פתרון מהפכני לשלום עולמי וגם עוף בסילאן, יין לבן ורוזמרין

ה-11 בספטמבר תפס אותי בתחתונים. זה היה אחרי יום שלם של שוטטות בקאולון ההבילה, חזרתי לבית ריק מבריטי ומעוזרות, זרקתי את הנעליים והמכנסיים בפתח ומלאתי את האגרטלים בפרחים שקניתי בשוק. ליליות ודגניות. את הדגניות שמתי בשירותים, שיהיה לי שמח כשאני קוראת שם עיתונים, והן גם התאימו מאד לקרמיקות הכחולות.

הבריטי נסע לסינגפור ואני חגגתי שבועיים לבד. הוא שנא שאני קונה פרחים, חפצי נוי ושוקולדים, אז קניתי מכל אלה בשפע רב ולא החבאתי אף אחד מהם. את השוקולד אפילו סידרתי בכלי נחושת יפה ושמתי אותו על השידה בסלון, כאילו שזה הכי טבעי לו להיות שם, ולא מוחבא בכל מיני סליקים ומגירות סודיות.

ישבתי לי על אדן החלון, הסתכלתי בנמל העסוק, בסטאר פרי שחוצה באיטיות את המים העכורים ואת אוניות הדייגים הקטנות שחוזרות לעגון במזחים הקטנים והמטונפים שמצטלמים כל כך יפה, כי אין דבר יותר פוטוגני מעוני ומאלימות. נהנתי מהשקט ומהשוקולד שיושב לי ככה, בצורה תרבותית במרכז הסלון ובכלל לא רציתי לאכול אותו, רק להסתכל ולהנות מהתחושה שאני לא צריכה להתגנב אליו יותר.

עוני פוטוגני

הטלפון צלצל וזה היה הוא. לא רציתי לענות. אם שוב אני אצטרך להקפיץ לו את הפספורט לשדה התעופה אני אהרוג אותו ואם הוא שוב יגיד לי לאכול בריא ולא להשתולל עם אוכל אני… אני… אבל עניתי, כי השבועה של בטוב וברע ובעוני ובנזיפה ובשכחון חייבה אותי עדיין.

"משהו רע קרה. תדליקי טלוויזיה ואל תצאי מהבית. אני על המטוס. לא יכול לדבר. אל תצאי מהבית!" ככה פקד עליי הבריטי ואני הדלקתי את הטלוויזיה החדשה, שכבשה לנו את כל הקיר, וזו הקרינה לי קטע מסרט בדיוני. מטוס נכנס הישר לתוך בנייני התאומים ואנשים קופצים מהחלונות. "בשביל מה צריך מסך כזה גדול? כדי לראות אסונות טוב יותר?" התבעסתי על הרכישה המגלומנית שהביאה אליי את האסון בגודל טבעי, כיביתי את הסרט הרע והלכתי לשמוע גלי צה"ל באינטרנט, רציתי להקשיב לטירוף בשפה שלי.

אחר כך הגיעו ימים אחרים. הזהירו והתריעו וכתבו הרבה יותר "אסור" ו"כדאי להמנע" מאשר "מותר" ו"בכייף". שוב לא הלכתי לשוטט לבד בסמטאות הפנימיות של קאולון, נעדרתי מחנויות הבדים והתבלינים של הפקיסטנים ונמנעתי מלעבור במסגד הקרוב לגרם המדרגות העולה את ההר. לא שהיה לי משהו מיוחד לעשות במסגד, באמת שלא, למרות שכמה פעמים ישבתי לי בחצרו, ליד המזרקה והקשבתי לתפילה הגברית, הקרובה לשפתי, מלאת הכוח, הקצת מפחידה ומאד מרגשת. כשהמתפללים היו יוצאים ומחפשים את הנעליים שלהם הייתי מתחפפת משם במהירות, מעדיפה לא לבדוק אם אני רצויה או לא.

עם כל הכבוד לרוח מה שמשך אותי לאיזור המסגד היתה חנות קטנה ומטריפה. מערת עלי-באבא שהיו בה מכמני המזרח התיכון. כן, אוכל סיני זה מצוין ואין על דים סאם בשתיים עשרה בצהריים וקריספי דאק בערב, אבל כמו שחכמנו אייל גולן שנה – גבר לא יכול לאכול כל יום אנטריקוט, לפעמים הוא רוצה גם לחם עם שוקולד. אז כשהתגעגעתי לכור מחצבתי ורציתי לבשל את מה שאני מכירה ואוהבת, הלכתי לשם, להתנחם ולהצטייד. בחנות הזו קניתי פיתות טריות, סולת, גרגרי חומוס וטחינה מלבנון, זעתר, תבלינים מסוריה, תמרים בגודל אגרוף של תינוק וגם סילאן זהוב מערב הסעודית.

עוף בסילאן, יין לבן ורוזמרין

קולם של הקריינים והפרשנים של גלי צה"ל הידהד ברחבי הבית ימים ארוכים. הייתי איתם לבד, העדפתי לראות את הקולות ולא את התמונות. ישנתי בלבוש מלא ובתחתונים יפים מאד, כי לא רציתי שאף מטוס יתפוס אותי לא מוכנה בקומה החמישים. אם אני קופצת מהחלון, אני קופצת יצוגית ובטוב טעם ולא כצאן לטווח.

"ושיצאו לך כל הג'וקים מהראש. לחנות של המסגד את לא הולכת…" הזהיר אותי הבריטי שנחת בשלום בסינגפור כשהוא מלא באזהרות והוראות הפעלה לימי המצור. "אבל חסר לי אורז, סילאן וטחינה ומאד בטוח שם. יש שוטרים בכל פינה" שיקפתי לו את המציאות המעשית מאד בה נקט המשטר. סגירת גבולות, שוטרים ברחובות, תשאולים של כל מי שלא מלוכסן ובעיקר שקט קשה שריחף בכל פינה. זה נראה לי אידיאלי בשביל שוטטות.

שבוע שלם עמדתי בגזירות. הרחקתי נדוד עד לשוק של הסנטרל מקסימום ואכלתי דים סאם רק בקיין רוד. עשיתי כמובן פרצופים וקולות של סובלת, למרות שבסוף היום הכי אהבתי את הדים סאם בקיין רוד, גם כי הכירו אותי וידעו בדיוק מה אני אוהבת וגם כי התה היה בחינם ומר לו היה יושב איתי ומעביר לי את הזמן בסיפורים הרואיים ובגוזמאות שהמציא במיוחד עבורי. "כרגיל, ג'ייד אייז?" הוא היה שואל אותי ושולח מלצרית שתערום על שולחני את הטובין הקטנטנים שלו. "יס מיסטר לו" הייתי מחייכת אליו "תשב איתי היום?" הייתי רוקדת איתו את הריקוד המוכר. "אם יהיה לי זמן. המסעדה הזו הורגת אותי ואני כבר לא צעיר כמו שהייתי…" והוא היה מתיישב מיד ומספר לי על הימים שהמסעדה, האשה, הילדים והפילגש עוד לא הרגו אותו ואיך הוא שיחק בסרטים והיה לו אפילו קזינו לא גדול בלמה איילנד. אני הייתי אוכלת, מהנהנת, פוקחת עיניים עם צבע משונה ומשלמת חצי מחיר, אם מיסטר לו היה במצב רוח נדיב.

כן, אני יודעת שמול צער העולם צערי הפרטי היה שולי, תינוקי ולא נחשב. אבל המצור הזה שנגזר עליי דווקא בימים בהם הייתי אמורה להיות ציפור דרור, היה קשה לי מאד. כל יום הלכתי למועדון היהודי לקרא כותרות מתלהמות ומנחמות בעברית, להקשיב למודיעין המקומי שבימים כתיקונן טוחנות אחת את השניה ומעבירות רכילות טריה, על ההוא שהלך עם האמה והשאיר אשה עם ילדים ושיותר טוב שיתבייש לו, ועל ההיא שמזניחה את הילדים שלה ומתגלגלת במאורות מה-ג'ונג בעוד בעלה קורע את התחת…

הפעם העבירו שופרות התעמולה פרטים עדכניים על מטוס שהיה כבר ממש בדרך לפה ונבלם ברגע האחרון ועל תא נאו-נאצי חדש שעולה ופורח לנו מתחת לאף, ושאי אפשר לסמוך על הגויים. "אנחנו חייבים להיות מאוחדים" סיכמו בינהן הרכלניות שבדרך כלל אכלו אחת את השניה בלי מלח ואני הייתי הולכת הביתה עם התובנה הברורה שאין דבר שמאחד יותר מאוייב משותף.

כשהבריטי היה חוזר הביתה ממסעותיו הכנתי לו את האוכל שאהב. זה לא שהוא היה חוקר ארצות נועז ששב הביתה עייף ומטונף כשבטנו דבוקה לגב, חס וחלילה. אפשר היה לסמוך על מעסיקיו ומארחיו שיאכילו ואתו רק במסעדות פאר ושגם המלונות יהיו בהתאם. אבל אני הייתי צריכה לסמן טריטוריה ובאותם זמנים קיבתו היתה שלי, אפילו יותר מליבו.

חשבתי להכין לו את העוף שלי בסילאן ובכל מיני דברים טובים, אבל בבית לא נשאר סילאן וגם שמן הזית היה בצימצום. נו, מה עושים? חשבתי ששבוע זה זמן מספיק לתת לעולם להצטנן ולהרהר במעשיו הרעים ולכן השארתי פתק לבריטי:

ברייני,

הלכתי לחנות שליד המסגד. אני יודעת שאני לא בסדר ואני מקווה שאני לא מתה מאד בזמן שאתה קורא את השורות האלה.

נ.ב: אני עוד יותר מקווה שעד שתחזור הפתק הזה יהיה עמוק בפח האשפה והשוקולדים בסליק שאין לך מושג איפה הוא. כי אם אני מתה, לא אכפת לי שתדע ושתכבד בהם את האבלים.

אוהבת,

בריין-לס

אני לא אמיצה גדולה, אל תטעו. אני פוחדת מכל מה שצריך ויותר. אבל אני כנראה הרבה יותר גרגרנית ועוד יותר אלרגית לגבולות ולעוצר. ירדתי במדרגות המובילות לסמטה. רוב החנויות היו סגורות והיו שוטרים שהסתכלו טוב טוב על כל מי שנכנס למסגד. כנראה שלהישיר מבט לתוך עיניו של שוטר זה רעיון לא כל כך טוב והמתפללים נכנסו לחצר בראש מורכן ובמהירות.

מסגד בהונג קונג

אף אחד לא העז להסתכל עליי במבט משונה או להסתכל עליי בכלל, ואני איפשהו קצת הצטערתי, כי מידותי הנדיבות היו דווקא שיחוק באיזור הזה של הונג קונג וכשעברתי שם, מלווה במבטים החשקניים של בני דודינו, הרגשתי מאד יפה וסקסית, ובאותם ימים זה היה חסר לי.

נכנסתי לחנות. ראיתי רק את המבט של המוכרת הרעולה, קשה בהתחלה ומחייך אליי בסוף. קניתי המון סילאן, שמן זית וטחינה וקוסקוס ורוזמרין וחלבה ולוקום ועוד כל מיני דברים שלא הייתי צריכה, אבל יהיו שימושיים לי בשואה שעוד מעט מתרגשת עלינו.

"יהיה בסדר, אנחנו נמשיך להשאר חברות" ניסיתי להחזיק בידה של המוכרת, אבל היא רק הושיטה לי את העודף וחייכה במבט. היא יותר חכמה ממני ויודעת ששום דבר כבר לא יהיה בסדר. יש אירועים שמקדיחים תבשיל ואין מזה דרך חזרה. רצח רבין היה אחד מהם, האחד עשר בספטמבר הוא השני ועוד ידו של העולם נטויה.

כשחזרתי חיכה לי הפתק במקום והשוקולדים היו בפח. "יש לך חוש הומור משונה ואת חסרת אחריות!" הבריטי צעק עליי ואמר שהוא לא רוצה לאכול כלום לארוחת ערב. אחר כך שבוע הוא הזמין פיצות, כעונש ולא הסכים לאכול מידי כלום.

אבל אתם לא בעונש ולכן, קבלו את אחד המזונות שעליו גאוותי ושאני מתקינה רק למי שאני אוהבת, מאד.

[print_this]

עוף בסילאן, רוזמרין ויין לבן (5-6 מנות)

מצרכים:

5 ירכי עוף שמנמנות, מנוקות מנוצות ושאר מרעין בישין

5 פולקעות יפות ונקיות כמו הירכיים שנזכרות לעיל.

חופן עלי רוזמרין טריים

4 שיני שום קצוצות

שני ראשי שום מופרדים לרבעים אך לא קלופים

שני תפוחים חמוצים קלופים וחתוכים לשמיניות

5 פלפלונים אדומים חריפים

4 סלסלות של פטריות שמפניון חתוכות לרבעים

כף חמאה, שמן זית לטיגון העוף (לשומרי הכשרות, לא חייבים חמאה, זו רק אני שמחליפה את מקומי בגן עדן בטעם גן עדן)

כוס וחצי סילאן

בקבוק יין לבן יבש וטוב

מלח

אופן ההכנה:

1.      בסיר כבד ממיסים את החמאה ושמן הזית ומטגנים את העוף מכל צדדיו עד להזהבה.

2.      מוציאים את העוף לצלחת נפרדת.

3.      במיצי העוף ובשומן שנותר מטגנים את הפטריות, התפוחים, הרוזמרין, השום והפלפלים החריפים.

4.      מחזירים את העוף לסיר, מסדרים יפה ונותנים לו את ברכת הדרך.

5.      שופכים יין וסילאן לסיר, מערבבים, ממליחים ומביאים לרתיחה.

6.      מכסים את הסיר במכסה ומקטינים את האש. ככה נותנים לעוף  להתבשל ולהתערסל על אש קטנה כשעה וחצי. מדי פעם מערבבים בעדינדינות כדי שכל החלקים יזכו למנת רותחין ראויה. טועמים ומתקנים, אם צריך.

7.      לאחר הבישול ובסמוך לארוחה, עורכים את העוף בתבנית חסינת אש ומכניסים לתנור חם מאד מאד להשחמה של מספר דקות.

8.      ניתן לצמצם את עודפי הרוטב על האש כדי ליצור רוטב סמיך יותר.

9.      זה הזמן להלל אותי ולאכול עם אורז לבן או עם תפוחי אדמה בתנור.

10.  אם אנשים היו יותר במטבח לא היה להם זמן למלחמות ולתכנונים נכלוליים, אני לא יודעת אם זה באינטרסים של המנהיגים שלנו, אבל אם יש לכם קשרים בחלונות הגבוהים, תעבירו את המסר.

[/print_this]

הולך נהדר עם אורז לבן

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה


חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: בשרייןנעמה פלדשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (42)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni:

    רק את הספר שלך אני רוצה לקרוא ביום כיפור. איזה סיפור יפה וקצת עצוב.
    ועף נראה פצצה. והכי אני אוהבת את הסיר, יש לי בדיוק כזה :)

    • מאת נעמה פלד:

      רוני'קה אהובה,
      דווקא יש לי כמה אחרים להציע לך.
      נסי את העוף, יש לי הרגשה ששני היפים והאנינים שיש לך בבית יתעלפו עליו.

  2. מאת איבי:

    נראה מעולה !
    תודה על המתכון

  3. מאת אילן תלמוד:

    כרגיל, את כותבת נהדר.
    גם אני הייתי קונה אצל סורים באטלנטיק אבניו כשגרתי בניו יורק.
    חבל שקיבתו היתה שלך יותר מליבו. איזה בזבוז\.

    • מאת נעמה פלד:

      תלמוד בבלי יקר ואהוב,
      יותר עדיף ככה, כי אחרת אולי לא הייתי מוצאת את אלפא.
      לחובתי יש לאמר שלא עשיתי שום דבר כדי לזכות בליבו, לפחות לא באותם ימים.
      אתה בא – אני מכינה.

  4. מאת יעל:

    טוב למה לא התקשרת אלי
    אותי האחד עשר בספטמבר תפס במיד טאון
    אין לי מתכון
    עבדתי כמו חמור מהרגע שנפלו התאומים ועד הפלישה לאפגניסטן
    אבל ליד הסטודיו שלנו בטיים סקוויר היה אחלה סטנד נקניקיות עם צ'ילי
    אין לי את המתכון אבל בטוחה שהוא עוד שם בפינה

  5. [...] This post was mentioned on Twitter by naama peled and David Dudi Califa, בייגלה. בייגלה said: סו-אלן נזכרת באחד עשרה לספטמבר הפרטי שלה בהונג קונג, וגם מביאה מתכון סודי לעוף שמביא שלום http://fb.me/wghkivdw [...]

  6. מאת טומי:

    את העוף הפסדנו אבל הרווחנו סיפור נהדר.
    אני מקווה שאת כבר באמצע הספר כי אני כבר לא יכול לחכות לו.

    • מאת נעמה פלד:

      יהיו עוד מיליון הזדמנויות אחרות והעוף הוא רק תירוץ.
      מבטיחה שבפעם הבאה שתבואו אלינו יחכה לכם העוף הזה בדיוק וחיבוק ואולי סיפור.

  7. מאת עמרי:

    והנה המנה שתפתח לי את יום כיפור הקרוב
    נשמע מושלם, אני מחכה

  8. מאת רותי:

    סיפור מקסים ועצוב. האם את מאושרת? את כותבת נהדר. העוף יצא נפלא . שמתי קצת פחות סילאן, בגלל הקלוריות ובגלל המחיר (קצת יקר אצלינו). שנה טובה ורק בשורות טובות.

  9. מאת s' fress tours:

    כרגיל. אין עליך ועל הכתיבה שלך.
    התפריט נראה (בשלב זה) מעולה.
    לאחר ההכנה אין ספק שייכתב כי לא רק נראה.
    ובאשר לבריטי. ההפסד כולו שלו.
    הרווח של דודי (ונדמה שגם את לא הפסדת דבר בחליפין אלה. סו אלן הפסידה)
    אוהב. (לקרוא, לאכול ובכלל)

    • מאת נעמה פלד:

      מבלי שאדע מי אתה, אתה חמד בעיניי.
      הרווחתי בענק, אני משתדלת לא לשכוח את זה. דודי הוא באמת תבלין מיוחד ויקר לחיי.

  10. מאת אילת:

    ככה את כותבת כשכואבות לך השיניים? מהר תוציאי ספר!

    המתכון מתוייק במקום בטוח, קרוב לחיבוק שאני שומרת עבורך :)

    • מאת נעמה פלד:

      הכתיבה השכיחה קצת את הכאבים. אבל היום זה היום, אני הולכת להסתכל לרופא השיניים בלבן שבעיניים והוא בשלי כי הן יפקחו כל כך חזק מרוב איימה.
      נא להחזיק אצבעות, אילת חן ולשלוח לכיווני כל מיני דברים שקשורים באומץ וחיוביות…

  11. כמה פעמים " שני תפוחים חמוצים קלופים וחתוכים לשמניות" צריך?
    מניחה ששניים יספיקו, לא?
    נראה יופי!

    • מאת נעמה פלד:

      שני תפוחים יספיקו לגמרי, וגם הם לא חובה. אני פשוט אוהבת למצוא אותם בין הפטריות. הם גם מסמיכים את הרוטב וגם טעימים כמו ממתקים.

  12. מאת חיה:

    כרגיל ,קוראת בשקיקה מהמילה הראשונה ,עד הסוף … מקווה שלא יגמר מהר!
    והמתכון ? מהסוג של המנצחים….
    תודה.

    • מאת נעמה פלד:

      הוא באמת מן המנצחים, אני חוזרת אליו שוב ושוב בכל פעם שבא לי ללכת על בטוח ולגרוף מחמאות. הוא גם אידיאלי לאירוח כי ניתן להכינו גם יום לפני. בקיצור – נסי ותהני.
      וחוץ מזה – תודה על המילים היפות שלך. שימחת אותי.

  13. מאת טובה:

    נעמה,
    שאת גאון בכתיבה כבר אמרו לך? ספר סיפורי מסע משולב במתכונים תפור עלייך!
    והמתכון… אחחחח בוודאי שאנסה אותו ((:
    תודה

  14. מאת תמנע קורץ:

    המתכון והאסון… ללא ספק, מוצדקת טענתך, שאם אנשים היו מבלים זמן רב יותר במטבח עם מתכונים נפלאים כאלה, היו לנו הרבה פחות אסונות. כתיבה נפלאה ואותנטית כהרגלך בקודש.
    חסרים לי בבית רק שני מרכיבים מן המתכון, אחרת הייתי מתחילה לבשל עכשיו באמצע הלילה!
    תודה לך נעמה.

  15. מאת עפרה:

    מזל שהילדים שלי לא קוראים אותך, כדי שלא ישבו לי על הוריד שמיד אקום ואכין להם כזה בדיוק :-)

  16. כרגיל, הסיפור שלך כובש את כולנו, נוגע ללב ברגישות שלו, במילים, בתיאורים.
    העוף נראה מעולה, בדיוק כמו שאני אוהבת.

    שנה טובה ומבורכת לך נעמה יקרה ודודי גם,

    מגי

  17. מאת סמדי:

    אין גבולות ומלחמות לטעמים וריחות
    אהבתי כל אות קראתי קצת חייכתי
    ולבסוף כמעט נתתי ביס למסך
    תבורכי יקירתי על כל מילה
    אוהבת
    סמדי

  18. מאת nava:

    טוב, אז העוף נשמע מדהים אבל אני לקחתי את הסיפור על הבריטי וחשבתי לעצמי נעמה עם בריטי ? ועוד נשמעת מפוחדת והולכת על קצוות אצבעות ?שיחנק האידיוט~
    ועכשיו אני רואה אותך יחי הפיסבוק ובלוגים של 2010 עם דוד מה זה מחוברת מה זה תפורים שמחזקת את התובנה שלי באם צריך "לעבוד" על הקשר אז הקשר לא עובד~ משועלה ותיקה של לשעברים ש"עבדתי" על הקשר איתם~
    אז שיהיה רק כיף בשנה החדשה ואני אשמח לערב בישול, יש לי כמה פטנטנים להתחלק איתך ~ מחייכת~

  19. מאת גילה:

    היי נעמה,שמע את אוליי יכולה להסביר לי בבקשה איך אתם אוכלים את כל האוכל המדהים הזה ונישארים רזים?תודה על הפוסטים המדהימים.אני מאוהבת בבלוג שלכם.

  20. מאת נ.:

    שאלה טכנית לנעמה: בפלפלונים חריפים הכוונה לכאלו אדומים טריים או למיובשים (סודנים)? אני מתכוונת להכין את המתכון ליום כיפור.
    זה גם המקום לציין שאני קוראת אדוקה של הבלוג וגם של העמוד בפייסבוק. מרגע שנחשפתי- התמכרתי!
    שתהיה לכם שנה טובה, פוריה ומתוקה, מלאה בפוסטים מדהימים כמו אלו שמילאו את השנה הקודמת…

  21. מאת Tsvia:

    Naama, I just want to tell you that I enjoy reading your stories and I especially, liked this one. Somehow it brings that sky-high disaster down to earth, to the street level and gives it a human scale. While I haven’t tried your recipes yet, I like the way you entwine them into your stories.

  22. מאת סנדי:

    סיפור מקסים!!
    ושאלה עניינית- היכן ממקומת החנות הפקיסטנית/ המסגד?
    לא מזהה מהתמונה..
    בקאולון/ באיילנד?
    אשמח להמלצות לחנויות בהונג קונג לאוכל..
    תודה!

  23. מאת מיכל:

    היי נעמה,
    אני רוצה להכין את המתכון הזה לארוחה משפחתית..
    הוא באמת מאלה שתמיד מצליחים? כי אני נורא מפחדת לפשל…
    רציתי לשאול כמה שאלות –
    לגבי הפטריות – אחרי שעה וחצי של בישול, באמת נשאר מהן משהו?
    פלפלים סודנים – איפה משיגים?
    אם אני אוסיף תפוחי אדמה לתבשיל, את חושבת שזה יעבוד?

    תודה!!!!!

  24. מאת Yosefa:

    נראה מבטיח!
    ינוסה בקרוב… :)

  25. מאת אלונית:

    הכנתי היום בערב היה מעולה!!!!!!!!!

  26. מאת ניצה:

    היי
    המתכון נראה מבטיח ויש לי כמה שאלות
    כמו ששאלו כבר מקודם האם בישול ככ ארוך לא מסמרטט את הפטריות?
    אם ארצה להכפיל את כמויות העוף אצטרך להכפיל גם את כמויות שאר המצרכים?
    יש אפשרות להכין את העוף בבוקר ולהשחים בערב מבלי לפגום בטעם? עקרונית אני אוהבת עוף שיצא זה עתה מהתנור…

  27. מאת מיקי:

    נעמה,

    אני בטוח שזה יוצא טעים, אבל ניתן גם לשפר או לגוון כדלקמן:
    1. במקום הסילאן להוסיף קוקה קולה. ואז יש לשנות את השם ל״עוף בקולה״.
    2. לקראת סוף הבישול להוסיף ריבועי בצל וגמבה אדומה……זה מוסיף מאוד.

    בתיאבון,
    מיקי

  28. מאת ענבל:

    היי!
    העוף נראה מדהים אך יש לי שאלה קטנה בקשר למתכון,
    ב"יין לבן יבש" הכוונה היא באמת לבקבוק שלם?

    שתהיה שבת שלום! (:

  29. מאת חמוטל:

    אהלן המתכון נראה מעלה אכין אותו לשישי בערב :)
    רציתי לשאול כמו ענבל האם הכוונה לבקבוק שלם? והאם יקרה אסון אם לא אשים יין? זה ממש יהרוס?
    וגם האם אחרי בישול ממושך נשאר משהו מהפטריות?

    תודה לך
    את כותבת מקסים ישר ללב
    שבת שלום וחג שמח וטעים.

השארת תגובה