הסוף לכאבים – מבוריס הקוסם מאוקראינה לקוסטיצ'ה של רובן מרומניה

"איך זה שפעם באת עם אישה בלונדה ועכשיו אתה באה עם אישה שחורה?" בוריס הקוסם שאל אותי במבטא רוסי כבד.

סו-אלן, שישבה והסתכלה עלינו, זקפה אוזניים, חידדה מבט ותפסה מקום טוב ביציע של ההצגה הטובה בעיר.

"איך אתה זוכר?" שאלתי את בוריס, משוכנע יותר מתמיד שלמרות עשרות השנים שבוריס התמחה בפרקטיקה שעמדה מחוץ לחוק ברוסיה, הקריירה האמיתית שלו היתה במרתפי הקגב. הרי הפעם האחרונה שבוריס ריסק את צווארי וגבי בידיו הענקיות היתה לפני שלוש שנים. ובוריס, שמטפל ביותר מחמישים פציינטים ביום, ראה , לפי חשבוני, יותר מ 18000 פרצופים מאז ראה אותי עם הבלונדה.

"אני זוכר ה-כל" בוריס החזיר לי באותו קול כבד וסמכותי.

 

בוריס שילמן

בוריס הקדוש, ישתבח שמו.

הבלונדה היא מי שהיתה בת זוגי לפני סו-אלן, זו שהכינה ושיפצרה אותי במשך שלוש שנים תמימות למפגש עם אהבת חיי. יש דברים שאי אפשר לקחת ממנה, הבלונדה ידעה לספר סיפורים וידעה מה ומי הכי טוב בכל דבר, והיא זו שלקחה אותי לקליניקה של בוריס בראשון לציון אחרי ששום טיפול שהיה מוכר לי לא עזר לשחרר את גבי התפוס מזה שבועיים, ולהציל את עצמה מההתבכיינות שלי.

"הוא הציל את החיים שלי. כשהגעתי אליו בקושי יכולתי לנשום, ואם הייתי מחכה עוד יומיים הייתי בטח מתה" סיפרה לי הבלונדה בסיפור ה 341 מתוך 1000 הסיפורים שסיפרה לי באלף הלילות שהייתי איתה. במשך תקופה ארוכה הסיפורים, כמו הרבה דברים אחרים, של הבלונדה היו כהירואין לאיש מתמכר שכמוני, עד שבסוף, לאחר לא מעט נסיונות, הצלחתי לברוח מהספר ולהחליף ספרנית.

הסיפור על בוריס שילמן היה מהמוצלחים שבסיפורים שלה. הגענו בעשר בלילה לבית פרטי בפרברי ראשון (כן, גם לפרבר יש פרברים) כדי למצוא כעשרים מיוצאי ארצות חבר העמים, סובלים, יושבים על העוקם ומחכים בשקט בתור לעינויים. לבלונדה היו גם מהלכים אצל פקידות קבלה, שכן למרות התור הארוך, תוך חמש דקות בוריס כבר נעץ את אצבעותיו בברכי וגרם לי לשחרר צרחה ראשונה. הכאב היה חד כאילו לא אצבע נוגעת לי בברך אלא סכין מחטטת לי בעצב חשוף.

"יש מלח פה" הוא קימץ במילים. מה מלח? מה פלפל? מה ברכיים? בכיתי לי בפנים, זה הגב שתפוס לי. הוא לא מבין עברית. הסקתי.

"תעמוד" הוא פקד עלי. עמדתי. הבלונדה החליפה איתו כמה מילים ברוסית וחייכה. פתאום הרגשתי שאני נפרד מהרצפה ומתחיל לרחף באוויר. זה היה מוזר כי שקלתי באותם ימים כ 120 קילו והיה לי די קשה להתנתק מהאדמה בכוחות עצמי. אבל בוריס עמד מאחורי והניף אותי כבובת סמרטוטים וטלטל אותי מצד לצד. לא ברחתי כי הייתי מאוהב בבלונדה ורציתי שהיא תחשוב שאני גיבור ולא תרנגול כפרות מרוט הנוצות שבוריס מנופף בלי מאמץ מעל ראשו.

"תשב" פקד האינקוויזיטור. ישבתי. בוריס האיום לקח את ראשי בין חזהו לבין זרועותיו הבריאות וקנאק! צד שמאל, קנאק! צד ימין. צרחתי כמו תרנגול שחוט, עיני התמלאו דמעות, יגוני היה מושלם ולא יכולתי לחשוב על כלום. כשנשמתי חזרה אלי שמתי לב לשני דברים. הראשון הוא שלא עברו יותר מחמש דקות מתחילת הטיפול, והשני הוא שהגב והצוואר שלי משוחררים לגמרי.

"מאתיים שקל" הוא אמר והמשיך להדפיס כסף לתוך הלילה.

למחרת קמתי כאדם חדש ושכחתי מבוריס לגמרי.

נזכרתי בו שוב בשבוע שעבר, יותר משלוש שנים אחרי המפגש הלילי שלנו בראשון לציון, וחמישה ימים לאחר שקמתי בוקר אחד עם צוואר תקוע וטווח תנועה של כעשרים מעלות.

במשך חמשת הימים האלו קיטרתי לסו-אלן ולכל חברי בפייסבוק, בכיתי, שחיתי, הלכתי למסג'יסטית מטורפת וברחתי לה מהמיטה תוך 5 דקות, התלוננתי, הלכתי גם לחבר כירופרקט שגבה 340 ש"ח על טיפול אנמי ולא אפקטיבי, ופתאום נזכרתי בבוריס. ונזכרתי גם שחצי מהשבוע הוא עובד בקליניקה שלו בגטו הרוסי של חיפה. בכוחותי האחרונים קבעתי תור, ארזתי את סו-אלן ונסענו.

השארתי את סו-אלן בחדר ההמתנה ונלוויתי לאח שלקח אותי דרך מסדרונות ארוכים לחדרו של הגורו.

מצאתי את בוריס ישוב מאחורי שולחן מעשן סיגריה. לחצתי את ידו והוא חייך אלי. היה נדמה לי שהוא זוכר אותי.

"זה לא יתכן" אמרתי לעצמי.

"תשכב על מיטה" הוא פקד ואני חשבתי לעצמי שלא חל כל שיפור בעברית שלו. "על בטן" אמר וכיבה את הסיגריה, מזל שלא עלי.

אצל בוריס לא צריך לפרט את התלונה יודע כל מי שמכיר אותו. זה מספיק שהוא מסתכל עליך.

אני מרגיש את האצבעות של בוריס עולות ויורדות על עמוד השדרה שלי. 'לפחות זה לא כואב' אני אומר לעצמי ומרגיש באותה שנייה את אגרופו נוחת על גבי בכל הכוח. נשמתי נעתקת, אין בי חיים יותר, וייללה אדירה משתחררת ממני.

"לסובב ראש עכשיו"   אני שומע את קולו הכבד מעלי. אני מרים את ראשי ומסובב אותו שמאלה כל הדרך עד לכתף ומסובב אותו בקלות כל הדרך לכתף השנייה. "בוריס אתה קוסם" אני פולט וחוטף עוד אגרוף בגב.

"לשבת" הוא אומר ואני יודע לקראת מה אני הולך. "תן לי רק לאסוף את הנשימה" אני מתחנן.

"אתה תינוק" הוא שואל בלי סימן שאלה כשהוא מסדר את ראשי בסד האינקוויזיציה. אני נזכר בהחלמה המהירה של לפני שלוש שנים ונרגע קצת. הוא קורע ממני עוד זעקה בקנאק שמאלה, עוד אחת בקנאק ימינה.

"למה כואב לי הראש?, אני שואל אותו מתוך הערפל המיגרני שנחת עלי. "כי דם עולה לראש עכשיו, אאורטה היתה סתומה" הוא מסביר ושולח אותי למצוא את סו-אלן מתייפחת בחדר ההמתנה.

"אתה צריך לבוא עוד פעם מחרתיים" מבשרת לי טטיאנה המזכירה.

חצי שעה לאחר מכן בעיית הצוואר שלי היתה להיסטוריה. הייתי שוב אדם חדש, וכל מה שרציתי הוא לחזור לבוריס המושיע ולהכיר אותו לסו-אלן.

ההכרות בינהם היתה מהירה. תוך שתי דקות מרגע הופעתה בחייו בוריס כבר הסביר לה שהכי טוב זה לאפשר לגבר שלך חברה. לא משהו רציני, ככה, משהו להתאווררות. סו-אלן שלי פקחה את העיניים הגדולות שלה ואני ידעתי שהיא רושמת כל מילה במוח המופרע שלה. "ככה גבר בא אלייך שמח. יודע שאת טוב בשבילו אחרי היה עם מישהי לא חשובה. אשה שמבינה זה היא אשה חכמה!" בוריס שטח את משנתו הסדורה, בלי להתנצל, בלי להתחבא ובלי לפגוש אפילו פעם אחת את מנעמי הפוליטקלי קורקט.

אחר כך הסביר בוריס לחברתו החדשה מה מותר לה לעשות לגבר החדש שלה (אני, אני) במיטה ומה אסור, כולל תנוחות והוראות נישוק והיא חייכה אליו חיוך יפה ששידר לבוריס "בטח וכמובן" אבל בלב הממזרה הזאת אמרה לעצמה "נראה לדב הרוסי הזה שאני עכשיו חודשיים עושה את זה בעמידה על שולחן במטבח? שילך לחברה שלו או משהו כזה. אני מחכה במיטה עם תחתונים, מי שבא ברוך הבא!".

אבל בנקודה אחת היתה הסכמה מקיר לקיר. "גבר צריך שיהיה לו משקל. אשה אוהבת זה!" דחה בוריס את הצעתי העדינה לדיאטה. סו-אלן הינהנה בהסכמה וכבר שמעתי אותה מפליגה בתיאורים על זה שלפעמים היא פשוט צריכה להרגיש גבר עליה. עוד שניה הפטפטנית גם תספר לו שהיא מתה על גברים שנוחרים ובוריס יחטוף לי אותה ושניהם ידהרו אל עבר השקיעה.

 

כירופרקט רוסי

אני סובל וסו-אלן מצלמת לה

"איזה גבר הבוריס הזה!" סו-אלן יצאה מסוחררת מהקסם "תדע לך שאם לא היית קיים בחיים שלי הייתי עושה איתו איזה סיבוב מועדונים בעיר התחתית. הוא גבר לא מתנצל, כמו פעם, כשגבר היה גבר. הוא בטח יודע לשתות ולאכול…" ככה היא הפליגה בשבחי הדב הרוסי.

הייתי חייב להראות לה שגם אני גבר-גבר ולהזכיר לה שגם אני יודע לאכול, גם אם לפני עשר דקות הייתי שבר כלי. החלטתי לקחת אותה למקום של גברים-גברים. בשר, בירה, שולחנות פורמייקה ומפיות מנייר, זה מה שהיא תקבל אצלי על החלומות שלה. וגם הרבה שומן. נסענו ל"מעין הבירה".

 

מעיין הבירה חיפה

מעיין של בירה זורם לו בחיפה משנת 1962 .

הגענו למסעדה של רובן כחצי שעה לפני הסגירה הרשמית בחמש אחר הצהרים (כי רובן צריך להספיק לטייל עם הכלבים בשדות ולהמרח מול הטלוויזיה על הפוטל), מה שהקל עלינו להכריז על המסעדה כאיזור למעשנים בלבד (ללא כל התנגדות מצד הבעלים שישר שלף את המלבורו אדום שלו).

במעיין הבירה לא ממש צריך תפריט. למנות ראשונות הזמנו את הקומפלט: צלחת צבעונית של חמוצים הכי יפים בארץ ועוד צלחת של כבד קצוץ-איקרה-סלט חצילים. אלו הגיעו לשולחן עם לחם של גברים. אחיד פרוס.

 

מנות ראשונות מעיין הבירה

שלמות

האיקרה, כמו שאיקרה צריכה להיות, לבנה, סמיכה, עם ביצים מתפצפצות. סו, שלא מטורפת על מיונז ודי נגעלת מכל מה שקשור לביצים, החזירה צלחת נקיה.

סלט הכבד גם הוא היה מהמשובחים. מלא, בעל גוף, שחום מבצל מטוגן ומעולה.

סלט החצילים הקלוי היה טוב, אבל החוויר ליד השניים שלמעלה. בפעם הבאה נזמין צלחת שלמה של איקרה וצלחת מלאה עד מאד מאד מאד של כבד קצוץ, אולי אפילו שתיים.

 

חמוצים מעיין הבירה

מצעד הגאווה של החמוצים.

צלחת החמוצים היתה עליזה כמו מצעד הגאווה שחוצה את תל אביב. יצוג בולט לכל ירק וירק. צנון, גמבה,כרוב, חצי עגבניה, זיתים ומלפפונים קרנצ'ים כמו שמלמדים אותם להיות בבית ספר למלפפונים חמוצים. יכולנו לבקש עוד מלפפון, אבל החלטנו לריב על היחיד שהיה בצלחת, כדי שיהיה מענין.

כאן תמו שידורנו לשומרי הכשרות, לקריאת פסוקו של יום הקהל מתבקש לעמוד דום, או מה שנהוג במקרים האלה.

עכשיו תשמעו, חוטאים שלנו. כשבכל הארץ מגישים לכם ספריבס של חזירים זקנים, עייפים ונרגנים, במעין הבירה מגישים אותם קטנים, ורדרדים, שמחים ורכים. נותנים להם לטיפה, אומרים להם בואו תכנסו בבקשה למעשנת, כמו במשטרים אפלים, ומוצאים אותם טעימים ומחייכים ונותנים בהם את השם קוסטיצ'ה בדרך לשולחן, שהלקוח ידע שהם לא באו אליו משום מקום, אלא ממשפחה רומנית גאה, שני דורות בארץ מינימום.

 

מעיין הבירה קוסטיצ'ה

גם צ'אוצ'סקו היה מתעלף מהקוסטיצ'ה הזו.

בין לעיסה למיצמוץ לנגיסה רובן עישן לנו את סיפור חייו של אבא שלו, סיפר על מפעל הנקניקים שנפתח כבר ב-1947 ועל האבא הטוב שהיה לו שהיה מאכיל כל עני, דלפון ועולה חדש, חינם אין כסף וברוחב לב. את אלה ששתו יותר מדי בירה היה דואג לשים על מונית או על האוטו של רובן, שהיה מוריד אותם ישר בדלת ואם צריך מכסה אותם בשמיכה ושר להם שיר ערש.

 

קבב מעיין הבירה

קבב גמיש בחיפה.

אכלנו גם קבב רומני, ששמענו מפי יודעי חן שהוא חובה. הקבב היה שחור מבחוץ וורוד מבפנים ועם טקסטורה גמישה. כמו הקוסטיצה וכמו כל דבר שזז במסעדה הזו וברומניה בכלל, הוא בא עם ערימה נאה של שום כתוש. אני זללתי בתאווה, סו אלן אהבה פחות, היא אוהבת את הקבב שלה עם פטרוזיליות, בצלים ובהרת. אפשר להוציא את סו מבגדד, אבל אי אפשר להוציא את בגדד לגמרי מסו.

 

מחמצי אבטיח

רק ברומניה. מחמצי אבטיח ושום.

לקינוח רובן התעקש שנטעם את האבטיח שלו. הופתענו למצוא פלחי אבטיח מוחמץ. תשמעו, זה קטע. קטע טעים שאין לוותר עליו בעונה. אכלנו כמו ילדים טובים את כל הקינוח ורובן מילא לנו עוד בירה בכוס והדליק עוד סיגריה לחיינו.

 

רובן מעיין הבירה

אחרי שסיימה להקסים את בוריס, סו-אלן מקנחת עם רובן.

שילמנו 162 ש"ח והבטחנו שנחזור באחד מימי השלישי בלילה, בהם רובן סוגר את הרחוב, מוציא שולחנות החוצה, נותן לאורקסטרה העונה לשם "קוסטיצה" לנגן, מזרים בירות ובשרים וכולם מבסוטים כאילו אין מלחמות וכאבי גב בעולם.

המרכז לרפואה אלטרנטיבית – בוריס שילמן הקוסם , איש עם בייגלה!
נורדאו 9 חיפה  04-866-3279 / רפסודה 3 רשל"צ 03-962-3041

מעיין הבירה
נתנזון 4, חיפה 04-862-3193

.

.

עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה – חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: אוכלים בחוץאנשים עם בייגלהדודי כליפא

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (41)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת שירלי:

    נהדר, דודי.
    יש מצב שאצטרך ממך כתובת, אבי הלך לישון עם צוואר תפוס.
    ולאחד מימי השלישי..נשמח להצטרף :))
    נשיקות חמות לסו

  2. מאת דנה:

    סיפור מקסים! בפעם הבאה, תנסו לעשות קלוז'ר עם איזה סטייק צוואר (-:

    • מאת דודי כליפא:

      וואלה רעיון. היום לוקחים את סו-אלן לבוריס. מעניין מה יהיה לה לספר.

  3. [...] This post was mentioned on Twitter by David Dudi Califa and בייגלה, בייגלה. בייגלה said: הסיפור המלא על איך סו-אלן שלי התאהבה בבוריס הקוסם פלוס בונוס, ביקור במעיין הבירה http://fb.me/v2BkGj88 [...]

  4. מאת Likush:

    אוי…
    8 בבוקר והדבר היחידי שאני רעבה אליו כרגע זה קוסטיצה עם קצת איקרה ליד…
    במשך שנים, הלו"ז שלי היה קבוצה:
    שלישי בערב במעיין, שישי בצהריים אצל יונק בגלידה.

    יש לי הרגשה שאני יודעת איפה אבלה את צהרי יום שיש הקרוב :)

  5. מאת סתיו אדם:

    בוריס …יזכה לביקור שלי …או אני לשלו :-) לאחרונה אני צריך את זה …..

    ולגבי מעיין הבירה ….וואלה …שניםש לא הייתי ללאחר אכזבה לפני אי אלו שנים ….אנסה לבחון שוב

    • מאת דודי כליפא:

      בכל מקום מתאכזבים מידי פעם, סתיו. למסעדות שקיימות כבר 50 שנה מגיע צ'אנס נוסף.

  6. מאת nuky:

    טוב לשמוע על מטפלים לא שרלטנים. לגבי מעין הבירה הייתי בשלישי בערב, שווה לבוא אוירה מאד מיוחדת.

  7. מאת עלה זיית:

    ללקק את אצבעות מהכתיבה……יאללה מתי הספר ? …שלכם ???

  8. מאת מיכאל ז.:

    סבא שלי היה עושה אבטיח מוחמץ. מעדן אמיתי.
    תיארת בדיוק ארוחה טיפוסית אצלנו בשנות השבעים. ככה היה נראה כל שבת בצהריים, עם קוסטיציה, איקרה עם הרבה בצל, קבבים שאבא שלי היה שולח אותי להביא אותם מהקצב הרומני שלנו, והרבה הרבה (הרבה!) חמוצים, כמו אצל כל רומני שמכבד את עצמו.
    (ושירים ושערים ברקע כמובן)
    רק דבר אחד אף פעם לא הבנתי: הרומנים תמיד שותים "שפריץ" שזו תערובת של יין וסודה, ומעולם לא הצלחתי להבין למה להרוס יין על ידי דילול במים.
    מתי נוסעים לשם?

  9. מאת רוני:

    נהדר ומצחיק דודי

  10. מאת עינבלית:

    הי, נעים מאוד. הגעתי מפייסבוק.
    1. נראה רציני הבוריס. אז מה, כל מה שצריך בשביל לרפא גוף תפוס זה צעקה ודמעות? אה? עליתי על הטריק שלו.
    (או שלא, אבל כייף לפתח תיאוריות).
    2. מעין הבירה. שנים. שנים שנים לא אכלתי שם, שכחתי כבר למה. מוכנה לתת להם צ'אנס חוזר בתנאי (בתנאי שלא יעשנו לי בפרצוף. אהה! נזכרתי למה! כי עישנו לי בצלחת! שונאת ארוחה בארומת סיגריות) פפפ.
    3. אתה כותב נהדר. תענוג צרוף. אבוא שוב. תודה ולהתראות:-)

    • מאת דודי כליפא:

      1. תני עוד צ'אנס למעיין הבירה. אנחנו נהיה שם בהמונינו ביום שלישי הבא בערב. גם את מוזמנת.
      2. הסוד של בוריס ענק מידי לפיצוח.
      3. תודה

  11. רשמתי לי את כתובתו של בוריס, מי יודע מתי נצטרך. אתה כותב נפלא דודי, אהבתי מאוד.
    כחיפאית לשעבר, מעיין הבירה היא מסעדת חובה. גם כשהייתי בגולה האיטלקית, כשהגעתי ארצה, אחד מהמקומות הראשונים שהגעתי אליהם היה מעין הבירה. סלט הכבד שלהם הוא אהבה עצומה וגם רוב השאר.
    בחורף לקחתי לשם את חברתי הירושלמית, אחת שמבינה באוכל טוב ובמקום עם נשמה – הגברת התענגה על כל רגע וגם אני.
    אם אתם לוקחים 100 מקומות, תספרו גם אותי, אצטרף בשמחה.

    מגי

  12. נשבעת לך שלא מצאתי, בכלל – פייסבוק ואני לא ממש מיודדים. אנא שלח לי קישור לכאן או איפשהו כדי שאוכל להרשם, יום שלישי 17.8 ממש מתאים לי.

    מגי

  13. מאת טליק:

    נו חזרתי, לחשו לי ששיפרתם את האתר שהוא כבר לא תוקע את המחשב
    ואין יותר טוב מלחזור לפוסט כזה
    היה מישהו בתל אביב לפני הרוסי הזה שעשה את הקסמים האלה
    קראו לו רפי רוזן והוא היה מאסטר (אולי הוא עדיין,לא יודע) בהילינג,ובעוד כמה ואני זוכר איך הוא ידע לסובב את הצוואר ולשחרר,אמן הוא היה ולטובת כל הסובלים,עשיתי קישור אל הפוסט המצויין הזה מהפוסט החדש שלי
    סחתין על זה שסידרתם את הבלוג שלא יתקע אחרים:-)

  14. מאת gils33:

    שמעתי עליו לא אחת – הוא מעולה

  15. מאת איילת קרבצקי:

    עכשיו גם כואב לי הגב וגם תפסתי רעב קשה ומנצ'יס לאיקרא של רובן

  16. מאת נבלה:

    ואללה – נהיה לי דה ז'ה וו – מהימים שהיו לי כאבי ראש נוראיים והגעתי למאורה של בוריס.
    אחרי שהתיר את הקשרים של חוט השדרה שלי על ידי הקפצה באויר כמו תינוק בן יומו (ששוקל 120 קילו גם כן) בקינוח של סיבובי ראש לכל הכיוונים. הרגשתי בדיוק כמו דודי – מעריץ חדש.

    אלא שחלפו יומיים ושוב הייתי נתפס. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שבשיטות הקגב האלה הוא עוד יכול למלוק לי את הראש כמו לתרנגול כפרות. זאת היתה בדיעבד החלטה נבונה מאוד!!! מסתבר שפשוט צריך לקום מהמחשב פעם בחצי יום ולהסתובב (אולי אפילו ללכת ברגל…)

    שיהיה רק בריאות

  17. כתוב מקסים,
    סיפור יפה מצחיק ומרגש
    מדהים עד כמה סיפורים קטנים מהחיים
    יכולים להיות כל כך ציוריים

    סיפורים חיים:
    http://www.facebook.com/pages/hyym-bsypwr/172689599407888?v=app_4949752878

  18. מאת Hanuman:

    yes … pickled watermelon peels were my father's favorites…. and yes, he also was Romanian…..

  19. מאת חיפאית:

    אין על שוק אווז מעושן במעיין הבירה! המעדן האולטימטיבי,
    אני גם מכורה לחזרת שלהם וקונה קופסאות לזלול בבית

  20. מאת שמעון:

    בכבד הקצוץ של מעיין הבירה יש יותר מידי גזר מטוגן לא אוהב

  21. מאת עמיחי תמיר:

    פוסט יפה, מעורר געגועים לאוכל רומני! כיליד אשקלון למסעדת ניצחון בשכונת מגדל, מכירים?

  22. מאת נורית:

    כתוב משגע. מלא חן עם חוש הומור בריא. נפלא. ועם הבונוס של הכתובות השוות, יצא סיפור מרגש ונעים-מהחיים. תענוג.

  23. מאת חנה'לה:

    אמצע הלילה עם ג'ט לג, חוששת להעיר את הישנים בגלל צחוק קולני…תמיד משובב לקרוא אתכם!

השארת תגובה