רוצה מסעדה קווקזי? דה!

"אין אשה ששווה שתי פרות, אבל יש פרה ששווה שתי נשים" ככה חותם בוריס את שיעורו המאלף על מנהגי שבט המסאי שקבעו ובצדק, לטעמו של בוריס, שניתן להחליף אשה בפרה, אם היא שווה במיוחד, אבל אף אשה בעולם לא שווה שתי פרות ובטח שלא עדר שלם, ולכן אם בדואי מציע לכן עדר גמלים תמורת נישואין, עופו על זה בנות. יותר טוב מזה לא תקבלו.

מאז שבוריס הבין שיש לו קהל מעריצים שבוי ונאמן ששותה את דבריו בצמא, זוכר כל חכמה וכל  שטות שיוצאת לו מהפה וגם מפיץ את תורתו ברבים, בוריס התחיל להשקיע במערכי שיעור, כאילו היה סמינריסטית בלווינסקי.

פעם הוא מספר לנו מפגש עם שבט המסאי, פעם על בתי התענוגות בתאילנד, פעם הוא מקדיש את הטיפול שלנו למסעותיו במרוקו "תראה איזה בנדיט בוריס עם כפיה על ראש כמו ערבק'ה" ואני רואה ומתפעלת וגם אומרת לו שאני במקומו הייתי מתחילה להסתובב גם בימי חול עם עבאיה על הראש ושבריה בין השיניים ושהלוק הזה מאד מתאים לו ועוד כל מיני חנופות ומיני תרגימה שמעודדים את בוריס-איש-ערב לספר לי עוד ועוד ולהשקיע במצגות ובחומרי הלימוד.

בוריס שילמן

"אני גבר של חודש מרץ" נותן לי בוריס-איש-אשכולות שיעור באסטרולוגיה "גבר של מרץ הוא בבניק. בבניק זה אוהב הרבה נשים וגם הרבה נשים אוהב בבניק" בוריס מפרק לי את הגב ומסביר לי בדרכו המיוחדת שאני יכולה להתנגד עד מחרתיים, אבל בסוף היום אני שבויה כתרנגולת פרוקת מפרקת בידיו הגדולות, הטובות, וגם אני, כמו שאר הנשים שפוגשות בו אוהבת את הדב הרוסי ובדקות שאני מולו, ליבי שלו (אבל רק לרגע או שניים, כי בחוץ, מחכה לי הדבר האמיתי, שגם הוא מאוהב בבבניק, למרות שהוא גבר-גבר…).

פעם היינו שניים בשיעורים של בוריס, אבל מאז שהגב של דודי הסתדר הוא עבר לשיעורי העשרה למתקדמים אצל טניה, שמטפלת בו ביד קשה ובזרוע נטויה וגם באותות ובמופתים ואני נשארת עם בוריס לבד. "מה הוא אמר? מה הוא אמר?" דודי מנסה להשלים חוסרים כשאני יוצאת מהחדר של בוריס. אבל אני מתקמצנת ולא חולקת את המידע.

"אני רק יכולה להגיד לך שהיום הוא היה מצחיק מאד. פשוט קרע אותי מצחוק…" אני אומרת לו ביבושת "אה, ויש לי צפי לעוד חמישה-ששה טיפולים, כי הגב שלי במצב קשה ובוריס אומר שאני מקולקלת…" ככה אני מגרה את דודי שדווקא משתדל בכל כוחו לחזור לשעורי ההעשרה אצל בוריס ומרים כל דבר כבד הנקרה בדרכו ואם יש לכם דירה להעביר או פסנתר להזיז שיקדמו אותו לעבר המטרה, הוא ישמח ואף יתן לכם טיפ שמן כתודה.

אם מעיינים במילון מוצאים בערך נהנתנות את בוריס מחייך, מבסוט עד הגג עם איזה כוס וודקה ביד וביד השניה משהו טוב לאכול. בוריס אוהב לאכול וכמונו, הוא גם אוהב לדבר על זה. ברגע שהוא הבין שיש לו עסק עם גרגרנית, הוא משלב בשעורי הגאוגרפיה שלו גם קולינריה. "אין דבר כזה אשה אחד עושה חצ'פורי. בטיבליסי חמש אשה מינימום עושה חצ'פורי. אשה אחד עושה בצק, אשה אחד מקפל, אשה אחד מסדר, אשה אחד שם גבינה, אשה אחד עושה בביצה ואשה אחד יושב בתנור…" בוריס משחק אותה רות סירקיס.

"יאללה בוריס, אם אני רוצה לעשות חצ'פורי אני יכולה. אני לשה בצק כמו שאתה לש אנשים. יום אחד אם תהיה ילד טוב אני אכין לך חצ'פורי שתבכה מרוב טעימות…" אני מנסה להשיב את כבודי האבוד. "את לא להכין חצ'פורי מה את, גרוזיני?" בוריס מוציא לי את הרוח מהמפרשים ומבהיר לי שעד שאני לא משיגה סט שיניי זהב  וחתימת שפם אין מצב שהוא יטעם מאפה שיוצא לי תחת הידיים.

חצ'פורי

"אז איפה אתה אוכל?" אני מנסה לקבל את הרצפט המדוייק לכרס המפוארת שהולכת לפניו. "מובידיק" אומר הלוויתן הלבן "יש שם לובסטר כמו סוכריה" בוריס מקווץ את שפתיו הבשרניות ומנשק את קצות אצבעותיו "כזה רוטב לא אכלת בחיים שלך וגם יש שם כל מיני דוגמאות של דגים, אבל לובסטר ושרימפס הכי טוב, תמיד אני אוכל זה…".

"חייבים ללכת לאכול עם בוריס" עיניו של מוריד הגשם נדלקות באחת "תחשבי כמה זה יהיה מצחיק" הוא משכנע את הגרופי הראשית. אני משתכנעת במהירות ושנינו מאחדים כוחות ועושים עיניים לבוריס, ששמע אוכל והסכים ישר.

קבענו לפגוש את בוריס בסוף יום עבודה. חיכינו לו מתחת למרפאה, ברחוב נורדאו, מובלעת רוסית באמצע חיפה. איש לא דיבר שם עברית, שיכור ישב בפינה ושר שירים עצובים של ולדימיר ויסוצקי ובבושקה נחמדה טיילה אנגז'ה עם הנכדה שלה ודיברה איתה רוסית רכה, עם ענני סוכר מרחף. רוסיה הקטנה זה כאן.

אחרי יום שלם שכלל תחלואים ומטופלים מקיר לקיר בוריס החליף את מדי הרופא הלבנים שלו בסט אזרחי וירד אלינו בכלי לבן חגיגיים שכללו גורמט על פרק היד שהתכתב עם השרשר שישב בבטחה על תלתלי החזה הלבנים שלו. פייר, התרגשנו.

אבל למרות הבוהק הלבן והחגיגיות, עננה אפורה עברה בפניו של בוריס. הוא התקרב לשמשת המכונית, כמו שאריה מתקרב למכוניות בספארי ואמר "מובידיק לא עונים. רוצה מסעדה קווקזי? דה!" בוריס שאל וענה לעצמו. במשפט אחד כל כך הרבה מידע. האם מסעדת מובידיק מתאבדים שיעים? האם חייהם לא יקרים להם? האם הם רוצים שבוריס ירוצץ להם את המפרקת? הם השתגעו לא לענות לו? אבל לא היה זמן לשאלות שלנו כי בוריס כבר התניע את הג'יפ ונסע. מה נסע? טס.

בכביש, כמו בחיים, בוריס הוא מלך. הוא נוהג במרכזו, מתייחס לחוקי התנועה כאל המלצה במקרה הטוב וכאל משהו לא רלוונטי שנוגע לפשוטי העם בלבד. חצי שעה בערך דהרנו אחריו, משתדלים בכל כוחנו להדביק את הקצב, מבועתים מכמות עבירות התנועה שהאיש הזה מרשה לעצמו לעשות.

"פעם אחד שוטר עוצר אותי" בוריס מגיש לנו את ההסבר לנהיגה משוללת הרסן שלו "אומר לי למה זה נוסע כמו משוגע? אז אני להגיד לו שאני רופא שנוסע בחולה שלי שכואב לו הגב ואני למהר. אז שוטר אומר לי שגם הוא כואב לו גב. אז אני לעמוד מאחורי שוטר בצד הכביש ונותן לו מכות חזקות בגב וכל אנשים בכביש עוברים ופתאום נוסעים לאט כי רואים בוריס מרביץ לשוטר…". עכשיו הכל מובן, כשיש לך אגרוף זהב אתה החוק.

יצאנו מחיפה, נשמנו את פיח הארובות והפלגנו בערבות איזור התעשיה של קרית אתא. "מה נסגר עם הבוריס הזה?" התחלנו לקטר "הוא בטח לוקח אותנו לבית שלו והאשה שלו תתחפש לקווקזי" ידענו שבוריס מסוגל גם לזה. הג'יפ של בוריס עצר בחריקת בלמים במגרש חניה ריק וחשוך. מסביב מסעדות סגורות, מועדון סנוקר ופיצוציות מנומנמות ואנחנו התחלנו לעבוד על תירוצים מהסוג של "נורא מאוחר, בוריס. וזה בסדר, אפשר ללכת למסעדה בהזדמנות אחרת. לא קרה כלום…".

אבל בוריס שקולט רכיכות חמקניות מהסוג שלנו שוב הגיש לשמשה את פניו הגדולים כמו האריה מהספארי ורק אמר "אתה. לחכות פה!" אז אנחנו לחכות, כי אנחנו, בניגוד לאנשי מובידיק, לא מטורפים וחיינו יקרים לנו מאד מאד.

בוריס נכנס למסעדה חשוכה ולאחר חמש דקות יצא ממנה ויהי אור. "אתה לבוא איתי" הוא שוב עשה לנו הבהלות של אריה קרוב קרוב. אז אנחנו לבוא.

"זה מסעדה טוב מאד" הודיע לנו בוריס את דעתנו על המקום, שלא יהיו אי הבנות והתבלבלויות.

"אצל  אליק" קיבלו אותנו אותיות מסולסלות שנתלו מעל לתמונות בעל המקום שמחובק עם כל מיני ידוענים ומלצריות ממש, אבל ממש יפות.

 

נכנסנו לאולם רחב ידיים וריק מאדם. שתי זמרות עמדו על הבמה ועשו חזרות על שירים ברוסית ומלצרית אחת עמדה דום וחייכה אל בוריס. "לשבת איפה שרוצים" הצביע בוריס על הנ.צ המדוייק, שוב, שלא יהיו התבלבלויות. התיישבנו ליד שולחן מקושט מאד מאד. אבא של קובי רוגובין היה אומר עליו שהוא מכיל את כל הטעמים, חוץ מאת הטעם הטוב. צלחות עם שושנים שמתקשרות באופן קלוש עם שושני פלסטיק בוואזה. שנדליר עם נרות, כוסות עטופות בבד סינטטי וסרט, כיסאות עטופים בצהוב ולבן. שמחה גדולה.

אצל אליק קריית אתא

"אני מדבר בבעל הבית" בוריס, האיש שלנו בקווקז, אמר כמה דברים בטלפון ובטח הסביר לאליק, בעל הבית, שאם המפרקת שלו יקרה לו שלא יעשה לו קונצים כמו מובידיק. אליק, בחור חכם, שהיה באותו הזמן עם צוות המסעדה בקייטרינג במקום אחר, נתן הוראה להפעיל את המטבח ואמר לבוריס שהכל יהיה בסדר. והיה בסדר. אלא מה?

"אנחנו לאכול היום אוכל קווקזי. זה אוכל טעים מאד. גם בשר, גם צ'יבורקי גם דולמה" בוריס היה ברור מאד, כרגיל, ולא השאיר מקום לאינטרפטציות שלנו. טעים זה טעים.

המלצרית הניחה במהירות צלחות של סלטים סטנדרטיים וקערה גדולה של ירק. "קווקזים לאכול הרבה ירוק" הסביר לנו בוריס המדריך ומזג לעצמו בירה, מהקווקז, אלא מה? לא בא לנו לדבר על הסלטים, כי הם היו בסדר ולא יותר ומה שבא אחר כך מזין עד היום את מחשבותינו הנלוזות והגרגרניות שבגללן נצלה באש הגהנום, אז לא נבזבז לכם את הזמן ונלך לעיקר.

לפתיחה קיבלנו כל מיני מנות קטנות שעושות נעים בבטן ובלב והולכות מצוין עם וודקה. היו שם דלמה – עלי גפן ממולאים באורז ובשר. אריזות ירוקות ומופלאות שהיינו אוכלים מהם עוד ועוד בכל שעה משעות היום. בגלל הנימוס, השארנו עלה גפן אחד בצלחת ועכשיו אנחנו מאד מצטערים ומקנאים קנאה עמוקה ויוקדת במי שאכל את השאריות במטבח.

מגש של צ'יבורקי ובלינצ'ס נשלח מן המטבח. צ'יבורקי הם כיסונים שמזכירים מאד סמבוסק עירקי, רק שהם ממולאים בשר. גם הבלינצ'ס וגם הצ'יבורקי היו מצויינים וגם הם מככבים בהזיות הפרועות שלנו בעיתות רעב ומצוקה.

קערה של כופתאות מאודות עלתה ובאה גם היא ובוריס הכריז "פילמני" ועודד אותנו לאכול. "לא מטוגנת, זה בריא" בוריס סיפר לנו ולעצמו מעשיות. כיסונים דמויי קרפלעך עם מילוי בשר עדין נאכלו אחד אחרי השני, במהירות וביעילות. "אנחנו אוכלים פנינים" מילמלתי בשקט לדודי "זה כל כך טעים" הוא מילמל בחזרה ושנינו שמחנו שאין לנו כובע לאכול, על הקוטריות שלנו ועל זה שכמעט חמקנו מהארוחה של בוריס עם תירוצים קלושים.

"אנשים חושבים קווקזים זה אותו דבר" בוריס עשה אתנחתא תרבותית והרביץ בנו קצת גאוגרפיה "אבל בקווקז יש מאה דוגמאות של אנשים. דוגמא אחת – קיריזים, דוגמא אחת – גרוזינים, דוגמא אחת – צ'רקסים, דוגמא אחת – צ'צ'נים. כפר אחד מדבר שפה, לא מבין את השני. הרבה דוגמאות של שפות…". ככה הסביר והדגים בוריס איש העולם הגדול והרחיב את עולמנו הצר במבחר דוגמאות.

"במסעדה ברוסיה לא הולכים כל יום. הולכים בחג. יש מוזיקות והופעות ואתה אוכל קצת, שותה הרבה, קם רוקד, שוב אוכל, שוב שותה, שוב רוקד. ככה כל הלילה עד הבוקר…" בוריס עזר לנו לדמיין את המקום של אליק בימים כתיקונם "זה חג!" הוא חייך את חיוכו הקורן והטוב ואנחנו הצטערנו שהחגים שלנו תמיד באים עם איזה צום, חורבן או דודות שמתבעסות שלא גמרנו הכל מהצלחת. רצינו לחגוג בדרך של בוריס, רצינו שהוא יקח אותנו לידיים, יאכיל אותנו, ישקה אותנו ואחר כך יסחרר אותנו בריקוד, כטוב ליבו בוודקה.

"עכשיו בשר. אחד דוגמא שישליק, אחד דוגמא צלעות" בוריס קטע את כל המחשבות הרומנטיות שלנו על חגים שמחים של בני אדם שאוהבים את עצמם. מגש ענק, באמת ענק כמעט הכניע את המלצרית שכרעה תחת כובד משקלו. אליק הנבון שיודע מה טוב בשבילו (ובשבילנו) שלח צלעות רכות ועסיסיות של טלה ושיפודי שישליק נוטפי עסיס. אכלנו הרבה בשר בחיים ועדרים שלמים של כבשים נטבחו בגיננו, אבל צלעות כאלה אף פעם לא אכלנו. צלעות עבות, עסיסיות ונגיסה בהן לא מעוררת כל התנגדות, הבשר פשוט נמס בפה.

כשנפרדנו חיבקנו את הדב הרוסי שלנו, שלנגד עיננו הפך להיות הרבה פחות דב והרבה יותר דובי. בדרך חזרה ברכנו את מזלנו הטוב על הערב היפה הזה וחשבנו כל אחד לחוד שלפעמים, מאחורי דלתות שמעולם לא חשבנו להכנס דרכן, מסתתרים הדברים היפים והמעניינים באמת. לפעמים צריך לתת צ'אנס, לקחת סיכון ולבטוח. ואנחנו על בוריס סומכים, ולראיה אנחנו מפקידים את המפרקת שלנו בידיו שבוע אחרי שבוע.

תראו איזו ארץ מגניבה זאת ישראל וכמה דוגמאות של אנשים. אחד דוגמא – בוריס, אחד דוגמא – דודי, אחד דוגמא – נעמה וכשמדברים אוכל, אחד מבין את השני.

"אצל אליק"
רח' חלוצי התעשיה 6
צומת קרית אתא
טל: 057-450-4353

ונסיימה בזמר, ולחיי ההפתעות והארוחות שבדרך…

.

 

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: אוכלים בחוץאנשים עם בייגלהנעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (37)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מתה מתה מתה מתה על אוכל קווקזי, רוסי,גרוזיני,בוכרי…..פשוט מתה על זה…

  2. מאת איילת:

    יופי!!

  3. מאת Roni Tagansky:

    צחקתי נהנתי ועכשיו באמת אפשר להתחיל את היום }{

  4. מאת s' fress tours:

    מת מת מת מת על הכתיבה (וגם על האוכל)

  5. [...] This post was mentioned on Twitter by naama peled and David Dudi Califa, בייגלה. בייגלה said: מה גורם לנו לנסוע פעמיים בשבוע לרוסיה הקטנה ברחוב נורדאו בחיפה? בטוח שלא העינויים שבוריס למד בקגב. אלו המרגליות… http://fb.me/Iq9cSNqf [...]

  6. מאת רונית יעקובוביץ:

    כתיבה יפיפיה
    מעורר תיאבון גם אם היית כותבת על כריך קוטג' 5%.
    מכירה את המקום והוא אכן מהווה אבן שואבת בצפון ליוצאי רוסיה על נגזרותיהם וכן על חובבי הז'אנר.

    ובכלל כיף להיות בחברה טובה (יעני ביגלה)
    מצידי גם אפשר להיפגש בים ולאכול קרטיב אדום :)

    • מאת נעמה פלד:

      בוביק,
      אני לא מסוגלת לכתוב שום דבר מעורר תיאבון על קוטג', אני פשוט שונאת ופוחדת פחד מוות מהגושישים הקטנים האלה שמרגישים לי מוזר על הלשון. מה אני אגיד לך, את הזחלים והג'וקים בהשרדות אני אוכלת בקלות יחסית לבליעת כפית קוטג'.
      תגידי, נכון שאת הכי אוהבת את הקרטיבים של ויטמן? והכי את משמש והדובדבן?
      ידעתי שאת מהזן הנכון.

  7. מאת CooknBake:

    איזה כייף לקרוא אותך נעמה, חייכת לי את הבוקר.

  8. מאת גורית:

    ככה על הבוקר בלי הכנה … לגרום לי לגרגר בתאוותנות…
    בינתיים אני אוכלת איתך בעיניים , נהינת מהכתיבה מתמוגגת מאהבתך לאכול טעים
    אני מחכה לרשמייך עד יעבור הזעם אצל גופי ואוכל להצטרף למסעותייך הקולינריים.

  9. מאת שירין אחמד:

    ולשאלה החשובה שאני תמיד שואלת: איפה האיקרה? כדי לבקר את המסעדה צריך שבוריס ידבר עם בעל הבית? להסתכן להגיע בלי בוריס?

  10. פוסט גדול!
    עוד כאלה בבקשה…

  11. מאת veredgy:

    נעמה,
    הכתיבה שלך היא משב רוח נעים בחמסין הענק שנקרא בלוגריה.
    מלאת הומור, אנושיות ואהבה לאוכל ולאנשים בהם את עוסקת, וגם נושאת עמה אינפורמציה מדוייקת.
    נשביתי.

  12. מאת albina:

    הי, בדר"כ קוראת את הבלוג שלכם בהנאה ולא מגיבה, אבל מכיוון שאני קווקזית אני חייבת להודות לך על הפוסט המקסים. לקווקזים יש בדר"כ יחסי ציבור די גרועים אז נחמד וכיף לקרוא פוסט כזה..אין ספק שיש לנו אוכל טוב, חבל שאנחנו לא יוזמים יותר ופותחים יותר מסעדות שיותר אנשים יכירו ויהנו ממנו.

  13. מאת gil:

    שירה משובחת עטופה בשומן כבש .. תענוג

  14. מאת איבי:

    איזה פוסט כיפי.
    עשה לי תיאבון, בא לי חצ'פורי :)

  15. מאת מירי:

    אני קוראת את הפוסטים שלכם באדיקות ונהנית עד השמים. אבל מעולם לא הגבתי. סתם. לא נוהגת. היום החלטתי שדי. אני חייבת לומר לכם, ששניכם נולדתם לספר סיפורים. אתם מקסימים, מצחיקים ומעוררי תיאבון. ובכלל, כל מי שאוהב אוכל – להכין ולאכול – קונה את לבי. ואתם – קניתם בענק.

  16. מאת עפרה:

    נעמושה, זה נשמע ונקרא כל כך טעים…
    איך את מצליחה להישאר כזו חתיכה הורסת עם כל האוכל המופלא הזה?

  17. מאת bigjack:

    כיף…..פשוט כיף…
    מחכה כבר לביקור שם עם הסבב ♥

  18. מאת מיה:

    פוסט נפלא, קראתי בהנאה וצחקתי בקול רם :)

  19. תענוג צרוף, כיף לקרוא אתכם וכיף לטעום יחד איתכם את המטעמים במסעותיכם השונים.
    לבושתי הגדולה – אכלתי וטעמתי כל מיני, אוכל קווקזי מעולם לא אכלתי והוא נראה ונקרא טעים להפליא.
    מחכה למחר, בינתיים הביגות ללחמים תופסות בועות.

    מגי

  20. מאת טליה:

    הפעם גר עלי טוטאל לוס. אי הרוסה החשבה שאין,אין סיכוי שאזכה לארוחה כזו… זה בטח אולם חתונות אין אין מי שיזמין אותי לחתונה קווקזית…אין מי. דיכאון.

  21. איזו רשומה, כמה צחקתי :-))))
    אני מסכימה איתך בעניין שלפעמים צריך לסמוך על אנשים ולנסות דברים חדשים. אני לרוב גרועה בלתרגל את השיעור הזה בכל הקשור לאוכל…

  22. מאת אורנה לב:

    כחצי קווקזית גאה זה מזכיר קצת אבל קצת את האוכל של סבתא שהיתה בשלנית דגולה אצלה אכלנו
    קורזה (קרפלך קווקזים יפהפים ממולאים בבשר)במרק עם שום וחומץ,(אין אבל אין דבר כזה בעולם) צ'ודו (כיסונים מטוגנים במעט מאוד שמן מלאים בבשר מתובל בכוזברה ),אוש יפראקי מרק שבתוכו עלי כרוה ממולאים בבשר ואורז, ירני מרק על בסיס חומוסים ונכון המון ירק לא היו תופסים את הסבתא אלישבע בלי קערת סלט חסה מתובל בים פטרוזיליה כוזברה רשד והמון שום ולימון
    כמה אני מתגעגעת לטעמים המדהימים האלו

  23. מאת יוסף גנון:

    מה הסדר גודל של מחירים במקום ?
    חשבתי לקחת לשם קבוצה של חברה

  24. מאת yummyfoodies:

    כדאי שאני אתחיל לנצל את ה(יצירת האומנות) מיקסר החדש שלי (והאדום) ואכין איזה פלמיני היום… יש לי חשק עז למשהו קווקאי/ גרוזינ/בוכרי שכזה. :P

  25. מאת מילנה:

    אין על האוכל הקווקזייייייייי הכי טעים

  26. מאת נורית פלד:

    בייגלה,

    כדרככם זה כתוב נפלא, זה מעורר ומצחיק, מלא מידע ולא מעמיס…מחויך.
    והטעמים…. עוברים, מחליקים ברוך, בדיוור ישיר.
    כל הכבוד
    הטעמתם לי,
    שוב.

  27. מאת גועל נפש:

    במילה אחד נוראי! בחיים לא אחזור לשם ואדאג שאף אחד מהסובבים אותי לא יגיע/יחזור לשם! מקום מיותר לחלוטין עם שירות מזעזע ואוכל שגרם ל5 נפשות להקיא ולשלשל במשך יומיים! שלא נדבר על החשבון שכתוב ברוסית שאין לי חצי מושג ברוסית! בקשתי מהמלצר להקראי לי ומסתבר שהוא טעה ב50 שקלים לטובת העסק כמובן. שלא אדבר עד שעה 58 דקות שחיכיתי למנה ושהלחם התפורר מי שמכיר לחם קווקזי יודע שהוא לא אמור להתפורר במקרה אני גם קווקזית לבשר היה ריח נוראי ושבקשתי לבטל את המנה כי הייתי צריכה לזוז ולא יכולתי עוד לחכות שתצא, המלצר התחנן שלא אעשה את זה!יומיים רצופים אני אחותי חברה שלי ו2 אחיינים שלי מקיאים ומשלשלים וזה לא מקרי כי היה לבשר ריח מסריח! השירות נוראי הזמן המתי בקשנו פירוט לחשבון כי כולו ברוסית!

השארת תגובה