מהבוסתן של אבו ראמאדן לממתקי הבשר של אבו חילווה

אני זוכרת אנשים לפי הריח, בעצם גם מקומות. לקיבוץ חצור יש ריח של דליות ושל "ערב קיץ, לכאורה", לסבתא ליליאן היה ריח של גברדין, בהראת ונפטלין ולפעמים, בקיץ, כשנורא לח, לישראל יש ריח של צומת הרחובות של שוק הדגים ושוק הפרחים של וואן צאי, הונג קונג. זה ריח של אנשים שלא התקלחו המון זמן המלווה בבוקה עדין וכמעט לא מורגש של פריחה ולרצועת עזה יש ריח של מישמשים שמבשילים על העץ ושל שיער חפוף של ילדה יפה, חלקת שיער. גם את הריח של אבו רמאדן אני זוכרת מצוין. היה לו ריח סיגריות תוצרת חוץ ושל בושם יקר, כשאצלנו עוד לא ידעו לאיית דאודורנט.

את אבו ראמאדן פגשתי כשהייתי רק בת שש, וחשבתי שהוא הגבר הכי חשוב בעולם, כי היתה לו עניבה ושפם. הלבישו אותי באופן חגיגי בשמלה כתומה של "חצור לטף", הדביקו לי טוב טוב את התלתלים לפדחת עם קצת רוק והסכימו לי לנעול את נעלי הלק המכוערות-מכוערות שקנו לי לחגים מרחמים בגדרה שבטח עוד יושב באותו נ.צ. ומחזיק באותה סחורה.

קבאב

צלע טלה מדהימה מיפו

אבא, אמא, ילד בוכה וילדה משת"פית נוסעים בריקשה כתומה למעמקי רצועת עזה. בדרך כלל יפתח ישב על הברכיים של אבי ואני הייתי יושבת על ברכיה של אמי, אבל כשהיה בא שוטר, ישר הייתי קופצת תחת רגליה ויושבת בשקט בשקט כאילו כלבי הגישוש הנאציים עוד מעט יתפסו אותי ויגררו אותי רחוק מההורים שלי ומיפתח. את יפתח, שהיה יותר קטן וגם יותר בכיין היה צריך להזהיר ולבקש ממנו לבכות אחרי שהשוטר הרע ילך. יותר משפחדתי מהשוטרים, פחדתי שיפתח יבכה ושכולנו נלך לכלא לשנים ארוכות.

הריקשה המקרטעת הגיעה למגרש חניה בו חנו מרצדסים מקצה לקצה. אבו רמאדן, אחד מעשירי עזה, איש לבן שיער, גבוה ויפה כמו מלך, הזמין את כל מי שהוא אוהב וחפץ ביקרו לחגוג איתו איזו עסקה גדולה שהצדיקה שחיטה של שני עדרי כבשים ואיזה לול או שניים. עזרא בליליוס צבט לי טוב טוב את הלחי ואמר שאני ילדה חמודה מאד וישר פקד על בתו הגדולה להשגיח עליי.

הבוסתן של אבו רמאדן הרשים אותי מאד. היו פה ענבים ומשמשים, תעלות מים, בריכת דגי זהב ופינות ישיבה עם כריות צבעוניות נפלאות. "אני נסיכת הגן" הכרזתי בפני הבליליוסית עם השיער הארוך והנהדר. "את לא נסיכה ולא שום דבר. את ילדה רגילה והגן הזה לא שלך!" היא ניפצה לי את החלומות באכזריות של ילדים והחזירה אותי להורים שלי בוכה. לא היו לי תוכניות לעזוב את הבוסתן של אבו-רמאדן לעולם, בטח לא לטובת הבית הקטן והצפוף וצרחות של סבתא שרה. באמת, מה היה לי רע שם? מגשי בקלאווה ופיצוחים נחו בכל פינה, הכינו לי תה מתוק מתוק, נתנו לי לאכול שישליק כבש כמה שבא לי וגם אורז נקודות חן, ההורים שלי נשענו על כריות גדולות וחייכו וכולם אמרו לי שאני "חילווה" עד מאד, ואני חשבתי שעזה זה אחלה מקום לחיות בו וכבר פצחתי במסע שכנועים אצל הוריי. הם הרי עזבו את הקיבוץ, אז הם יכולים לעזוב את סבתא שרה ולעבור לעזה.

אבל היום הנפלא הזה נגמר, וכשירד הערב, הריקשה שלנו קירטעה בצער מזרועותיהם המחבקות והנדיבות של אבו רמאדן והבליליוסים לזרועותיה של סבתא שרה שלא השתגעה עלינו. במשך שנים, כשצילמו את עזה בחדשות, חיפשתי את אבו רמאדן, הבוסתן המעתיר והילדים המלומדים שלו, אבל לא מצאתי. בחדשות צילמו עזה אחרת, במקום מגשי כנאפה מהבילים צילמו ילדים רעבים, במקום תעלות ההשקיה של הבוסתן צילמו ביוב זורם ברחוב ובמקום עדר שנטבח כדי שיהיה לכולנו טעים, צילמו איזה תבשיל שבישלו לנו השליטים שלנו, במשותף, שכולל דם, אש ותמרות עשן. אולי אלה תעתועי הזכרון של ילדה בת שש שזכרו את עזה כל כך יפה.

שידורי הניסיון בבית הבייגלה

זה מצחיק, אז צוחקים.

בשבוע שעבר אירחנו את ליאור צורף ויוסי תאגורי משידורי הניסיון והחלטנו שמזמן מזמן לא עשינו מנגל ושקצת נמאס לנו מבישולים כבדים. חם, לח ואין כמו חומוס, קבב ובריכה כדי להעביר את החום בסבבה. אז נסענו לקנות בשר אצל אבו חילווה ביפו. איש מבוגר, שישב בפינה חייך אליי "חיוך אבו רמאדן" ואני חייכתי אליו בחזרה והרגשתי איך שנינו, בלי שום מאמץ מיוחד, נכנסים אחד לשני ללב. דקות אחר כך כבר עמדנו בחוץ, אברהים ואני, שותים מים קרים ומחליפים חוויות מ"שמש" של התקווה, מהקבבים השמימיים שלו, משיפודי הלבבות ומהדרך אל הכוך הקטן שהיתה ממוקשת בראשי תרנגולות ושלוליות הדם. פעם נכנס לי מקור של תרנגולת לסנדל ומאז הייתי עוברת את השביל על קצות האצבעות.

אחר כך הוא סיפר לי על שנים עשר הילדים שלו, על הבנות המסורות שמנקות להם את הבית ולא מסכימות בשום פנים ואופן שיביאו עוזרת ועל עשרות הנכדים ועל תמם, הבשלנית של חייו ואשת חיקו שמכינה לו את השווארמה הכי טובה בעולם. יש משהו מקסים בגבר שמדבר גם אחרי עשרות שנות נישואין על בחירת ליבו. בעיניים של אברהים רואים שנעשתה כאן בחירה מצויינת ואני מאחלת לעצמי שיום אחד מוריד הגשם ידבר עליי בדיוק כך, עם כוכבים בעיניים. "מה אתה הכי הכי אוהב שהיא מכינה לך?", "איזה מאכל חגיגי תמם יודעת לעשות?", "איזה בשר אתה הכי אוהב?" "אה, גם אתה לא משתגע על עוף?!" הצקתי לאיברהים המסכן בערימות של שאלות והוא השיב לי בסבלנות ובחיוך, מבודר מהפסיכית החקרנית שנפלה עליו ככה באמצע החיים. רק אחרי שסחטתי ממנו הבטחה מפורשת שיבקש מתמם שלו ללמד אותי לבשל מקלובה ועוד כל מיני דברים טובים, הנחתי לו.

עכשיו תשמעו. לאבו חילווה יש במה להתגאות! מערת עלי-באבא מצוחצחת של בשרים. מצד אחד עופות (שאותי באופן אישי זה פחות מעניין) ומצד שני – תבלינים וממול, קודש הקודשים – כבש, חלקי פנים ובקר. טורים של צלעות טלה קטנטנות ועסיסיות, תערובת לקבב עם פטרוזיליה, בצל וכל מה שצריך, נתחי בשר מיושנים , נקניקיות מרגז פליליות ועוד ועוד.

יצאנו מאבו חילווה בשלל רב ועם חיוך של הבטחה על השפתיים. יהיה טעים, הבטחנו לעצמנו. קנינו בשר בקר מעורב בשומן כבש שיהיה לנו לקבבים, ערימות של צלעות כדי שיהיה לנו טעים וקנינו בהראת טוב כי נגמר ועל הדרך, נזכרתי באורז נקודות החן של אבו רמאדן שזה בעצם מג'דרה, אז מיד לקחנו כל מיני צנוברים ושקדים שיהיה במה לקשט את אורז שמונת'לפים הפלולות.

טוב, טוב… העלנו זכרונות ודיברנו מספיק. נתחיל לבשל?

אורז נקודות החן או מג'דרה מצויינת מצויינת על פי אודטה עם שינויים שלי

חומרים:

2 כוסות עדשים ירוקות

1 וחצי כוסות אורז

כף מלח

רבע כפית קינמון (לא חובה, הפעם לא הכנסתי)

6 כפות שמן זית

5 בצלים גדולים

אופן ההכנה:

בוררים את העדשים, אם לא בא לכם לשבור שן.

בלילה שלפני משרים את העדשים בקערה גדולה של מים לשמונה שעות.

יום לאחר מכן, ממש לפני הבישול, מסננים את העדשים ושומרים את מי ההשריה. מי ההשריה הם שנותנים לתבשיל את טעמו המצויין. הם נראים לכם מלוכלכים, אבל הם מכילים הרבה בריאות. באחריות! חוץ מזה ששום דבר לא עומד בהרתחה. אז אל תוותרו.

עדשים

לא לשכוח לשמור את מי ההשריה. הם קריטיים להצלחה.

בסיר גדול שמים כוס וחצי אורז ואת העדשים שהושרו. מערבבים.

מג'דרה

התחלה של מג'דרה

מוסיפים כף מלח.

מוסיפים את השמן.

מג'דרה

מי צילם? אלדד מאסטרו המאסטרו כמובן.

מוסיפים שתי כוסות ושלושת רבעי כוס מי השריה ומביאים לרתיחה.

מג'דרה

מים בריאים

לאחר שמביאים לרתיחה מעבירים את הסיר לאש הקטנה ביותר ומכסים את הסיר.

מבשלים 25 דקות על השעון, מכבים את האש ולא מרימים את המכסה. מחכים עשרים דקות.

בינתיים פורסים את הבצל לפרוסות דקות ומטגנים עד השחמה. ככל שיש יותר בצל, כך יותר טעים. אל תתקמצנו.

מג'דרה

את זה צריך לטגן בסבלנות עד להשחמה.

חוזרים לאורז. מרימים מכסה, שופכים את הבצל המטוגן ישר לתוך סיר אורז ומערבבים.

עכשיו, עשו לי ולעצמכם טובה ואל תסננו את הבצל מהשמן. הדיאטות מתחילות ביום ראשון ולא בין חברים בארוחת שישי. ובגלל שאין דיאטות היום אז גם מטגנים צנוברים ושקדים ומפזרים מעל.

אפשר לאכול עם סלט ירקות, עם טחינה או עם הקבבים שמיד נסביר איך הכנו.

מג'דרה עם קבאב

מג'דרה עם קבאב סו-אלן

קבב א-לה סו אלן

חומרים:

קילו בשר בקר משובח מעורב בשומן כבש (אל תתעצלו ולכו לקצב טוב שמחזיק בחתיכות בשר ושומן נאות)

2 ביצים

שלש כפות פירורי לחם

כפית גדושה בהראט

מלח, פלפל

רבע כוס שמן זית

שני בצלים גדולים קצוצים דקיקות

זר יפה של פטרוזיליה, נקי וקצוץ דקיקות

קבב

עבודה של אודי מילוא

מה עושים?

להכניס את כל הרכיבים לקערה גדולה.

קבב

הכל לקערה לישה גדולה.

ומתחילים ללוש. הרבה זמן. ככל שתלושו יותר כך החומרים ידבקו יפה יותר. אם בא לכם ממש לעשות טוב לעיסה, אפסנו אותה במקרר כמה שעות.

מקבבים בידיים משומנות.

קבאב

אפשר לקבב לשיפוד או לקציצות

אפשר לשפד עם עגבניות שרי, שיהיה בטוב טעם.

קבאב

שיפודים כבר על הגריל.

אפשר להיות פרקטיים ופשוט ליצור קציצות ולצלות עם רשת מעל גריל פחמים.

פתרון פרקטי – הטעם אותו טעם.

בפיתה, עם טחינה וגם על גבי מג'דרה. טעים, טעים, טעים.

קבב פשוט מושלם

קבב פשוט מושלם

אחרי המג'דרה, הקבבים, השרימפסים, החומוס, הפוקצ'ה סביח וכל הטובין הללו, דודי שלף את צלעות הטלה הקטנטנות של אבו חילווה מיפו ואלו גנבו את ההצגה. אתם באמת לא צריכים לעשות כלום, רק להניח על הגריל את ממתקי הצלעות, מלאי העסיס, לעצום עיניים ולנסות לזכור או לחלום ימים מתוקים יותר במזרח התיכון ובכלל.

צלעות טלה

עם הצלעות טלה של אבו חיללוה באמת לא צריך כלום. רק מלח ופלפל.

לפני פיזור אנחנו רוצים להגיד תודה לאלדד מאסטרו המוכשר שעשה לנו ולאוכל שלנו כבוד וצילם כל כך יפה.

למירב שעזרה לנו וניקתה וסידרה וריחפה ביננו כמו פיה טובה.

לאודי, הסו של סו-אלן (מה שהפך אותו באופן מידי לסוסו שף) שקצץ במרץ ועירבב וטיגן והיה יפה ואופה.

ולכל מי שהגיע – איזה כייף היה!

ובפוסט הבא מאותה ארוחה

שרימפס על הגריל

Gambas Grilles

ג'מבו שרימפס על הגריל עם האיולי הנפלא של אודי מילוא.

שווה לעשות מנוי רק בשביל זה.

קטגוריות:: אורזבשרנעמה פלדשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (31)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. יווו כמה שזה נראה טעים….

    • מאת נעמה פלד:

      האמת שזה באמת באמת היה טעים. רק מה? עם כל המאמץ הצלעות גנבו את ההצגה. מסקנה – אין לעלות לבמה עם חיות, ילדים וצלעות.
      בקרוב נעשה אצלנו מפגש חברים, מקווים שתבואי.

  2. מאת bigjack:

    מדהים כהרגלכם ומעורר תיאבון…..
    מחכה כבר לסוף השבוע לראות מה הפעם אצלכם במטבח :)

    • מאת נעמה פלד:

      מותק,
      ביום שישי הקרוב אנחנו שובתים מכל מלאכה ונוסעים לצפון הרחוק, נמצא מי שיבשל לנו שם.
      נחזור בשבוע הבא למטבח בכוחות מחודשים. לפעמים צריך טיפה להתרחק כדי להתקרב.
      מתי אתה כבר בא לבשל איתנו?

  3. מאת adi samay:

    הוצאתם לנו את העיניים עם התמונות והסרט!!!
    שמעתי על אבו חילווה ואם אתם אומרים זה כנראה שווה נסיעה…..

    • מאת נעמה פלד:

      עדידה, תודה.
      אבו חילווה שווה נסיעה. יש לו באמת בשר איכותי.
      החלטתי שאני לא חוזרת לבשר של הסופר ולכן נאלץ להתארגן בשבוע הבא ולמלא מקפיאים.

  4. [...] This post was mentioned on Twitter by Naor Suki and David Dudi Califa, בייגלה. בייגלה said: המג'דרה והקבאב החלומיים של סו-אלן + צלעות הטלה המתוקות בעולם http://fb.me/zBrK9xRQ [...]

  5. מאת ענת:

    סו הלן…..
    האם הכרחי לבשל את המג'דרה במים של ההשריה? זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על זה וזה מפחיד קצת…
    הארוחה ניראית מדהימה והתיאורים… התיאורים…

    אשמח לדעת גם מה כתובתו של אבו חילווה כי הצלעות ניראות משהו שנחת מגן עדן!

    • מאת נעמה פלד:

      כן, אל תוותרי על הבישול במי ההשריה. שם כל הטעם.
      הצלעות באמת נחתו הישר מגן עדן וכל ביס מטיס אותך לשם בחזרה.
      הכתובת של אבו חילווה היא:
      רחוב מנדס פרנס, ביפו. מול חומוס מרוואן. יכול להיות שצריך להזמין את הצלעות מראש, כך אנחנו עשינו, אבל אולי לא.

    • מאת עמי:

      את יכולה, בשביל השקט הנפשי, לפני ההשריה לשטוף את העדשים. אחרי זה אין שום בעיה להשתמש במי ההשריה. זה משדרג את הטעם ברמות.

  6. מאת סמדי:

    אני מתענגת על כל מילה (ותאמני לי זה קשה הDCלקציה )
    אח"כ מגמגמת מתחת לשפם (כן עוד לא הלכתי לשולפת)עוד יהרגו אותי התמונות האילו פשוט לנגוס במסך .

    יפתי תבורכי על כול אות על כול תמונה
    עונג צרוף וגם למדתי משהו או שתיים

    נשיקות
    סמדי

    • מאת נעמה פלד:

      אך סמדי, סמדי.
      התמונות של אלדד עושות טוב לכל טקסט ולכל מנה באשר הם. הכי קשה לעיין בהן יום אחרי, כשהאורחים הלכו והאוכל נגמר. אז את מגלה ששכחת לאכול ושאת מתה מתה מתה מרעב.
      תודה, חברה.

  7. מאת שולי:

    כשהגעתי למתכונים כבר היה לי חיוך כזה שכבר שום דבר לא משנה.
    לא נראה לי שאבשל כך בקרוב (בני הבית לא אוהבים עדשים…) , אבל לסיפורים שסביב האוכל אני תמיד מוכנה, בייחוד אם נכתבו בכזו אהבה.
    תודה על הבוקר!

  8. מאת אורלי:

    יאמי!!!!
    ד.א. נעמה, צדקת. רחמים מהנעליים עדיין כאן, בגדרה. באותה נ.צ…

    • מאת נעמה פלד:

      באמת? רחמים ונעליו האיומות עדיין שם? נו, לאן הוא כבר יכול ללכת…
      אני חייבת לעשות סיבוב בגדרה ועל הדרך לאכול את הפלאפל הכי הכי הכי טעים ביקום. מזל עדיין שם, נכון?

  9. מאת פנינהט:

    סבתא ליליאן בטח מחייכת על הענן שלה כשהיא רואה איך את מקבבת במקצועיות.
    אני מתחילה תמיד עם צלעות כבש ורק אם יש לי עדיין מקום כל השאר

    • מאת נעמה פלד:

      פעם היא סיפרה לי שקובה מודדים לפי עובי הבצק ושמי שהמעטפת שלה היתה עבה מדי היתה פסולת חיתון.
      אגב, גם אני התחלתי עם הצלעות ולא הגעתי לקבב.

  10. אווו כמה טעים נראה הכל, עסיסיות הקבבים הגיעה עד אלי, המג'דרה נפלאה ונהדרת – אהבתי מאוד את הפנטנט עם מי ההשריה, יאומץ לאלתר והצלעות…. ממש ממתקים. איזה כיף אצלכם והסיפורים שלך הם כמו אבקת קסמים, כמה נעים ונוצץ הם עושים.
    שיהיה לכם שבוע מלא טוב,

    מגי

  11. מאת gils33:

    הרגת אותי עם הארוחה הזו – למה ככה ?השעה 13:00 ואני רעב מת….איזה מתכונים מעולים.

  12. מאת איילת קרבצקי:

    אני מחליפה את האורז במג'דרה בבורגול, גם לטעמי יוצא טעים יותר וגם בריא, מעליו שופכים לבן עיזים ומלקקים את האצבעות

  13. מאת עמי:

    במג'דרה העדפתי להקטין כמות המלח לחצי. כנ"ל השמן – 4 כפות מספיק בהחלט.
    אפשר גם עם אורז מלא – קצת יותר מים ועוד 5 דקות על האש הקטנה.
    בקיצור: פשוט וטעים משו-משו.

  14. מאת Ditza:

    את כותבת נפלא, גם על אוכל וגם על זוגיות, תודה!!
    רוצה להמליץ על קצב בטירה, מאהר עיראקי, אני קונה אצלו שנים, הוא מכין לי את הקבאבים בדיוק אייך שאני רוצה, הוא מכין לי רוסטביף בתבנית אלומיניות עם התבלינים שאני מבקשת ורק צריך להכניס לתנור, יש לו בשר טרי טרי (אצלו קניתי את הבשר לאוסו-בוקו שלכם שיצא מדהים) והוא איש מאוד נחמד ותמיד יש אצלו תור של כל מיני בעלי ג'יפים שמדברים על בשר וגם מהם אפשר תמיד ללמוד משהו וכמובן, חומוס ב"לול" וגם מקום לפיתות חמות ונהדרות שנפתחום כמו שצריך ואפשר למלא אותן בכל-טוב. בתיאבון

  15. מאת יוספה גל:

    נעמה כל הכבוד ..ותמיד כיף לקרוא את השילוב של אוכל בסיפור אנושי מרגש . אני לקוחה נאמנה של אבו חלווה ואין על ריאד שמכין עבורי את הבשר עגל עם כל התבלינים והפטרוזליה כבר בפנים ..מגיעים הביתה ו"זורקים" על האש .. אני מגיעה מהרצליה ושווה כל ביס..וכל קניה שם זהו חגיגה ובילוי של שעה… ואף יותר ..אני בוחרת את הצלעות וריאד "אין עליו" מלטף ועוטף את כל הבשר .. זה באמת עושה חשק …
    נעמה ,תמיד נעים לקרוא את השילוב של סיפור המרגש והמרתק שקשור לאוכל. שאת כותבת….

  16. מאת יוספה גל:

    נעמה כל הכבוד .. אני לקוחה נאמנה של אבו חלווה ואין על ריאד שמכין את הבשר עגל עם כל התבלינים והפטרוזליה כבר בפנים ..מגיעים הביתה ו"זורקים" על האש .. אני מגיעה מהרצליה וכל קניה שם זהו חגיגה ובילוי של שעב… אני בוחרץ את הצלעות וריאד "אין עליו" מלטף ועוטף את כל הבשר .. זה באמת עושה חשק …

  17. מאת ציפי ספר:

    יש מתכון/המלצות לצלעות? האם ידוע לך איך להכין בהרט/ היחסים בין המרכיבים השונים בו? תודה

השארת תגובה