קרניבור בדימוס מעביר את הלפיד עם סטייק מפולפל בשמנת

 

פילה מפולפל

מזון לקרניבורים כוסיות

אתמול, כשקראתי ב'אחר' את הטקסט הזה של רון מיברג, נפל לי אסימון:

היינו שלושה: שלמה, יוסי גנוסר ואני. אפילו שם היה לנו: "מועדון השרימפ הצולע". היום זה נראה מגונה, אבל אז אכלנו עד אובדן חושים ופרימת חגורות. יוסי מת לפני שנתיים. בהיעדרו אנחנו מרבים לדבר עליו. החיים בקושי על המת.

יום אחד הלכנו לאכול ב"חקורה" במטולה. גנוסר הורה ליעקב לשים פילה על האש. יעקב חשב שהזמנו סטייק.

"יש לך נתח פילה?" שאל גנוסר.

"כן", ענה יעקב.

"יפה", אמר גנוסר, "אל תפרוס ואל תהרוס אותו. תמרח אותו בשמן זית ותניח אותו שלם על האש. אנחנו מחכים".

הפילה היה מצויין. צרוב בחוץ, נא בפנים.

"עכשיו", אמר גנוסר, "אנטרקוט יש לך?"

"כן", ענה יעקב.

"שים אותו שלם על האש, עשר דקות מכל צד. אנחנו מחכים".

האנטרקוט היה מצויין.

"עכשיו", אמר גנוסר, "בא לנו סינטה".

יעקב החוויר.

"קח את הסינטה", אמר גנוסר, "ומרח אותה בצנצנת שלמה של חרדל דיז'ון (כשיוסי היה אומר דיז'ון, כל הגרגרנות נשפכה ממנו) ושים אותו על האש. חמש דקות מכל צד".

הארוחה ההיא הפכה לחלק מהמיתוסים של מטולה. מאז קראנו לו גנובשר מאחורי גבו.

האסימון שנפל אצלי הוא שמזמן כבר איני יכול להיחשב לקרניבור.

כן, אולי לפני הרבה שנים, כשהארוחה המיתולוגית הזו קרתה, הייתי בעל יכולות אחרות בטיפול בבשר, וייתכן שאף הייתי ראוי להכנס למועדון השרימפ הצולע של מיברג וחבריו. אבל מבלי להרגיש משהו קרה, ועם השנים, המטבוליזם העצלני שלי, השיניים המתרופפות ונפילת הטסטוסטורון הצפויה, הבשר האדום פינה את מקומו בדיאטה לדגים, עוף, פסטות ושאר פחמימות ידידותיות. ולי נותר רק לבהות בטקסטים הירואים כאלו בערגה. אפילו במוּ ומוּ עוד לא ביקרתי.

כשהייתי קרניבור גם בישלתי לקרניבורים

מי שאני כן יכול להציע בגאון לכל מועדון קרניבורים הם שני הבנים שלי, יואל וג'ונו, שאיכשהו כל מסעדה אליה אנו יוצאים מתמחה בצליית בשר. בזמן שאני מתעסק עם המרטיני והאייפון שלי, שני הגברים הצעירים יכולים לפרק בלי כל בעייה פורטרהאוס של קילו וחצי שלצידו חתיכת אנטריקוט ששוקלת קילו. יש לנו אפילו סבב החלטות כדי שלא נמצא את עצמנו כל הזמן ב NG כפי שג'ונו היה בוחר. על הבחירות שלי, מיותר להוסיף, מוטל וטו בכל פעם.

עכשיו השלישיה שלנו קצת התפרקה כי יואל נסע ללמוד בניו יורק . מידי פעם, כשהוא מתקשר כדי לארגן לעצמו מימון לארוחה בפיטר לוגר, אני מוחה בחצי פה ומזכיר לו שהוא אמור לאכול אוכל של סטודנטים, ובכל זאת שולח אותו לשדה הקרב להילחם במקומי.

ג'ונו ואני יוצאים פחות ואוכלים יותר בבית, וכשאני רוצה להגיד לו שאני ממש אוהב אותו אני נוסע ליפו לקנות בשר טוב ומכין לו את הסטייק המפולפל שהוא ויואל כל כך אוהבים. זה אמנם מזון לקרניבורים כוסיות מהסבנטיז אבל טעים רצח.

פילה מפולפל בקוניאק ושמנת

חוץ מסטייקים מפילה מיושן ומשובח לארבעה אנשים צריך:

גרגרי פלפל (שחור, ירוק ואדום ) אם אין אז פלפל שחור גרוס יספיק

מעט קוניאק או ברנדי

מיכל שמנת מתוקה (רצוי טרייה ולא עמידה)

מלח

הכנה (מתכון מצולם):

סטייק פלפל

כותשים את גרגרי הפלפל במכתש ועלי. אם אין משתמשים בפלפל שחור גרוס

סטייק מפולפל

מפזרים את הפלפל על הבשר וממתינים שיגיע לטמפרטורת החדר

סטייק פילה מפולפל

מלהיטים מחבת כבדה וצולים את האומצות לא יותר מדקה מכל צד. פשוט אוטמים.

הופכים את האומצות וצולים את צד ב' עוד דקה בלבד. לאלו שאוהבים את הסטייקים שלהם עשויים היטב תהיה הזדמנות להרוס את הבשר מאוחר יותר.

אש במטבח

לאחר דקה שופכים לתוך המחבת מעט (פחות ממה שאני שמתי וכמעט שרפתי את המטבח) קוניאק ומציתים את אדיו.

אש בקיסריה

זה נראה כבר יותר נורמלי. הלהבה תשכח תוך שניות. ממתינים להתאדות כל הנוזלים, מעבירים את הסטייקים מהמחבת לכלי חסין אש ומכניסים לתנור שחומם מראש. שופכים מיכל שמנת מתוקה לתוך המחבת הלוהטת ומגרדים בעזרת כף עץ את הקרקעית במרץ.

מביאים את השמנת לרתיחה ומנמיכם את האש. עכשיו הסוד הוא סבלנות. צריך לצמצם את רוטב השמנת המפולפל עד לדרגת משחה. לא להתפתות להפסיק מוקדם יותר כי אז הרוטב יהיה מימי. העבירו מידי פעם את כף העץ על קרקעית המחבת. ברגע שהרוטב אינו מכסה מידית את הקרקעית, הוא מוכן.

זה השלב להוציא את הסטייקים מהתנור ולהחזירם לתוך הרוטב. אני משאיר אותם רק לחצי דקה מכל צד. למי שאוהב את הסטייק שלו וול דאן, זו ההזדמנות שלכם להתעלל בבשר.

סטייק פלפל

מפזרים מעט מלח גס על האומצות ולתוך הרוטב והופכים.

זהו זה. מוכן.

הרוטב הפלילי הוא חבר טוב של צ'יפס

וגם מתחבר נהדר עם אורז לבן

פשוט ככה

תודה למיכאל זילברמן שקלט אותי בעדשת המצלמה שלו כמעט שורף את הבית.

 

קטגוריות:: בשרדודי כליפאכללישיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (15)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סתיו אדם:

    סחטין עליק …קרניבור…גם אם בעבר הוא קרניבור מאחר וההנאה היא החשובה לא דרך הטיפול ושאו הכמות …ואתה מבין בבשר חביבי ….

    אמשח אם תשים את הקישורית לפוסט הזה גם בקבוצת הקרניבורים
    http://www.youtube.com/watch?v=x2C98G-9rJk&p=2317619596CB8A34&playnext=1&index=65

  2. מאת סמדי:

    כל מה שעולה לי עכשיו זה לנעוץ שיניים
    אזמה אם בוקר אין כמו סיטק טוב לבוקר טוב

    ומו ומו הכי כדאי שבעולם

    תבורך יקירי
    סמדי

  3. מאת נעמה פלד:

    זו אחת המנות הטעימות ביותר שהכנת. אני יודעת שאני לא ג'ונו, אבל אשמח לכזו בהזדמנות קרובה.

  4. מאת אבי שדה:

    דודי שלום
    נראה שמזמן לא ביקרתה במטולה
    החקורה זה לא מה שהיה פעם
    הרמה ירדה לפחות ב2 דרגות
    אבי שדה

    • מאת אורי:

      חקורה זה מיברג בשנות ה-90 המוקדמות, לא דודי. במחשבה שניה, אולי עדיף להכין סטייק למישהו בלי שיניים מאשר להסביר הבנת הנקרא למי שכתב "ביקרתה".

  5. מאת פנינהט:

    אלוהים כמה שזה נראה טעים………..
    וכן אם השנים התאבון הולך ופוחת, זוכרת איך בצעירותנו היינו מפרקים שולחן אוכל בשניות והיום הכמויות פחתו להן עד מאד

  6. מה רע בקרניבורים כוסיות מהסבנטיז? הבשר היה רך במידה שלא תאומן, והמגש הגדול שבתמונות הראשונות חוסל תוך דקות. יופי של מתכון טעים.

  7. מאת kirschi:

    איזה פוסט!
    תענוג לעין, לחיך, ולקריאה
    שאפו!

  8. מאת חליל אבד רבו:

    מנקודת מבטי האישית לחלוטין קרניבור לאו דווקא נבחן בקיבולת שלו אלא במהות התכולה
    סטייק פילה הוא נתח לאנשים שלא אוהבים באמת בשר
    רוטב שמנת הוא רוטב למי שזקוק למשהו שיכסה על הבשר נטו שלו
    השילוב מייצג בעיני את האנטיתזה למושג קרניבור

    אנטרקוט או פריים ריב צלוי נטו עם מלח זה מה שזקוק לו קרניבור

    אישי לחלוטין ולא מתיימר לייצג אף אחד אחר

  9. מאת Roni Tagansky:

    בא לי בדיוק כזה עכשיו

  10. מאת עפרה:

    סטייק לכוסיות או לא לכוסיות, מעדיפה להיות כוסית ולאכול אחד כזה בכל רגע :-)

  11. מאת bigjack:

    בתור קרניבור חובב קיבלתי הרבה תיאבון מהפוסט הזה.

  12. מאת ruti golan:

    נשמע טעים אך לא לשומרי כשרות\ דילגתי בקלות על השמנת
    אבל..מה שהכי הכי עשה לי את זה זו דרך הגשת המתכון – הצילומים הנפלאים יאמממממממממייי

  13. מאת אדם:

    נפלא!
    פעם הבאה, אני ממליץ לך לנסות לעשות את זה עם מנה נדיבה של בנדיקטין במקום קוניאק (הטעמים של הדבש והציפורן עושים רק טוב לבשר), לפני השמנת להוסיף פטריות פורטבלו חתוכות לחתיכות בינוניות ולוותר על האורז והצ'יפס לטובת ניוקי, שהולך מדהים עם הרוטב.

    כאן יש גרסא (קצת בוסרית) שלי למתכון הנ"ל, אבל היא עם תמונות יפות
    http://adam-is-klingon.livejournal.com/192455.html

  14. מאת אילן תלמוד:

    מכיר את הטקסט של מייברג, שאביו היה בעל מאפיה בגבעתיים ואחותו היפהפיה ציירת.

השארת תגובה