עסקית בגוצ'ה עם מוטי דיכנה. הטוב שבכל העולמות

אני מאחל לכולם חברים כמו מוטי דיכנה. כשאנחנו מדברים בטלפון ואני שואל מתי נפגשים, התשובה תמיד זהה: דודי, רק תגיד איפה ואני בא. וזה באמת, תמיד הוא בא, ולעולם, אבל לעולם אין רגע משעמם איתו.

המון זמן לא יצא לי לראות אותו וכבר התגעגעתי. מוטי הגיע לפנות בוקר מציריך, מה שלא הפריע לנו לסמס לו "ער?" בשעה שמונה בבוקר. אתם כבר יודעים שבדחית סיפוקים אנחנו לא מי יודע מה חזקים. אחרי פגישת הבוקר ב'בן עמי', בית הקפה החמוד בנחמני שהפכנו למשרדנו בת"א, כשהשמש עמדה במרכז השמיים והרעב התחיל להשתלט התקשרנו שוב למוטי, כדי שיהיה גם מעניין. מוטי בחר עבורנו את גוצ'ה ברמת החייל. לא הכרנו אבל סמכנו.

את מוטי הכרתי לראשונה בסוף שנות השבעים בפרלמנט של 11 בלילה בפירושקי. אז, כשכולנו עוד היינו יפים, צעירים ומאוהבים (בעצמנו בעיקר) סגרנו כל לילה, לא חשוב מה, במסעדה של רימון ברחוב ירמיהו. זה היה המקום שלנו, וזה שהחברה של אף אחד לא ממש אהבה. מוטי, יומטוב, יוץ, בועז, אריאל, דורי, רימון אני, ועוד אחרים התייצבנו כמו שעון כדי לחסל פירושקים גדולים יותר מאלו שבאמא רוסיה, לשתות בירה מכבי, לפלרטט עם המלצריות הכי כוסיות בת"א, ובעיקר לדבר את עצמנו לדעת. על כל נושא. הרבה חברויות עמוקות נוצרו בין האנשים הצעירים של הפרלמנט של רימון, חלקן התרסקו במשך השנים במריבות יצריות, וחלקן שרדו והשתבחו. זו של מוטי ושלי הלכה והעמיקה למרות, ואולי בגלל, ששנים רבות חיינו נעו במסלולים רחוקים וביבשות שונות.

איך שמוטי התיישב הוא התחיל לספר לנו על וופקה, אביו שכבר לא מרגיש כל כך טוב, וחי לו בציריך. תמיד אהבתי להקשיב לסיפורי וופקה ההרפתקן שלא גר עם מוטי בבית, אך כשהוא מגיע לביקור מהחו"ל שלו, כולם מתרגשים. וופקה, שאף אחד, כולל מוטי לדעתי, לא ידע במה בדיוק הוא עוסק, היה איש העולם הגדול שהאוריינט הוא הצדפה שלו. ידענו שהוא חי בסין וביפן, שהוא עושה עסקים, מצליח בהם ולפעמים מתרסק ושהוא יודע לבשל ארוחות מפוארות וליצור טעמים שלא ידענו שקיימים. לוופקה, אגב, היה שני בני דודים שגדלו איתו בסין, אחד מהם, שוּרַא, הקים בלונדון העליזה של שנות השישים את ה'גולדן דאק' המיתולוגית, שהמציאה והכניסה לפנתיאון המנות הנצחיות את ה'סצ'ואן קריספי דאק', 'קריספי פרייד סי וויד' ועוד רבות אחרות.

מוטי סיפר לנו שוופקה הפקיד בידיו את ספר המתכונים שלו, ושיום אחד צריך להוציא את זה כספר. זו היתה הרמה קלאסית להנחתה. "בוא נבשל את הספר, בוא נכין יחד, נצלם ונפרסם בבייגלה כל מתכון עם סיפור וופקה אחר". הצעתי. "וופקה ממש יאהב את זה" מוטי ענה. יש לנו סטארט אפ ויש למה לצפות.

מוטי דיכנה

One of a kind

מלצר צעיר הניח על השולחן את התפריטים שפירטו שלוש עסקיות ותו לא. מזט לסועד פלוס מנה עיקרית מ 45 עד 69 ש"ח. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין. קצת יותר קשה לבחור, כי כל המנות העיקריות נשמעו לנו טעימות להפליא.

תפריט גוצ'ה

Best value for money

מוטי בחר לעצמו עוף בקארי צהוב מהמאזטים ואורז פירות ים מוקפץ, היפה המשיכה במסע החיפושים אחרי הכרובית המושלמת עם כרובית מטוגנת ברוטב קיסר ובחרה בפסטה פירות ים לעיקרית ולי בא דווקא על המולים, 1/2 קילו מהם ברוטב מרינייר הקלאסי. המאזט שנתפס ברדאר שלי היה דג בורי בחלב קוקוס שמלכת המילים ישר הכתירה כ"בורי ועם הארץ".

כשהמלצר התחיל לספק לנו את הסחורה שמחתי שאנחנו ישראלים ושזה בסדר לתקוע מידי פעם מזלג לצלחתו של האחר. נזכרתי בלי געגועים בחברים האנגלים שלי מלונדון שאף פעם לא אמרו "תביא ביס" וסיפרתי לנעמה ולמוטי על ג'ף, חברי הדרום אפריקאי, שאיים פעם שייתקע לי מזלג בכל הכח לכף היד אם אעז לפלוש שוב לטריטוריה של צלחתו.

כל שלושת המאזטים היו טעימים להפליא. גם הכרובית היתה טעימה לעין ערוך מזו שדגמנו לאחרונה במטבחיהם של יונתן רושפלד ואייל שני.

עוף בקארי צהוב

נתחי עוף ברוטב קארי צהוב ועדין

בורי בחלב קוקוס

נתחים קטנטנים של בורי ועם הארץ משתכשכים להם בבריכת חלב קוקוס מתובלת להפליא

כרובית

לא כרובית תינוקת, לא על מצע של גבינת שקדים, פשוט כרובית מלכה.

בשעה 12:30 מתקפת ההייטקיסטים של רמת החייל הייתה בעיצומה, ותור התחיל להשתרך מהמרפסת שלנו אל רחוב הברזל. זו אולי הסיבה שהמנות העיקריות סופקו לנו עוד לפני שסיימנו להתעסק עם הראשונות. אבל חברה טובה והמון צחוק ואהבה באוויר מוציאים כל חשק להתייחס לזוטות. האוכל עצמו, כך הבנו ממש מהר, לא נתן שום סיבה להתלונן.

'מול פריט' היא מנה של מצב רוח. זה לא ממש אוכל וזה לא ממש ממלא, אבל זו התעסקות נחמדה לארוחות בהן השיחה קולחת והבירה זורמת. והמולים שלי היו פשוט מושלמים. רוטב קלאסי, עשיר בחמאה ויין לבן, שקרא שוב ושוב ללחם הכפרי והקראסטי ולצ'יפס, שרק נראו בלגיים ואכזבו בטעם, להטבל בו, היה עטיפה מושלמת לצדפות השחורות.

מולים בייגלה

1/2 ק"ג מול מרינייר בגוצ'ה

צ'יפס

נראים מיליון דולר וטועמים כמו מאה דולר

לנעמה, למוטי ולי יש מכנה לפחות משותף אחד, אם אנו צריכים לבחור מטבח אחד שאותו נאכל כל יום עד יומנו האחרון, יהיה זה המטבח הסיני. הבעיה הכי גדולה בעניין היא שמעולם לא היתה בארץ מסעדה סינית ראוייה. בכל מקרה לא כזו שנעמה ואני דגמנו, כל אחד בנפרד, בהונג קונג בה התפריטים עמוסים בעשרות מנות שמעולם לא עשו עליה, וכזו פרטית, שהיתה למוטי בבית כשוופקה היה מגיע מהיכן שהיה מגיע.

האורז המטוגן והמוקפץ היה תמיד בחירה בטוחה ותזכורת למה שאנחנו אוהבים. מוטי קיבל את שלו עמוס בשרימפס, קלמרי, ירקות בוטנים וכוסברה ועם טוויסט תאילנדי בניחוח קרם קוקוס. מנה טובה.

אורז מטוגן

ארוחה סינית בטוחה - אורז מטוגן

בחלקה של סו-אלן היפה, שמיום ליום מתמעטים האנשים שקוראים לה נעמה, נפלה מנה מצויינת של פסטה עם ליני בסוף. בינות לאטריות התחבאו כארבעה שרימפים משביעי רצון, מולים מניחים את הדעת וטבעות וראשי קלמרי בשפע. כל זה שחה ברוטב שמנת קטיפתי שעליו פוזרה גבינת פרמזן ביד רחבה. טעים ומנחם. ואם המלצר היה מפסיק לקרוא לסו-אלן גיברת, היא היתה ממש מבסוטית.

פסטה פירות ים

חגיגת פירות ים עם פסטה ברוטב שמנת ופרמזן

איזה דבר רע אפשר כבר לומר על גופרה? בטח לא כשהוופל הבלגי הרך יצא רק לפני שניות מהמייקר שלו ושהוא טבול בבריכת רוטב קרמלי, עם גלידת וניל ובננות מקורמלות. סין סיטי.

גופרה וופל בלגי

Sin City

הסמי פרדו, פרפה ולא ממש גליה, לא היה רע אבל גם לא היה העפרון הכי מחודד בקלמריה. אבל גם אנו היינו כבר מפוצצים ובטח לא נתנו לו מספיק תשומת לב. הגנאש בו שחה היה משובח.

סמי פרדו

חצי קר - סמי פרדו עם תלתלי תפוז וופל

השירות היה ממש יעיל ומצוין. זה כנראה הכרחי כשאתה משרת גדודים של הייטקיסטים רעבים, בררנים ועם כרטיס שמאפשר להם להכנס כמעט לכל אחת מעשרות המסעדות ברמת החייל. החשבון? 285 שקלים כולל 15% טיפ לשלושה אנשים נראה לנו כדיל הכי טוב בעיר. נחזור בשמחה.

ביקור 2

קטגוריות:: אוכלים בחוץאנשים עם בייגלהארוחה עסקיתדודי כליפאמסעדותתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (10)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת shiloni:

    כתיבה נהדרת והעיסקית של גוצ'ה ידועה כדיל מעולה..
    עובד בסביבה וחוזר לשם כל פעם שאני רוצה לא להתאכזב.

  2. המממ..מעורר את כל החושים..
    נפלא וגם… מוטי דיכנה הוא זמר נהדר (גם אשתו סימה עמיאל)…

  3. מאת ציפי פרימו מחולון לון לון:

    דיכנה זמר ענקקקקקק!!!
    ראיתי אותו לא מזמן בהופעה שנתנה כבוד לשירים ולא רצינו שהיא תיגמר. ניראה שנהניתם מהאוכל ומהחברה ומה צריך יותר?

  4. מאת ענת:

    נראה הורס ובהחלט VFM. אף פעם לא ביקרתי בגוצ'ה, נראה לי שהגיע הזמן.

    ROFL@"ער?"

  5. מאת gils33:

    עשינו לכם משהו שאתם ככה מעוררים לנו את כל החושים….

  6. מאת טלי רוזן:

    נון פראי!! סמנו לעצמכם בבקשה! בפעם הבאה איתנו… זה גם קלב אנחנו צועדים לשם, מרק והביתה

  7. מאת איילת:

    קודם כל,נרשמה ההמלצה למסעדה!שנית,מוטי יקר-בדיוק ישבתי עם חמי-דוד(דיכנו)-והוספתיאת אביך(בן דודו) לאילן היוחסין של המשפחה…אז שמך עלה.הרבה בריאות.

  8. מאת ayelet kravrzki:

    לא להיט גם מאד מרעיש שם

  9. מאת ניר:

    פילה דג בעסקית: שירות איטי, מנה מיניאטורית ויקר בטירוף – גם לא כזה טעים – כולה דג.

השארת תגובה