החומוס של סימה חבושה

"תגיד לי שאתה אוהב אותי," סימה חבושה ביקשה שוב ושוב וברוך הסכים לומר לה בהכנעה שהוא מאוד אוהב אותה, ובמיוחד פירט איברים בגופה שמצאו חן בעיניו עד מאוד וסימה אהבה כל מילה.

סיפור האהבה שלהם התמקם בדירתה של סימה ברחוב רש"י לא הרחק משוק בצלאל. היא היתה נערה נמרצת ומהירה לכעוס. אנשים צרי עין לא הבינו מה עושה ברוך היפה עם סימה שבעיניהם המהירות לשפוט לא היה בה חן או יופי וגם אני חשבתי שברוך שהיה נערץ על נשים בגלל תוארו והחן הנון שלנטי שלו בחר באשה הלא נכונה.

"מה אני יכולה לעשות כדי שתאהב אותי עוד יותר?" סימה שאלה וברוך מלמל, "כל מה שאת עושה את עושה הכי טוב. אף פעם לא היתה לי אשה כמוך וגם לא תהיה." אבל יום אחד כשהתעקשה, ביקש ממנה את המתכון לחומוס המשפחתי.

"אתה צוחק," סימה אמרה וצחקה צחוק ארוך אבל ברוך לא הצטרף.

מתכון החומוס של משפחת חבושה יוחס לסבתא שולמית שעלתה מביירות לעיר הקודש בזמן המנדט. סבא מאיר פתח את מסעדה קטנה במערב העיר שהפכה להיות שם דבר ומתכון החומוס של סבתא שולמית  הפך את משפחת חבושה למשפחה אמידה אם גם מתנשאת.

"אתה מבקש ממני את המתכון של החומוס? זה סוד משפחתי כבר חמישה דורות!" סימה צבטה את ברוך בלחיו ומיד ליקקה את הלחי כדי להרגיע את העור הרגיש.
"דווקא לא צוחק." ברוך ליטף את גבה של סימה והפיק ממנה נהמות וגרגורים.

"ומה תעשה עם המתכון?" סימה נשקה את תנוך אזנו.

ברוך שתק ועצם את עיניו. "אולי זה ילדותי, אבל נדמה לי שכדי שהיחסים שלנו יהיו מושלמים אסור שיהיו בינינו סודות," ואז הוא לחש לה משהוא באוזן שגרם לה לצחוק ארוך ולשיהוקים שנגמרו באהבה גדולה.

סימה חשבה על זה כמה ימים והגיעה למסקנה שברוך צודק. לילה אחד, היא לא תשכח את זה שנים, ירד גשם זלעפות והם היו כל כך מאושרים שלא יכלו להרדם. סימה נגשה למטבח בהחלטיות ואמרה. "זהו זה." עוד בבקר השרתה את הפולים במים. כבר שבוע שהיא משרה ושופכת את הפולים לפח. אבל משהוא בגשם ובעצבות שנפלה על ברוך עשו את שלהם. ברוך שם תקליט של פינק פלויד וסימה הכינה את החומוס ופירטה באזניו של את המתכון.

"זה הכל?" ברוך התפלא. "זה כל כך פשוט!"

"כל הדברים הגאוניים הם פשוטים," אמרה סימה בחיוך. הם עשו אהבה רותחת ונשבעו אמונים לנצח.

ואז ברוך השאיר פתק שהוא לא יכול יותר, היחסים הגיעו למיצוי, כל הסיפור הזה גדול עליו.

סימה הרגישה חשיכה גדולה. לאחר יומיים במיטה עם טישוס וכדורי הרגעה הם נפגשו לבקשתה בבית קפה ברמת אביב ג'  "מסיבות של נייטרליות."

"למה?"  עיניה היוקדות היו נפוחות. ברוך לא ידע איפה לשים את עצמו. הוא לא הרשה לעצמו להסתכל לה בעיניים יותר מפעם אחת כאילו פחד שתצא מהם אש ותשרוף אותו.

"לא יודע, קשה להסביר" מלמל ברוך. "דברים קורים."

"דברים קורים?" זעמה של סימה ניצת והיא הפכה על ראש של ברוך את הקפה. "אני לא רוצה לראות אותך בחיים יותר!" צעקה "והקפה עליך!"

"שמתי לב," ברוך מלמל.

שבוע אחר כך נפתחה חומוסיה ברחוב אבן גבירול. טעמו המיוחד של החומוס נישא בפי כל. מישהוא כתב בעתון המקומי שתל אביב הציבה מתחרה ראוי לחומוס הירושלמי של משפחת חבושה. רמי חבושה, אחיה הבכור על סימה עלה לרגל כדי לבדוק מקרוב אם יש אמת בדיוחים ומה רבה היתה הפתעתו כשראה את ברוך בחלון המטבח.

חומוס

חומוס של אהבה

כשמשפחת חבושה, ארבעת הבנים והבת התכנסו לארוחת צהריים ביום שבת אצל אם המשפחה אסתריקה התפתח דיון קדחתני בעקבות הממצאים. לאחר חקירה מאומצת הודתה סימה בבכי מר שהיא זאת שהסגירה את סוד החומוס.

"למה עשית את זה?" הקשה רמי.

"בגלל האהבה," יבבה סימה.

"הוא לא אהב אותך. הוא רצה אותך בגלל החומוס!" אחיה הצעיר משה התפרץ ודפק על השולחן.

"הוא אהב אותי!" סימה לא ויתרה.

"אני אחתוך לו את הביצים!" צביקה האח האמצעי מלמטה שהיה מורה לתורה שבעל פה שמר על לשון נקיה בדרך כלל וזה תפס את המשפחה בהפתעה.

"תעזבו את הבת שלי!" אסתריקה היסתה את הנוכחים ואמרה לבתה בקול קשה, "גנב לך את הלב ואת הסוד שלנו!" סימה לא ענתה.

"נקמה חייבת להיות, אחרת מה הואילו חכמים?" פסק רמי חבושה.

"אל תגעו בו" סימה התחננה. "בבקשה!"

את עוד אוהבת את הנוכל?" משה שאל בתמיהה מהולה בבוז.

"הוא שירת בסיירת גולני!"

היא ידעה שאחיה רמי היה רס"פ (מיל) בעץ הבודד וקיותה שזה יעשה עליו רושם.

"סנובים," אמר רמי חבושה בבוז. "קיבוצניקים אוכלי חינם. נראה אותם שורדים שעה בגדוד!"

סימה עזבה בזעם. "אין לי כוח אליכם! אתם אנשים רעים!"

טריקת הדלת הותירה שתיקה ארוכה.

"צריך לשבור לו את הידיים כדי שלא יוכל לערבב," פסק רמי חבושה.

"אבל לא לגעת בפנים, כדי לא לצער את סימה," אמרה אמו.

שלושה גברתנים, שליחיו של רמי הופיעו בדירתו של ברוך, מצוידים באלות ובשרשרת ברזל אימתנית. אבל כשקרעו את הדלת מעל ציריה לא מצאו איש.  כל הסימנים העידו על בריחה חפוזה. לאחר שבועיים היה ברור שברוך עזב את הארץ לבלי שוב. מי הדליף לו שבריוניו של חבושה בעקבותיו? לרמי היו חשדות אבל התחרות נגדעה באיבה כי החומוס התל אביבי הדרדר בטעמו והחומוסיה נסגרה.

לפני שנה נסעתי מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ועצרתי לצהריים בבית קפה חולמני בעיירת חוף.

המלצרית הניחה את התפריט שהכיל חומוס על כל גווניו. "איך החומוס שלכם?" שאלתי.

"באים מרחוק," אמרה והצביעה על קטעי הבקורות שהיו ממסוגרים על הקיר.

כשסיימתי לנגב, התמלאתי בחומוס והשתאות. אז הבחנתי באיש שעמד מאחורי מכונת האספרסו, עוקב אחרי בחיוך קטן. שנים חלפו אבל הזיק השובבי בעיניו הדליק את בלוטות זיכרון.

"ברוך?" אמרתי בהיסוס.

הוא נראה מעט שחוח אבל הפנים הנאות שלו עם החוטם היווני נותרו כשהיו למעט כמה חריצים בלחיו וקמטים מתחת לעניו.

הוא עזב את הדלפק והתחבקנו כמו אחים אובדים.

"שנים שלא ראיתי אותך ולא השתנית." החמאתי לו מתוך כוונה טהורה.

"גם אתה לא," אמר ברוך בעברית צחה. "נשארת שקרן כמו שהיית."

הוא צחק וגם אני צחקתי כי מחלתי לו על העלבון. הוא התכוון לכך שבימים שהכיר אותי יצא לי מוניטין של אדם שממציא סיפורים שלא היו ולא נבראו.

הוא הזמין אותי אל ביתו שהיה בסמוך, משקיף על החוף הקסום. שתינו קפה וראינו את השחפים רוקדים על המים.

"למה ברחת מהארץ כמו גנב בלילה?" שאלתי אותו.

"כי פחדתי," אמר ברוך.

"ומי הדליף לך שהמשפחה של סימה שולחת בריונים בעקבותיך?"

ברוך חייך. "לא תאמין," אמר. "האמא של סימה."
"אבל למה?" תהיתי.

"היא צלצלה ושאלה אותי אם הייתי עם סימה בגלל שרציתי לחלץ ממנה את סוד החומוס. אמרתי לה שלא. אז היא שאלה אותי למה עזבתי את סימה. אמרתי לה שסימה רצתה להתחתן וזה הפחיד אותי."

"וכל מה שאמרת לה היה אמת?"

"ברור שלא," ברוך חייך ומזג קפה לשנינו. "אתה זוכר את הדיסקו שפתחתי בירמיהו ונסגר אחרי שלושה חודשים? לקחתי הלואות מהשוק האפור כדי להחזיק אותו והכל התרסק. הם הציעו לי הצעה שאי אפשר לסרב לה."

"סוד החומוס של חבושה תמורת החוב?"

"כן. ידעתי שבחיים לא אוכל להסתכל לסימה בעיניים אבל לא היתה לי ברירה. אבל אז הכל הסתבך כי הם הודיעו לי שאני צריך לעמוד בחומוסיה שפתחו ולהכין את החומוס בעצמי.

"למה?"

"כמה שלא ניסו, אף אחד לא הצליח לעשות את החומוס טעים."

"מהפח אל הפחת."

"בדיוק. ואז יום אחד הגיע הטלפון של האמא של סימה וידעתי שזה הזמן להעלם."

"וואו!" הסתכלתי בו בהשתאות.

הוא משך בכתפיו.

"ואיך זה שדווקא אתה הצלחת לעשות את החומוס בדיוק כמו שצריך?"

חיוך חולמני התפשט על פניו. "בגלל האהבה. בלילה ההוא כשסימה לימדה אותי את המתכון, מרחנו את החומוס על עצמנו ולא השארנו פירור. היה לו טעם בלתי נשכח." הוא נתן בי מבט ארוך ומתגעגע. "לפעמים אני מנסה לשחזר את זה. לא תמיד זה מצליח."


"ואת הפטרוזיליה לא מוצאים עד היום," גיחכתי.

"תמיד היית ציני," ברוך חייך, "ותראה לאן הגעת."

לא שאלתי אותו למה הוא מתכוון.  "אבל מה נהיה עם סימה?" הקשיתי.

שמענו את הדלת נפתחת. אשה מטופחת ונמרצת נכנסה.

"אתה לבד מותק?" שאלה האשה.

"לא. יש לנו אורח מהארץ," ברוך אמר בעליצות.

אור השקיעה האיר את פניה החדות.

"נעים מאוד, סימה," אמרה. "אתה נראה לי מוכר. נפגשנו מתישהוא?"

יצחק (יוץ) גינסברג

הסיפור הזה ועוד רבים וטובים כמוהו בספרו החדש של יצחק 'יוץ' גינסברג – אף אחד לא אמר לנו

לפרטים ורכישה

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: מסיפורי יוּץ

אודות הכותב:

RSSתגובות (24)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת סמדי:

    מרגש ונפלא ….נסתרות דרכי העולם …

  2. מאת אלון:

    חשק לחומוס על הבוקר.מזמן לא היה לי.

  3. מאת miki golan:

    כאהבה אמיתית ניצתת שום דבר לא יכבה אותה גם נחלים של חומוס

  4. מאת יפה לוי:

    אני רק לא מבינה איפה המתכון? אפשר לקבל אותו. ? בתודה מראש.

  5. מאת רוני:

    וואו איזה סיפור

  6. מאת רותי410:

    אהבתי מאוד!!!
    אז האהבה מנצחת למרות הכול?
    שמחה לשמוע.
    (אח, אם החיים היו כמו הסיפורים!)
    ומצטרפת לקודמתי – והמתכון?
    אלא אם כן האחים של סימה ישלחו גם הפעם גברתנים לחסל חשבונות….

  7. מאת פנינהט:

    איזה ספור מקסים

  8. מאת טליה:

    פשוט נפלא!

  9. מאת talik:

    יוץ,תעשה לי סרט !!!!

  10. מאת bigjack:

    אוהב חומוס עד מאד
    אבל כאן אהבתי הרבה יותר את הסיפור.
    מזכיר לי את הסיפורים של מישהו שמאד חסרים לי לאחרונה :-(

  11. מאת רננות:

    אין לי מילים סיפור נהדר קראתי בשקיקה – לי זה הזכיר את סיפורי מנחם תלמי ♥

  12. מאת דינה:

    מקסים

  13. מאת דודי כליפא:

    יוץ. תודה ענקית. תמשיך לטפטף אותם. המון אהבה לכל הקבוצה

  14. מאת gils33:

    מקסים ומעולה,אהבתי מאוד.

  15. מאת CooknBake:

    כל כך מקסים! פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.

    יצחק, מתי הספר??

  16. מאת אריאלה:

    תודה מקרב לב על סיפור יפה וחכם, מלא רבדים ואפשרויות לפרשנויות

    קראתי כבר כמה פעמים וכל רגע מתעניינת בחלק אחר שלו

    הבוקר עסוקה בחלק הזה:

    "וכל מה שאמרת לה היה אמת?"

    "ברור שלא,"

  17. מאת אתי אלבכרי - סביון:

    מקסים.

  18. מאת sabine:

    סיפור מקסים!!!!

  19. מאת Hanuman:

    this post actually made me prepare hummus, the Palestine way..creamy with lots of lemon juice….

    thanks for the motivation !!

    http://www.thaifoodmaster.com/ftp/hummus.jpg

  20. מים רבים לא יכבו את האהבה. וגם חומוס לא יכול עליה. תודה יוץ. ותודה לכם איש ואשת הבייגלה – דודי ונעמה – יקרים שהבאתם לכאן עוד רשימה מחממת לב, רווייה באהבת-אדם פקוחת-עיניים אך סולחת

  21. מאת עמיחי תמיר:

    יופי של סיפור!

  22. מאת חיים:

    איפה החומוסיה הזו?

  23. מאת אבו צ'יצ'ו המקורי:

    באתי בשביל החומוס, נשארתי בשביל הסיפור :)

השארת תגובה