בורקס בשר, לחמניות חלום ונגינת אקורדיאון ישן

את מגע הידיים הטובות, התבוניות והרכות של אמא שלי אני מסוגלת לזהות מאלפי זוגות ידיים. גם את מגע ידיו של מוריד הגשם, אבל זה לרשומה אחרת. לאמא שלי אין ידיים יפות במיוחד ורוב חייה היא כססה צפורניים עד למרפקים ואולי אפילו מעבר. עכשיו היא כבר לא כוססת, ולפעמים היא שמה לאק, בעיקר כדי לשמח את לולו, נכדתה הקטנה ששמה לב לפרטים ומקפידה בטיפוח וגינדור.

אמא שלי על מדרגות בית העם של מושב בצרון‬

הידיים של אמא שלי יודעות לעשות כמעט הכל. הן מנגנות באקורדיאון, הן מציירות, הן סורגות, הן עודרות, הן קורצות עוגיות, מגלגלות שטרודלים, מקציפות כל מה שאפשר ובעיקר לשות. בכל המלאכות האלה אמא שלי מוצאת נחמה. בעוד שאנשים אחרים אוהבים לנוח, אמא שלי היא נמלה עמלנית ושקדנית שמסיימת תמיד את המלאכות שלה, כאילו שהיא תמיד רואה את הסוף.

כשהייתי ילדה מאד אהבתי לשמוע סיפורי "פעם" על אמא שלי שאבא שלי היה מספר. הוא אומנם לא הכיר אותה כילד, כי כשהרגליים הקטנות שלה היו שקועות עד הברכיים בזבל הפרות, הוא שוטט בחוסר מעש ברחובות רמת גן עם כנופית היתומים מהמוסד ועשה צרות צרורות ושר שירים של אשכנזים. אבל לספר עליה סיפורים הוא יודע וסיפור הפעם החביב עליי ביותר היה סיפור ה"פעם יעקב סבן ויהודה פרכטר גירשו את אמא מגן הירק המשותף שלהם…". למרות שליבי נצבט מכאב הגירוש כי ברור לי ששני העצלנים האלה ממש לא עזרו לה לעדור ולעשב ועוד יותר ברור לי שהם העיפו אותה משם באבנים, במכות ובעלבונות, בדיוק כשגן הירק שהתחיל לשאת פרי ולא התחשק להם לחלוק בשלל, למרות כל הכאבים אני אוהבת לשמוע את הסיפור הזה. יש עונג בגירוד ובקילוף פצעים.

אז גלי הקטנה, שיום אחד תהיה אמא שלי, הלכה משם עצובה ושמה את העלבונות בצד, כי בנוסף לכל הכשרונות שלה היא בורכה בחוסר אגו ובבטחון הזה שיש לאנשים חרוצים. הילדה הזו אמרה לעצמה "לא צריך. אני אמצא לי גן אחר" והיא מצאה. זו בעצם הנקמה הגדולה ביותר של אמא שלי באנשים שקינאו בה, היא תמיד מצאה גן אחר ותמיד, בעשר אצבעותיה הכסוסות הצמיחה בו כל מה שאחרים השתדלו ככל יכולתם לחבל וליבש. ככה היא גידלה אותנו, ככה היא גידלה את אבא שלי, כך היא גידלה גרברות וכלניות ומרגרטקלעך, כך היא סרגה סוודרים ולימדה ילדים אנגלית וחלילית. בצניעות, בחריצות ובלי אגו.

כל קשר בינה ובין התחשבנות מקרי בהחלט. זה פשוט האביזר שהיה לצלם הנודד שעבר בשכונה וצילם את ילדי האיכרים

ביום כיפור סיפרתי לרבי על "קיבוץ האנשים הרעים" השוכן מעבר לכביש. "העליבו שם את אמא שלי ואמרו לה שאני ילדה מכוערת" עלתה לי גולת הדמעות לגרון, בשבילה. בשביל האמא הצעירה שבשבילה התינוקת עם הראש הקירח שמסרב להצמיח שיער, היתה הילדה היפה בעולם. לאמא שלי לא אכפת אם אומרים עליה דברים רעים, אבל אכפת לה מאד שאומרים עלינו דברים רעים. וכשאף אחד לא ראה שאני יפה, היא ראתה. גם כשהייתי קרחת, גם כשהייתי כבדה, גם כשלא הלכתי. תמיד הייתי הפרח היפה שלה.

אני לא בדיוק יודעת למה הם החליטו לעזוב את "קיבוץ האנשים הרעים", אבל יש לי חשד שהיא לא רצתה לגדל את הפרח שלה בגינה של אנשים חושבים שהיא מכוערת, ובאמת בקיבוץ החדש הייתי הרבה יותר מאושרת וכולם קראו לי נעמונת והיה לי שם מקום והיה שם את יעקב הכוורן שתמיד נתן לי חלות דבש מתוקות ואמר שהוא יאכל לי את העיניים בכפית ואת בינה שהרכיבה אותי על האופניים, השתדלה ללמד אותי לשחות ונתנה לי רימונים בעונה.

פייר, הייתי תינוקת די מכוערת, אבל היא כבר אז קלטה את הפוטנציאל‬

יש שני דברים שאמא שלי תמיד נכונה אליהם, בכל שעות היום והלילה. הראשון הוא "העברת ויש עם אקונומיקה" ואם מתווסף לזה גם קורט פנטסטיק אז היא בכלל בעננים. אבא שלי אומר שהיא מסמנת טריטוריה עם "ויש אקונומיקה" כמו שחתול משתין בסביבת שליטתו. לא משנה כמה שהוא יקרצף את המטבח תמיד ה"ויש" שלה הוא המילה האחרונה, כי אף פעם אי אפשר לדעת אם אחרי שהוא ניקה הוא הלך עם אשכול ענבים ועשה לה כתמים של מים על הריצפה. אז הכי טוב כשאת נכנסת הביתה זה להעביר "ויש" ולתת מבט מזהיר ב"זה שלא אכפת לו איך הבית נראה".

אם היתה לי אמא אחרת יכולתי לכתוב כאן "הדבר השני שמקים את אמי מריבצה", אבל אמא שלי אף פעם לא יושבת בשקט ובטח לא רובצת. היא תמיד עושה משהו מועיל. תמיד. אז אכתוב שהדבר השני שמצהיל את אמי היא לישה ואפיה. בצק עושה לה טוב ורק צריך להגיד "בא לי עוגת…" או "אמא מזמן לא אפית…" או "ראיתי אצל אודטה עוגת…" ולא צריך לסיים את המשפט, היא כבר מוציאה קמח, ביצים, סוכר ומיקסר יד ואופה לעצמה מחמאות ולנו את הדברים הכי טעימים בעולם, כי התבלין הסודי שלה הוא מגע ידיה הטוב והתבוני, שאותו לא תמיד ניתן לשחזר.

"טוב. אין לי זמן לדבר איתך" אני מפנה את חברתי הטובה, מהאוזן שלי "אני בדיוק כותבת רשומה על אמא שלי, חולת הנפש שבכל שעה משעות היום מוכנה לפתוח קונדיטוריה בבית וללוש את עצמה לדעת…". צחקוק מתגלגל נשמע בצד השני "היא חולת נפש?" היא שואלת וממשיכה כאילו שיש לי זמן לשטויות שלה "תלי תנור מבין עינייך או איזו תבנית. גם את נרגעת רק תוך כדי לישה ובחישה. גנטיקה זה משהו שאי אפשר לברוח ממנו…" ממשיכה המדענית ויש לי מזל שהיא לא יודעת שגם אני מסמנת טריטוריה ב"רסס ונגב".

כמו אמא שלי, גם אני אוהבת לאפות לאנשים יקרים לליבי, בכמויות, בלי גבולות, כי ככה זה כשאני אוהבת.

אפיתי חלות, עוגת גבינה, עוגות בחושות של תמרים וטחינה, הקצפתי בוואריה ואם לא היו עוצרים אותי על הפרזה גם הייתי מכינה איזה קרם ברולה שאני זוממת עליו מזה זמן ועוגת דובדבנים פלילית שגם היא יושבת לי ברשימת הזממים.

קבלו בורקס בשר קוצר תשבוחות ולחמניות שעושות בבית ריח של "בלבוסטע". שניהם יקשטו לכם את שולחן החג ויזכו אתכם במחמאות מפה ועד בכלל.

ממתק בורקס

[print_this]

 

בורקס בשר להמון רב

(ארבע תבניות אפיה מלאות, ניתן לחלק את הכמות בשתיים או בארבע)

בצק עלים:

4 כוסות קמח

2 כוסות סודה קרה מאד מאד

2 כפות חומץ

כף וחצי מלח

2 כפות שמן

400 גרם חמאה רכה

אופן הכנת הבצק:

1.      מערבבים בקערה גדולה קמח (שלש כוסות בהתחלה ומוסיפים על פי הצורך), מי סודה, שמן, חומץ, מלח לבצק חלק, גמיש ולא דביק ומקררים במקרר שעה. אם הבצק עדיין דביק מוסיפים מעט קמח.

2.      מוציאים את הבצק מהמקרר ומחלקים לארבעה חלקים.

3.      מרדדים כל חלק ומורחים שכבה דקה של חמאה רכה בסכין. לכל ארבעת החלקים מספיקים 100 גרם חמאה בשלב הזה.

4.      מקפלים כל חלק כמו מעטפה ושוב לשלושה ומקררים.

5.      כך עושים ארבע פעמים. בכל פעם מקררים כחצי שעה- שעה ומרדדים שוב.

6.      את הבצק שומרים בקירור והוא עובר מעולה הקפאה.

7.      את תהליך הכנת הבצק והקיפול תוכלו לראות במדוייק ברשומת הקאהי.

8.      ניתן גם לדלג על שלב הכנת הבצק ולקנות בצק עלים משובח בקונדיטוריה. נסו למצוא קונדיטוריה טובה שמכינה בצק על בסיס חמאה.

למלית הבשר:

קילו בשר בקר או בשר כבש טחון עם שומן (אנחנו את שלנו קנינו את אבו חילווה, ואם לא היו לנו אורחים כבר היינו מחסלים את תכולת המחבת בעצמנו בלי למצלא בה שום דבר…).

שני בצלים גדולים קצוצים לקוביות קטנטנות

כוס צנוברים/ או כוס שקדים קצוצים מולבנים

חמישה עשר תמרי מג'הול קצוצים לקוביות/ או כוס צימוקים

שתי כפות ריבת חבושים / או שתי כפות ריבת משמש / או חמש כפות סילאן

כפית פלפל שאטה גרוס

מלח

שמן לטיגון

אופן הכנת המלית:

1.      במחבת מטגנים את הבצל עד להזהבה.

2.      מוסיפים את הבשר ומטגנים אותו עד לאובדן האדמומיות.

3.      מוסיפים צנוברים ומטגנים.

4.      מוסיפים תמרים, פלפל שאטה גרוס וריבת חבושים וממליחים.

הרכבה ואפיה:

1.      כאשר המלית מתקררת, מרדדים את הבצק וחותכים לריבועים.

2.      במרכז כל ריבוע ממקמים כפית גדושה של מלית בשר, מקפלים לחצי וסוגרים היטב את הקצוות.

3.      מניחים בתבנית אפיה ומצפים בביצה ובסומסום.

4.      אופים בחום בינוני עד שהבצק מזהיב-משחים (לפי הטעם. יש כאלה שמתים על בורקס שחמחם על גבול השרוף).

[/print_this]

בשר משובח – חובה

אפשר לאכול כבר ככה

לחצו על התמונה כדי לעבור לרשומת הבצק

לסדר יפה בתבניות

ואפשר גם עם מילוי גבינה

מושלם עם כוס יין מול השקיעה

 

לחמניות לבנות נפלאות

 

 

 

[print_this]

לחמניות לבנות נפלאות (כעשרים לחמניות)

חומרים:

קילו קמח לבן ללחם (אני השתמשתי בשטיבל)

2 כפות שמרים יבשים

3 כפות סוכר

כף מלח

3 כוסות מים פושרים

5 כפות שמן

לקישוט:

ביצה טרופה

סומסום / פרג

אופן ההכנה:

1.      בקערה גדולה מערבבים את הקמח, המים, הסוכר, השמרים, השמן והמלח. מומלץ להוסיף את הקמח בהדרגה. לעיתים צריך טיפה יותר קמח, אני יודעת שזה מעצבן, אבל תרגישו את הבצק. אתם כבר תדעו מתי הוא כבר לא מבקש שום דבר מלבד מקום חמים ושקט.

2.      הבצק צריך להיות נעים למגע ולא להדבק לכם לידיים.

3.      כאשר הבצק מתנהג למופת ולא נדבק לשום דבר, משמנים טיפונת את הקערה בה לשתם, מחזירים אליה את הבצק, עוטפים את הקערה בשקית ניילון מהסופר ועליה מניחים מגבת.

4.      תנו לבצק להרהר בעתידו כשעה.

5.      ואז, פתחו את הניילון, תנו לבצק כמה "לטמות" על הראש, הוציאו ממנו את האוויר ושילחו אותו לתפיחה נוספת, כי זה יותר טוב בשבילו ובשביל עתידו.

6.      מדליקים תנור ומכוונים חום של 170 מעלות.

7.      לאחר התפיחה השניה והכפלת הנפח, צובטים כדורים בגודל של אגרוף, מגלגלים אותם יפה בידיים טיפונת משומנות ומניחים על תבנית מצופה בנייר אפיה להתפחה. מניחים במרווחים, כדי שהלחמניות לא ידבקו זו לזו.

8.      מכסים את הלחמניות במגבת ומחכים שיתפחו שוב כחצי שעה. כדאי להניח באיזור התנור המתחמם.

9.      מורחים את בלחמניות בביצה טרופה ומפזירם שומשום או פרג.

10.  אופים בחום של 170 -180 מעלות כעשרים דקות עד שהלחמניות מקבלות גוון חום בהיר.

[/print_this]

הערה: ללחמניות בריאות יותר – ניתן לחליף חצי קילו קמח לבן בחצי קילו קמח מלא ולהוסיף זרעי פשתן שלמים לתערובת הבצק.

אוכלים עם חמאה, ריבה, גבינות, דבש, שקשוקה ובחברת אנשים טובים ויפים.

חג שמח!

.

כל כך יפות שבא לבכות

.

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: בשרמאפיםנעמה פלדשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (54)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רוני:

    reading you allways makes me smile, and very H-U-N-G-R-Y

  2. מאת תמי:

    כל כך הרבה רגש , אהבה ,פיוטיות בפוסט אחד .
    תודה (גם על המתכון )

  3. מאת סיגל:

    אהבתי את הכתיבה שלך.
    יש לך יכולת נפלאה להגרום לאנשים לחוות בעצמם את חוויותייך.

  4. מאת YAFFA3:

    את ממש קוראת מחשבות.
    רציתי לשאול מתי תקדישי פוסט להורייך עם הכתיבה המענגת שלך שקרוב לוודאי יש להם חלק רב בה.
    איזה כייף לקרוא. (נשאר לך חוב, פוסט לאביך…)

    • מאת נעמה פלד:

      את יפה של אבא שלי מקיבוץ כפר מנחם, נכון?
      בכל דבר שיש בי יש להם חלק, את בטח מזהה כי את מכירה אותם.
      שום חוב. כשזה בא זה בא וזה בטח יבוא כי יש שם המון סיפורים יפים.

      • מאת YAFFA3:

        אני לא מכפר מנחם אני מבאר שבע. קראתי באדיקות את הבלוג של אביך ונהניתי וראיתי שהתפוח…..

  5. מאת יעל א:

    רך ונוגע , כמו שאת.

  6. מאת טליק:

    עשת' אידק יה נעמה..

    אמא שלך אשה מדיהימה

  7. מאת איבי:

    נראה מעולה, תודה

  8. ליבבתיני אחותי כלה..
    מזמן לא קראתי טקסט כל כך אותנטי , מרגש , שיכולתי להיזדהות איתו במאה אחוזים.
    לי לא הייתה אמא כימעט מעולם…היא מתה…
    אבל בחיי בתור ילדה שגדלה בקבוץ- אני בדיוק מבינה מה אמך הרגישה….
    אני עזבתי את "הקומונה " כשעמליה מהקבוץ החליטה שהבת שלי לא תילמד פסנתר כי היא לא מספיק מוכשרת !!!!!
    גם אני ניצולת " שיטת הקבוץ" ….וטוב טוב טוב לי על הלב…ניצלתי !!!

    • מאת נעמה פלד:

      אני דווקא זוכרת כל כך הרבה אנשים יפים וטובים בקיבוץ חצור, שהיה הקיבוץ החדש אליו הורי "היגרו" מקיבוץ האנשים הרעים. היו שם אנשים שאהבו אותי מאד ומאד הצטערתי שהורי החליטו לעזוב גם אותו. עבורי הלינה בבית הילדים לא היתה מאד טראומטית כנראה.

  9. את כותבת כ"כ יפה שזה פשוט ללקק את האצבעות.
    והפעם באת לי גם עם שני מתכונים שאני לא יכולה להשאר אדישה אליהם – בורקס בשר ולחמניות.
    מחר אני מכינה את שניהם (בואריציות קצת שונות).
    היית תינוקת מקסימה!

    • מאת נעמה פלד:

      נמש! איזה יופי שאת פה!
      תודה על המילים הטעימות שלך, דווחי על הניסיונות מהשטח. אני סקרנית לגבי התוצאות שיצאו תחת ידייך הכשרוניות.

  10. מאת עליזה:

    טוב שיש בורקס בסוף. הדמעות זלגו מאליהן. תודה על הסיפור הנפלא.

  11. מאת אודליה ( דניאלההה):

    שעת בוקר עכשיו ,שלחתי את ילדי המשפחתון( 12 הילדים שאני מגדלת) לבתי הספר
    הכנתי לי כוס נס קפה וישבתי מול המחשב קוראת את שאת כותבת ואני עם דמעות בעיניים
    לא מהבורקס או מהלחמנות שנראה מצויין ובטוח טעים אין ספק כלל…ואפילו הדפסתי להכין עם הילדים .
    התרגשתי לקרא אותך , להכיר ולראות איזה אדם נפלא את ולאיזה תובנות מדהימות הגעת .

  12. מאת סמדי:

    גם אני מאילו שלשות את עצמי לדעת זה פורק הצטבריות שליליות
    ועוזר לי לשמור על חייך
    מעניין ממי אני ירשתי את התכונה המפוקפקת הזאת???

    יקירתי כמו תמיד תענוג צרוף של מילים ותמונות
    תבורכי
    סמדי

  13. נעמונת, עשית לי תאבון!! שני התכונים נראים פשוט אליפות.

    אגב, גם אני מאלו שמסמנות טריטוריה עם ויש (בעדיפות לויש אקונומיקה, בוודאי) אבל התכונה הזו מעמידה עליי גדודים של מצקצקי לשון. איזה מזל שנולדה לי בת קטנה, האוצר הכי יפה בעולם כולו, היא לא תצקצק בלשון, אני מקווה. אגב, לדעתי דווקא היית תינקת יפיפיה, הקיבוץ ההוא היה של אנשים רעים באמת כנראה…
    נשיקות נעמונת, לאל ג'נינה אני לא אגיע כנראה (אני מנסה לנוח לי מעט מכרגע, עם הנסיכה) אבל אני מקווה בכל זאת להפגש איתך מתישהו, לעשות א הסיבוב דאויין שלי…

  14. מאת דנה:

    איזה פוסט מקסים. מזכיר לי את אימא שלי שתמיד בישלה / אפתה / קצצה / בחשה. היא הטבחית הטובה ביותר שהכרתי בדיוק בזכות "היד של אימא".
    נרשמת למגש בורקסים כזה (חולשה מאד גדולה שלי -בורקסים). נשיקות

  15. מאת CooknBake:

    נעמה, כמו תמיד פשוט כייף לחוות איתך את חוויות העבר. את פשוט כותבת מקסים וסוחפת את כולנו יחד איתך אל תקופות אחרות….

    אהבתי מאד את הרעיון הנפלא של שילוב תמרים במלית הבורקס, רעיון אדיר שאין ברירה אני פשוט אהיה חייבת לנסות!! במיוחד כששוכבת אצלי שקית מלאה תמרים נהדרים שקיבלתי השבוע, רכים רכים וכ"כ מתוקים!!

    שיהיה לכם חג שמח :-)
    נשיקות
    מירב

  16. מאת אמא שלך:

    אני מתרגשת עד דמעות. כל זה עלי??? היי לי בריאה.החזרת אותי לימים רחוקים, עניים, שמחים וגם עצובים.
    טוב, אין לי זמן. אני רצה לנקות את החלונות בחדרים עם פנטסטיק ועם סנו קליר.
    אז יאללה….ביי.

  17. מאת גורית:

    אנשים דוחים!!!
    מי אומר על תינוקת שהיא מכוערת?
    לא נתפס לי …
    הפעם הלכת על מרשמים מעולים שבאמת דורשים דבקות במטרה- בעיקר בהכנת הבצקים, שמרתי, הדפסתי … עוד יבוא היום… אני צריכה אירוע שממש מצדיק אותם.
    גם לי כמו לך אימא עמלנית ויש וגמרנו אחד שאף פעם לא נגמר…
    הכי אני אוהבת להכין איתה ממולאים הכל בכמויות של מאות אחדות כדי לשלוח משלוחה לאח שלי , לאחותה , לבן שלי…
    אני לא ירשתי את אהבתה לעמול נון סטופ אני לעומתה אשת קוונטים.
    לכן למרשמים שלך אחכה לקוונט הבא.
    כמעט שכחתי לומר תודה

    • מאת נעמה פלד:

      אנשים הם אנשים הם אנשים, ובדרך כלל הם מדברים מהמקום שכואב להם. כזו היתה זו שאמרה שאני ילדה מכוערת, ביננו היא לא מלכת היופ בעצמה.
      תורי להגיד לך תודה. את תמיד כל כך מזדהה ומכילה וזה מרגש בכל פעם מחדש.

  18. מאת ניקי:

    אלה שגידלו אותנו עושים אותנו למה שאנחנו היום…..
    נעמה, את כותבת נפלא…הרגישות שלך לדברים הקטנים גורמת לקורא להיטמע בתוך הרשומה
    ולהרגיש חלק ממנה – ממש כמו כתיבתך על האוכל, שאפשר ממש ל"הריח" עד כאן…..
    כמו שאומרים – אם לא עושים מאהבה – עדיף לא לעשות בכלל…..
    פוסטענוג.
    חג שמח.

    • מאת נעמה פלד:

      ניקי יקרה,
      אם את מי שאני חושבת שאת, זו שעושה הכל באהבה, בדיוקי דיוקים ובטעימי טעימות, אז אני מבסוטית ומתרגשת עד הגג.
      תודה רבה על המילים היפות שכתבת לי וחג נפלא ושמח!
      חיבוקים גדולים,
      נעמה

  19. מאת יהודית חן לי:

    נעמה חג שמח

    תעוג צרוף מלא רגש ואהבה
    לקרוא את הרשומה ממשמרגש

  20. מאת עידית:

    נעמה, אהבתי לקרוא. אמא שלך ממש קפצה לי מהמטבח…
    אפשר מתכון גם למילוי גבינה? בדיוק קניתי קילו בצק עלים מחמאה שמחכה לי.

  21. דיגדגת לי את הלב מהתרגשות, את כותבת כל כך יפה, שאפשר לחוות את חוויותייך יחד איתך.
    הבורקס והלחמניות נראים נפלא, את הבורקס אכין במיידי, אוהבת בצקים מסוג זה.
    אגב – ניקי, אותה ניקי שכתבה לך, היא לא אותה ניקי שאת חושבת, זו ניקי אחרת, נהדרת, אהובה, אחת מקסימה שאין שניה לה, חברתי מזה 35 שנה, מבשלת בחסד ואישה מאוד מיוחדת.

    מגי

  22. מאת דינה:

    יצא לי מעולה!! כולם ליקקו את האצבעות
    בזכותך! תודה נעמה!:-)
    דינה

  23. מאת הדר בר-אל:

    אני לא מצליחה להבין כיצד נותרת לבדך כל כך הרבה ימי כיפור, שכן את מקסימה ומתוקה באופן מיוחד.
    נדיבת לב ויד, מסורה ומפרגנת ואני מוחה בתוקף- היית תינוקת משגעת, גולות עינייך העמוקות ניכרו בך כבר אז ומה שנשקף מהן היום, זה כל מה שהעניקו לך הורייך ועוד- מה שיש לך באופן טבעי.

    גיליתי במקרה ונשביתי.
    רציתי להוקיר, להודות.

  24. מאת מיכל:

    הערב הלחמניות החליפו את החלה.
    היה נ פ ל א!!!
    תודה על המתכון. ללא ספק יהיה אורח קבוע במטבחי.

  25. מאת נטע:

    היי נעמה
    תודה רבה על המתכון. מאוד אוהבת את פועלכם וקוראת נהלבת :)
    שאלה לגבי הלחמניות-
    האם יש איזושהי דרך לקצר את ענין ההתפחות / ההכנה? נניח ארצה להכין לחמניות לפיקניק או כל אירוע שהוא, לפי המתכון זה דורש היערכות (מגבילה משהו) של כ-3 שעות לפני..
    אפשר להכין את הבצק ערב קודם? להקפיא? לאחסן במקרר? מה את ממליצה לעשות?

    המון תודה!
    נטע

  26. מאת malca madar:

    הי לכולם.
    אני מכינה כל המתכונים שלכם ולא התאכזבתי. אתמול התארחתי והבאתי את עוגת התמרים והטחינה. ויא פשוט מדהימה. אני מתכוננת להכין אותה בכל הזדמנות. תודה לכם ןהמשיכו לתת מתכונים . אני מחכה. מלכה מדר. יום טוב..

  27. מאת malca madar:

    תודה לכם על מתכונים נפלאים . העוגה של התמרים יצאה סוף הדרך. ולבורקס יש טעם של עוד . המון תודה. מלכה.
    \

  28. מאת רפי עמר:

    יופי של סיפור ושל מוצרים.

    מומלץ לנסות קמח שטיבל מס' 18 קמח לחלות.

  29. מאת אורי אפשטיין:

    מקסים. הערה לגברים – בלחמניות, כשמדברים על בצק בגודל אגרוף, מדובר על אגרוף של אישה (יש הבדל גדול!). אם תשתמשו בגודל אגרוף של גבר מגודל, תצאנה לכם חלות קטנות…

  30. מאת שירי:

    הלחמניות יצאו מדהים.. הם מילאו את הבית בריח "בלבוסטע" 0 כמו שאמרת)…
    חבר שלי נכנס הביתה בדיוק כשהם היו מוכנות.. אני חושבת שהוא מאוהב..

  31. מאת מיכל:

    נעמה, ריגשת אותי ושלחת אותי ישר לגעגועים לידה המיוחדות של אימי ז"ל.

  32. מאת ilana.pa:

    נעמה יקירתי – כמה אהבה יש במילים שלך על אמך. האהבה שלך אליה נמצאת סיפור ואנקדוטה. מעבר לזה, גם אני אוהבת לשמוע סיפורים של "פעם" :)

    תודה על המתכונים! ובמיוחד אוהבת את תמונת קערת הבורקס על רקע השקיעה.

    שלך, רננה רון [אילנה.פ]

  33. תודה על המתכון הנהדר והסיפור,
    שהוא ערך מוסף למה שהגשת כאן.

  34. מאת יוסף ,יוסי אביב:

    שאלה בבקשה
    האם אפשר להחליף את החמאה בשמן? וכמה?
    תודה

  35. מאת סימונה א.:

    מקסים, מקסים, מקסים. הסיפור מלא אהבה, הומור, מרתק. זכיתם כולכם, זה בזה. והכל מתחיל מאמא ואבא. אשריכם!

  36. מאת באטריצ'ה:

    חן-חן הרבה על המתכון. אנסה אותו עוד היום. אני מנסה לשחזר את הלחמניות המדהימות שנהגתי לאכול במנזה של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ולצערי, כל המתכונים שניסיתי עד כה לא יצרו לי את המרקם המיוחד שהיה להן…אולי ממך תצא הישועה!

    חג שמח לך והרבה ברכות.

  37. מאת אבי בן שבת:

    ויוה בולגריה!!!

השארת תגובה