יודה'לה חמודה'לה – האחות הקטנה והממזרית של מחניודה

ירושלים מדאוריתא היא עיר מעציבה. די במבט מרפרף אחד ששתי עינינו יתמלאו בים של דמעות. הצלוב והוויה דולורוזה שהעבירו אותו, 120 חברי כנסת שעושים לנו ולאמא'שלהם רק בושות, מצעד החמורים במקום מצעד הגאווה, גשר המיתרים והרקדניות בשקים, יד ושם, ועוד לא דברנו על כותל הדמעות. אנחנו באמת לא מבינים איך את כל הבאסה הזאת אנחנו מעלים בחתונות על ראש שמחתנו, ואולי היא האשמה העיקרית בגירושין. בחתונה הבאה שלנו ננסה להעלות את קרית אתא, היא נראית לנו תיק הרבה פחות כבד.

בתחילת השבוע הזכיר לנו אלדד מאסטרו, איש משמח מאין כמוהו וחבר קרוב, שהבטחנו לבוא לאכול איתו בירושלים. אלדד הוזמן לצלם את הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות ונשאר בעיר הנצח שבוע תמים. שבוע בעיר הנצח זה וואחד נצח ולכן הבנו שמוכרחים להיות שמח ושאי אפשר להשאיר את האיש היקר הזה ואת זוגתו היפה להתעצב לבד.

בובות

ירושלים של שמחה.

"מה אוכלים בירושלים?" התיעצנו כרגיל עם החברים שלנו בפייסבוק. קיבלנו ים של תגובות, עיר הנוער ממש, אבל משום מה לא נדלקנו על שום דבר. לא התחשק לנו לשבת במסעדה ולאכול ארוחת שלש מנות, לא בא לנו על פלאפל בעמידה וקובה אנחנו אוכלים רק בבית, מהידיים של האמהות והאבות שלנו.

יכולנו ללכת שוב למחניודה, כמו פעם, לטפל בזוגיות, להתאהב מחדש ולאכול ממש טוב, אבל לא רצינו ללכת לאותו מקום פעמיים וקיווינו שיש עוד צדיקה אחת בדרך לסדום. מישהו הזכיר בחצי פה איזה מקום חדש שנפתח מול מחניודה, הוא לא היה ספציפי ורק אמר ששמע ממישהו ששמע ממישהו שהיה שם. החלטנו להמר. רצינו טאפסים, רצינו חיוכים ובכל זאת, רצינו שיהיה להם יחוס ושיהיו מבית טוב.

מחניודה

מחניודה

חגיגיים ופרחוניים עלינו על כביש שש, מדברים את עצמנו לדעת. כטוב ליבנו בקשקשת פיספסנו את הפניה לירושלים והגענו לקרית גת. קיללנו וחזרנו את כל הדרך חזרה, משתדלים לא לדבר על שום דבר מענין ולהתרכז בדרך. הגענו בדיוק כשהפקקים של הקסטל הבשילו עד להתפקע ושפעו עסיס קללות. טיימינג, זה כל הסיפור.

למסעדה הגענו מודאגים, יש לנו משימה, אנחנו רק נראים צליינים, אבל באנו לשמח חבר במצוקה. את אלדד ומרב, היפה שאיתו, מצאנו מחוייכים ושמחים, עם לבבות בעיניים. שטף חוויות מהעיר העתיקה, השוק, הכותל והצגות הפסטיבל המצויינות קיבל את פנינו. וגם ברכה, שעלתה למרב שני שקלים ליד הכותל, תמורתם היא קיבלה צמיד אדום וברכה שעשתה לה תחושה שהיא בורכה באמת. ביננו, לא כסף.

מקום קטן היודה'לה הזה. ביום הוא מטבח העזר של מחניודה ובערב הוא הופך לכוך שבו מגישים טפאסים וקסמים קטנים. מושיקו, סו שף ומבוגר אחראי בשנות העשרים לחייו שם לנו תפריטים מודפסים, כתובים בשפה מחופפת שמחייכים אותך ישר. קחו למשל "אוהבים צמחוני?? גם אנחנו לא, אבל מה, לא יאכלו?! אגסים בלסמי ורוקפור" או "סינטה דקה, מנה יותר מארבע דקות לא תשאר פה שמעת?!? פליבר די!" ועוד כל מיני משפטים שלא היו מזכים את מחבריהם במאה בתחביר, בעצם גם לא בשום ציון עובר אחר. פליבר די!

יודה'לה

פגישת צוות בשוק מחנה יודה

דודו טסה שר על לולה ברקע, ילדים-גברים יפים עם כובעי טבח מופרעים ומגבעות הסתובבו מאחורי הבר, השקו אותנו כהוגן והשתדלו לעשות לנו הכי נעים בעולם. הרגשנו אורחים רצויים, הרגשנו מהחבר'ה, הרגשנו שאם היינו האמהות של הילדים האלה היינו מתפוצצים מגאווה. הם סיפרו לנו על ירושלים שלהם ועל הטיול במרכז אמריקה ועל בנות והמטבח ובין לבין הגישו לנו גם את זה:

"אולי אני אלך לחיים אני אביא פילה סלמון לטרטר" – מושיקו (29 ש"ח)

טרטר סלמון עם שליחטה של לאבנה, שמן זית ומצב רוח טוב. מושיקו קצץ, עירבב, חייך והשגיח שנאכל עד הפירור האחרון. אם עיני השקד האלה לא היו מודבקות הרמטית לעלם החמודות הזה, היינו מדביקים אותן לאמא ס"טית, מאה דורות בארץ, שמבשלת על פתיליה ומאכילה את כל ילדי השכונה ועוד.

יודה'לה טרטר סלמון

סלמון מטורטר עם לאבנה.

"קרפצ'יו מפולפו ליצ'י ופלפל חריף" (33 ש"ח)

שנים אנחנו רודפים אחרי תמנון כמו שצריך, כמו ביוון, כמו בהונג קונג כמו ביפן, רודפים ולא מוצאים משהו לעיס והנה, דווקא בעיר שאוהבת את הכשרות שלה חמורה וחתומה, מצאנו את שאהבה נפשנו. גילופים דקיקים של תמנון שבושל ביין אדום ועליו יוגורט באפלו, טבעות צ'ילי ושמן זית. מעולה! מעולה! מלא אהבה. לא מצאנו ליצ'י, אבל כשמאוהבים לא מדקדקים בקטנות.

תמנון

אוקטפוסי ירושלמי לא טיפוסי

"אמא של פליבר לימדה אותנו איך היא עושה את המושט שלה. וואלה טעים" (33 ש"ח)

דג. פשוט, נקי, מבושל בעדינדינות רך, רך, רך. "זה מושט סדה" מושיקו הסביר "מושט בלי כלום. לא צריך קישוטים…". דג טוב, שמן זית, פלפל, מלח ואהבה. איזה אמא יש לפליבר הזה ואיזה דגים היא מלמדת את הבן שלה לעשות!

דג מושט

מושט מושלם. לא פלא שזה מה שישו אהב.

"תבשיל צהוב עם מנגולד ירוק ושרימפס כתום" (37 ש"ח)

אין רע בלי טוב, כנראה. לא טעים, סתמי ולא קשור לשום דבר. אל תקחו את זה בשום אופן. בגלל שבאנו להנות ולשמוח נסכם בזה. יש מספיק דברים אחרים לאכול ולהנות מהם.

יודה'לה

לא ישתתף באולימפיידת השרימפס.

"מה אתם אוכלים עם מזלגות?" נזף בנו מושיקו "פה אוכלים בידיים" הוא הסביר לנו את הילכות המקום ומיד, כמו ילדים טובים, תקענו אצבעות ב"קלמרי וגפרורי ירקות. יוסי אלעד יעשה מהם כבר משהו שאלוהים יעזור לנו" (33 ש"ח).

זוכרים שפעם, כשכתבנו על האחות הגדולה "מחניודה" הזכרנו שלושה שותפים? היו שם אסף גרניט, אורי נבון ועוד אחד שלא ידענו מי הוא והערכנו שהוא בטח רואה חשבון שעושה סדר בבלאגן? אז זהו, שלא. הערכה מחודשת מצביעה כי הפושע הראשי והמחופף שאין לו תקנה הוא דווקא יוסי אלעד, השותף השלישי, שחובש מגבעת קוסם מוזהבת ומבט של ילד פוחז. מתחת לכובע השיער שלו מלבין וקמטוטי החיוך בפניו מראים שהוא צבר קילומטרז' בחיים האלה, אבל הזיק הממזרי הזה והכישרון בידיים עושים ממנו איש – דליקטס.

יוסי אלעד

יוסי השובב מימין ומושיקו המבוגר האחראי משמאל.

מנה מקסימה הקלמרי גפרורים הזו ועכשיו, תוך כדי כתיבה בא לנו כזה בדיוק. שוב ושוב ושוב. בצל סגול, גזר, קישואים בקטנה והרבה קלמרי מקופץ קלות והרבה אצבעות של כולנו נתקלות אחת בשניה וחיוכים.

יודה'לה קלמרי

הגפרורים הכי מחודדים בקלמרי.

עכשיו תסתכלו על הילד המתוק והאנין הזה, יויו, שתקע אצבעות במנת הקלמרי הזו התענג עליה כמונו. ביקשנו רשות מאמא שלו שגידלה אותו כל כך יפה, וסיפרה שיויו בחר את המנה הזו לגמרי לבדו. ליבנו התרחב. יש תקווה והדור הצעיר הוא לא רק ארוחת ילדים במקדונלדס ויובל המבולבל.

יויו יודה'לה

יויו מקסים.

"אכלתם לי את הלב טחול היום, לבבות וטחול עם קרם ארטישוק ירושלמי" (39 ש"ח)

ועכשיו לרגע של מורשת קרב: כשראיתי את מושיקו מקפיץ לבבות וטחולים של עוף במחבת אפוף להבות ישר נזכרתי בלילה בו טעמתי "מעורב ירושלמי" בפעם הראשונה, אחד מהזכרונות הטעם והריח שנצרבים בך לנצח. זה היה ב 1975 כשהייתי חייל רזה ויפה (וסו אלן היתה ילדת גן יפה ושמנמנה).

לבבות

זכרון רחוק וצרוב של טעמים וריחות.

מת מרעב ועייפות לאחר תרגיל בבקעה, נרדמתי במושב האחורי של ג'יפ צבאי מאובק שעלה באמצע הלילה לירושלים. "קח" אלי לומברוזו הירושלמי טלטל אותי ודחף לידי פיתה תפוחה ומהבילה שממנה עלו ריחות משגעים. פקחתי עין כדי לראות המון אנשים עומדים בתור מול חנות שנקראה "סטקיית מכ"ם" ומסתירים לי את הנעשה בה. אחד אחד הם יצאו מהתור עם אותן פיתות ואכלו אותן בעמידה על המדרכה. "מה זה?" שאלתי את אלי. "מעורב" הוא ענה בפה מלא, עדיין לא יודע שתוך כמה שנים שמה של עיר הולדתו יצטרף לשם המנה. וכשנגסתי בפיתה, אז באותו לילה ירושלמי סגרירי, טעמתי את המנה הכי טעימה שאכלתי מעודי.

הפרשנות של יודה'לה למנה חיננית מאין כמוה. פיסות לבבות רכות, טחולים קטנטנים עסיסיים, שיני שום וגזרים מקורמלים וקרם ארטישוק עדין. לא מזכיר את המנה מ-75 אבל טעים, טעים.

    לבבות, טחולים, שיני שום והרבה אהבה.

לבבות, טחולים, שיני שום והרבה אהבה.

"פליבר בא היום אש על פטריות בשמנת תבדקו אותו" (33 ש"ח)

פטריות פורטבלו ושמפניון מוקפצות עם שמנת, יוגורט עיזים, טונות פרמז'ן, טונות אנחנו אומרים לכם ופטרוזיליה. יופי. לא פסגות ולא גאיות. פשוט יופי כמו שפטריות עם שמנת והר פרמז'ן יכולות וצריכות להיות.

פטריות בשמנת

מה כבר יכול להיות רע בזה?

"יש לך לחם?" שאלנו איזה בחור חמד עם כובע אדום שאיתו הוא נראה הגמד הכי גבוה שאנחנו מכירים. "בטח שיש" הוא חייך אלינו "ווקה" ומיד קינדס לנו עם הלחם גם איזה מטבל יוגורט עם לאבנה, צלפים, לימון כבוש, צ'ילי, בצל סגול ושמחה. "טעים?" הוא חייך אלינו מעל קרש החיתוך. "הכי" חייכנו בחזרה והצענו לו את ליבנו מיד.

יודה'לה

פשטות גאונית מבית וואקה.

יודה'לה

וזה וואקה.

בגלל שעוד נותרה דגה בים הלכנו גם על "מליטות שזה דג קטן עם שם מצחיק מטוגן בצ'יפסר המתוק שלנו" (42 ש"ח)

להקה קטנה של דגים הונחה על אגם טחינה ירוקה, סופנית. פעם, כשעמדתי עם איברהים אבו-חילווה מחוץ לממתקית הבשר שלו ותחקרתי אותו בענין האוכל שהוא הכי אוהב הוא אמר "הכי טוב שתבקשי מליטות. זה דג טוב מאד. דג מחייך…" ככה אמר לי איברהים, ואני רשמתי בפנקס השחור שלי בראש. באמת דג עם חיוך. ראש משונה, עם שיניים קטנטנות וקוצצות וגוף קטן ושמנמן. מנה כייפית, קלילה והטחינה… להיט!

דג מליטה

חמישה דגיגונים חייכנים.

יודה'לה – המקום לדייט ראשון וגם טחינה גאונות!

"מה אתה עושה ואיך קוראים לך?" טיפסתי על כסא גבוה, תפסתי מקום מעולה ביציע והתחלתי עם נער שיכול להיות הנכד שלי "אני מכין טחינה" הילד המתוק המשיך לערבב במרץ "ואיך קוראים לך?" התעקשתי, כי קלטתי ישר שהנער הזה נושא סוד. סוד כמוס, חשוב, משנה עולמות. סוד הכנת הטחינה המעולה. "זאב, אבל כולם קוראים לי פליבר" אמר המתוק הזה וחשב שאעזוב אותו בשקט "אה! אז אתה פליבר! טחינה אתה אומר? ולמה היא ירוקה? אני לא רואה פה פטרוזיליות שמתרוצצות חופשי בתערובת…" שחקתי אותה עיתונות חוקרת. "באמת אין, טוב. כמעט אין" פליבר כמו כל גבר ממוצע רואה מחשוף מוכר סודות. "רוצה שאספר לך סוד?" הוא חייך אליי "וואלה, זה היה ממש קל. אני כנראה עדיין שווה משהו!" החמאתי לעצמי ושלפתי שוב פנקס.

טחינה

ידי זהב של פליבר

"תשמעי. זו טחינה אידיאלית לפגישות ראשונות. את אוכלת אותה ואין לך שום דבר בין השיניים, ואת יכולה לחייך חופשי…" ככה התפייט לי פליבר תוך כדי עירבוב נמרץ. "טוב יאללה, שפוך את הסוד" זרזתי אותו, שלא יתחרט לי…

"על כל כוס מים את שמה כוס עלי פטרוזיליה וקוצצת אותם בפוד פרוססור, ביחד. את הנוזל את מסננת ועם זה את מדללת את הטחינה ומוסיפה מלח ושמן זית ולימון. אה, וצריך עדינות ולהרגיש את הטחינה ולרקוד איתה. אגב, אני רקדן…" ככה מסר לי פליבר את סודות האטום ואני הרבצתי לו חיוכים מעודדים כאילו הדבר שהוא עושה עכשיו הוא לגיטימי לגמרי ושהוא ממש צריך לפרוק את הסודות האלה מהלב. סודות על הלב מפריעים לישון, אז בשביל מה?

זאב פליבר נבון

זאב פליבר הנבון.

בתולות בנות ציון, לכו ליודה'לה לפגישה ראשונה ותצאו עם חתן. הטחינה חלום, אפשר לחייך בחופשיות בלי סכנה שעלה ירוק יתמקם דווקא על השן הקידמית שלכן ואם במקרה הג'יי דייט לא מספק את הסחורה ונתקעתן בדייט עם מישהו ממש מעפן, תמיד אפשר לקחת את אחד היפים-יפים שמאחורי הבר. זהו, עכשיו מקומי בגן עדן מובטח.

למרות שהיינו מאושרים, מחוייכים ושבעים לגמרי היה לנו חשוב שאלדד ומרב יטעמו את מיס יוניברס מהפעם שעברה – הפולנטה עם הפיטריות והאספרגוס. אז עשו לנו טייק אווי מהמסעדה שממול וגם הפעם נרשמה התפעלות  רבתית. פעם מיס יוניברס, תמיד מיס יוניברס.

פולנטה מחניודה

מיס יוניברס של כל הפולנטות והממליגות.

"קינוח טעים, אל תשאלו שאלות, לא תשמעו שקרים"  (33 ש"ח)

מה נגיד לכם? מעיישס כאלה אנחנו מוכנים לשמוע מבוקר עד ערב. זה קינוח, זה פינאלה, זה תענוג! פרנץ' טוסט עם תאנים וסילאן ועל כל זה תלולית של קצפת מעורבבת בלאבנה. הקצפת גאונית וננסה גם ננסה אותה בבית.

פרנץ' טוסט

קצפת עם לאבנה. נסו את זה בבית.

זו היתה אחת הארוחות המענגות והמשמחות שחווינו, הילדים האלה עושים כבוד לאוכל ולאמא שלהם ואל תטעו בהם ובחיפוף שלהם. למרות המגבעות והדחקות הם הם טובי בחורינו.

נעמה ודודי

בנו לנחם ויצאנו מנוחמים.

תודה לאלדד שצילם בכשרון, תודה למרב שחברתה נעימה לנו תמיד ותודה לירושלים המוזהבת שיש עליה בהפתעות.

.

לינק להרשמה לעדכונים במייל לפוסטים חדשים בבייגלה


ביקור 2

ביקור 3

קטגוריות:: אוכלים בחוץדודי כליפאירושליםמסעדותנעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (37)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת לימור:

    איך קוראים למסעדה? יודה'לה? כתובת? קישור?! אני לא מצליחה למצוא אותה באינטרנט. How could it be? עשו עמה חסד וצרפו לינק :)

    • מאת דודי כליפא:

      המסעדה חדשה ובהרצה. נראה לי שעדיין לא כתבו עליה. בכל מקרה היא נמצאת ממול מחניודה.

  2. [...] This post was mentioned on Twitter by בייגלה, David Dudi Califa and naama peled, בייגלה. בייגלה said: באנו כדי לנחם ויצאנו מנוחמים. על ערב באמת מושלם ביודה'לה שנפתחה רק לפני שלושה שבועות. התניעו ועלו לירושלים http://fb.me/A206o4MZ [...]

  3. מאת maayan:

    אני המלצתי על יודהל'ה :)
    איזה יופי שנהניתם!!

  4. עזבו אותכם מהאוכל…איזה יפים אתם!!!!!

  5. מאת דנה:

    ואוו! הזמנתי את זה ליום הולדת. (מינוס המנגולד פלוס פעמיים פולנטה, בכל זאת – אצולה).

  6. מאת עפרה:

    כמה שאתם יפים יחד :-)

  7. איפה התמונה של הרואה חשבון?

  8. מאת פנינהט:

    עשיתם לי חשק עז להכנס לאוטו ולנסוע עכשיו ומיד לירושליים, למרות החום והלחות המזוויעים

    • מאת נעמה פלד:

      לזכותה של ירושלים נציין כי האוויר שם עדיין צלול כיין. היה אפילו קריר בערב. אולי זה הזמן לעלות על האוטו? מיסרי ד"ש.

  9. מאת שולי:

    למבוגר הלא אחראי הייתה פעם חנות/מאפיה/מאפליה במבשרת ירושלים.
    של לפלפים מפונפנים.
    ידע להחליט בדיוק מה תיקח, לכמה אנשים, באיזה אירוע, כדי שלא ישאר כלום על הצלחות ובקערות.
    נדד העירה עם הכשרון והטלנטיות, ראה כי טוב ונהיה גם יודלה.
    אין על הפוסטים שלכם.
    ועכשיו אחרי לילה לבן אני גם רעבה, גם עייפה וגם מתה לקצת ירושלים עיר הבירה והמכורה שלי.

    • מאת נעמה פלד:

      לא היה לנו מושג באשר למבוגר הבלתי אחראי, אבל נראה שכל מה שהוא מוציא מהמטבח שלו הוא פלילי וחמור עד מאד. קולטים אותו מרחוק.
      אני מבינה שאת בגולה… לא הכל אמור להיות פתוח שם 28 שעות ביממה?!

  10. מאת סמדי:

    מאחר ואיבדתי את עקבותכם כבר בכניסה לירושלים
    ולמחניודה הגעתי בחוסר ריכוז גמור
    אז נשארתי רעבה הפעם אבל התמונה שלכם כבשה כל פעימת לב שלי
    אתם משהו אקסטרה אודינר ביחד
    תבורכו אנשים יפים
    סמדי

  11. בהחלט אנשים יפים, גם מבפנים, רואים לכם את זה בעיניים. אוהבת את הכתיבה והאוכל נראה…. לעילא.

    מגי

  12. מאת נ.:

    מקסים מקסים מקסים
    אני רוצה לציין שמי שטבע את הטרנד של שמות מחופפים / מגניבים בתפריט היא מסעדת הבסטה ברח' השומר בתל אביב, מסעדת שוק מעולה ומובחרת בזכות עצמה רק "מעט" יקרה…

    • מאת נעמה פלד:

      הייתי פעמיים בבאסטה ואהבתי הכל פרט למחירים המטורפים ולהמוני הקבצנים ששטפו את המקום (זו תופעה איומה, אגב, במיוחד שיש מעל כל קבצן סרסור שמפעיל ועושק אותו). מאז עברו שנתיים, מענין אם משהו השתנה.

      • מאת נ.:

        אצלי עברה לפחות שנה מאז הארוחה האחרונה שם המחירים המטורפים הרחיקו גם אותי… מעניין מה שכתבת על הקבצנים אני גרה באיזור הזה ואולי מכורח ההרגל לא שמתי לב לזה אפילו. בכל אופן ממה ששמעתי מחברים האוכל בבסטה שמר על רמתו וגם המחירים.
        ירושלים- הנה אני באה…

  13. מאת תלתלית:

    הכול נראה מעלף. כמה עלה?

  14. אחחחח, נעמה-את-דודי, צמד נִלבָּב שאתם, מה להגיד על מה שכתבתם פה. שִׂפְתוֹתֵיכֶם, שׁוֹשַׁנִּים–נֹטְפוֹת, מוֹר עֹבֵר… חִכְּכֶם, מַמְתַקִּים, וְכֻלְּכֶם, מַחֲמַדִּים כפי שאמר הירושלמי ההוא שבנה אז מקדש (בנייה שווה, אגב, לא גשר מיתרים). ואם גם בזכות שבחי יודה'לה שלכם כאן תניעו את אדירתנו לסור ירושלימה במו-כבודה, הרי בכלל עשיתם חסד עם ציבור מאמיניה של המרומים, ותזכו למצוות ולהרבה ביקורים במסעדות משמחות. שלכם, הילה של אלן שייבא אותה מגבעתיים לירושלים (הקופירייטינג שלו) אך לא ממש מכירה מקומות בעיר, ולא שסביר לה להתחיל לגלות עכשיו בלעדיו

  15. מאת דינה:

    מבחינתי – פורסם כ-4 שעות באיחור. היום היינו פרעה ואני בשוק הזה בכלל, ואצל באשר בפרט, שם השקענו את מיטב כספינו בנהדרות שלו.
    אולי אפילו חלפנו…

  16. מאת נטלי:

    טוב די זה לא פייר אני באילת רחוק קשה וחשוך כשאני באה למרכז אני חייבת לדגום חייבת! וואלה גם מפוסטים אני מתחילה להשמין עכשיו מה יהיה?

  17. מאת דג.כ.:

    note to self:
    לא להכינס לבלוג הזה ב-09:30 בבוקר ולצפות שהיום יימשך כרגיל.

  18. מאת gils33:

    אוי – איזה רשומה נפלאה – נעשיתי כלכך רעב,אתם נפלאים פשוט.

  19. מאת שירלי:

    היינו בשוק היום ופשוט לא מצאנו את המקום! ואף אחד ששאלנו לא ידע מה זה יהודה'לה. מה זה התבאסנו. ממש בא לי על הפרנץ' טוסט עם התאנים הזה…

  20. [...] על האש, מקולף, נח בתוך שלולית של טחינה טובה (תקראו עליה אצל דודי ונעמה, תעשו לי טובה) ועגבניות מרוסקות, מעליו תפוח אדמה מבושל [...]

השארת תגובה