אף אחד לא אמר לנו

"מותר לי לחלום, לא?" שאל אברם קיפניק ומצחו התקמט כאילו לא לגמרי האמין. הוא ישב על כורסת עור מול הפסיכולוג דוקטור ארז שמצץ מקטרת כבויה. ביום הולדתו הארבעים ושש קיבל שי מאחותו עלמה, עשרה טיפולים אצל הפסיכולוג הנודע והתקשה להתרגל לרעיון.

"למה אני צריך מטפל? מה אני תינוק?" תהה כשהציעה את מתנתה וידו קוששה קווצת שערות שתלתה על פדחתו בעקשנות כי לא רצתה שישאר לבד. הוא בא לאחותו בפעם המי יודע כמה לבקש הלוואה. היא אמרה שאין בעיה, היא תכניס עשרים אלף לחשבון בתנאי שהוא יקח את השי שלה.

הם נפגשו בקפה ברחוב בוגרשוב ליד דירת הגג שקיבלה במסגרת הסכם גירושין נדיב והשאיר לה בוכטה שסידרה אותה אחת ולתמיד.

"אתה צריך מטפל כמו כולנו," הרגיעה עלמה. "אם לי לקח שבע עשרה שנה להגיע אל האור אז גם לך מגיע, ואל תשכח שאנחנו בנים לאותם הורים."

היא ידעה לפי המבט בעיניו שהוא יגיד את המשפט שלו אבל קיוותה שלא יגיד את זה בקול רם כי זה הביך אותה.

"אף אחד לא אמר לנו," אמר קיפניק.

"אני יודעת. אבל אולי תוכל לדבר על זה עם ד"ר ארז?" אמרה ברכות.

"אף אחד לא אמר לנו." עלמה זכרה את אמה מסתובבת בלילות ואומרת את המשפט ללא הרף ואת אביה משדל את אמה לחזור למיטה במילים טובות. את הצעקות, את הבכי, את העיניים הבוהות.  והנה המשפט משתלט על אחיה ככל שהשנים נוקפות.

קיפניק היה עייף מכדי לענות ורצה כבר לישון כמו תמיד אחרי הצהריים  בין שתיים לארבע ורבע.

"אתה שאלת אם מותר לך לחלום?" דוקטור ארז חזר על מילותיו של קיפניק.

"אמרתי. לא שאלתי."

"ודאי שמותר. תמשיך, תמשיך."

"כל החיים שלי חלמתי להיות רקדן," קיפניק הסמיק עד שורשי אצבעותיו.

דוקטור ארז הסתכל עליו ולא אמר דבר.

"אמרתי רקדן."

"שמעתי. איזה רקדן?"

"גבוה, גמיש, עם גוף חלק והרבה שיער."

"על הגוף?"

"על הראש."

דוקטור ארז הרים את העט ורשם משהוא. "רקדן קלאסי, ג'אז, מודרני?"

"להקת בת שבע. מודרני." קיפניק נשם עמוקות. "אוהד נהרין כזה, אבל צעיר."

"ולמה לא?"

"גבוה אני כבר לא אהיה. גוף חלק וגמיש? שיער?" קיפניק הרים את ידו ביאוש.

"לעולם לא מאוחר," הטריח את עצמו דוקטור ארז למרות שלא האמין לאף מילה שיצאה מפיו.

"אל תזיין לי את המוח," קיפניק הרים את קולו. "אם אני משלם לך זה לא אומר שאתה צריך ללקק לי את התחת."

ארז התמתח. "תמשיך,תמשיך!" עודד את המטופל שנראה כמו סלק יבש ורוטט.

"מה יש להמשיך. מותר לי לחלום." קיפניק לא ידע למה הוא מדבר כל כך הרבה. הוא הפתיע את עצמו. מצד שני – פאק איט, עלמה משלמת.

"בהחלט. אבל מה בקשר לריקוד עצמו?" המטפל נראה מעוניין לפתע במה שיש לו להגיד.

"לעוף, לרחף," קיפניק עצם את עיניו, "להעיף באויר רקדנית גמישה, עם גוף חלק והרבה שיער."

"על הראש?" ארז לא יכול להתאפק.

"על הגוף." קיפניק רעד. "בבית השחי. בערווה."

"שפם?"

"אמא שלך שפם. איזה שפם?" קיפניק נעלב על עמקי נשמתו. "בלונדינית שטוחה וגמישה, מה לא ברור פה? תגיד היית פעם במופע מחול?"

דוקטור ארז הנהן. קיפניק ספק את ידיו. הוא קם.

"יש לנו עוד חמש דקות," דוקטור ארז העיר.

"טוב אפשר גם שחומה עם גוונים אסייתיים, רק שתהיה רזה עם ציצים עצמאים אך לא מתנשאים."

"ממ…מעניין." ארז רצה לחייך אבל התאפק.

"זה לא הולך לשום מקום. מאז שאני פה אני נסוג. אני נהיה אדם אחר." קיפניק נעמד לפתע ורעד כמו כביסה על חבל שרוח מהים דוחפת אותה בלי לשאול.

"זה סימן שאתה מתקדם," העיר דוקטור ארז. "תשב, בבקשה. מים?"

"אני נסוג. איבדתי שערה בלוריתית אתמול, וזה לא קרה לי כבר שלושה חדשים."

דוקטור ארז השפיל את עיניו. קיפניק חיכה.

"אתה מזיין?" התעניין דוקטור ארז ופכר את אצבעותיו.

"כמו שעון." קיפניק התיישב. "קוראים לה שמחה והיא עושה ביקורי בית. בדרך כלל ימי חמישי לפני לונדון וקירשנבאום."

"אז בא נחזור לחלום," אמר ארז. "ספר לי עוד."

קיפניק נאנח. "זה כבר לא יקרה בגילי."

"אם תרצה אין זו אגדה," ארז אמר. האם קיפניק זיהה את שמינית האירוניה? ארז היה בטוח שלא. גם לו היה יום לא קל. המטופל קם שוב.

"פאק. זה הרצל אמר ותראה מה קרה למדינה המזוינת הזאת. שום דבר טוב לא יקרה," עכשיו הורידים במצחו במצחו של קיפניק התנפחו. "אני לעולם לא אהיה רקדן! אף פעם! נבר! ואל תפריע לי. תן לי לגמור!"

ארז שתק. כתפיו של קיפניק התקפלו.

הפסיכולוג הנודע הנהן.

"אז אתה מסכים?"

"אני מסכים," אמר ארז.

קיפניק נרגע. "אף אחד לא אמר לנו," אמר בקול שקט אך החלטי.

ארז הרים את גבותיו בשאלה אבל קיפניק כבר היה ליד הדלת.

"אף אחד לא אמר לנו!" קולו הדהד במסדרון, כשחמק החוצה בלי לומר להתראות.

ארז נאנח. היו לו עוד שתי פגישות ואז יוכל ללכת שני רחובות אל דירתה של המאהבת שלו. היא נהגה להכין לו ארוחה קלה אבל לאחרונה מנעה ממנו את חסדיה כי היתה עסוקה בשיחות שיכנוע שיעזוב את אשתו. הוא לקח חצי כדור הרגעה ושטף אותו פנימה עם רבע כוס מים. שירבט על הנייר, "אף אחד לא אמר לנו." הוא הביט במשפט שעה ארוכה עד שרעד אחז את גופו אבל כמה שניסה לא הצליח לבכות.

"אני לא יודע מה אתה חושב," אמר קיפניק לנהג המונית שלקח אותו הביתה אל הסייסטה שלו. "אבל פסיכולוגיה זה בולשיט אחד גדול."

נהג המונית המופתע החליט לא להסגיר את העובדה שבתו למדה תואר שני פסיכולוגיה קלינית.

"לפתוח מזגן?"

"לא, תחסוך סולר ותן לי להזיע," אמר קיפניק בהתרסה.

"אז אני אפתח," אמר הנהג בהכנעה. "אתה מוכר לי. אתה מפורסם?"

"כן," קיפניק שיקר.

"ידעתי."

"אני רקדן," אמר קיפניק.

"באמת?"

"בבת שבע. שמעת על בת שבע?"

"שמעתי."

"אז זהו. ועכשיו בבקשה תסגור את המזגן. הקור מכווץ לי את הרגליים. וכמו שאתה בטח מבין רגליים זה כלי העבודה שלי. כל הקונסטרוקציה ההבעתית שלי נשענת על הרגליים."

"ואצלי זה הידיים האוחזות בהגה," הנהג לא התאפק.

"אבל אני הלקוח ואנחנו מדברים עלי," קיפניק זעם

הנהג החריש. הם נסעו בדממה.

"אתה לא באמת חושב שאני רקדן," קיפניק אמר  פתאום בתרועת נצחון.

"למה לא?"

קיפניק התחיל לרעוד. "כי אני לא נראה כמו רקדן! זה למה! אני נמוך, קירח רגלי עקומות והדבר היחיד שיפה אצלי זה אחותי!"

הנהג משך בכתפיו. "וגם אני לא נראה כמו נהג מונית, אבל הנה תראה, אני נוהג מונית מבקר עד חושך."

קיפניק הופתע.

"אף אחד לא אמר לנו," קיפניק אמר.

הנהג מונית לחץ על הברקס. קיפניק הוטל קדימה.

"מה אמרת?"

"אף אחד לא אמר לנו."

"שנים חיכיתי שמישהוא יגיד את זה! תודה לך אדוני תודה."

קיפניק התרכך. "טוב לדעת שאני לא לבד," אמר בקול חלוש.

"לבד? יש כמונו אלפים." נהג המונית הזיע בהתרגשות, או אולי שהיה חם במונית עד כדי רתיחה. "ואנחנו נעביר הלאה את המסר."

"אבל למה זה יוביל?" קיפניק שאל.

"למהפיכה, למהפך, לשינוי היסטורי. אנחנו נעלה בהמונינו לכנסת ונכבוש אותה."

"למה בדיוק?" קיפניק התבלבל.

"כי אף אחד לא אמר לנו. זה למה." הנהג הרים את קולו בהתרגשות. "ואתה תוביל את המהלך!"

קיפניק רצה למחות אבל לא היו לו מילים. "קוראים לי אברהם קיפניק," אמר חלושות.

"ולי עובדיה הגואל," אמר נהג המונית. "אני רוצה בתמורה את תיק התחבורה."

"אני צריך לרדת," קיפניק רעד. הוא היה חייב את המנוחה שלו בין שתיים לארבע ורבע והשעון הורה אחת חמישים ושש. עד שישלם, יקח קבלה, יעלה הביתה, יתפשט ויכנס למיטה זה יהיה הרבה אחרי שתיים. אולי שתיים ושבע דקות. המחשבה על כל עשתה לו בחילה.

שלושה חדשים אחרכך כשדיוקנו של קיפניק הופיע על כל שלט חוצות מצד שמאל למעלה כשבאותיות קידוש לבנה נכתב "אף אחד לא אמר לנו", ובסקרים פורסם שמפלגתו שצצה יש מאין מקבלת חמישה עשר מנדטים ראש הממשלה לא יכול היה להתאפק.

קיפניק הוזמן למעונו. לאחר שסעד ארוחה קלה עם ראש הממשלה ואשתו, פרשו השניים לשיחה בארבע עניים.

"אף פעם לא היית פעיל פוליטי, מאיפה כל זה התחיל?" התעניין רוה"מ.

"מאחותי. היא הכריחה אותי לראות פסיכולוג."

"ובגלל זה אתה רוצה להוציא אותם מחוץ לחוק?" תמה ראש הממשלה.

"הם מעצבנים אותי," הודה קיפניק. "כסף זרוק."

"ומה הקטע הזה עם ריקוד," תהה המנהיג הלאומי. "להכניס לתקציב שני מליארד שקל לשיעורי ריקוד? החרדים יתנגדו."

"אנחנו נרקוד אל השלום," קיפניק אמר. זה היה משפט שהקופירייטר שלו המציא והיתה לו  גם תוספת משלו, "וכשהחרדים יעיפו בלונדיניות עם גוף גמיש באויר הם יפסיקו להפגין על כל שטות."

"ולישון בין שתיים לארבע ורבע בחוק יסוד?"

"לגמרי," אמר קיפניק. "הכל יעצור מלכת. לא תורשה תנועת רכבים. שקט מוחלט."

"גם הצבא?"

"בעיקר הצבא. תאר לך שבתוך השקט מישהוא יורה?!"

"ואיזה תיק אתה רוצה?" ראש הממשלה שאל.

"לא חשוב. אני רוצה לעבוד מהבית. אוהב את הנוף מהחלון, ואת המיטה שלי."

ראש הממשלה הרהר. "אני אוכל להעביר את זה." הוא עבר לקול הנחוש שאפיין אותו כשדיבר אל המצלמה. "המסר שלך יאחד את העם," הוא שקל מילים, "יש בו עוצמה, יש בו עבר אבל במידה רבה גם עתיד, הוא משלב שלום בטחון וגם חדשנות כלכלית."

קיפניק שתק. ראש הממשלה ידע להתנסח. קיפניק לא הבין על מה הוא מדבר, אבל הוא ידע שמשמעות היא דבר מסוכן לפוליטיקאי, בעיקר במדינה הנמצאת בסכנה קיומית.

לפני שלחצו ידיים ראש הממשלה לא התאפק. "שנים זה עובר לי בראש: אף אחד לא אמר לנו. ורק לך היה האומץ לבטא את זה."

לפתע בלי אזהרה, ראש הממשלה קפץ באויר במן פירואט קטן. כשנחת הסתכל על קיפניק בשקיקה. "גם אני רוצה לעוף," אמר.

קיפניק הרשה לעצמו לחייך. "מותר לך לחלום," אמר.

עוד מסיפורי יוץ:

לצאת חומוס מאהבה גדולה

תודה ותמליץ עלי

לינק להרשמה לעדכונים במייל לפוסטים חדשים בבייגלה

קטגוריות:: מסיפורי יוּץ

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת תחיה:

    נפלא, יוץ!

  2. [...] This post was mentioned on Twitter by naama peled and David Dudi Califa, בייגלה. בייגלה said: Yitzhak Ginsberg עוד סיפור מקסים מקסים של יוץ בבייגלה http://fb.me/yE3XMHLo [...]

  3. wow!!!!! פשוט מרגש!!!! מזמן לא נהנתי כל כך מקריאה! תודה!

  4. מאת טליה:

    שלוש דקות של עונג צרוף.פשוט עונג.מתה על היוץ.
    התמונות יפהפיות.עונג,כבר אמרתי???אז שוב.תודה.

  5. מאת פנינהט:

    ואו ואו ואו איזה ספור מרגש ומקסים

  6. מאת CooknBake:

    איזה יופי! מקסים ומרגש!

  7. מאת gils33:

    סיפור נפלא ומרגש

השארת תגובה