פרס למדינת ישראל על אדם נפלא שנמצא בקירבנו

פרס ישראל לאריק איינשטיין

.

פראג
אריק איינשטיין
לחן: שלום חנוך
מילים: שלום חנוך

אל העיר שבוית החלוםפראג אריק איינשטיין
צל כבד וזר הגיח
וירח באדום
את מלכותו טבל בפיח

מי שלא עצם את עיניו
את לילו המר כאב הוא,
דומית כניעה בלי קרב
איש את נשקו נצר עד מוות.

איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג.
שיר שחלמתי על פראג -
שם השחר עוד יבקע.

כמו תצלום ישן מצהיב
עיר של רפאים מטלת
לרגלי דובים חרשים
ובצוארה המאכלת.

את פתחו איש לא יוצא
רוח גטאות מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר נישא ברוח

איך על פראג…

רק השקט בה נותר
איש צעיר חומק לפתע
אז עלה לו אור מוזר
שם בכיכר שמתה.

שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
שם השחר עוד יבקע

.

מתוך המסה של ג'ורג' אורוול – אנגליה , אנגליה שלך.

England Your England

In England all the boasting and flag-wagging, the ‘Rule Britannia’ stuff, is done by small minorities. The patriotism of the common people is not vocal or even conscious. They do not retain among their historical memories the name of a single military victory. English literature, like other literatures, is full of battle-poems, but it is worth noticing that the ones that have won for themselves a kind of popularity are always a tale of disasters and retreats. There is no popular poem about Trafalgar or Waterloo, for instance. Sir John Moore's army at Corunna, fighting a desperate rearguard action before escaping overseas (just like Dunkirk!) has more appeal than a brilliant victory. The most stirring battle-poem in English is about a brigade of cavalry which charged in the wrong direction. And of the last war, the four names which have really engraved themselves on the popular memory are Mons, Ypres, Gallipoli and Passchendaele, every time a disaster. The names of the great battles that finally broke the German armies are simply unknown to the general public.

.

במסה הנפלאה הזאת ( מומלצת לקריאה במלואה ) מנסה ג'ורג' אורוול לנסות ולהבין את האופי האנגלי הטיפוסי. הקטע שמצויין למעלה מנסה לטעון שאין לאנגלים רוח מילטריסטית ולראיה הוא מסביר שאין לאומה האנגלית שירה גדולה על נצחונות בקרב. אין שום פואמה פופולרית על קרב טרפלגר או על ווטרלו.

להיפך , הפואמה הגדולה ביותר שנכתבה היא על בריגדת הפרשים המסתערת בכיוון הלא נכון. נוסף על זה הוא מציין שהקרבות הזכורים בזיכרון הציבורי ממלחמת העולם הראשונה הם קרבות התבוסה ( גליפולי וכול..) . הוא טוען שקרבות הנצחון על הגרמנים פשוט לא ידועים לציבור הרחב.

בשנת 1969 עומד אריק אינשטיין בביניני האומה, במסגרת פסטיבל הזמר ושר על פראג.

האומה הישראלית עדיין בטירוף חושים אחר הניצחון ב67. מלחמת ההתשה ברקע ואריק אינשטיין שר על פראג. כמה נפלא. כמה מדהים.

אם אני לא טועה. שיר זה קיבל מקום שביעי באותו פסטיבל.

האביב של פראג היה קצר.

רוח חופשית החלה לפרוח בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית.

התערבות סובייטית ברוטלית .

חיילים רוסיים עם מבט קפוא על הטנקים.

אזרחי פראג – סטודנטים – אינטלקטואלים ועמך, מנסים לשכנע את החיילים הרוסיים לצאת מהעיר.

אין ספק מי הטוב ומי הרע.
ואריק שלנו שר על פראג.

שר על תבוסת החירות
שר על אובדן הרוח החופשית
שר בכאב על עיר שהתחילה לחלום
ועל הצל הכבד הסוגר על החזון.

אבל…

כמו נביא – מסיים בנחמה ובתקווה.
שם השחר עוד יבקע.

באותם שנים של התלהמות מפחידה של:

  • דגל כחול לבן על מיצרי טירן.
  • נאצר מחכה לרבין….
  • את שארם השיח חזרנו אליך שנית – את בליבנו….

באותו זמן ממש עמד לו אריק אינשטיין עם המוזיקה והמילים המופלאות של שלום חנוך ושר על פראג. חיבר אותנו לעירו של קפקא.
לחייל האמיץ שוויק – ירוסלב האשק .
הקלות הבלתי נסבלת של הקיום – מילן קונדרה.
חיבר אותנו לעולם.

אם נבדוק את השירים העיבריים שנשארו לנו מאותה תקופה נמצא לתדהמתינו ששירי ההתלהמות אכן נעלמו ( לפחות ברובם – אולי גם אנחנו לא מיליטריסטים ) והשיר- שיר שחלמתי על פראג – חי קיים ובועט. עדיין מרגש. המילים חודרות. המוזיקה נותרה מרתקת. פרס ישראל…. אמרנו?

והביצוע – ייחודי.

כי אריק איינשטיין – הוא אומן מבצע ענק.

מיהו כנר ענק?

כנר ענק -הוא מוזיקאי המנגן יצירות שכבר נכתבו ורובם מוכרות וידועות לקהל אבל תורם את האינטרפטציה הייחודית שלו. אינטרפטציה הכובשת אותנו בלי שנבין אפילו מדוע.

הקונצרטו לכינור של ביטהובן נשמע שונה כאשר יאשה חפץ מבצע אותו או כאשר יהודי מנוחין או אחרים מבצעים אותו.

יש איזשהוא קשר מיוחד בין האומן המבצע לבין המוזיקה והמילים.

לא מספיק קול יפה ומיוחד
לא מספיק הקפדה על הדיוק המוזקלי
לא מספיק מנעד רחב

צריך משהו נוסף – כמו הכנר – כמו הפסנתרן – מגיש לנו הזמר המבצע את גירסתו למוצר שהוא כאילו מוגמר אבל לעולם לא מושלם.

כשאריק אינשטיין מגיש את שיריו זו יצירה בפני עצמה. שונה משמעותית מכל ביצוע אחר.

המילים – יותר חודרות
המוזיקה – יותר משכנעת
הוא מנהל דיאלוג משלו עם המרכיבים האלו. זה משהו ששייך רק לו.

כלומר, האומן המבצע לוקח את היצירה מוסיף לה את האינטרפטציה שלו ומייצר כביכול יצירה חדשה.

אריק אינשטיין הוא מהגדולים שבאומנים המבצעים החיים בקירבנו!

פרס ישראל – היכל התהילה – אמרנו?

ארץ ישראל הישנה והטובה

הפופ הישראלי הוא מאוד ייחודי – תחילת דרכו כיצירה מגוייסת.
האבות המייסדים של החברה הישראלית הבינו כמה דברים ביצירה והטמעת תודעה. מעבר לבניית בתים ,סלילת כבישים וכיבוש השממה הם יצרו תרבות עברית ובתוכה תרבות פופ – כמעט – יש מאין.

מוזקאים רציניים ( לו חיו בניו יורק היו כותבים מחזות זמר ענקיים – כמו קורט וייל, גרשוויין ועוד) גוייסו לכתיבת פיזמונים.

שירה הולחנה.

משוררים כתבו גם פיזמונים (ביאליק, פן, אלתרמן)

כמו ההליכה בשבילי הארץ ( לחיזוק ויצירת הקשר למקום ) נכתבו אין סוף שירים.

  • על ההרים והעמקים
  • על המדבר והערבה
  • שירי טיול וצעידה
  • שירי עמל
  • שירי ים ודייגים ( מה ליהודים וים ?)
  • ועוד

זו לא יצירה קלילה ( כפי שמצופה מפופ ) לא המילים ולא המנגינה.

באה מנוחה ליגע
ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע
על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמטה ולבנה מעל,
מבית אלפא עד נהלל.

מה, מה לילה מליל?
דממה ביזרעאל.
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.

אבל זו יצירה יפה ויחודית

בא אריק אינשטיין ולקח את כל החומר הזה – הוסיף עיבודים חדשים של מיטב היוצרים המוזקלים. (שם טוב לוי, יוני רכטר, יצחק קלפטר ,יהודית רביץ ואחרים)
ויצר את מלאכת הנצחה מדהימה.

שימור וביצוע השירים באיכות מרשימה ( היום היו קוראים לזה הפרוייקט של… )

פנתיאון ומוזיאון לראשית הזמר העיברי. ( לכל הדתיים והחרדים המזלזלים בתרבות העברית שנוצרה)

זו לא נוסטלגיה.

זה מפעל הנצחה מדהים של גדול המבצעים עם טובי המוזיקאים ומחווה מרגשת לראשוני הכותבים בזמר העברי.

מסד מפואר של הזמר העברי.

וזה לא רק געגוע. זו שליחות לאומית מהמעלה הראשונה. בזכות הביצועים האלו אנו יכולים לגעת באותם ימים. לחוש את עוצמת המילים ולחבר את ההוויה שלנו אל ראשית הדרך. לחוש בגאווה את נקודות החיבור ולהבין את התפתחותינו העכשווית.

רק על זה מגיע שנישא אותו על כפיים. לפחות פרס ישראל!!!! לא?

אמן המחפש את דרכו

תהליך ההתפתחות המוזקלית של אריק אינשטיין יחודי ומרתק.

לאורך כל הדרך הוא נמצא בשלב של חיפוש וחקירה, מאמץ יוצרים מקוריים ויוצא לכבוש יעדים חדשים.

השילוב בסוף שנות השישים עם שמוליק קראוס וג'ודי כץ ( החלונות הגבוהים), ההתחברות לשלום חנוך, שם טוב לוי, יוני רכטר ועוד אחרים וטובים – מצביעה על סקרנות טיבעית, ראש פתוח וחיפוש מתמיד.

מה עוד אפשר לבקש מאומן?

החתירה המתמדת – שינוי הכיוון והחדשנות ללא התנכרות לעבר יוצרת מהות דיאלקטית מרתקת.

זהו תהליך ארוך ומתמשך של יוצר אשר תמיד מבין שהוא עדיין בדרך.

יוצר גדול – כמדען מעולם לא מגיע ליעד ותמיד מעמיד אתגר חדש לפתחו.

אריק אינשטיין מהווה דוגמא ומופת להתפתחות חיובית של יוצר עם יצירתו.

יושב על הגדר

פרס ישראל לאריק איינשטייןבחברה המודרנית הורגלנו שהאינטלקטואל והאומן מביעים את דעתם בנושאים פוליטיים וחברתיים שונים.

לא פעם, אדם המצטיין בתחום מדעי מסויים מביע את דעתו בנושאים פוליטים וחברתיים למרות שלא עסק בהם באותה רמת עומק בה הוא עוסק בעיסוקו היום יומי.

נוסף על אנשי המדע נוספו אנשי תרבות וידוענים המחוזרים על ידי הפוליטקאים ונדרשים לתת את דעתם על נושאים שונים.

התובנות הפוליטיות והחברתיות אותם מביאים אנשי המדע או אנשי הספרות והאומנות לא בהכרח טובות יותר משל האדם ברחוב או פוליטקאי מקצועי זה או אחר.

אך קיימת דרישה אין סופית מאותם דמויות שיביעו את דעתם בכל נושא ונושא.

( כותב על זה הרבה ההיסטוריון הימני – פול ג'ונסון – בספרו האינטלקטואלים. – לצערי הוא לא פעם גם מעצבן וגם די צודק – יש גם כאלה ימניים – מה לעשות?)

אריק אינשטיין מעולם לא יצא לעולם בהכרזות גדולות. לא מעט אנשים כועסים עליו. דורשים ממנו להביע דעה כזו או אחרת.

אבל אריק איינשטיין יושב על הגדר. משם הוא לא רק משקיף על העולם אלא שואב מכל הכיוונים. מנסה לדייק. ולא פעם אפילו די אירוני כלפי עצמו.

זה לא בדיוק געגוע,/ זה סתם נעים להיזכר/ לא כל כך רוצה להתעמק מדוע,/ זה בא ונמוג מהר"

אריק אינשטיין מפחד מהגזמות . הוא יודע שגעגוע היא מילה גבוהה. הוא מוריד אותה מהר. הוא לא רוצה להילכד במהלך פתאטי ויוצר קסם ייחודי.

הקסם הזה מתחבר לקהל השומעים. השורות האלו מביעות אמת קיומית המסוגלת לחדור לכל אחד ( קריטריון לשירה גדולה) .

בשיר הוא חזר בתשובה הוא לא מביע דעה על המהלך אך מביע רגש חזק של אובדן:
"הלכת לי חבר" – זוהי חשיפה ואמירה יותר חזקה מכל הצהרה והכרזה פוליטית. יש כאן עצבות אמיתית והבעת אובדן כנה. הכל ברמה אישית. דיוק!!!

אריק אינשטיין בשיריו מגיע בזכות ההקפדה והדיוק שלו לחשיפה עצמית הרבה יותר גדולה מכל אומן אחר. החשיפה והדיוק מייצרים את האמינות הגבוהה של המילים ולצד המוזיקה וההגשה – מלאכת מחשבת – אומן.

אישיות

בימים אלו, שכל פליט ריאליטי מרעיש עולמות, מביע את דעתו הלא מקורית בכל פינה אפשרית, שאנשי ציבור נחשפים בחמדנות יתרה על כל צעד ושעל. כשארץ מלאה בהכרזות ומילים גבוהות ללא כיסוי. כשיועצי תקשורת רצים מצד לצד, עוסקים מבוקר עד ליל בכיבוס מילים, יצירת ספינים ועוד…

בימים אלו, כדאי לקחת את המצפן ולהגדיר את הכיוון מחדש.

הענקת פרס ישראל לאריק אינשטיין ( גם אם יצטרכו שמוני מושנוב ושיסל יביאו את זה לביתו) תהיה ההצהרה הברורה והנקיה ביותר על היעדים של החברה שלנו.

ההחלטה מי יקבל את הוקרת החברה – מצביעה על החיוניות והיעדים של החברה שלנו.

נתינת פרס ישראל לאריק אינשטיין תהווה מסר ברור ל:

  • פשטות  הליכות
  • צניעות
  • הערכה לכישרון ענק בתחומו
  • הוקרה להשקעה מתמדת – רבת שנים
  • הוקרה לחריצות ויצירתיות נמשכת.
  • פרס למדינת ישראל על אדם נפלא שנמצא בקירבנו
  • הוכחה לעצמינו שעדיין החברה הישראלית חיונית וצמאת תרבות
  • הצבעה על דרך וכיוון לכל דורשי התהילה ( ממשיכי הדרך)

אז למה מחכים?

כמה נאהב את עצמינו אם אריק איינשטיין יקבל את פרס ההוקרה.

לדף "פרס עם ישראל לאריק איינשטיין" בפייסבוק

.

.

לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים, הטבות ומבצעים
הכניסו את כתובת המייל בבקשה:

.

קטגוריות:: אריק איינשטייןכותבים אורחים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (3)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת אהרון:

    הכל טוב ויפה. אבל בשביל מה להפוך את זה לפוליטי?? חסר לנו שנאה בחיים שאני צריך לקרוא גם פה על ימנים וחרדים?
    הכותב הצליח להעביר 3מסרים חשובים ביותר 1) לאריק מגיע פרס מכובד 2)החרדים הם אנשים בלי תרבות 3)כמובן הימניים אפעם לא צודקים למרות שזאת רק דעה פוליטית..
    ובכלל מה הקשר לפה??
    כייף לקרוא דברים כאלה אבל איכשהו מגיע המשפט שהופך את כל הדבר לאמוציונאלי וחבל…

  2. מאת gils33:

    מסכים עם אהרון מלמעלה – כתיבה מצויינת רק שבאמת אין צורך בפוליטיקה

  3. מאת יואב:

    תגובה ל אהרון

    1. לא נכתב שהחרדים הם חסרי תרבות .בשום מקום!מה שנרמז הוא שיש לחרדים נטייה לזלזל בתרבות העברית החדשה.

    2. לא נאמר שהימין אף פעם לא צודק. להפך – מצוין שלפעמים טיעונים ימניים צודקים, גם אם זה מעצבן.

    3. החלק האמוציונלי היחידי הוא אהבה עזה לאריק איינשטיין. אדם ששירתו ויצירתו ליוותה אותי באין סוף דרכים ומקומות.

    ביחד עם זאת, אני מודה לך על ההתייחסות למאמר זה.

השארת תגובה