באינטרנט לא רק שותים חשיש

"תקשיב אחי, האינטרנט זה גוש של רשע שמשכפל את עצמו בכל כמה דקות" ככה אמר הגורו מההר, שהרביץ בנו תורה על רגל אחת, מעל עוגת מייפל שנועדה לישורים ומאפרה עמוסה בדלי סגריות.

"אחי, אתה רואה כמה רוע ילדים צעירים מפיצים, כמה קל להכפיש, לסלף ולהסתתר מאחורי "אחד שיודע" או "משה מנתניה". האתרים לא שולטים בדברי ההסתה ובטוקבקים האלימים והבטן מתהפכת לי כשאני חושב על העתיד של הילדים שלי ועל עתיד העולם…" ככה שח גורו הזעם. "הרשע משתלט עלינו, אוספים עלינו מידע ואנחנו הולכים אל אחריתנו עם אייפד מתחת לבית השחי, אחי" הגורו חייך למשמע ההברקה של עצמו וגם אנחנו, כי אחים אנחנו.

רציתי להגיד לגורו מההר שאני בכלל "אחותי" ושבאינטרנט לא שותים חשיש ורציתי להגיד לו שלי באינטרנט קרה כל כך הרבה טוב, וגם התחלתי להגיד ולמנות את החסדים, אבל הכריזמה הזו שלו בלבלה אותי ופתאום כל הדברים שאינטרנט עשה בשבילי והכניס לעולמי נראו לי קטנים ולא חשובים מול קומתו התמירה וה"סמוך" הזה שלו.

נעמה פלד

רציתי להגיד לגורו מההר

איפה מתחילים את הטוב?

"בסוף היום, הכל אישי. גם באינטרנט. תמיד צריך לזכור שמאחורי מילה מסתתר איש…" ככה אמר לי איש אחד, יקר, שהיה הבוס שלי ובמידה רבה מאד אחראי על מה שקורה לי בשנים האחרונות. ישבנו שנינו במשרד שלו והוא אכל מסטיקים עגולים. אכל, לא לעס ולא פוצץ בלונים. לכל מסטיק הוא הקדיש דקה או שתיים וכשנדמה היה לו שהמסטיק כבר לא מה שהוא היה פעם (לפני שניה וחצי, עת היינו צעירים ויפים) הוא זרק אותו לפח ולקח לעצמו אחד חדש. "אני הכי אוהב את הכחולים" אמר התינוק המגודל "אם בא לך את יכולה לקחת צהובים או אדומים, אותם אני פחות אוהב". "חשבתי שבשבילי תעשה הכל, אפילו תוותר על הכחולים!" רטנתי וסירבתי להצעתו. "בשבילך הכל. כמעט. את לא באמת חייבת את המסטיקים שלי. בשבילך אני אעשה דברים חשובים באמת, כי זה כמו לעשות בשביל עצמי…" הגרגרן התפייט ושקע בהירהורים.

"יש בך משהו שאני מכיר. אם הייתי כותב הייתי כותב כמוך" אמר האיש שענה למיילים המפורטים שלי ב"Y"  כשלא הבין וב"כן" ו"לא" כשהכל היה ברור. "לפעמים כשאני קורא אותך אני מרגיש שאת מחביאה בין השורות בדיחות שרק אני ואת מבינים. זו מחווה שאני מעריך, למרות שאת חושבת שאני בהמה מחוספסת ולמרות שלפעמים אני בכלל לא קורא את מה שאת כותבת…" ואני רק ישבתי מולו, ניילנתי ותייגתי במוח מחמאות. כשיצאתי לקחתי לו מסטיק כחול וחייכתי אליו. גם הוא חייך ואחר כך הוא עזב ואני המשכתי לצמוח וזה המשיך להיות נעים לדעת שהאיש הגדול והתינוקי הזה עוקב אחרי מרחוק.

נזכרתי בפעם הראשונה שנפגשנו, אני אז גרושה, מוזנחת ועניה מעיר נידחת שמדי ערב לובשת דמות וכותבת בלוג, מצליח, מאד, להפתעתה. הוא איש צעיר, בגילי, בניגוד אליי גאווה להוריו, מצליחן, אבל רעב מספיק כדי למצוא את הדבר הבא. "תגיד, איך מצאת דווקא אותי?" שאלתי אותו במסנג`ר "את כל כך כשרונית שצריך להיות עיוור כדי לא למצוא" הוא כתב, ואני שמתי מהר מהר את המחמאה הזו במגירת המחמאות. עד היום אני שומרת את המסך הזה מצולם. אני יודעת שזה תינוקי כמו לשמור בדל סיגריה של האהוב הראשון, אבל זה היה זרע, היה זה הזרע הראשון למה שעתיד לבוא והוא יקר לליבי מאד מאד.

צחי אביב

צחי, איש גדול אחר שגם אותו אני אוהבת.

"האינטרנט הוא ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. אני רק נתתי לך הזדמנות, נעמה, ואת חיבקת אותה בשתיי ידיים. עכשיו, לכי תני אותה לאחרים, את גדולה מספיק…" ככה אמר לי האיש עם החולצה הורודה, הבלתי אפשרית, ביום שעזב את הממלכה שלו.

האינטרנט הוא כמו תחנת הרכבת בבומביי או לפעמים טרבלינקה, תלוי באיזה יום תופסים אותו. אנשים חלפו על פני כמו רכבות. לפעמים עליתי ונסעתי איתם ולפעמים רק פגשתי את המילים שלהם והם פגשו את שלי. יכולתי לספר את כל זה לגורו הגבוה מההר, יכולתי להגיד לו גם שאם הוא היה אשה שמנה, הוא היה בטח פוגש את עופר איתן, איש המילים והמעשים שהיה משכנע אותו שהוא לא רק שמנה אלא שמנה ויפה וגם מעודד אותו ללבוש ביקיני ולאכול בפומבי.

יכולתי להגיד לו שאם הוא היה גרושה, אז שמעון היה אומר לו שהוא בטח חרא של זיון, כי זה מה שהוא אהב להגיד לגרושות ששאלו שאלות מטופשות בפורום וקיטרו על הגרוש שלהן. אבל אם הוא היה מצליח לשכנע את שמעון להיות חבר שלו אז שמעון היה מסכים לו להניח את הראש על כתפו והיה אומר לו, כמו שאמר לי, שיום אחד, אחרי שימאס לי לשתות את הדמעות שלי ולהיות מסכנה, משהו ממש גדול וטוב יצא ממני.

שירלי ואבי

שירלי ואבי - השראה.

יכולתי לספר לו גם על מוריד הגשם שלי, שפגש במילים שלי באתר הומה אדם וידע ישר שאני האשה, ובזכות התווים הקרים האלה שישבו בין כרטיסים פגי תוקף או שתוקפם הוארך עד עולם, אני היום האשה הכי מאושרת ביקום.

נעמה ודודי

מוריד הגשם שלי

בלילה, לפני שעצמתי את עיניי מניתי את כל האנשים הנפלאים, שפגשתי בזכות האינטרנט. ולמרות שניסיתי לעקוף את המהמורה, חשבתי גם על הפרח שפינתה לי את חדרה ומיטתה והרשתה לי לאלף את החתולים שלה ולסגור בפניהם את הדלת וגם לבעוט בהם כשעלו לי על המיטה ובעיקר אהבה אותי הרבה יותר משהיא אהבה את עצמה.

הייתי אסופית והפרח שפיתחה מומחיות בטיפול בחתולי רחוב החליטה לטפל בי. במיוחד התנשאתי על החתולה המוכתמת והצולעת שלה, שהיתה מכוערת-מכוערת ומסכנה-מסכנה והיתה בעצם אני, רק שלא יכולתי להודות.

לפעמים אני רואה את הפרח ברחוב, אבל אנחנו לא מדברות. היא כועסת ובצדק ולי אין אומץ לפתוח את זה. אין לי את האומץ להיישיר מבט אל מי שהייתי פעם. זה הופך אותי למנוולת גדולה. אולי אני פוחדת שאם אביט לאחור אהפוך לנציב של שערות חתול ואולי הפחד מפני נגיעה כלשהי של האיש ההוא, המנוול, בחיי, זה ששתינו אהבנו נורא, מרחיקה אותי מכל מי שהכיר או מכיר אותו.

מוריד הגשם נחר לידי את נחירתו הרועמת, האהובה עליי כל כך. ואני במקום למנות כבשים, או לנחש לפי איזו מנגינה הוא נוחר הפעם, מניתי את אנשי האינטרנט שאהבו אותי לפעמים יותר משאהבתי את עצמי. חיבקתי וברכתי אותם במחשבה. גם את פרח, בעצם בעיקר אותה.

לא, אחי, מר גורו מההר. האינטרנט הוא לא רק טוב ולפני שנפצח בשירת "אנשים טובים באמצע הדרך" אזכיר למען הפרוטוקול והסדר הרע, פגשתי בו גם הרבה טינופת. פגשתי אנשים שנגעו בחיי נגיעה גסה, מכוערת, חודרנית. לא רוצה לדבר על זה, אחי, כי בדברי על זה אני משכפלת את האיכס שהם מייצרים גם כך, בזמנם החופשי. אז בוא נחזור לטוב ואספר לך על מה שקרה במעין הבירה בשלישי שעבר. טוב?

חמוצים

ככה מתכוננים לכבודנו במעין הבירה

קח שמונים איש ואשה. חלקם מכירים, חלקם זרים זה לזה, רובם קוראים את בייגלה, חלקם חברים של חברים, ישנם מחיפה ורובם היו בה בפעם האחרונה בטיול השנתי של כתה ד' והם עדיין חבולים מהירידה של המוחרקה ומהמדריך שצועק עליהם לא להתפדלע מאחור.

שמונים איש ואשה היינו, בחיי אחי. היה גם את רובן הרומני, שעד היום סופר דמעות, זיעה ומעות. משיהו אמר שלרובן יש צינור מים בתוך המסעדה וכל פעם שהוא יוצא ממנה לקהל סועדיו הוא לובש מבט מיוסר ומשפריץ על עצמו מים, שיראה שהוא עובד נורא קשה. "מה לא ראית שהוא בכלל לא הריח מזיעה?" איבחנה מישהי את הענין בשתי שניות "יש מצב, את אמורה לדעת מה אנחנו עושים בחדרי חדרים…" ככה אמרתי לה, מתפעלת מתאוריות הקונספירציה.

מעין הבירה

שמונים איש ואישה

אה, והיתה גם להקה, מדהימה. בהתחלה אתה רואה אותם, וישר חושב שמדובר בחבורת דרי רחוב שנישלפו מאיזה פח אשפה וקצת ניערו מעליהם את הטינופת. אבל לא, מוזנחים אך מוכשרים, קוראים להם קוסטיצה. בטח עכשיו תשאל מה זה קוסטיצה? אז כל הענין התחיל בקוסטיצה והיא בעצם הסיבה שלשמה התכנסנו.

קוסטיצה

יודע לשיר, סולן קוסטיצה, ג'וני בר-רשי.

אז כן. היה יופי של אוכל. צ'יפסים עבודת יד, שהם לא חזון נפרץ במקומותינו, סלט כבד מעולה, איקרא שהיא ענן לבן מתפצפץ וקבבים וקוסטיצות ועוד כל מיני דברים שגורמים לבטן שלך לרקוד צ'רדש במיוחד עם הם באים עם בירה, והם באו.

אבל הכי יפים היו האנשים, הנה, תראה בעצמך (נכון, עלית עליי, זו לא חכמה להיות יפה כשאלדד מאסטרו מכוון אליך מצלמה).

פייסבוקית אני מדברת אליך.

על המדרכה

גומה

רוקנרול משובח

שניים שיודעים לאכול.

בירה, מישהו?

רוקנרול ברחוב

טלי

חיפה מעולם לא היתה קרובה יותר.

לחיים

רחוב סואן ביום, קרחנה בלילה.

אני יודעת שעכשיו אתה בחו"ל, אחי, אבל אם היית בארץ, הייתי מזמינה אותך לשווארמה, ביום שישי, באחת עשרה, אצל בינו. הוא עושה שווארמה לפנים! אין כזאת בארץ! ויהיו חלק מהאנשים היפים ורק המזג אוויר יהיה לא משהו, באחריות.

אתה מתבעס עכשיו, הא, אחי?! פתאום הגולה נראית קצת פחות מעתירה והשיקסעס יפות, אין מה לדבר. תהיה לך עוד הזדמנות, אנחנו והאנשים היפים מחכים לך, כאן. ואם תמהר, אני מבטיחה לך שניקח אותך למחנ'יודה, ליודה'לה, לאל-ג'נינה, לשרימפס האוס, לטאפס של רושפלד ולכל המקומות שאהבנו. כי גם אותך, אחי, אנחנו אוהבים.

ותודה לאלדד, שכמו תמיד, צילם באהבה ובכשרון.

לאלבום התמונות המלא ממפגש בייגלה במעיין הבירה

להצטרפות לסבב של בייגלה

להרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים בבייגלה
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: אנשים עם בייגלההסבב של בייגלההרהוריםנעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (33)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רוני:

    אני חברה בבייגלה האם כל אחד יכול להצטרף לטיולי המסעדה שלכם? ראיתי את התמונות והייתי מעוניינת להצטרף עם בן זוג וחברים.

  2. נעמה, זה כל כך מקסים ומרגש.
    כשאני קוראת את הפוסטים שלך -הלב שלי תמיד מתרחב … ומתרגש.
    כתבת כל כך יפה… כמו תמיד.

    לא ידעתי שאפשר להתאהב כך וירטואלית. :-)

  3. [...] This post was mentioned on Twitter by naama peled, David Dudi Califa and בייגלה, David Dudi Califa. David Dudi Califa said: פוסט חדש – תשובה לאלון גל: באינטרנט לא רק שותים חשיש http://beygale.co.il/?p=4819 [...]

  4. מממממממ…….אני שוקלת אם להגיב אם לא להגיב…..אני שוקלת אם להגיד את מה שיש לי להגיד…..אני שוקלת אם אני באמת רוצה להגיד את מה שאני באמת רוצה להגיד…..אני רוצה להגיד כל כך הרבה…..אוי כמהשאני רוצה להגיד……

    ניראה לי שלעט אתה….אשמור על זכות השתיקה….השתיקה הרועמת.

    יחי האינטרנט, יכי ההכרות שלנו דרקה….

  5. מאת מיכאל ז.:

    האינטרנט הוא החיים עצמם. הוא כבר מזמן לא ליד החיים, או תחליף. אני מתפרנס בזכות האינטרנט, אני בזוגיות מצויינת בזכות עם בת זוג שהכרתי באינטרנט, אני צורך אינסוף תכנים שלא הייתי נחשף אליהם בזכותו, ואני גם מכיר אנשים (המון אנשים!) ברשת.
    ובדיוק כמו בחיים נטולי האינטרנט, גם כאן יש חארות, ויש מלאכים, ויש את הרוב שהם קצת מכל דבר.
    ויום שלישי שעבר היווה הוכחה לכמה טוב אפשר גם למצוא ברשת. הגעתי למפגש שלא הכרתי בו אף אחד לפני כן, ולרגע לא הרגשתי בודד או משועמם (או רעב, לצורך העניין…)
    אני חושב שלהתייחס לרשת כמו אל אוסף של טוקבקיסטים עלומי שם, סוטי מין מסוכנים שאורבים בחשכה או נוכלים עלומי שם שסוחרים במספרי כרטיס האשראי שלנו זו טעות גדולה. יש בכל מכל, צריך להזהר לעיתים, צריך לשמור על הילדים שלנו קרוב קרוב, לנטר את הפעילות שלהם ולייעץ להם, אבל אין זאת מה שכל הורה עושה בכל רגע נתון גם בלי קשר לרשת?
    וזה גם המקום להודות לכם על האירגון של האירוע המצויין בחיפה. נהניתי מאד, ואני בטוח שכך כולם.
    ולגבי מוריד הגשם הפרטי שלך: פגשתי בו בסה"כ פעמיים, אבל אחרי יום שישי בבוקר אני מרגיש כאילו אנחנו חברים 20 שנה כבר :)

  6. מאת רוני:

    מתה עליך }{

  7. מאת ben:

    מי החתיכה המקומית? בדיוק לטעם שלי……
    פנויה?

  8. מאת גסטרו:

    מסכימה לגמרי …כאשר פרץ המחשב לחיי המקצועיים כבר הייתי מקלידה מדופלמת בזכות פורום האוכל של אורט . בזכות הרשת הכרתי אנשים מקסימים שהפכו לחברים גם ללא תיווך הרשת ואני תמיד מצטטת את רותי אוליבר"תודה לאלוהי האינטרנט"
    רק לא הבנתי מי זה הגורו המשמיץ…

  9. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מפגש שובר ציניות
    וזה בתור מי שכבר צינית לפעמים אני אומרת……..נעים לפגוש את האנשים מאחורי המילים.
    מפגשים כאלה הם טיפול משלים כמו לשים קונדישינר אחרי כל חפיפה
    כן חארות או לא זה גם נושא לדון בו. אז אפשר להיפגש ולדבר על זה
    הצילומים מקסימים ומעבירים במדוייק את האווירה הנינוחה שהיתה אותו ערב

  10. מאת לי וולף:

    בד"כ אני מריירת פה באופן סמוי, אבל הפעם- ובמיוחד מכיוון שאת עשית לי את מה שעשו לך D-: -
    אני מחזקת ומצטרפת! נכון… יש רע, אבל גם המון טוב; אלו החיים והאינטרנט רק משקף אותם.
    האירוע נראה נפלא!

  11. מאת מיכל איסט-אלון:

    את נהדרת!

  12. מאת גורית אנטופולסקי:

    את כותבת – טעים …
    אני אהיה כשירה , (עם דגש על היוד) רק בסתיו.
    בינתיים אני מתענגת על מנעמייך
    מתאמצת בכוח רב להדוף את החשק…
    לאט לאט אתרום יותר כי את במחלקה שלי – לגמרי!

  13. מאת יעל א:

    זה שאת כותבת עילוף ידוע מכבר.
    נהניתי לקרא, כמו להיות שם.
    לא סתם אלוהימא מכנה אותך קסם, לא סתם…

  14. מאת דנה:

    זה נראה כמו "קוסטיצה אצל קוסטריצה" לא? נראה מקסים. הדיון על האינטרנט הוא מעניין ומרתק. כל המדיום הזה הוא מדהים, לטוב ולרע.

  15. מאת bigjack:

    כל כך מודה אני על האינטרנט שבזכותו אני פוגש אנשים יפים, טובים ומוכשרים כמוך וכמו מוריד הגשם שלך.
    האינטרנט ממלא את חיי ומי שחושב שזה מקור של סוטים אז כנראה שהוא משוטט במקומות הלא נכונים, והפוסל במומו פוסל.
    כתיבה נהדרת נעמונת

  16. נעמה, נעמת במאוד-מאוד, וערבים דברייך לחיך. מה נגיד. מצירה על כי גם ביום ו' הקרוב לא אחלוק איתכם את מנעמי בינו, האיש והשווארמה, ומקווה כי בבואכם לירושלים בספטמבר אוכל להיות איתכם. הילה, אשתו של אלן, שאחרי פטירתו בשבעה במרץ המשיכה לכתוב בדף הפייסבוק שלו, על כן עבורה האינטרנט הוא שער ופתח למרחב שבו פגשו אותה אנשים כל כך מיוחדים, שפתחו זרועות לקראתה ומחבקים אותה והיא אותם. ומוסיפה רק, לתועלת הגורו: האינטרנט, אח-שלו, כמו החיים בכלל: תלוי את מי אתה רוצה לראות, תלוי על מה אתה רוצה להתעכב, תלוי מה אתה בוחר לזמן אל חייך. אני, למשל, בוחרת לקרוא את נעמה ואת מוריד הגשם שלה, שגם הוא כותב. אחלה אנשים, אח-שלו. המלצה שלי – לך עליהם

  17. מאת רחלי:

    מקסים ומרגש.
    יש לי רגשות מעורבים כלפי האינטרנט. אני פה מ98', לא יכולה בלעדיו… אבל לפעמים תוהה איך אני מסתדרת איתו.
    אני רואה שהפסדתי בגדול שלא באתי למפגש הזה, ואנסה לכפר על כך במפגשים הבאים :-)

  18. מאת אתי אלבכרי - סביון:

    כפרה עלייך, כמה כבוד.
    אני דוקא לא אשכח..שבין כל המנהלים שהיו תחתייך ..כל סמס שלך..התפעלתי קשות מהכישרון לתת לכולנו את ההרגשה כאילו היינו היחידים בעולם!! בכל מבט שלך, בכל ליטוף, היית שם במקום של, כאילו את מודה לנו, את עובדת עבורנו..אין עלייך נעמה. טוב ליבך, הנשמה הגדולה שלך, את יודעת שאת זן נדיר ומיוחד.
    אוהבת אותך מאוד מאוד.

  19. מאת ניבה קרן אור:

    כתבת מה שאני מרגישה. חלק מהאנשים היקרים בחיי הפציעו מולי בזכות האינטרנט. חלק גדול מריפוי פצעיי עשיתי תוך סטרפטיז אינטרנטי. האינטרנט הוא באמת כמו בחיים, ויש רע ויש טוב אבל אני חושבת שמה שהכי חשוב זה לזכור את דברי הבוס שלך לשעבר, על האנשים מאחורי המילים. את כנראה ההוכחה שלי לזה, כי אותך פגשתי בזכות האינטרנט- בכאב ובאהבה גדולה. היית לי כמו אחות וירטואלית אבל מאוד אמיתית. ובסוף הפכת אמיתית לגמרי.
    את לא יודעת כמה אהבה יש לי אלייך יפיפיה אחת.
    למעיין הבירה לא הגעתי, בכל זאת יש חופש ומליון ילדים רצים בבית גם בשעות מאוחרות מידיי. אבל היום אני כבר יודעת שנפגש, ממש בקרוב, שוב.
    נשיקות ניבה

  20. נעמה,
    חייב חומר שריגשת אותי.
    את יודעת שאני חי את הרשת 24/7 למעלה מ 10 שנים ותמיד מסביר לכל מי
    שמעוניין להקשיב שלא יכול להיות פער בין העולם האמיתי לווירטואלי ואכן
    הפער הזה הולך ונסגר , זוהי עובדה !
    בכל פרמטר של חיינו זה קורה ואת הסברת את זה כ״כ יפה ואמיתי .
    ללא האינטרנט הרי לא היינו מכירים .
    את אלופה !

    יחי האינטרנט !

  21. מאת עופר:

    תמסרי לגורו שאם הוא ממש רוצה, נשמח לעודד גם אותו ללבוש ביקיני.

    חיבוק גדול :-)

  22. מאת אני:

    כן, האינטרנט הוא מקום מעולה ומגעיל – כמו שאברי גלעד אומר.
    הכי כואבות הן האכזבות. וישמן ישורון ויבעט – ככה המקורות.
    וחוץ מזה, ציפיות הן עניין של כריות.
    לומדים לחיות עם זה ככה – פחות אבל עוד כואב.

  23. מאת gils33:

    נעמה הצלחת לרגש אותי ברמות שהמון זמן אף אחד לא הצליח,הכתיבה שלך שובת לב,פשוט תענוג.

  24. מאת cooknbake:

    רק רוצה להגיד שאני פשוט אוהבת אותך!
    זהו!
    וכל כך שמחה שאני חלק מאותם אנשים שהכרת דרך המדיה המטורפת והטובה הזו.

    ♥♥♥

  25. מאת איל שמיר:

    פוסט מקסים ומרגש, גורם לי לרצות לחזור להיות בלוגר, בחיי.
    האינטרנט הוא עבורנו כמו המכונות החדשות של עידן המכונה והמהפיכה התעשייתית.
    לא זוכר מי אמר את זה, אבל כשהיו כאלה שטענו שהמכונה היא "רעה" הוא אמר
    שהאדם מוכפל במכונה. אם הוא טוב- המכונה תעשה אותו טוב פי עשר.
    ואם רע – יהיה רע פי עשר.

    אז כך גם האינטרנט.

    (ותודה ששמת תמונה שלי, ועוד פעמיים, אני מסמיק. היו המון אנשים יפים, קטונתי)

  26. מאת ELDAD MISCHARI...:

    נפלא ומרגש כמו תמיד.
    :) הייתי (ועדיין) מכור לתפוזים ולא ידעתי שככה אפשר להתמכר לבייגלה – כאשר אני בכלל איש של ממתקים.
    תודה לך, נעמה יקרה ותודה גם לאיש המקסים שלצידך שהכרתי (עדיין וירטואלית – מקווה גם לפגןש בקרוב).
    שתהיה לנו שנה נפלאה.
    והספר על הענק וגנו עדיין ממתין…

  27. מאת AnnMary - מריאן סינגפורה:

    נפלא, האינטרנט, וכל אשר סמוי מן העין אך מרחיב את הלב :)

  28. מאת אילן תלמוד:

    יופי נעמה. מרגש וחכם. הרבה אושר !!

  29. מאת מיה קאופמן:

    אתמול אמרתי לדודי שזה מדהים …. כמה אנשים טובים, יפים ואיכותיים נדבקו ב"שגעת" הבייגלה. פשוט גאוני ! אין מילים !
    אנחנו מתרגשים ביחד, אוכלים ביחד, עושים מעשים טובים ביחד …. תענוג :)

  30. מאת מיכל אליצור הלר:

    כרגיל ריגשת אותי. לי האינטרנט עשה רק טוב…את בעלי הכרתי דרכו . צברתי עם השנים חברים וירטואליים שנהפכו לחברי נפש. וכמובן עכשיו דרככם הכרתי אנשים נפלאים ובייגלה נכנס חזק לחיי.
    אולי לא סיפרתי לך מעולם למה בכלל נכנסתי לבייגלה…לכלב שלי קוראים בייגלה… אני עכשיו בכלל בתהליך הרזיה דרסטי…וירדתי המון. החטא היחיד שלי בתקופה האחרונה זה המפגשים המופלאים שלכם. שווה כל קלוריה ושווה לצום יום לפני ויום אחרי. אז…. נכנסתי בגלל הכלב ונשארתי בגלל החברה הנפלא. מאחלת לכולנו עוד מפגשים מוצלחים והמון מעשים טובים

  31. מאת הדר:

    האינטרנט הוא רק השתקפות של העולם החיצוני.
    יש בו מכל וכל, לטוב ולרע.
    אנחנו רק צריכים להיות שם,
    ולבחור את הדרך הראויה והנכונה לנו.
    כמו בחיים, גם באינטרנט, הבחירות הן שלנו.
    פוסט מצוין, ונוגע ללב.
    ואת נעמה, כותבת נפלא.
    ובמעשיכם, שלך ושל מוריד הגשם שלך,
    רק עושים טוב לרבים.
    תבורכו.

  32. מאת ענת:

    אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב.עולם ומלואו.
    הכרתי באינטרנט אנשים נפלאים יותר ונפלאים פחות וגם הרבה הרבה פחות. עולם ומלואו.
    הנפלאים יותר הפכו לחברי נפש מציאותיים יותר מאי פעם.
    יאללה, מחכה לסבב הבא.

השארת תגובה