשו כל אחד לענייניו וחישוביו, אבל לא לפני שעצרו ללחוץ את ידו של ויקטור מטיבם. מניירות הפרידה האלו סימנו לנו שהגיע עת קינוח וחשבון.

הואריאציה ים תיכונית נבחרה, למרות מופרכותה, מבין כל מנות הפלא של קלואליס. "אני יודע שזה נשמע מוזר ולא הגיוני" אמר לנו ויקטור "אבל לא תצטערו" שידל אותנו האמן להעז.

אנחנו, שעד היום היינו בעד הוצאת 'דין רודף' נגד שף מסויים שייצר גלידה בטעם עגבניות מיובשות, הזמנו  בדעה צלולה  קינוח שהורכב מגלידת זיתים, מקרון שמן זית, ופאי צנוברים, שקדים ורוזמרין עם טוויל של חציל מקורמל. וכן, היתה בעניין גם ריבת עגבניות שרי. וכמו שויקטור הבטיח הטעמים התחברו לנו בפה לסימפוניה. המלצתנו החד משמעית היא לחיות חיים מסוכנים ולא לוותר.

וריאצייה ים תיכונית

וריאצייה ים תיכונית

לראשונה מזה שתי יממות נמרח חיוך מרוצה ושבע על הפנים שלנו. שילמנו 368 שקלים לפני טיפ על שתי עסקיות, בקבוק מים מפונפנים, ספל אספרסו ווריאציה שפויה למזרח תיכון חדש. נשוב גם נשוב.

קלואליס

דרך אבא הלל 16 רמת גן, בית עורק
03-575-9060

לינק להרשמה לעדכונים במייל לפוסטים חדשים בבייגלה

קטגוריות:: ארוחה עסקיתדודי כליפאכללינעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (15)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סמדי:

    אי-מא זה המילה המתאימה במיוחד לתמונה האחרונה
    ושלא תבינו לא נכון התמונות כולן מעבירות לי רטט בגוף
    למרות שאני לא חסידה של חיות מים

    שמחה שחייכתם חייכתי גם בשבילכם וגם התעצבניתי בשבילכם

    תבורכו על החיוכים האותיות והמילים
    סמדי

  2. [...] This post was mentioned on Twitter by David Dudi Califa, בייגלה. בייגלה said: יומיים הלכנו מבואסים בגלל הפורצים שהסתובבו לנו חופשי בבית כשאנחנו ישנים. שום דבר לא הצליח להסיר את העננה מעלינו,… http://fb.me/E1mgUt1J [...]

  3. מאת רוני:

    אחלה תרופה שבעולם

  4. מאת פורמלג:

    דודי, נראה לי שאתה גם אורז-סנוב :)
    אורז רגיל אמור להגיע בצורה כזו. נכון שיש המוסיפים לאורז שלהם חמאה או צירים המלחלחים את האורז, אבל כך מקובל להגישו לצד מנה עמוסת רוטב.

    • מאת נעמה פלד:

      כמו שאמרנו אנחנו עירקים אנשי אורז. גם אכלנו אותו בכל המזרח ואף פעם לא יבש, ותמיד עם רטבים. אז מה אתה אומר?

  5. מאת איבי:

    נראה מעולה, תודה, התמונות מאד מזמינות

  6. מאת גסטרו:

    אולי באותו יום משהוא התפקשש עם האורז- לי הוא זכור כנפלא בארוחה קודמת שם וגם הקינוח מדהים במיוחדותו.

  7. מאת איל שמיר:

    צר לי על הפריצה, זה מקומם כלכך, וברור שאתם מרגישים מחוללים. :-(

    לגבי האורז- סיכוי סביר שהיה מצויין במקור, אבל עבר חימום מחדש, קורה במסעדות אפילו טובות.

    בתור רמת-גני אני כל פעם חושב להכנס לקלואליס, ובסוף משום מה נכנס למאראבו השכנה.
    אתם מזכירים לי שהגיע הזמן לגוון. תודה :-)

  8. מאת עירית:

    יאמיייייי, הדגים עושים לי את זה…..וגם התוספות….
    מתי, אמרתם, נפגשים שם ???? :):)

  9. מאת ענת קסוי:

    איזו ארוחה נהדרת ומנחמת – בדיוק מה שהייתם צריכים אחרי הטראומה.
    אני דווקא לא מתלהבת מקלואליס…למרות המקצוענות של ויקטור יש משהו קר באוויר – ואני לא מתכוונת למזגן האפקטיבי (:
    ולמרות זאת – התיאורים שלכם, ובמיוחד תיאורי הבלאק קוד והקינוח עושים לי מחשבות שניות בנושא…

    • מאת נעמה פלד:

      אולי צריך ללכת לשם עם מישהו שאוהבים או עם חבורת אנשים שמצחיקים אותך ועושים לך טוב. אם מביאים את העליזות מהבית, זה בהחלט משפר את האווירה.

      • מאת ענת קסוי:

        וואלה
        אוירה טובה בהחלט יכולה לחולל פלאים תמיד, ובכל זאת – אכלתי כמה פעמים עם אנשים מגניבים ולא נגנבתי על האוכל…האוכל תמיד "נכון" אבל לא מרגש, לא סקסי
        מעדיפה את השכנה מראבו

  10. כפי שכתבה סמדי – אינני אשת "חיות הים" למיניהן, אך התיאורים והצילומים שלכם בהחלט עושים תיאבון.
    צר לי על הפריצה, יש גל פריצות גדול מאוד באזור – גם בזכרון-בנימינה.

    מגי

  11. פשוט מדהים,
    שראיתי את התמונה של הקרפ'ציו הרגשתי משימחה.
    הוא נראה פשוט מושלם.
    מושלם.
    נגיד שוב ?
    כן מושלם.
    תודה רבה

השארת תגובה