תודה ותמליץ עלי

שעייה בר רזון (רזניק) שירת אתי במילואים. הוא היה גבר שדוף כיאה לשמו, ונשא עמו לכל מקום פנים מחוטטות ועינים עצובות. מדי פעם היה נוהג ללכת בעקבותי ולצחקק מדברים שאמרתי בהסח הדעת. פעם סיפרתי לו שיש לי סוכן ביטוח שמסיים כל שיחה במשפט האלמותי "תודה ותמליץ עלי." בר רזון צחק שעה ארוכה. זה היה לפני מטווח שגרתי בצאלים. בר רזון היה קלע מצטיין, אבל התקפי צחוק שנגמרו בשיהוקים מנעו ממנו להגיע באותו יום שרבי למיטבו.

לימים בר רזון הפך להיות רוצח שכיר בשירות אחת ממשפחות הפשע האשדודיות. איך הפך מאיש סביר, יוצא סיירת ומומחה לציפוי גגות בזפת, שעשה את המוטל עליו בהכנעה ואפילו בשמחה – לרוצח אכזרי? השאלה הציקה לי כששמעתי על מעלליו ונזכרתי בדמותו השדופה ובצחוקו המתגלגל.

מסתבר שעבד כמחסל שנים ארוכות בהצלחה גדולה בארץ ומעבר לים. וכמו שלימים התברר,  נהג לומר לקורבנותיו בטרם דפק בהם כדור סופי "תודה ותמליץ עלי".יצחק יוץ גינסברג

כשהסגירו אותו מארצות הברית לישראל והשיתו עליו חמישה מאסרי עולם ביקש לראותי. הוא היה כחוש, בשלבים האחרונים של סרטן, וכבר היה מאוחר להעניק טיפול נחוץ לשיניו הרקובות.

שוחחנו על הימים שבילינו במילואים ושאותם זכר בחיבה.

"למה?" שאלתי.

"אף אחד לא רצה לשמוע מה יש לי לומר," אמר. "גם זה שהייתי נוטה לצחוק מכל שטות. אתה יודע, זה הפריע לי להתקבל בחברה."

"נשים?"

"נשים?" הוא נחר בבוז. "לא ספרו אותי. גם בחורות. אמהות ברוכות ילדים, קשישות סיעודיות. מי לא?  כאילו אני לא קיים. יהושוע בר רזון הוא אויר. אויר! ואתה יודע מה? החיים עם האקדח נתנו לי סיבה לקום בבקר. אפילו העליתי במשקל. וגם יכולתי לתת להורי כגמולם."

"כסף?"

"מצבה מהודרת." הוא נזכר, "כאן קבורים שאול וריקי שלא שמו עלי אבל עכשיו אני שם עליהם אבן גדולה שלא יוכלו לצאת. בחיים."

"עד כדי כך?"

"עד יום הכאפות של אבי מכאיבות לי." הוא ליטף את לחיו. "ואמא שלי עשתה עוף מכובס כזה מגעיל שבגלל זה לא אכלתי מכיתה ב' עד שישית ונהייתי כחוש ולא אטרקטיבי."

"ואז?"

"אז התחלתי לאכול בחוץ. ויצאו לי פצעים מהפלאפלים שהייתי אוכל, אולי ארבע מנות ביום. לא יכולתי להסתכל על עצמי בראי. פחד. וזה גם גירד נורא. ואני בתוכי כל כך אסטטי." הוא התרגש ונשם בכבדות.

"ועכשיו?"

"עכשיו אני מקבל את העונש שלי מהקב"ה. ותאמין לי אין לי טענות. וחוץ מזה יש לי הרבה מליצי יושר שם למעלה."

"בגלל זה אמרת לקורבנות שלך לפני שחיסלת אותם 'תודה ותמליץ עלי'?"

הוא הרים גבה. "אני אדם מאמין," הסביר והזיז את כיפתו הסרוגה שנחה ברישול על פדחתו המקריחה. "רציתי שאלה ששלחתי לקדוש ברוך יגידו עלי כשיגיעו השמימה מילה טובה." הוא הצביע לעבר התקרה בכלאו ואפילו לא חייך כשאמר את דבריו. רצינות גמורה שכלאה את התמיהה שעלתה בי לגבי שפיותו.

כשהלכתי הוא חיבק אותי בחום ובלי שהיה הוסיף, " איך שאני מגיע למעלה אני ממליץ עליך."

"למה?" איזה חוסר שקט נכנס אצלי כמו רוח פרצים.

"כי תמיד שסיפרת לי את הבדיחות שלך ידעתי שאני חשוב לך. והם לא היו כל כך טיפשיות כמו שאמרו." הוא חייך. היה חלש מכדי לצחוק את הצחוק הרגיל שלו.

זה היה לא צפוי. זזתי מצד לצד. הגיע הזמן ללכת.

"אף אחד לא ניסה להצחיק אותי כמוך," הסביר בר רזון. "לא הייתי חשוב להם. אתה דיברת אלי. עשיתי לי טוב. וגם כשהיינו בסידרה ברמה, באוהל סיירים לא הפלצת. היית רגיש לצרכים שלי. דברים כאלה יהושוע בר רזון לא שוכח."

נפרדנו בחיבוק וחודש אחרכך הלך לעולמו.

בימים שעברו מאז מותו, אני חושב עליו מגיע למעלה וממליץ עלי. לא יודע מה לחשוב. זה טוב? זה רע? נחיה ונראה.

קטגוריות:: כותבים אורחיםמסיפורי יוּץ

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (8)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת naama peled:

    איזה סיפור, איזה! תענוגות הנפש!
    שימליץ גם עליי, על הדרך, אם אפשר…

  2. מאת רוני:

    wow סיפור מרתק
    אני בטוחה שההמלצה שלו עליך אך ורק בטוב

  3. מאת טליה:

    נפ לא! הלוואי שימליץ גם עלי…

  4. אין לי בעיה עם ההמלצה למעלה – רק שיש בעיה קטנה אם הוא מגיע למחלקה הפחות סימפטית שם למעלה (מה שסביר להניח שקרה לאור העיסוק שהוא בחר בעולם הזה) ואז… מקבלים את המלצתו בחום ומחליטים לזמן לראיון את המומלץ :-D
    וחוצמזה, כתיבה נהדרת, כיאה לכותב נהדר
    אהבתי (והמלצתי… אבל לא למעלה :-))

  5. מאת T.:

    Beautiful
    Made me want to read more stories…
    Please…

  6. מאת gils33:

    המלצות זה טוב בכל מקום אפשרי

השארת תגובה