מוטי דיכנה במסתורי הג'ונגל של אריק איינשטיין

הייתי בן 23 כנראה כשהכרתי לראשונה את אריק איינשטיין, לא זוכר בדיוק, השנים 1976-1984 הם בליל אחד גדול אצלי. זה גם לא נורא חשוב. מה שחשוב הוא זה שהייתי צעיר ונרגש ומלא רצון טוב ותמימות ועזוז גם.

מוטי דיכנההתקבלתי להיות נגן בס בערב שלו שנקרא "אנשים אוהבים לשיר". ואכן היו שם אנשים כאלה. בנוסף לאריק היו בערב הזה יוני רכטר ואפרים שמיר שהיו יוצאי כוורת טריים, ושאין צורך לאמר שרק המחשבה שאני אעמוד לצידם על במה אחת גרמה לי להתרגשות פסבדו-אורגזמית קלה . גם אסתר שמיר, שהייתה אז נשואה לאפריים, היתה שם. את ההרכב השלימו שלמה יידוב על הגיטרה ואלון הילל, שהיה בשר טרי כמוני, על התופים . תוסיפו לכל זה את המחשבה הלא פשוטה שאריק איינשטיין יהיה כמה מטרים לידי ותבינו למה אני קירח היום.

אני מודה שלא ישנתי כל הלילה לפני החזרה הראשונה באולם הגדול של בית ליסין שהיה בעצם די קטן. החזרה הייתה אמורה להתחיל ב 10 אבל אני הייתי כבר בוויצמן ליד הכיכר ב 9 עם גיטרה מצוחצחת וחשש כבד שאני לא אעמוד בזה מקצועית, פיזית ונפשית. לאט לאט התחילו להגיע כל גיבוריי, אבל כשאריק נכנס התרגשתי רבות. הוא היה יותר גבוה ממה שדמיינתי ועם קול הרבה יותר נמוך.

סבב הכרויות.

"מי אתה? " שאל אותי דירקט בקולו החודר ומבט תואם.
"קריוחלחט", ניסיתי, מרגיש לגמרי כדמות במערכון ב"לול"

מבט.

מזיע, ניסיתי לתקן: "מוטי".
"אז מהיום, אתה מוטי ארואסטי", הוא ענה. המוזר הוא שאת השיחה הזאת אני זוכר מילה במילה, שתיקה לשתיקה, מבוכה עצומה למבוכה עצומה.
"אתה הבסיסט, אה.."- לא שאלה, אבחון.
"מממנננ", ניסיתי.

הוא עבר לאחרים והדם חזר לזרום בעורקיי והאוויר חזר לראותיי. אני מבטיח לכם נאמנה שאני לא מגזים, זה היה הרבה יותר טראומטי. צריך להבין שאז היה ערוץ אחד בטלוויזיה, "להיטון" אחד וכל הכוכבים היו גדולים מהחיים. זה לא כמו היום, לא דומה בכלום.

"תגיד..,", אמר, והביט בי בדיוק כשהתחלתי להתאושש. הוא נראה בערך ארבע מטר גובה ברגע הזה.
"ראית פעם את מסתורי הג'ונגל?"
"אני? הוא מדבר אל אני? הוא רוצה שאענה? אולי זה קוד שהייתי צריך לדעת למפרע? אולי אני אלך לרגע הביתה?", חשבתי לעצמי במוחי הצעיר וחסר הבטחון.
"לא.." (כי באמת לא ראיתי..)

אתנחתא להנחתה.

"אז 'סתכל לי בתחת.." הוא אמר.

כל החדר התפוצץ מצחוק, ואני הקטן לא ידעתי אם להיעלב או להיות מבסוט שאריק איינשטיין מרגיש מספיק חפשי איתי להגיד "תחת" לידי..

זו הייתה התחלה של חוויה שאי אפשר לתאר במילים. זו הייתה השנה הכי מרתקת שעברתי. אריק הוא ללא ספק האיש הכי מרתק ונעים ומצחיק שהכרתי, והאדם בעל הזכרון החד ביותר לטריוויה שאפשר לתאר. יוני רכטר ואני לא פרעיירים בטריוויה של ספורט (טוב, בסדר, אני לא יודע תנ"ך, תירו בי,) והיינו בוחנים איש את רעהו ללא הפסקה, אבל בסוף אריק תמיד ידע קצת יותר.
התכונה הכי יפה אצלו? הצניעות. עבדתי בחיי עם הרבה מוזיקאים, אבל צניעות טוטאלית ואמיתית כזאת לא פגשתי מימיי.

אני מקווה שייתנו לו את פרס ישראל על פועלו. אני רק פוחד שהוא, בצניעותו, לא יבוא לקחת..

לקבלת עדכונים על כל הפוסטים החדשים, כל המבצעים וכל ההטבות הבלעדיות לחברים של בייגלה

חינם ישירות לתיבת הדואר שלך.

דואר אלקטרוני *


.

קטגוריות:: אריק איינשטייןכותבים אורחים

אודות הכותב:

RSSתגובות (5)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת naama peled:

    מצחיק, מקסים ומרגש. איזה כייף לך, מוטי, שאספת כזה זכרון.

  2. שמע, הרבה זמן לא שומעים ממך. האמת היא שלא מתתי על דודה או גזוז ואני לא בטוח באיזה מהם שירתת ואם בשניהם. הוידוי הזה שלך היה כייפי לקריאה…
    הכריחו אותי לצרף מייל, אז אני מקווה שלא אסבול קשות מכך………..

  3. מאת אסתי:

    הי מוטי יופי של מאמר

    המלצתי עליו בבלוג אצלי
    http://blog.tapuz.co.il/estan

    אסתי :)

  4. מאת טובה:

    [גם באיחור של שנה ומשו] – מרגש!!!
    נותר לי רק למות מקנאה בך, מוטי… ((:

השארת תגובה