האיש שליבו יהיה לי בית

האיש שליבו יהיה לי בית

פעם, לפני שהגעת לי לחיים, כתבתי שאני מחפשת מישהו שליבו יהיה לי לבית. יכול להיות שכתבתי את זה בכרטיס מלא הגבבה שלי בג'יי דייט, יכול להיות שבבלוג ההוא שגילית וברגע שגילית רציתי לתת לעצמי מכות בראש וחישבתי את קיצנו לאחור.

המחשבה המפחידה ביותר שמתרוצצת לי בראש היא – אם לא היית מוצא אותי שם. אם היית מוצא מישהי אחרת, אולי יותר שווה ממני, יותר יפה, פחות מסובכת, יותר… פחות… והקסם הזה לא היה נוצר. כשהמחשבה הזו חולפת לי בראש, אני מגרשת אותה מהר, כי אני כמעט בטוחה שכל הזמן הלכתי אליך, בזמן שאתה הלכת אליי.

ישנם כל כך הרבה דברים שאני לא זוכרת מהתקופה שקדמה לך. אין ספק שהדחקה זו המצאת המאה. אז הלכתי לחטט בבלוג ההוא, שמצאת, כי חשבתי שאולי דרכו אוכל להתחקות אחר הדרך שעשיתי אליך.

קבל כמה פכים מתוכו:

וידוי. פעם רציתי להיות זונת אמפטיה במחיר שווה לכל נפש.

אני משקיעה את מיטב זמני בגברים שזמני לא חשוב להם. הקול הזה שלי, היפה, העדין, הצחוק המתגלגל, כל השטיקים הטיפשיים האלה שבדמיונם הופכים אותי למלאכית השומרת עליהם. אין לי כוח אליי, אליהם ואל השטיקים שלי. אני רוצה קול של אבו ג`ילדה, קול שאין בו חלום וגם לא אשליה. רק אמת. שלא ירצו בי אפילו לקצת, כי זה לא מחזיק מים. הם תמיד עוברים למקסם השווא הבא.

"כשגבר אומר לך מי הוא בפגישה הראשונה, תאמיני לו…" אני צדה משפט אחד חכם של דניאלה לונדון מגבבת "הנרגנות", הלא מעניינת (קבוצת נשים שיש להן מה להגיד אומרות כלום על כלום…). וואלה.

העו"ד הפלילי שיצאתי איתו אתמול אמר לי ששנתיים הוא לא שכב עם אף אחת, שהבן הבכור שלו שמן נורא ואוכל את עצמו לדעת ושהאשה הראשונה שלו היתה טיפשה והשניה רעה ושכרגע הוא לא רואה את המחר, למרות שהוא מצליח טילים וקנה בדיוק פנטהאוז צופה לים במגדלי-לא-זוכרת-את-השם ועוד כל מיני משפטים שהיו גורמים לכל אשה שפויה לבקש ממנו להזמין חשבון, להניח לו לשלם אותו במלואו ולתפוס מונית הביתה.

במקום זה, אני יושבת מולו, לובשת את המבט הקשוב ביותר שלי, אומרת מאמי של דברים, מזיזה את התחת בדרך לשירותים ובדרך לסיגריה, מוציאה לו את העיניים וגם מדגימה לו את יכולת הנישוק שלי. הוא מלטף לי את השיער ואומר שאני מדהימה אבל לשנינו ברור שהגענו לשיא שלנו ושיותר מזה אין. הוא מחזיר אותי הביתה במרצדס המפוארת שלו ואומר לי כל הדרך הביתה שכמוני אין. אני שותקת ומחייכת בטוב טעם, אז הוא גם אומר שאני חכמה נורא.

לפני שאני נכנסת הביתה, כשאני רואה את אורות המכונית מתרחקים, אני מוחקת את המספר שלו. לא רוצה להעמיס על הזכרון של הטלפון הנייד וגם לא על הזכרון שלי. "בהצלחה, מותק" אני אומרת בלחש "לחיי המופרעת הבאה שתאסוף…".

האמת היא שבא לי להקיא מעצמי, בחיי. אני מאמי מקצועית! הגיע הזמן שישכרו את שירותי לפי שעה. אני אהיה יפה, יצוגית וחכמה. יהיה לי מבט אמפטי וחיוך אוטומטי ואתה תשלם לי לפי שעה ותוכל להתייעץ או ללכלך על כל מי שאתה רוצה כמה שאתה רוצה במחיר שווה לכל נפש, לפי שעה, כאמור. אני אביט בך ברוך, אבל אהיה חזקה כשארגיש שאתה מהטיפוסים שאוהבים ששמים אותם במקום. יכול להיות שאומר "מה אתה מזיין לי את השכל?!" או "בולשיט!" במקומות מפתיעים, אבל יהיה לי החיוך הזה, המיומן, הרך בקצוות, שיקל את הבליעה, שיתן לך תחושה שאני לא נגדך, שאנחנו צוות מול כל העולם, גם אם לשעה קלה. ואחר כך תחזיר אותי הביתה ונתחבק, ואני אגיד לך "שמור על עצמך" ואצייד אותך בחיוך, כזה שלא תשכח, אבל כזה שלא יהיה שלך לעולם, כי פה זה ביזנס. אמפטיה לפי משקל ואני כבר בדרכי ללקוח הבא.

יכולתי לבכות כמו שצריך ולהנות מכל דמעה, אבל בסוף יוצא שבמקום לבכות אני חושבת שזה סטארט אפ מעולה ושיכול להיות שאני יכולה ממש להתעשר מזה.

אני אהיה נערת לווי למחשבותך הנלוזות ביותר. "חברה" במילרע שנראית מספיק טוב כדי להעביר איתה ערב במסעדה ולהשוויץ בה אם יעבור שם מישהו, אבל לא מספיק מקסימה שתאיים על חיי הרווקות המחודשים שאתה מבקש לאמץ לך.

מה שיפה בעסקה הזו שכולם יהיו מבסוטים – אני אקבל כסף עבור הזמן היקר והשכל הישר ואתה תקבל חיבה, אוזן קשבת ושלווה. אני לא אצטרך להוריד תחתונים ואתה לא תצטרך להתקשר אליי למחרת בבוקר ולהסביר לי ולעצמך למה לא תרכב איתי חבוק אל עבר השקיעה. לי זה נראה סידור מעולה ואם התקשרת אליי, הרי שגם לך זה נראה סידור לא רע.

אשת עסקים. זה מה שאני. בפעם הבאה שמישהו מבזבז לי את הזמן ואומר לי שלא מבינים אותו, שהוא מרגיש חנוק ושהבן שלו מכוער, אני שולפת לו כרטיס ביקור, חשבונית ומונה. אני מפסיקה להעלב, מפסיקה לקוות, מפסיקה לקרא לך, כי אני יודעת שלא תגיע. אני יודעת, בוודאות, שאתה לא קיים.

אחר כך פגשתי אותך והשתדלתי בכל כוחי לא להתאהב בך. אז כתבתי לעצמי מכתבי תזכורת שלא עזרו בכלל, עיניך הרואות.

עכשיו תקשיבי לי טוב טוב. זה לא יהיה ארוך, כי יש לי מקרר לנקות.\ ובית לסדר.

אם הוא מוצא את עצמו משווה אותך לקודמת, הוא עדיין שם.

אם הוא צריך לדבר על ההיא, למרות שאת מונחת מולו, הוא עדיין שם.

אם היקום שולח לו את השיר "שלהם", דקה אחרי שנכנסת איתו למיטה, הוא עדיין שם.

אם כשהוא מתקשר הלב שלך לא קופץ משמחה, אלא מצטער, כי שוב תצטרכי ללכת על ביצים. את לא שם.

אם את לא יכולה להכיל את האכזבה ויש לך דמעות בעיניים, אבל לא יד חמה על הירך, הוא לא שם. את שם כדי לגרד עוד טיפה את הפצע, כי לפעמים לגרד זה נעים.

אם דקה אחרי שהוא שוכב איתך, הוא מהרהר בכרטיסו בג`יי דייט, הוא עדיין שם, ואם לא שם, אז לא איתך ואם הוא לא איתך, זה לא משנה איפה הוא.

גבר מספר את עצמו בדקות הראשונות, את צריכה להקשיב והפרעות הקשב שלך לא צריכות להניח לתשומת ליבך לנדוד למשק כנפי הפרפרים ולאמירות יפות כמו "התקווה הלבנה". זה בולשיט. בולשיט כמו חיוך שקרני.

"נפרדנו לפני חודש. אבל לא מוקדם לי מדי!" ממצא מענין, הבא נעיין בו ביסודיות. את איתי? יפה.

את מבינה? אז הוא אמר שלא מוקדם לו מדי. אז הוא אמר! אלוהים אדירים, כאילו שאת לא יודעת שאנשים לפעמים אומרים כדי להגיד, לפעמים הם אפילו מאמינים לעצמם. מאמינים שהם בית חרושת לאושר, מאמינים שהם רוצים שיגידו להם את האמת, מאמינים כדי לשרוד את החיים של עצמם.

את גאון במקומות הלא נכונים וסתומה במקומות בהם את זקוקה לכושר האבחנה שלך, אבל דווקא אז את שולחת אותו לחופשה ללא תשלום.

ואם אנחנו כבר מדברות אז אני רוצה להגיד לך שלהמשיך לשכב לצידו במיטה אחרי המשפט הזה "השיר הזה שאנחנו שומעים עכשיו היה השיר שלנו. אף פעם לא סיפרתי את זה לאף אחד ואני עצוב" זה טמטום, אבל לשים עליו יד ולחבק אותו ולהאמין שמשהו טוב יצא מזה, זה כבר ראוי לפרס נובל לטימטום חופשי.

את לא יכולה להיות מלוהקת לתפקיד הריבאונד. את הרבה יותר מזה. לכי למאה אודישנים עד שתמצאי את ההוא שיעשה ממך כוכבת, גם אם לפעמים תטעי בטקסט ותכנסי במקומות הלא נכונים.

עכשיו קיראי את הרשימה הזו 90 פעמים ותחשבי אם זה מה שאת צריכה.

אם לא, הרי שבכל זאת בשנה הזו שתינו למדנו משהו, ואם כן, את כנראה מטומטמת וכל זה מגיע לך.

אם תרצי תעלי להר לוויתן ותבכי לך שעה ארוכה בכי מנקה. אל תחזרי אליי עד שאת לא מחבקת את עצמך חזק ומפנימה שזה שוב הוא, הוא, הוא ושאת סתם ניצבת בהצגה האומללה שלו. מותר לך לקוות, מותר לך לחלום, מותר לך להוריד חולצה ולאכול שרימפסים בידיים. אם הוא היה חכם הוא היה מרשה לעצמו לקוות שתישארי שם לנצח.

וכשכל זה לא עזר, כתבתי לעצמי עוד אחד. חמור יותר.

 

עכשיו בואי נצמד לעובדות, ככה, כמו שקבצן מזיין זונה על הקיר. יבש, מלוכלך ובלי תוספי טעם וריח. אכזרי כמו התחנה המרכזית הישנה. טוב?

הוא בן 54. למרות שהוא סיפר בהתחלה שהוא בן 48. אין לך בעיה עם גברים מבוגרים, נהפוכו, אבל צריכה להיות לך בעיה עם גברים שלא מרגישים נוח עם הגיל שלהם. הפאטתיות הזו מתאימה אולי לנשים, כמו שזה כמעט נסלח שאנחנו מתעניינות באסטרולוגיה, אבל גבר שאומר על עצמו שהוא "שור טיפוסי" זה מה זה טרן אוף. שתדעי.

הוא לא "גוד לוקינג" ולא נעליים. הוא היה פעם, עכשיו הוא לא. גם בלי פוטנציאל. נכון, בשנות השבעים כשאת ראית טלפלא ואמא שלך רבה איתך כל בוקר תוך כדי סירוק, כי היו לך קשרים בשיער, הוא היה הימום עם מכנסיי פדלפון. אבל היום הוא שמן ומקריח. "אסטטיקה חשובה לי". שינוח. ואת תפסיקי להיות סלחנית כל כך, אף אחד לא סולח לך על העודפי השומן והעור שלך, גם את לא. אז איך זה שאת סולחת לאחרים? "אני פשוט לא רואה את זה" את אומרת לפעמים לכל מיני גברים שאת רוצה "חיצוניות לא חשובה לי" שאלוהים יעזור לך, באמת. חיצוניות חשובה לך, אבל יותר חשוב לך להיות רצויה.

הוא אמנם לא יודע מה הוא רוצה ממך, אבל ביקש שתבואי אליו השבוע. הוא יבוא לקחת אותך. "בא לך לבוא לצימר העל שלי?" הוא סימס. ואת הסכמת. למה? כי את ילדת כאפות או כי בא לך להתפנק ולחיות את הרגע… סביר להניח שזה בגלל שאת ילדת כאפות.

הבן שלו יהיה בבית. קצת משונה, לא? אולי את בכל זאת לא סתם זיון?

את אורזת תיק ליום. מחר תחזרי.

תהני מהים ומהגג והשרימפס ומהלוקוסים ומבכלל. זה רק רגעים וככל הנראה לא יהיה שם נצח. אז לכי, תני בראש ואני מקווה שגולת הדמע לא תישלף לך. הוא טיפש אם הוא לא מתאהב בך, משונה שדווקא את זה הבטן שלך באמת יודעת, אבל את לא יכולה להצטער בשבילו, מה את? אמא שלו?

התקווה הלבנה

 

אתמול בלילה חשבתי על הדרך הזו, אליך, וחיבקתי אותך חזק מאחור, באופן הרמטי, שמחה שאני יכולה לתת מבלי לקבל. נצמדתי לגבך בעדינות אבל ביסודיות. כמו מוך שעוטף אתרוגים מובחרים  מסוגך. חשבתי על זה שאף פעם לא חיבקתי אף אחד "כפיות". הייתי מתכרבלת בתוך גופם הרחב של בני הזוג שלי ומשתדלת בכל כוחי לא לתת באותו הרגע משהו משלי. הקפדתי להפנות גב לכל מי שאהבתי, כי לרגע רציתי להרגיש שאוהבים אותי יותר ושאני לא עושה כלום בשביל האהבה הזו ושרק הם תורמים את חלקם למאמץ המלחמתי. לפעמים זה נעים עד מאד להתבטל ולא לעזור בכלום.

"כייף" אמרת בלחש, אז נישקתי לך את הכתף ואמרתי לך בקול דברים שפעם אמרתי רק בלב. "אני אוהבת אותך" וגם "אתה הדבר היקר לי ביותר" וגם "אתה החיים שלי" מחמאות "פרחיות" ומשחררות נלחשו לך לתוך הכתף והסתובבו במעגלים מעל לגופך הישן מאד. פעם הייתי אומרת את הדברים הללו רק בלחשי לחשים כמו בכתב סתרים או בשפה זרה ללא ראיות או עקבות, כדי שאוכל להכחיש אותם אם אתפס בלי בטחונות רגשיים. נרדמתי רק אחרי שאמרתי לך שאתה "התקווה הלבנה" שלי.

פעם, כשעוד היינו שני כרטיסים בג'יי דייט, כתבת לי "יכול להיות שאת התקווה הלבנה שלי". אני התפעלתי מהביטוי היפה וחשבתי שהוא לקוח מאיזה שיר שיהורם גאון מחצרץ בקולו ובטח אף אחד לא מכיר. התפלאתי שדווקא אתה מכולם, מכיר אותו, אבל אחר כך הסברת לי שהתקווה הלבנה זה צמד מילים שקשור לעולם האיגרוף, או משהו כזה.

לא התאהבתי בך ממבט ראשון ואני חושבת שגם לא משני. כשנשקת אותי בפעם הראשונה רציתי לעצור אותך ולהגיד לך "בוא נלך לאט", אבל לא אמרתי. אולי ידעת לנשק, אולי כי רציתי להראות לך שגם אני יודעת.

הייתי שבעת קרבות ואחרי הרבה מדי גברים שלא התאימו. החלטתי ללכת אליך זהירה. אבל היה רגע אחד, שראיתי אותך יורד לים, שבו הלב שלי החליט שאת הגבר הזה הוא רוצה. אני זוכרת את הרגע הזה מצוין ובכל שקיעה, יש רגע אחד קטן שאני נזכרת בהחלטה הזו ומצל"שת לעצמי את הלב, על בחירה תבונית, אחראית ונבונה.

בנית לי סוכת שלום בלב.

אני אוהבת להגיד לך שקיבלת אותי כמתנה ליום ההולדת. כי כך זה היה בשנה שעברה. חגגת 54 והקיר שלך בפייסבוק היה מלא ביוני שלום, דובונים, נשיקות, איחולים רוחניים, אלות הודיות חצי מעורטלות ושלום-שלום. גם אני השארתי שם ברכה, כי לא נעים, ולא ידעתי שאני מברכת דרכה גם את עצמי.

האמת היא שאני קבלתי אותך ליום ההולדת שלך ויחד איתך קיבלתי הזדמנות לחיים שתמיד רציתי לחיות.

" רק אתה
אין לי אחר
לגרש עננים ממצחי
לחדש את האש
לנחש את כוחי
מי יחזיק בי
מי יביט
מבט כמו נשיקה
מי אם לא
אתה…"

(רחל שפירא)

אהוב שלי, בנית לי בית בלב שלך, כזה עם שלט "כאן גרה בכייף" ושטיח לניקוי רגליים ורעות חולות בכניסה.

בלב שלי נבנית לה כבר שנה שלימה סוכת שלום. מקושטת, עליזה, מוארת וירוקה. יש בה הכל, אתרוג, לולב, הדס וערבה, טוב ורע.

אני אוהבת אותך. הכי. יום הולדת שמח!

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה: 

קטגוריות:: הרהוריםכללינעמה פלד

אודות הכותב:

RSSתגובות (75)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רוני:

    I want to say so much, but i'm speachless. I know , I was there from the begining
    and nobody is happier than me that you two found each other. in the begining i told you
    i have a feeling that dudi is the love of your life. This is the one time ever that I am going to use the sentence i hate most! "I told you so" !!! and I am so so happy
    The best love story ever. I love you both
    Happy Birthday dudi }{

    • מאת עדי רז:

      WOW נעמה איך חדרת לי ללב
      כאילו חלקנו את אותן מחשבות , יסורים וחשקים
      רגשת לדמעות
      איזה כייף שזכיתם לכזו אהבה !!!!

  2. מאת סמדי:

    וואי נעמה הכי הכול שבעולם
    שתמיד תהי מאושרת
    ולדודי -כול שתבקש לו יהי

    התרגשתי

  3. מאת יעל א:

    הייתי צריכה לנחש שצריך טישיו לרשומה הזו.
    מגיע לכם זו את זה ונהפוכו, טוב לי ונעים לדעת שהגעת הביתה.
    לא יכולה לגבב פה עוד מילים, מטושטש לי בעיניים, כמו אז – אני חושבת שאת יודעת את שבליבי.

  4. מאת sabine:

    wow…אחד הפוסטים המרגשים שאי פעם קראתי.
    מאחלת לכם המשך זוגיות נפלאה והמון המון אהבה

    יום הולדת שמח :-)

  5. מאת אלה:

    אני רק רוצה להגיד שקראתי ובכיתי
    את נותנת לי תקווה
    את פתחת לי עיניים
    אני חושבת שרובינו זונות אמפטיה – כמו שהגדרת את זה כל כך יפה – עד שאנחנו מוצאות אולי את האחד שיודע לראות אותנו כמו שאנחנו ולא דרך המשקפיים המעוותות שלו.
    את האחד שבשבילו אנחנו לא עוד איזו תחנה בג'יי דייט
    אולי יהיה לי גם את המזל שהיה לך וגם הלב שלי ימצא בית
    תודה

  6. מאת ניבה קרן אור:

    וכבר אמרתי לך, איזה אושר לדעת שמצאת אותו. לפני שנה כמעט האחד שלי אמר שהוא רוצה אותי. וזה בא אחרי יותר מידי כאבים. והיתה לי שמלה לבנה ורציתי שתבואי אבל – היום אני מבינה – את היית בדיוק בכניסה לאושר שלך… לא באת אבל חשבתי עלייך ולחשתי לך המון ברכות לאושר. הנה האושר בא. עם הטוב ועם הרע. אוהבת אותך מלוא הלב. ומאושרת!

    • מאת אלה ארד:

      היטבת לנסח תחושות שכבר שכחתי… כל מילה אמת צרופה.
      שיהיה לך רק טוב בחיים, ויומולדת שמח לדודי, הרבה שפע וטעימים בחיים..

  7. אני יותר משמח ומאושר שאת מאושרת אני קורא אותך ונזכר בכמה וכמה שיחות איתך אי שם לפני שנים לכתוב ולבטא את עצמך תמיד ידעת להרגיש ולהיות רגישה לאחרים תמיד ידעת חברות מהי תמיד ידעת עברת דרך מהמורות תפילות תקוות והינה זה בא נעמונת את כל הטוב שבעולם לך ולו ולכם תאהבו תהיו חברים תפרו אחד את השני תלמדו ביחד ולחוד תפרחו תעופו הכי גבוהה שרק אפשר ותמשיכו לפזר את האושר הזה ככהה תמיד תקבו ממנו עוד

  8. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    ואוו..
    איך שגרמת להרגיש….בבטן.

  9. מאת מאיה:

    וואו אילו מילים מרגשות, גרמת לי להזיל דמעה ולהתרגש
    מאחלת לשניכם שנים רבות של זוגיות נפלאה.
    יום הולדת שמח!!

  10. מאת טומי:

    נעמה את מדהימה.
    זכינו בפייס!

  11. מאת michaly:

    וואו. מרגש (אבל גם מצחיק קצת). מזל שבשכנוע עצמי את קצת פחות טובה, ושוב קיבלנו הוכחה שלאהבה חוקים משלה.

  12. מאת Gilli Dei:

    לקרוא אותך מרגיש שקוראים את הבפנוכו של הבפנוכו של האדם…את מוכשרת, את יודעת? (:
    וגם יחודית, מאד יחודית.
    אשרי האיש שחי איתך.
    ואשרייך שזכית להיות נאהבת ואוהבת.

    שיהיה רק טוב, טוב נטו וטהור!!

  13. מאת מיכל איסט-אלון:

    פעם, ממש מזמן, אחרי פרידה כאובה מבחור מכאיב, חזרתי לבית הוריי להתנחם בשניצל-פירה של אמא. בעודי לועסת, פרצתי בבכי ופניתי אליה. "אמא", צעקתי, "איך יודעים כשאוהבים? איך יודעים שמישהו הוא האחד"?. "מיכלי", היא ענתה, "כשתדעי לא תצטרכי לשאול אותי…"
    אני לא יודעת אם אמא שלך, גילתה לך רזי אהבה, אבל אני בטוחה שגם אם לא, את כבר גילית אותם. אני מאחלת לשניכם שתצליחו לרגש אחד את השני (ואותנו) עד סוף ימי חייכם. ודודי- מזל טוב!

  14. מאת ע:

    מאז שאת שם הוא הפך להיות שיר של אהבה
    מאז שאת שם העיניים שלו מאירות את הסביבה
    כשהופעת חשבנו, OK עוד………..
    אבל מהר מאוד כולנו התאהבנו – חוץ מעקשן אחד שגם הוא כבר מתרכך
    מתבוננים וחושבים "זה עדיין יכול לקרות , ולא רק באגדות"

  15. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מקסים. גם אני עברתי דרך ארוכה עד שמצאתי את הלב הגדול שלו.. ובגלל זה הרשומה הזו עוד יותר מרגשת לקריאה.

    מאחלת לכולן למצוא מקום לסוכה :)

  16. מאת איילת קרבצקי:

    אני יושבת במישרד קוראת אותך והדמעות לא מפסיקות לזלוג לי (אמרתי לכולם שיש לי אלרגיה לחמסין)
    אני ברשותך גונבת כמה מישפטים להגיד למישהו שהיה שלי וחזר והלך וחזר ואולי לעולם לא יחזור
    ריגשת אותי
    אני מאחלת לכם את הטוב שבעולם כי מגיע לכם
    חיבוק חם

  17. מאת נורית:

    הצלחת לרגש ולהעביר רגשות בצורה מדהימה.
    גם לי זה קרה אבל לפני כ-30 שנה. (-:
    שיהיה לכם הכל וטף ומזל טוב לדודי וכמובן גם לך.

  18. מאת עירית:

    האם זה יהיה מובן דיו אם אגיד רק -

    שירה אמיתית!!!!!

    יום הולדת שמח , לשניכם גם יחד.

  19. מאת bigjack:

    את זכית בו..
    הוא זכה בך….
    וכולנו זכינו בחיבור המופלא של שניכם…
    שלא יגמר לעולם.
    המון מזל טוב חבר יקר,
    ולעוד הרבה הרבה שנים אוהבות ביחד.

  20. מאת עפרה:

    כמה שאת מדהימה
    וכמה שאת יודעת לרשום במילים את מה שהלב מרגיש
    וכמה שרואים את האהבה שלכם, מאירה למרחוק
    וכמה שיש לו מזל ענקי
    וגם לך

    דודי, זוכר שאמרתי לך שמי שעושה כל כך טוב לחברה שלי הוא בטח חבר שלי?
    אז זה עדיין תקף :-) לגמרי.

  21. מאת דודי כליפא:

    נעמונת שלי,

    בכיתי פעמיים היום בגלל הפוסט הזה. פעם, כשהגשת לי את המתנה הזו בבוקר, ופעם כשהקראת לי את אחת התגובות. אז הבנתי ממש הבנתי כמה יקר הפוסט הזה.

    אוהב אותך כל כך

    ד.

    וחכי חכי, אני עוד עלול לכתוב פוסט תגובה

    • מאת טל:

      לא מכירה אתכם, אבל אתם מרגשים ומעוררים השראה ושמחה! איזה כיף שנתקלתי בפוסט הזה בפייס' :-)
      המון מזל טוב!! ושתמשיכו לעשות טוב בדרככם הכנה והפתוחה
      תודה על השיתוף!!!

  22. מאת סתיו אדם:

    נו ואחר כך שואלים אותי מה לך ולנעמה …ושאני אומר אני אוהב אותה שהיא חברה שלי אנשים מרימים גבה …..ועכישו הנה עוד כמה גבות הורמו כן כן אוהב את האישה הזו אחת הנשים הבודדות שהינן אמיתיות ולא עושות חשבון בשיט לכלום …למרות כול מה שנראה האמת שלה חותכת ונוגעת במקום שלאחרות אין את האומץ ללכת שם ….ודודי …נכנס לי אל הלב כי הוא משלים אותה …וסכום היחד גדול מסכום חלקיו בנפרד ….
    פשוט ביגלה לכם …

    פעם אולי ….גם אצלי …יהיה כך …הלוואי

  23. מאת איתמר:

    יפהפה. מרגש

  24. מאת שרונה:

    היכולת שלך לכתוב כתיבה מולקולארית
    לתאר רגשות כל כך אמיתיים
    להיות חשופה כמעט עירומה
    גרמה לי כל כך להתרגש!!
    כאילו מישהי אחרת התגנבה לי ללב ובנתה חדרים מזכוכית שכולם יראו מה מתחולל שם
    בעיקר הציטוטים מ"פעם"…
    מאחלת לך את כל הטוב, בדיוק כמו הטוב שאת מפזרת…
    ואהבה , המון אהבה!
    ש.

  25. מאת איבי:

    התרגשתי.
    נעמה זה יותר ממקסים.
    דודי, המון מזל טוב
    איבי

  26. אכן כן, יש דבר כזה… יש עוצמה כזו… יש אהבה כזו… לכן יש לשמר אותה ולהשקותה יום יום כדי שתישאר כמה שיותר (לנצח…)

  27. מאת יעלי:

    היי נעמה.
    יתכן, ובגלגול הקודם, היינו אחת. אחרת איך יכולת לתאר אותי כל כך טוב?
    עד כדי כך מזדהה איתך.
    לדודי – מזל טוב ולך נעמה – שלא יגמר לעולם.

  28. מאת pontch:

    כל כך יפה האהבה שלכם
    שלא תגמר לעולם
    ריגשת גם אותי פה במרחקים.

    מזל טוב לאיש לאישה ולאהבה שצומחת ומתחזקת!

  29. מאת סיגלית:

    מזמן לא נתקלתי בכתיבה כל כך כנה ונוגעת. נהנית משניכם כל פעם מחדש. מרגישה שיש ביננו כבר הכרות אינטימית. (כנראה שמיכאל זילברמן צדק ואנחנו צריכים להפגש)

  30. מאת אילן תלמוד:

    קרה לכם נס מהשמיים. שימרו על האהבה שלכם, כי אתם המתנה החדפעמית האחד של השניה.
    זו התתעלות דתית ממש.

  31. מאת איל שמיר:

    עשית לי עצוב ושמח יחדיו. הזזת אותי. (ואני לאחרונה כאבן שאין לה הופכין.)

  32. אז הינה גם אני….יושבת וממררת בבכי….(לא עושים דברים כאילה נעמה….גם לי יש יומולדת היום!…28.9)

    אני לא יודעת מה מרגש אותי יותר….הכתיבה, המילים, הכל יחד, את, דודי, הקשר בינכם, עצם העובדה שאתם יחד, הידיעה שאתם יחד, זה שמגיעה לכם להיות יחד, באמת לא יודעת…

    מאחלת לכם לחגוג כל יום יומולדת, 365 ימים בשנה, ו 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע…פשוט כי מגיע לכם!

    יומולדת שמח דודי יקר! לא אוכל לאכל לך בפיסבוק….כי אני בתוכנית גמילה….לשבועיים …דווקה עכשיו…… חחחחח

  33. מאת azul:

    azul dama9ran nach mazigh marocan

  34. מאת ELDAD MISCHARI:

    הפעם ( שלא כרגיל) אני לא מוצא את המלים הנכונות.
    כי כל מה שאכתוב לא יוכל להכיל אפילו לא מעט ממה שאני מרגיש.
    חיבוק ענק.
    גם לך, גם לדודי.

  35. מאת תמנע קורץ:

    הזדהות מוחלטת.
    כבשת אותי סופית.
    :-)

  36. מאת צפריר:

    באמת מרגש. וכמה יפה את כותבת!

  37. מאת טל:

    את מהממת, מרגשת וכ"כ נוגעת בכתיבה שלך – החשופה, הכנה והאותנטית.
    נעים להכיר :-)
    שימשיך לכם המזל הטוב, לשניכם – ביחד ולחוד
    מעורר השראה, שמחה וחשק!!
    כיף שאת משתפת.
    ואפרופו זונות אמפטיה, יש מקצוע כזה ואני מתפרנסת ממנו בשמחה רבה ובאהבה גדולה… אני מאמנת אישית (מה שמכונה "קואצ'רית"), עושה בדיוק את זה לטובת 2 הצדדים, וכולם מרוצים :-) הרי ממילא הכל מתחיל ונגמר בתודעה ובאופן שבו אנו תופסים דרכה את העולם. ולכן, מה שהופך את הזונה למלכה רבת הוד וחסד הוא האופן שבו היא תופסת את הנתינה שלה, ההתכוונות שלה, היכולת לקבל ולהתמלא מעצם הנתינה ולא להיפך. וכנראה שגם אז כבר ידעת זאת, והמשכת לתת ולתת כי זו מי שאת, באומץ, בהתמדה ועם אמונה פנימית שזו הדרך, שככה צריך – גם כשהיה שם קול אחד קטן שקרא לך "זונה". והמציאות, היא מעידה שצדקת. ומצאת לך את המלך שמתאים בדיוק רק לך. אז לחיי החיפוש, ההתמדה, הנתינה והאמפטיה. כן יירבו כמוך

  38. מאת אוליבר:

    כרגיל את הורסת אותי מחדש כל פעם , מאחלת שהסוכה שלך תהיה תמיד מוארת ירוקה שמחה וצבעונית
    ולדודו הרבה מזל טוב

  39. מאת אייל גור:

    נעמה ודודי, אתם פשוט מקסימים!

    מאוד מרגש!

    ועל כך נאמר:
    Whoever said that perfection is unattainable, never fell in love.

    דודי,
    המון מזל טוב ליום הולדתך!
    המון אהבה, אושר ובריאות!

    אייל.
    :-)

  40. מאתמול מנסה לכתוב תגובה ולא כל כך הולך……
    נעמה יקרה – ריגשת את כולנו עד דמעות, כמה חוכמה, כמה רגישות, כמה אהבה – אין מילים.
    דודי – מזל טוב איש יקר ליום הולדתך.

    מגי

  41. קשה להגיב במילים מתאימות במיוחד שהכתיבה שלך נוגעת בכל לב ולב בכל רגש ורגש.
    מאחלת לכם שתמיד תאהבו יחדיו, שתתרגשו שתהנו מדברים קטנים ואף גדולים – שתמיד יהיה לכם טוב.

    הפעלת רגשות אישיים שתמיד טוב שמתעוררים בנו מחדש.

  42. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    כל מילה וכל מצב בתוך הנשמה.

  43. מאת נטע:

    ממתוסבכת אחת לשנייה, אם לא היית כזאת, הוא היה משתעמם מהר ומחפש "תחביב".

    תמשיכו יפה וטעים.

    אגב, דיור ממורכז עם מטבח- שווה לבדוק בישוביי בקעת אונו {אני גרה באחד} השכירות הרבה יותר רציונלית.

  44. מאת אנו נימית:

    אני מרגישה שאין לי מילים לתאר את עצמת הרגשות שמתחוללים בקרבי. קראתי אתמול, התרגשתי מאד, קראתי את התגובות והתרגשתי שוב, והרגשתי שאיני מסוגלת לחזור על אותם מילים שנאמרו, ולא ממקום של רצון להיות מיוחדת, אלא ממקום של להיות אותנטית. והיום כשאני מתחברת יותר לעצמי ולכאב שלי, אני מסוגלת לחוות שוב את החוויה שחשתי אתמול למקרא המילים הרגישות שלך שנשלפו מתוככי הנשמה המדהימה שלך. רק שיהיה ברור, איני מכירה אותך בכלל, לעומת חלק מהמגיבים שכנראה מכירים ויודעים כמה את מדהימה. אני הצטרפתי רק לאחרונה לרשימת הדיוור שלך, ומתמוגגת כל פעם מחדש מקריאת הפוסטים שלך, ומרגישה כאילו החוויה מתרחשת למולי. כל כך יפה את מיטיבה לתאר את רגשותייך וחוויותייך.
    לעניין הכאב המוזכר לעיל, זהו מצד אחד הכאב הפרטי שלי על אי מציאת בן זוג לחיים "שיבנה לי סוכת שלום בלב" ושאהיה עבורו מתנה כמו הוא עבורי, ומצד שני התרגשות ושמחה המלווים בדמע, על כך שהצתת את התקווה לכך שזה אפשרי, ולעולם לא מאוחר, ואולי קיים מישהו שהוא הנפש התאומה שלי, שיאהב אותי על מי שאני, ולא על מי שאינני. תודה לך על כך שאת משתפת באופן כה אינטימי ופותחת אצלי חלון בלב. וכמובן מזל טוב לבן זוגך ליום הולדתו, ולשניכם על היותכם אחד לשניה.

  45. מאת תו זמיר:

    לנעמה ולדודי,
    קודם כל, כמה משמח לקרוא ככה על עצב, מרפא ויום הולדת שמח.
    ושיהיה לכם תמיד מעניין וטעים ובריא.

    תו

  46. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    לא מכירה אתכם,
    אבל התרגשתי מאוד.

    כל הטוב שבעולם לכם.

  47. [...] של נעמה כמתנת יום הולדת לבן זוגה לחיים דודי כליפא ….http://beygale.co.il/?p=5484 וכן מומלץ בחום רב לקרוא …הכינו את הממחטות ….היו [...]

  48. לנעמה המקסימה ודודי-ראשית תודה דודי ששלחת לי את הדברים—————ענק———כולם בוכים- מתרגשים- ואני עוד רועדת מפחד——-מרגישה שכל זה עוד לפני- והדרך ארוכה כ"כ———-עד "הבית שלי"————-אבל זו הדרך אין אחרת———-ומי אשר מצליחה לגעת בכל כך הרבה לבבות———ל"———הרטיט את ליבי"-ליבינו———–היא יוצרת אמיתית————-סופרת דגולה————-זה מרגש לקרוא כאן לפעמים -חומרים שאנשים כותבים לעצמם או לאהובם———-ואני יודעת———הנה נולד סופר חדש-אז הרבה מזל טוב——-וכתבי נעמה- כתבי עוד—-זה מרתק——–מה שבא מאמת- נוגע באמת של כולנו ———————–וואשמח לקרוא בך עוד ועוד———–אולי מחזה- מונודרמה?———לחיי אהבתכם!!!!-עופרה ויינגרטן

  49. מאת חגית:

    אני לא אכביד במילים, כי נאמר כבר הכל.. לעולם אינך יכולה לדעת לאן המילים שלך יגיעו, ומי זקוק להם
    זה היופי שבמילים וברגשות….בלי צורך בהסברים, רק אומר תודה שבזכות כמה משפטים שינית משהו במחשבתי ובתקוותי…♥

  50. מאת סיגל:

    במילה אחת, מדהים!
    כתיבה קולחת, ממכרת, ומרגשת.
    גרמת לי להזדהות עמוקה לכל אורך הפוסט. עברתי דברים כל כך דומים עד שהגעתי לאחד שלי, שאצלו כמו שאמרת, מצאתי בלב שלו בית.

  51. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מהמם….תהנו ! מבינה אותך ואמן על כל בנות ישראל אהבה כזו יפה וכנה…זה זכות!
    (אומרת זאת מהמקום שיודעת מה זה)…

  52. מאת אלעד:

    מקסים ומרגש! נהניתי לקרוא כל מילה בפוסט היפיפה שמעורר השראה ואופטימיות רבה. מאחל לכם הצלחה ואושר רב!

  53. מאת משה שכביץ:

    חכמת הבייגלה
    נהנתי מכל ביס

  54. מאת shmulik:

    הדב רהראשון שעלה לי בראש: כיף התקוה הטובה, (בשינוי קל בניקוד וקוצו של יוד והמעשמעות רלוונטית)במקום אחד ויחיד נפגשים שני אוקיינוסים ליצירה חדשה, יש לה נוף, עוצמה, יופי וחן חדשים. אשריכם ומזל טוב לדודי. 

  55. מאת דינה:

    וואלה, את שם!
    ואני שמחה שהוא איתך.
    ומשפט פולני אחד: אמרתי לך שמגיע לך!

  56. [...] קוראת בלוגים כמו זה של נעמה ודודי מבייגלה (http://beygale.co.il/?p=5484) ומרגישה שיש עוד תקווה שלא צריך לוותר על פחות מהנס [...]

  57. מלא עוצמה ורגש גרמת לי לדמוע ממלותייך.

  58. מאת אסנת:

    אין מילים פשוט אין.

  59. מאת Ditza:

    אוי נעמה, עשית לי לבכות, רוצה להיות קאוצ'רית שלי?

  60. מאת עדנה:

    הדרך הזו שבה את חוצבת את מילותייך בליבך, בליבו, בליבנו… זה משהו יוצא דופן.
    השיתוף הזה שלך, הכמיהה ואם זאת השקט הברור שזה זה..
    עושה רצון שגם לי יהיה…
    מקסים!

  61. מאת עירית:

    אני מאוהבת…….בשניכם ….

  62. ממש חתיחת סיפור.
    מאד מרגש.
    כשבאה האהבה, היא לא שואלת רת הגל.

  63. סליחה, ברח לי, תיקון טעות:
    חתיכת סיפור!

  64. מאת מיכל:

    טוב, אני בוכה!!! הכי מרגש שיש!

  65. מאת שלומי:

    היי נעמה
    תמיד מרגש אותי לקרוא את הקטע הזה,
    יש משהו בכנות הזאת שנוגע ישר בלב

    ויש שיר שמתנגן אצלי כשאני קורא את זה

    http://sivanshavit.bandcamp.com/track/–5

    תודה על פתיחות הלב

  66. מקסים.
    ריגשת מאוד!

  67. מאת עדי:

    ואוו. תודה רבה על הפוסט הזה. ריגשת אותי מאוד והזכרת אותי מאוד. שנה טובה ומזל טוב

  68. מאת אביגיל:

    אני קוראת והדמעות זולגות ….
    שנה טובה נעמה יקרה, ותודה שהראת לי שיש עוד תקווה לאהבת אמת

  69. מאת נגה:

    נעמה היקרה,
    אני עוד זוכרת כשפרסמת את הפוסט הזה, הביטוי "האיש שליבו יהיה לי בית" חלחל את מחשבותי, זאת הייתה תקופה מעט מתוחה ביני לבין זוגי, שנינו סיימנו ללמוד (אני סיימתי לימודי תעודה ועוד נשארו 3 סמסטרים של יומיים בשבוע, להשלמת תואר בסיעוד), מצד אחד רציתי שכבר נגר יחד כי היינו ביחד כבר 3 שנים מצד שני פחדתי מהמחויבות הכלכלית בתקופה שלאף אחד מאיתנו לא הייתה עבודה יציבה ומפרנסת דייה, זה יצר מתח בינינו ורציתי רק חזרה את האיש שליבו יהיה לי בית כמו שהכרתי אותו בהתחלה.
    את הציטוט של רחל שפירא כבר הכרתי, ציטטתי לו את השיר כשחגגנו שנה יחד.
    עבר להם כמה שנים, הספקנו להתייצב מעט, לא רק שעברנו לגור יחד, אלא עזבנו את חיפה ועברנו לגוש דן, 2 ילדים גדולים רחוק מהמשפחות שלהם.
    לפני חודשיים התחתנו, החלטתי שאין מקום ראוי יותר מאשר מהחופה לומר לו כמה מילים, הראשוןן היה שבשנים שעברו הוא נהיה האיש שליבו יהיה לי לבית. השני היה לצטט את "מי אם לא אתה" כדי לתת נופך נוסטלגי ממכתב אהבה שכתבתי לו כשהיינו שנה יחד להתחלה ביננו.

    זהו, הייתי צריכה לפרוק, כמה הפוסט הזה ישב לי בראש גם שנים אחרי. תודה.

    • מאת נעמה פלד:

      נגה יקרה,
      אין לך מושג איזו מתנה נתת לי במילותייך.
      המילים שלך הן תקווה לכל מי שמחפש ומחזיק חזק בחלומות שלו.
      מאחלת לך כל כך הרבה טוב ואושר, שתמיד יהיה לך בית בלב של מי שאת אוהבת.
      מחבקת אותך,
      נעמה

השארת תגובה