בואיקוס, כמו אבנים קטנות ששמים על קבר של צדיקות

בואיקוס בולגרי

בואיקוס בולגרי – סימפוניה לבצק ושש גבינות.

"הבעיה שלך היא שאת לא יודעת ממה להתרגש" ככה אמר לי הבריטי אחרי שנחרתי לעברו וגם גלגלתי עיניים כשהוא בישר לי את הבשורה המשמחת ש"אנחנו בקומה של יושב ראש ועד הבית". שבתאי היושב ראש, גר בדירה שלידנו עם גובלנים מקיר אל קיר, אשה שקראו לה ג'ולי, ילדה בת 45 העונה לשם מרגלית במילעיל ועם מכונית מבהיקה בחניה.

מרגלית גרה בחדר שפעם היה מרפסת שלתוכו נדחסה מיטה ועליה דובים נחמדים ועוד כל מיני יצורים פרוותיים ועל הקיר היה פוסטר גדול וחתום של שרית חדד עם שיער ג'ינג'י מתנופף ברוח ומכנסיים מתפוצצים מהימים שהיא אכלה גוז'גיז'ה חופשי ולא הכירה באופן אישי כל מכשיר בחדר הכושר. מרגלית היתה ע. ועד הבית והיתה כותבת בכתב קטן ומסודר פתקים לגבי הפסקות חשמל, הפסקות מים, זיפות ומבצעי ניקיון במקלט ומדביקה אותם על הדלתות בצירוף פרח קטן שציירה.

פעם בחודש היתה מופיעה רשימה שחורה באותיות של קידוש לבנה ובה כל הדיירים שלא שילמו ועד בית. האמת היא שהבריטי זכר תמיד להשאיר לי כסף מזומן (כי אני מאז ומעולם מסתובבת בלי) אבל אני אהבתי לראות את השם שלנו כתוב שם, בכתב של מרגלית יחד עם האתיופים מעוטי היכולת מהקומה הרביעית. כשהבריטי היה חוזר מהעבודה הוא תמיד היה מתעכב ליד לוח המודעות, למרות שהוא בכלל לא קרא מילה בעברית, אבל את השמות שלנו עם סימני הקריאה ליד הוא זיהה גם זיהה וזה הכעיס אותו נורא.

ההסברים הקלושים שלי על זה שלא רציתי שהאתיופים המסכנים יהיו לבד ברשימה השחורה לא שכנעו אותו והוא היה הולך לשבתאי ומשלם לו גם בשבילנו וגם בשבילם ואחר כך הוא היה יורד במיוחד שלש קומות כדי לתלוש את הרשימה המסודרת של מרגלית ולמחות את הבושה עד לחודש הבא.

בכל בוקר שבתאי היה רוחץ את המכונית שלו במים של דיירי הבית, רוחץ טוב טוב, גם מאחורי הפנסים. הוא היה לובש גופיה לבנה, כפכפי פלסטיק עם גרביים ומכנסיים קצרים שהוא היה מרים אותם טיפה יותר מדי עד שקל היה להבחין ששבתאי הוא גבר-גבר שיכול להעמיד עוד דורות שלמים של מצחצחי אוטואים וכותבות רשימות. היו לו מטליות מיוחדות למירוק הידיות ואת המראות הוא ניקה עם עיתונים עד שהוא נראה לעצמו טוב טוב דרכן.

ג'ולי אשתו היתה מסתכלת עליו מלמעלה ומשגיחה שהוא רק מנקה את האוטו ולא עושה שום דבר אחר. היא היתה מנופפת במרץ במניפה שלה ולמרות גלי החום שהיו לה היא לא היתה סוגרת את החלון בשום פנים ואופן עד שהוא היה עולה למעלה, והיו לה סיבות טובות. "אולי תגמור כבר שחבל על המים! שתעלה לבית שאני נמסה פה!" היא היתה רותמת את קו הכנרת הנסוג לטובתה, מה שהיה מביא לשבתאי את הסעיף וגורם לו להשאר עוד שעתיים בחוץ, לגרף את העלים מהכניסה ולחטט לכל השכנים בתיבות הדואר.

היא לא שמרה על שבתאי סתם, ג'ולי ידעה מה יש לה בידיים והשתדלה שהוא ישאר רק בידיים שלה. שבתאי כנראה היה איש נאה בשעתו, עם שפמפם קטן וטבעת על הזרת, איש שאהב לעזור לנשים ונשים אהבו להעזר בו. ג'ולי בכבודה ובעצמה גירשה מהבנין שתי אלמנות שנעזרו בשירותיו הטובים של יושב ראש ועד הבית ולא היססה לריב מכות עם איזו רוסיה עם חזה כבד שלדבריה של ג'ולי עלתה לארץ במיוחד כדי לגנוב לה את שבתאי. האמת שאני לא חושבת שדמותו של שבתאי עמדה לנגד עיניה של הרוסיה נדיבת החזה טרם עליתה לארץ, אבל היא שמחה לכלול את שבתאי בסל הקליטה שלה והוא שמח להכלל.

פעם ראיתי אותו ואותה יושבים בלילה בספסל וזזים באופן מוזר. "חבל שאין לנו משקפת לילה, אתה יודע, שפנפן, כמו בצבא" אמרתי לבריטי והוא מיהר לסגור את התריס ולהגיד לי שאני מתנהגת כמו תינוקת ושהוא פוחד לחשוב מה קורה פה כשהוא בחוץ לארץ. "אם יעצרו אותך על מציצנות לא יהיה מי שישלוף אותך מהכלא" הוא היה חותם את ההרצאה שלו ואני הייתי כמובן מתווכחת ומתנצחת, כי לא היה לי שום דבר יותר טוב לעשות ואומרת לו שלהציץ זה מבחוץ פנימה ושאדם שיושב בחלון ורואה דברים בתמימותו אסורים הוא לא "מציצן" אלא "משקיפן" ואת זה מדינת ישראל ברוך השם מרשה.

בואיקוס לחמניות גבינה בולגריות

מרקם מושלם מבחוץ ומבפנים

ג'ולי מתה באמצע אוגוסט, ביום הכי חם בשנה, כיאה למי שהיתה גל חום אחד מתמשך. הבריטי בא בריצה במעלה המדרגות וכבר חשבתי ששוב ראש חודש נוצרי וששוב נתלתה רשימת הבושה. "מישהו מת. אני חושב שזו ג'ולי כי יש ג' בשם" התלמיד חכם נשמע מזועזע "לכי לבדוק". אז הלכתי, מהסקרנות. היו שם המון אנשים, בעיקר נשים שישבו בסלון סביב המניפה של ג'ולי שהונחה על השולחן יחד עם כוסות קפה, מים ובייגלעך. כולם דיברו על כמה חם ועל איך שג'ולי ידעה טוב טוב מתי לוותר.

"אמא מתה" מרגלית אמרה לי כשנכנסתי לחדר שלה "אמא שלנו מתה" היא חזרה על זה ולרגע הייתי צריכה לברר עם עצמי אם אנחנו אחיות ואם אני צריכה להגביר את מנת העצב שהקצבתי לעצמי. "עכשיו הוא מבסוט. את תראי. עוד לא תגמר השבעה והוא ימצא כלה. ומה יהיה איתי שהיא תזרוק אותי מהבית?" ככה היא מלמלה לעצמה בשקט, צופה על אבא שלה שמוקף באין מפריע בנשים שעכשיו אפשר לעזור להן בכייף, בלי שאף אחד יציץ עליך מהחלון ויגביל לך את הגמ"ח. "ותראי את זאת" מרגלית הצביעה על הרוסיה שגרה ממול "איזה בושם היא לבשה ללוויה!".

לא ידעתי מה אומרים לילדה בת 45 שהקרקע נשמטה תחת רגליה, אז החלטתי ללכת על בטוח "אמא שלך היתה אשה טובה" למרות שלא היה לי מושג אם זה נכון או לא. ליטפתי למרגלית את הראש והאצבעות שלי נתקלו בסיכות ברזל שנטמנו בתלתליה הסוררים. "אשה טובה, באמת! הוא לא סבל אותה. הוא תמיד אמר שהיא מסריחה מזיעה ושיותר טוב שתלך להתקלח. ועכשיו כולן מסריחות לנו את הבית עם בושם והוא מבסוט כי הוא לא צריך להריח אותה יותר ולי יש בחילה מהבושם הזה ומכל מה שקורה פה ואני רוצה לצעוק…!"

היתה לי תחושה שמרגלית באמת הולכת לגרש את החברות של אבא שלה בצעקות ולכן קמתי ואמרתי לה שתנסה לישון ושאבוא מחר לבקר אותה ושאולי נלך לטייל קצת ולשאוף אוויר. יכולתי להשאר ולשמוע את מרגלית צועקת את עצמה לדעת, אבל את הדרמות שלי צרכתי אז רק דרך החלון ולא פנים אל פנים.

ביום המחרת באתי שוב. שבתאי חיבק אותי חיבוק חם וקרוב מדי ואחר כך הוא החזיק את ידי בשתי ידיו ואמר "תראו, תראו מה יש לנו פה. איזה ילדה יפה…" והסתכל לי על הציצים. אני רק מילמלתי שהבאתי עוגה והלכתי לחפש את מרגלית בחדר שלה. כיסוי המיטה של מרגלית היה מיושר והדובים ישבו שם דוממים. מרגלית לא היתה בחדר שפעם היה מרפסת. "היא במטבח" אמרו נשותיו של שבתאי שישבו על הספות ועל כסאות שהובאו מפינת האוכל, מסתכלות כאילו בענין באלבומי התמונות, שותות מיץ ולוטשות עיניים במניפה של ג'ולי, שהסתכלה עליהם בחזרה.

"הבאתי לך עוגת שמרים. של אמא שלי, עם שוקולד. תכבדי בה רק את מי שאת אוהבת…" חייכתי אל מרגלית שלבשה את הסינר של ג'ולי וטרחה מעל קערה. "את העוגה שלך אני לא אזרוק לפח. את אשה נשואה וטובה ואת בטח לא הכנסת כישופים לתוכה…" מרגלית הנידה ראשה לכיוון פח האשפה המפוצץ מקופסאות פלסטיק מלאות כל טוב. "כולן מביאות אוכל. נשים טובות, באמת. כל אחת מראה לו מה היא יודעת לעשות. מפרום וקוסקוס וורניקס ומעמולים ו… אבל אחרי שהוא יתחתן הוא יאכל רעל! רעל אני אומרת לך!"

מרגלית הוסיפה קמח לקערה בלי למדוד כמויות. "את הכל אני זורקת לפח, את שומעת? את הכל! את החנופה והכישופים שלהן וברגע שהשבעה הזאת נגמרת אני מזמינה חברת ניקיון שתנקה את הריח של הבושם מהספות…" בתנועות נזעמות מרגלית לשה ולשה. לא היה לי מה להגיד, כי ביני לבין עצמי הסכמתי שריח הבושם הזול עדיף על ריח הזיעה של אמא שלה, אז החלפתי נושא. "מרגלית" קראתי לה במילעיל "בכלל לא ידעתי שאת כזו אופה…" חייכתי אליה. "אני מכינה את הבואיקוס שלה" חיוך מתגעגע אך זועם עלה על פניה "את רואה, זה כתב היד שלה. בבלוגרית היא כתבה הכל…" היא הצביעה על דף מקומח ומוכתם מתוך מחברת מתכונים.

"הבואיקוס האלה יהיו כמו אבנים קטנות שמניחים על קבר של צדיקה וזה הדבר היחיד שהוא יאכל עד שכל הג'וקים יצאו לו מהראש…" מרגלית גילגלה כדורים קטנים של בצק ומרחה אותם בביצה.

השבעה נגמרה ואדון שבתאי ששיחק אותה שבוע ימים "מר נרקיס" סימן את המיועדת. שושנה, תימניה קטנה וחיונית נבחרה להכין ג'חנון לשלושים. אחר כך ראינו אותם מטיילים אנגז'ה בשכונה ואחר כך ראינו את מרגלית עוברת דירה לאנשיהו ואת השלט "כאן גרים בכייף שושי ושבתאי" נתלה בשעה טובה.

שושי ירשה את מקומה של ג'ולי במיטה ואת מקומה של מרגלית ברשימות הבושה של ועד הבית. לא היו יותר פרחים בסוף הפתקים וגם כתב היד היה לא משהו.

לכבוד הימים הכי חמים בשנה, קבלו את הגירסא שלי לבואיקוס. אם אתם מביאים אותם לאזכרה, תחשבו טוב טוב איזה בושם אתם לובשים, שמעתם?

בואיקוס בולגרי

כדאי שתמיד יהיו מספיק במקפיא

בואיקוס – אבנים קטנות ששמים לצדיקים על הקבר

חומרים לבצק:

200 גרם חמאה משובחת רכה

2 ביצים

גביע יוגורט

גביע גבינה לבנה 9%

חבילת פטה כבשים גד

חבילת פטה עיזים גד

150 גרם גבינת טל העמק מגוררת

250 גרם גבינת קשקבל מגוררת

4 כוסות קמח

שקית אבקת אפיה

מלח

חומרים לקישוט:

ביצה

סומסום / קצח /צ'ילי גרוס

אופן ההכנה:

בקערה גדולה לשים את כל חומרי הבצק. את הקמח מוסיפים לאט לאט, כמה שלוקח, עד שהבצק אחיד, גמיש ולא דביק כל כך. אם צריך עוד קצת קמח, תוסיפו, אבל אל תוסיפו את כל כמות הקמח בהתחלה. קשר רגש, יד ועין חשוב פה.

מכסים את הבצק מכוסה בניילון נצמד לשעה במקרר.

מרפדים תבנית בנייר אפיה וצרים כדורים בגודל כדור פינג פונג. מברישים בביצה טרופה ומפזרים מה שאוהבים – סומסום, קצח, מעט קשקבל או צ'ילי.

גיוון – אני חותכת קוביות גבינה מרירה (טל העמק) וטומנת בכל כדור טרם הגילגול והבירוש. לשיקולכם.

אופים כעשרים דקות בחום 180 מעלות עד להזהבה.

הבצק עובר מצויין הקפאה. אפשר לגלגל כדורים, למרוח בביצה ולפזר סומסום ולהכניס למקפיא בתבנית שתמתין לאורחים שהפתיעו או למת שלא סיכם את הליכתו בטרם עת מראש.

טעים, טעים.

הקרדיט לצילומים המרהיבים לאלדד מאסטרו כמובן

עוד מתכונים טעימים לשבת בבוקר ומתכונים לבראנץ', כאן:

זיתוניות / בית לזית חטיפי זיתים שילדים אוהבים

בורקיטס – בורקס גבינה מהיר מבצק פריך

בורקס גבינה וזיתים

בורקס בטטה וגבינת עיזים

לביבות גבינה מלוחה

מתכון לפשטידת פטריות

מתכון לפשטידת אגסים וגבינה כחולה

מתכון למאפה ברוקולי ובטטות

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: אוכל צמחונימאפיםנעמה פלדשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (65)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת Roni Tagansky:

    מתכון נפלא
    סיפור נפלא
    תמונה מהממת שלכם

  2. מאת נטע:

    1. תתחדשו על התמונת פרופיל לבלוג- שיחוק!

    2. יש בואיקוס מוכנים- לא ממש מתחשק לי להכין.

    3. נשמע שאת והבריטי גרתם באחד העם 2. למרות שגם כורש 12 מתאים לחלק מהסיפורים.

    • מאת נעמה פלד:

      1. אלדד מאסטרו הוא השיחוק בהתגלמותו. הוא תמיד מוציא אותנו יותר יפים, חיוניים וצעירים ממה שאנחנו באמת.
      2. נטע'לה, אבל מה יהיה עם חדוות הלישה? תני לי קמח ומים ואני מסודרת. אגב, איזו חברה מכינה בואיקוס? ל מצאתי כאלה במקררי הסופר.
      3. לזכותנו יאמר שגרנו בכל כך הרבה מקומות והשתתפנו בכל כך הרבה ישיבות ועד בית. אבל הישיבות של שבתאי עלו על כולן.

  3. מאת סמדי:

    יופי של סיפור
    יופי של מתכון ולמרות שאף אחד עוד לא מת (מי יודע אולי בקרוב)
    אני יכין אותו עם סלט ירקות גדול וזית באמצע של כל כדור

    תבורכי יקירתי היפה

    • מאת נעמה פלד:

      אני הכנתי לדודי בסיום המונדיאל. נשארו לי המון גבינות והחלטתי לאחד את כולן לכדי משהו טעים. תודה, סמדי. איזה כייף שאת פה!

  4. מאת נאוה:

    היי

    כשלא מציינים משקל אלא חבילה לא ברור למה הכוונה

    תודה

    נאוה

  5. מאת אוליבר:

    את אוהבת את מה שאת כותבת, מחכה .. לעוד

  6. מאת אפרת:

    אהבתי את המתכון ועוד יותר את הסיפור

  7. מאת rachel:

    לא הבנתי מזה…קוביות גבינה מרירה (טל העמק).
    וניראה לי שיש פה דיי הרבה גבינות…
    גם גבינת עזים וגם גבינת כבשים???
    ניראה מעולה ועם סלט ירקות ביצה וזיתים
    יאמייייייייייייייי יאמי
    תודה

    • מאת נעמה פלד:

      היי רחל,
      אני אוהבת את המרירות של טל העמק. זו רק תוספת שלי ובאמת לא חייבים להכניס לבואיקוס, גם כך הם מאד גבינתיים.
      בואיקוס זו אורגיה של גבינות וגבינות צאן מאד מוסיפות לטעם.
      מעולה לארוחת ערב, לבוקר שבת ועם ביצים וסלט.
      תודה :)
      נעמה

  8. מאת קרן:

    אני ממש לא מהמגיבים ובד"כ מתמוגגת לעצמי מהקריאה,תוך מחשבה שבטח פעם הבאה זה לא יהיה טוב כמו עכשיו,אז לא צריך להיקשר.אבל תקשיבי,את כותבת טוב,אבל ממש.

    עם כל אהבתי לאוכל ,הכתיבה שלך מצליחה להיות אפילו יותר מעוררת תיאבון.
    תודה

  9. וואו, הסיפור נפלא. יש לו ניחוח קצת כמו של הלחמניות האלה. טעים ונעים :-)
    הנה, זה מתכון שאני מאמצת בטוח.
    אני מאוד אוהבת ללוש בצק. שמעתי שזה גם טוב לקראת לידות, ללוש…

  10. מאת ליאורה פ.:

    את מיצרת חיוכים עם הכתיבה שלך יא מוכשרת
    ……איזה בושם את "לובשת"?…
    :-)))

  11. אוהבת-אוהבת, גם את הסיפור המופלא וגם את המתכון.

    מגי

  12. מאת רננות:

    אוח …. איזו כתיבה …. ♥
    תמיד יש סיפור נהדר מלא בקורטוב של עצב וצחוק .
    כל כך נהינת מבייגלה .

  13. מאת איילת נתנאל:

    משו משו את
    השיר בסוף שיחוק רציני :-D

  14. מאת דנה:

    את כותבת נפלא. איזה סיפור נהדר.

  15. מאת אורי:

    יהי זכרה של ג'ולי ברוך!!!
    מה זו חמאה משובחת? ברגע שכתבת חמאה זה כבר משובח, לא?
    הגעתי במקרה, הצצתי ו…התאהבתי

    • מאת נעמה פלד:

      יש חמאה ויש חמאה.
      אני משתמשת בצהובה אירית או הולנדית ולא בלבנבנה המקומית. אבל גם זו של תנובה וטרה תצלח ותקנדס לך מחמאות.
      תודה רבה רבה על המילים שלך, חייכת אותי מאד.

  16. מאת ענת:

    שלום לכם!
    לצערי לא קיבלתי עדכון למייל על הפוסט המהמם הזה!
    אנא בידקו את המחדל ותקנו במהרה :-)
    מחכה ומקווה לא לפספס יותר פוסטים לעולם
    ענת

  17. מאת bigjack:

    כיף…..פשוט כיף !
    הסיפורים שלך עם הצ'ופר בדמות המתכון בסופם תמיד מזכירים לי מישהו שאני מתגעגע לכתיבה ולמתכונים שלו.
    אהבתי ♥

  18. מאת יואב:

    אהבתי מאוד את הסיפור ותודה על המתכון בהחלט שווה לנסות ולא רק בשבועות

  19. מאת CooknBake:

    תענוג! פשוט תענוג לקרוא אותך.

    נעמה, תבשלי לנו איזה ספר, בטוחה שהוא יהיה להיט!

    נשיקות

  20. מאת שונטי:

    נהנת ובאמת כמו תמיד[לפחות כל מה שמספיקה ליקרא]..
    רק רעיון קטנטן ברשותכם…
    אם לא קשה לכם בפעם הבאה לירשום כמויות לדברים מסוימים[כמו חבילת פטה עיזים וכו]
    פשוט כאן אין לנו את אותם הכמויות…
    כמובן שבמיקרה המדובר,יש גם עבודת יד/עין ותחושה…
    אז עוד ניתן להכין…
    מקווה שקיבלתם את האארה כהארה…☺ תודה על ההנאות והסיפורים
    שונטל

    • מאת נעמה פלד:

      את צודקת לגמרי. בדרך כלל אני נותנת כמויות מאד מדוייקות, אבל המתכון הזה הוא די על העין ובנוי על שאריות גבינות מהמקרר. אני מיד מתקנת אותו לרווחת כולם.
      הארה והערה במקום לגמרי.
      }{

  21. מאת Dany:

    Grrrrr
    הבצק במקרר כרגע נזכרתי ששכחתי לסים 2 ביצים……
    מה אני עושה בבקשה

  22. מאת Dany:

    יצאו נהדר!!!!תודה רבה!!!!!!!!!!!!!!!!!

  23. מאת rachel:

    רק מחמאות קיבלתי מהבואיקוס
    תודה רבה!!!!
    הריח……ניפלא והטעם………..ניפלא
    והכי כיף לאכול את זה עם סלט טרי טרי וביצים…………
    המשך ימים טובים וניפלאים עם עוד דברים טובים ונהדרים
    ממני בהמון הערכה ואהבה
    רחלי

  24. מאת gils33:

    אצלנו אומרים – אל באויקוס דל דיו זה כ"כ טעים שזה אלוהי

  25. מאת ניצה הוכמן:

    מתכון הבואיקוס נראה נפלא ורציתי להכינו אבל מה זה גביע גבינה לבנה .יש גביע קטן ,יש גביע של 500 ויש של 750 גרם.חוץ מזה הסיפורים מאלפים ותודה עליהם

  26. מאת אני:

    מה עם לדחוק זית פנימה?
    עובד?

  27. מאת נילי:

    זה טעים זה! יא חושילינג, גם יצאו איזה טריליון עוגיות, וגם טעימות לגמרי. מזל שרובן הולכות ליצוא אישי.

  28. מאת amoramor:

    אחד המאכלים שיש לי חולשה אליהם!
    כתבת מקסים

  29. מאת ורדית:

    אני אופה ומקפיאה!כשמפשירים ומחממים יוצא כמו טרי!
    הפטנט של הבויוס שאפשר לשים כל גבינה שרוצים,בולגרית,פטה…יוגורט…שמנת…הכל טעים!

  30. מאת אוסנת:

    אני עושה כבר שנים בואיקוס , אתן לכם את הטיפים הקטנים שלי
    100 גרם חמאה עושה גם את העבודה היטב , וההרגשה היא פחות שומנית
    לגבי הגבינות , אני שמה תמיד יוגורט אחד וגבינת קוטג במקום הגבינה הלבנה ( זה מדהים איך הקוטג מסתדר טוב ) , ולגבי השאר ,אני לא מקפידה , כל מה שיש נכנס פנימה , בולגרית ,צהובה , טוב טעם ….

    בויאקוס הוא בעצם מתכון שבו שמים את כל השאריות של הגבינות שיש בבית , ואיתם עושים נפלאות

    תודה
    אוסנת

  31. מאת גליה:

    נעמה, כרגיל נהניתי מאוד מהכתיבה שלך וגם מהמתכון. אנסה אותו פעם..

  32. מאת סיגל טלמור:

    נעמה יקרה את פשוט סופרת מפוספסת….
    תמשיכי להנעים את זמננו ואת החיך שלנו ואת אוזננו עם השירים הנוסטלגיים האלה….

  33. מאת חני:

    וואיי איזה סיפור !!!
    אני עם קפה של בוקר ובואיקוס שנאפו אתמול לארוחת ערב.

    נהנתי מכל מילה ומכל ביס.
    תודה!

  34. מאת מירי:

    האם אפשר לוותר על הגבינה הצהובה? באיזו גבינה ניתן להשתמש במקום…וגם, האם ניתן להשתמש בגבינה צפתית?

  35. מאת אנו נימית:

    גם אני הגעתי לקרוא שוב את הפוסט המצויין הזה, ונזכרתי שכבר קראתי אותו, ועדיין המשכתי עד הסוף.
    נהניתי כרגיל מהכתיבה המשובחת, ושמתי לב לטעות שכנראה לא התכוונת אליה, אך יצאה משעשעת מאד בהתאם לסיפור.
    ציינת שג'ולי כתבה בבלוגרית….. ואני מניחה שהתכוונת לבולגרית, עוד נראה לי שהיא לא ממש ידעה מה זה בלוג, ואם כן, בוודאי לא הי לה כזה.
    כיף גדול לקרוא את הפוסטים שלך עם פניני המתכונים בסופם.

  36. מאת פועה אילוביץ:

    הפטות את מן הסתם מתכוונת לחבילות של ה-250 גרם? מי שלא אופה בשיגרה עלולה להתברבר.

  37. מאת מורן:

    נראה נהדר! כמה בואיקוס יוצאות במתכון הזה?

  38. מאת ליאת:

    אחלה מתכון מתובל בסיפור מדהים הכנתי בשבת בבוקר יצא מ ד ה י ם !!!!

השארת תגובה