טייגר וודס, מאחוריך!

“יש לי יום הורים בגולף" אני מביאה את הבשורה בדחילו ורחימו, לאיש שאיתי ומחפשת בעיניו הצוחקות איזה שביב דאגה. צירוף המילים "יום הורים" לא אמור לבוא לפרא האדם שלי טוב כי לפי הסיפורים לאמא של דודי היה ספסל קבוע על שמה מול חדר המנהל, היא התמחתה בתרצת אומנותית ובתחנונים חופשיים, ואני בטוחה שאם היתה מזרקה בבאר שבע, האשה הזאת היתה קופצת למים מרוב אושר כשהתכשיט שלה (שהיום הוא שלי) סיים את הלימודים. אבל כגודל הציפיה, כך גודל האכזבה. שום דאגה ושום נעליים, הבן אדם מבסוט למרחקים ארוכים, משפריץ ניטים ולא מזהה את פוטנציאל הבושות הטמון בהגעתי המתוקשרת לחלקת אלוהים הקטנה שלו – מגרשי הגולף בקיסריה.

גולף בייגלה דודי כליפא

האיש שלי הסתבך בבאנקר. לי זה לא היה קורה.

במסגרת חינוכי מחדש ומאמציו של דודי לקרב אותי לעולם הגולף שכבש אותו בסערה, הוא נכנס לסלון, מעביר לערוץ בו משדרים גולף והולך לחדר השני. ממש כמו אבא ששם לילד שלו בייבי מוצארט, כדי שהילד יגדל להיות גאון ולא פושטק חס וחלילה, והוא עצמו מתאשפז בחדר השני מול ערוץ הפורנו החביב עליו. כשאני מקטרת לאלי, חברו הטוב של דודי ואהוב נפשי, הוא מצטער שהוא עצמו נפל שדוד מול השיעמומון הזה ומתענין מי ניצח. "זה עם הכובע" אני עונה לאלי ושנינו צוחקים. "לא נורא, בני זוג לא צריכים אותם תחומי ענין" מרגיע אותי אלי, הנשמה הטובה "קצת אוויר לא יזיק לכם".

הגולף גורם לדודי להתנהג באופן גבולי הרבה יותר מהרגיל (וזה לא שבשוטף הבן אדם סמל ומופת לאיזון ולהליכה בתלם, חס ושלום). קחו אותנו למשל בשבוע שעבר. אנחנו יושבים אצל רימון במועדון הקצינים, מולנו ארוחה מצויינת של דים סאם ופתאום הוא שולף את השאלה. לא, לא זאת שכולנו מחכות לה מגיל שבע, שבאה בדרך כלל עם אוטו מקושט באופן מביך, פחיות שנגררות על הכביש ושמלת קצפת הדורה, שסברינה של קפולסקי נראית בסקוויט לידה. "רוצה לראות איך אני מסתחבק עם צדיק בינו?" דודי מסמן גבולות חדשים לאומץ או אם תרצו לאי שפיות. אני נאבקת בכופתאת הדים סאם שברגעים אלה עושה את דרכה לקנה הנשימה שלי, ומחליטה להכנע לה ולמות, כי בכל מקרה אמות מהבושות שדודי עומד לעשות לי.

ברגעי האחרונים עלי אדמות אני רואה את דודי ניגש לשולחן בו יושבים שלושה אנשים עם חולצות מעומלנות, מושיט את ידו ותוך שניות מתפתחת שם שיחה ערה המלווה בצ'פחות הדדיות, תנועות ידיים רחבות והבעות של מילואימניקים שלא נפגשו מאז ימי התעלה העליזים. אני מחליטה לדחות את המוות שלי לעת עתה.

"אתה מבין מול מי אתה יושב" דודי שואל את ראלף שעיה, מנכ"ל סיטיבנק בישראל, שיושב מול צדיק בינו ולא מבין מה נפל עליו. אבל המבע המופתע על פניו של ראלף לא מרתיע את האיש שלי, שלא עוצר באדום והוא ממשיך. "אתה יושב מול צ'מפיון בגולף!" חיוכים רחבים מקיר לקיר מציפים את יושבי השולחן וצדיק בינו נראה מבסוט כחתן בר מצווה דקה אחרי שעשה וי על שורת המחץ "ותודה להורי שהביאוני עד הלום". אחרי שעה קלה, כשאני נותרתי לבד מול הדים סאמים ואכלתי אותם לגמרי לבדי, הפושע הפלילי חזר, עם חיוך של מנצח. "את לא מבינה מה גולף עושה לאנשים" הוא התיישב והזמין חשבון, ואני הבנתי שגולף גורם לך לא רק להזדכות על השכל אלא גם על התיאבון.

"לא יזיק לך לשחק גולף" אמרתי לעצמי "מה יש? תהיי קצת מעשית". הרי יש מצב שאם אני מחמיאה לצדיק בינו על הבירדי שהוא עשה וגם אומרת שאני רואה אצלו אחלה פוטנציאל לאיגל הבן אדם מוחק לי את המינוס. כי מה הם תהומות המינוס שלי מול גומת גולף קטנטנה ולא מזיקה? אם צריך אני גם אפנה מהמגרש כל מי שיעז לנשום כשצדיק מנסה לחלץ כדור תועה מהבאנקר.

צדיק בינו איתמר כהן גולף בייגלה

צדיק בינו, גולף צ'מפיון, עם איתמר כהן, אלוף ישראל לשעבר. צילום: יארו בריל

מלאת רצון טוב וחדורת מוטיבציה להיות הדבר הבא בשמי הגולף יצאתי לכרי הדשאי הירוקים ואינסופיים של קיסריה המעטירה. אבל ברגע שנכנסתי למתחם מסיבת העיתונאים שמטרתה היתה להציג לעם היושב בציון את מכמני המקום, יצאה לי כל הרוח מהמפרשים. כולם נראו לי שם גברים-גברים שטייגר וודס היה מתחנן להיות הקאדי שלהם. התבאסתי ועדיין קיוויתי שציידי הכשרונות שמסתתרים בשיחים ואורבים למצטיינים שביננו, ישימו לב לאנדר דוג שנכנסה לפה, יזהו את רוח הקרב ואת הכישרון החבוי בי (עמוק עמוק, יש להודות) ויחתימו אותי על חוזה שמן שישחרר אותי מלאסוף כדורים תועים של צדיק בינו (סתם, סתם, צדיק. הכדורים שלך תמיד בול בפוני והם בחיים לא תועים ולא טועים בכלום, עיוני).

אחרי דהירה משוללת רסן בקלנועיות על הגבעות הירוקות, עיון מעמיק ותבוני במשחקן של פרחי גולף צעירות שדיברו בינהן בנוצרית ועל כן אי אפשר בשום פנים ואופן לכנות אותן "פרחות גולף", מחיאות כפיים במקומות הנכונים והתפעלות כללית מדור ההמשך, הגענו לדבר האמיתי. החבטות.

בייגלה גולף

דהירה משוללת רסן על הגבעות הירוקות של קיסריה. צילום: נמרוד גלוקמן

"יש לך רגליים ארוכות מדי" אמרה לי ותיקת המדריכות ולא ידעה שהיא נכנסת באין כניסה. כמה תיסכול גרמו לי הקלונסאות עליהן אני מתניידת ממקום למקום. כשהייתי קטנה לא קיבלו אותי לחוג בלט בגללן ולבושתי נשלחתי לחוג כדורסל עם הבנים ובחוג ריקודי עם הן נקשרו לי כך שהיה צריך מנתח כדי לפתוח את הפלונטר. "למה בלהעליב?" סיננתי לעצמי בשקט גררתי את עצמי בחוסר רצון אחריה וקיבלתי מקל באורך של אולסי פרי ובכובד של טוריה, מיוחד לג'ירפות מאותגרות חבטה כמוני. לא היה שום סיכוי בעולם שאצליח להרים את המקל הזה וגם לכוון למטרה ולכן לאחר שתי חבטות וכאבי מפרקים קשים, החלטתי שהכי טוב שאתפוס לי איזה תנומה על הדשא ואחליף מתכונים עם עוד כל מיני עיתונאיות שאומנם לא הביאו רגליים ארוכות מדי מהבית, אבל הביאו פתק מהאחות שהן במחזור ושאסור להן להתאמץ.

בייגלה נעמה פלד

כדורים נורו באופן מסוכן לכיוונים שאינם קשורים בהכרח לגומות ואלו נותרו ריקות מתוכן. כל אחד מהכדורים שהתגלגלו בחוסר מעש על המגרש, ידע שאם זה תלוי בנו אף אחד מהם לא יפגוש היום את הגרין. מכונת האיסוף אספה בהכנעה את הכדורים התועים ואנחנו העמסנו את עצמנו על הקלנועיות ודהרנו עליהן כפנסיונרים בשבילי הקיבוץ שמתרגשים לקראת הקרחנה של העוף המכובס בחדר האוכל.

בחריקת בלמים עצרנו ליד המגרש הקטן לתחרות הקובעת והמכרעת שבסופה יוכתר אלוף האלופים של מתופפי וקלעי המקלדת. "מזל שנחתי" אמרתי לעצמי כשהתאוששתי משנת היופי שדפקתי לי מתחת לעץ "עכשיו יש לי כוח להראות לעולם מה אני יודעת לעשות וטוב שלא התיגעתי בהרמת המעדר לג'ירפות בלבד ואימצתי לשווא את זרועות הזהב שלי".

מלאכות עדינות תמיד היו הקטע שלי. יש לי ידי זהב ואם ממש בא לכם לעשות לי טוב תנו לי לרקום איזה משהו או להכין הר של קרפלעך שהיו מדוייקים ומעוצבים בטוב טעם. לכן שמחתי שמחה גדולה שהטוריות של הסיבוב הקודם הוחלפו בכלים של שיננית. גייסתי את כל המידע שהצלחתי לקלוט תוך כדי נימנום ופקיחת עין תורנית והחלטתי להצטיין. דבר ראשון נתתי ליעלי הצלמת את התיק שלי, כי מה זה שחקן טוב בלי קאדי? דפקתי עמידת ספורט אלגנט. טוסיק בחוץ, בטן בפנים, מבט רציני כישוף לכדור, כמו שפעם ראיתי שטייגר עושה, הוספתי גם קילול (כי מה שטוב בכדורגל לא חייב להיות רע פה) וכיוונתי למטרה. לפני כל אלה בדקתי שבועז, המדריך הראשי קולט אותי, את ההופעה, הפסון והכישרון. ו… בול! מכה אחת קטנה, מדוייקת ואלגנטית ואני בפנים.

אושר! רגע של אושר מזוקק וטהור! קפצתי כמו מטורפת ורציתי לעשות "אווירון" כמו אלון מזרחי, אבל פחדתי שזה לא מקובל. הרוז' חזר לי ללחיים וההבנה העמוקה שהאושר נמצא בתחתית הגומה חיממה את ליבי.

נעמה פלד בייגלה גולף

רגע של אושר מזוקק. צילום: יעל בן פסח

עכשיו אתם אל תגידו לי "מזל של מתחילים" כי אתם פסולים, פסולים, פסולים. תפרגנו, מה יש? מה כואב לכם? מדובר בכישרון יוצא דופן וברגעים אלה ממש ליטיסיה בק, התקווה הישראלית והנערה שנראית מיליון דולר בחצאית קטנה ובכובע תואם, מתבאסת עליי בטירוף ובטח מכינה בובת וודו הנושאת את דמותי.

אין כמו הצלחה בשביל לפתוח את התיאבון. אחרי שתי מכות ישירות לגומה וחמישים בתפזורת, התחלתי לדמיין אותי ואת דודי, הקאדי שלי, מתרוצצים בכלי לבן בזירות הגולף השונות בעולם, זוכים בגביעים ומביאים כבוד לאבותינו ולנו. את החלויימס שלי קטע בועז, שכבר ראה כישרון או שניים בחייו, אבל עדיין לא ראה אותי ואני השתוקקתי להראות לו שאצלי כל כדור יודע לאיזה חור הוא שייך. אני לא מבינה למה לא טומנים מגנטים זעירים בכל אחת מהגומות שימשכו את הכדור ויהפו יותר אנשים בעולם למאושרים. קל, פשוט, אקונומי ומפיץ אור ואהבה בעולם.

נעמה פלדהתחרות החלה ואני שוב ארזתי את עצמי בעמידת ספורט האלגנט שהיתה לחתימה שלי על המגרש וששימעה יצא למרחוק (טוב, אני מודה. התקשרתי לשתי חברות וביקשתי שיפיצו את הבשורה). התרכזתי, חבטתי ואלוהים יודע איך, התברגתי בגמר. כן! אני! מעטה מול רבים, בגמר!

התעלמתי מהמבטים המופתעים והחלטתי שזה הזמן לסלוח.

לא כל אחד יודע לזהות כישרון נדיר כשהוא עומד לפניו ואנחנו גם לא מי יודע מה חזקים בפירגון (ואוי למי שיזכיר שמדובר בגמר לפדלאות שרוב חייהם עוברים עליהם ברביצה מול מסך הטלוויזיה ובהיה בכרטיסי פייסבוק של אנשים שהם לא מכירים). גמר זה גמר ועל כן החלטתי להנציח את הרגע ולתת לו ממשות בסבב טלפונים לכל מי שאני מכירה.

רגע הגמר הגיע. עמדתי לפני הכדור שלי, לוחשת לו מילים של אהבה, קושרת לו כתרים ומבטיחה לו כל מיני הבטחות שאין בכוונתי לעמוד בהן. הסתכלתי טוב טוב על הגרין, העפתי עלה סורר שנח בין הגומה לכדור,נשפתי בחוזקה על נמלה ששוטטה על המסלול ולקחתי בחשבון שבגולף הריצפה כן עקומה. אבל בניגוד לנמלה שיכולתי להעיף בפוווו אחד, את המתחרים, הרעשנים והעקשנים שלי שהתעלמו במפגין מהאטיקט של הגולף והתעקשו לנשוף בעורפי רק וולה אלים לפנים יכול היה להסיר מהדרכי, וזה לא בחוקים של הספורט המנומס הזה.

בייגלה גולף נעמה פלד

כולם קולטים שמדובר בכישרון יוצא דופן ועמדים סביבי המומים. צילום: יעל בן פסח

"עליתי לגמר" חיבקתי דודי, הקאדי האהוב והפרטי שלי והצתתי חיוך בעיניו היפות "אתה גאה בי? תרשום אותי לקורס?". אחר כך הלכנו לנו יד ביד לאוטו והכרחתי אותו לשקר לי היטב ולהגיד לי שהשיחה הארוכה שהוא ניהל בצד עם בועז, המדריך, נסובה סביבי וסביב עתידי וכישרוני המופלג ובתמורה גם אני הגשתי לו תשורה של אהבה ואמרתי לו שעכשיו אני מבינה מה שד"ר רסנר אמר: "זו באמת גאווה גדולה שהבן שלך מנתח יחד איתך, אבל מה זה מול מכה ישרה עם חמש ברזל?".

***

תודות למועדון הגולף בקיסריה שהזמין, לאירית איתני שתמכה ושידלה, ליעל בן פסח שצילמה בכישרון ולאלי סקס, חיים רסנר וטייגר וודס, החברים שלי מהגולף, שהבאתי להם הרבה כבוד ונחת, לדעתי.

.

פנים אל מול פנים עם נעמה פלד

ביום שני ה 31 למאי תעלה התכנית הראשונה שלי ברשת ג' המשלבת בין שתי האהבות הגדולות שלי, שירים עבריים ואינטרנט. אתם מוזמנים להקשיב לה בין 15:00 ל 17:00 וגם להציע שירים בדף התכנית בפייסבוק. נושא התכנית הראשונה: גברים שרים אהבה.

קטגוריות:: גולףדודי כליפא

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (16)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רוני:

    גרמת לי לצחוק על הבוקר
    איזה אשה את )(

  2. מאת סמדי:

    נעמה אהובה שלי …………קרעת אותי מצחוק ………כישרון לא חסר כאן …………..והמון בהצלחה בתוכנית החדשה ………….

    חג לבן ושמח

  3. חחחחחחח, אין אין אין עליך…..פשוט אלופה!!!!!
    רק תודיעי בבקשה עם איזה איקון כזה של : פוסט מסוכן למחשב…או נא לא לשתות קפה בזמן הקריאה, או אם אתה בדיכאון אנא אל תיקרא את זה כי תצא ממנו….

    חג שמח!

    • מאת naama peled:

      פתאום חשבתי על זה שיש אנשים שהדיכי משרת אותם נאמנה. מגניב להם ואם אפשר שלא יתקרבו אליי.
      כייף שאת פה. חג שמח שמח שמח!

  4. מאת אירית:

    מלא הומור וקסם! ראי הוזהרת, אני לא אפסיק לשדל…

    • מאת naama peled:

      לך חיכיתי! החיוך שלך עמד לנגד עיניי לאורך כל כל תהליך כתיבת הפוסט. נכון שאם האנשים הרעים לא היו נושפים בעורפי כבר הייתי אלופת האלופים?

  5. מאת טומי:

    אין שום ספק, את כשרון טבעי NATURAL כמו שאומרים אצלנו בדשא. אני מציע לך בכל זאת לוותר הסבל שם יכול להיות גדול וכואב. כרגע חזרתי מבוקר גולף שהכניס בי קצת צניעות.

  6. מאת gils33:

    פשששש איזו שחקנית חבל על הזמן

    • מאת naama peled:

      החנופה היא מלכה!
      גיל, אני מוחקת לך את מה שאמרת על הסנדלים שלי. השטח נקי. התחלנו מחדש, אני מקווה שברגל ימין.
      }{

  7. מאת סתיו אדם:

    השחלה באחת …..נהנתי מכל מילה ..

  8. מאת טלי רוזן:

    תמונה שווה אלף מילים? יש פה מיליון!!
    אוהבת אותך!! ואתכם!! ומחכה לשמוע את השירים היפים שדודי ביקש שתשמיעי לו… אפשר לבקש גם? רק אחד…

  9. מאת ענתוש:

    נו טוף..לפני הכל אני שמה לעצמי חבטונת עם אחת הטוריות על זה שרק היום ראיתי שיש אופציה
    לרשומות קודמות אם יורדים עד למטה ללובי של הבלוג, איזה פשלונרית אנוכי.. ווקשה תגידו שרק השבוע הוספתם את האופציה הזו . זה הפוסט הכי מצחיק בעולם הלסת כואבת לי מרוב צווחות שאגות צחוק וטילטולי גוף..אין עליך קרעת אותי מצחוק סופית !! הוצאת אותי מריכוז שאני זקוקה לו היום מאוד . אי אי…פוסט עולמי..עולמי

השארת תגובה