אחד העם טפאס בר – אושר צרוף בביסים קטנים

איך מתארים ארוחה שהיא אושר צרוף? אולי מהאמצע. היום ישבתי ברחוב אחד העם מחוץ לטפאס בר של רושפלד ותפסתי את עצמי, רחמנא לצלן, מאושרת. לא אושר שהוא "פרסומת לשמחה" אלא אושר שקט כזה, עמוק, שלא מפריע את שלום הציבור. מכוניות צפרו ברחוב, השומר של החניה קילל ברוסית ועסק בגניבה לאור יום, אשה מעדה כשמיהרה לאנשהו על עקבים גבוהים מדי ואיזה איש שוק ההון בחולצה מעומלנת חישב את קיצו לאחור בצעקות איימים בטלפון.

אבל אני, עם כל האסונות הקטנים האלה שהתרחשו סביבי, הייתי לגמרי מאושרת. באמת, מה רע לי? הסתכלתי על עצמי רגע מהצד. יש לי איש אחד שאוהב אותי יותר מאת עצמו, מרחב האופק הנגול נפתח לפני, מחר העוזרת באה להשליט סדר בבלאגן ויש מצב שתהיה שמש והבגד ים שלי יוכל לסמן גבולות חדשים של שיזוף ואם כל זה לא מספיק אני במרכזה של ארוחת טפאס נהדרת, עם מנות אחת אחת.

לפני שנכנסתי חזרה למסעדה, הרמתי עיניים לשמיים ומצאתי שם להקת סנוניות שיכורה, שלפי הסלאלומים חסרי האחריות, כנראה איבדה את הצפון וערכה מטס ראווה אביבי וקולני בשמי תל אביב. "סנוניות" חייכתי לאשה שעישנה לידי, על הבר בחוץ, אבל היא לא התרגשה והפנתה את המבט מהעזריה אלון שהפריעה לה לחורר את האוזון בשקט. זה רגע שרציתי לשמר בפורמלין, אבל כל כך רציתי לדעת מה יקרה אחרי הרגע הזה, והסקרנות היא בעצם הרצון להמשיך ולחיות.

טפאס אחד העם בייגלה

ברצלונה מטר מאלנבי

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו עוברים שעות יפות ב "Tapas אחד העם". היינו שם לפני כשבועיים בערב, עם חבר שבא מעבר לים והפעם הזמנו חבר אחר שעובר ימים לא קלים ורצינו לרגע לחייך אותו או סתם לשכר אותו, כדי שישכח קצת, אבל הוא לא יכול היה לבוא ולכן היינו צריכים לעבוד קשה יותר ולהיות מאושרים גם בשבילו.

סו אלן שלי חוזרת מפינת העישון כשכולה אור ואהבה. בחיי שאני לא מבין מה היא כל כך מתפלאת שהאושר נופל עליה בכל פעם שהיא נכנסת לג'ויט של רושפלד? מה היא לא היתה בברצלונה? מה היא לא יודעת שטפאס ברים אלו מקומות של שמחה? מקומות שאנשים לאו דוקא באים אליהם בגלל האוכל אלא בגלל האלכוהול, הצבעים, הריחות, הצפיפות והשירה? שאנשים יוצאים אליהם באחת עשרה בלילה ועוברים מאחד לאחד, לעתים רחוקות יושבים, עומדים ליד הבר רואים את הברמן משוויץ במזיגת הסיידר מגובה מטר לתוך כוס רחבה ואוכלים משהו קטן בדרך אל הטפאס בר הבא? באמת אין לי מושג איפה הסו-אלן הזו הסתובבה עד שפגשה אותי.

אי אפשר שלא לפרגן לרושפלד שיודע שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים ומיקם פיסה מברצלונה בלב הלבנט המוזנח והמתפורר, מרחק יריקה מהקבצנים והשיכורים של אלנבי. רושפלד וחבריו הביאו איזה שני טון של סחורה משווקי ספרד, קופסאות שימורים, חמוצים בכל צבע, חריצי גבינות ענקיים, חמונים תלויים מקרסוליהם ואגודות צ'יליז שנותנים לכל מי שנכנס מכת צבע בעינים. ההשקעה ותשומת הלב ניכרות בכל פינה ורושפלד וחבריו לא חסכו בכלום. העיצוב, כלי האוכל, הצוות המיומן והאוכל… אך, האוכל. טוב, עליו נדבר עוד מעט.

בייגלה

אני מכניס קצת ממטבל החצילים שמחכה לנו על השולחן לפה ומקשיב לאיברהים פרר מבואנה ויסטה סושיאל קלאב שר ברקע על טולה ששכחה לכבות את הנר, ועכשיו יש צפירות של מכבי אש כי חדרה עולה בלהבות, וחושב לעצמי שגם הפה שלי בוער, אבל לא צריך כבאים.

קצת קשה לרקוד על שתי חתונות וקשה לא פחות לתאר שתי ארוחות, עז עד שנתארגן על צעדי ריקוד כמו שצריך בואו ותשמעו על השריפה אצל טולה ותכנסו קצת לאווירה.

 

 

 

 

 

 

את יוץ אני מכיר כבר מיליון שנה, בערך' ותמיד יש לי על מה לדבר איתו. הוא איש שיכול לדבר על הכל ובעיקר אדם מצחיק מאד. הוא יכול לספר לך על בר-אבא ועל הפקות שצלחו וחלק שלא כל כך הצליחו, על מעלליו בהוליווד, על אמא שלו "שיש לה תמיד עם הלב" והפיליפינית שלה, וגם על החברות שלה, שתמיד שמחות כשהוא בא לבקר. הוא באמת איש שיחה מרתק. אבל הכי מענין ושובה לב לשמוע את יוץ מספר על המשפחה שלו. אור אחר ניצת בעיניו ואי אפשר שלא להתאהב באשתו ובשלושת ילדיו. אם יש אדם שמצא את האור זה היוץ הזה שהתעקש, עמד בתור לאהבה פעמיים וקיבל ממנה ביד נדיבה, כפי שמגיע לאדם יפה כמוהו.

יצחק גינסברג יוץ בייגלה

יצחק גינסברג, יוץ. איש יקר.

קבענו עם יוץ בשבע, אבל הוא הגיע ברבע לשמונה. אז התחלנו בלעדיו, כי ידענו מראש שמדובר באיש רחב לב וסלחן. פתחנו בשתי מנות צמחוניות. הראשונה – ארטישוק יהודי וגבינת טולום (25 ש"ח). אנחנו לא יודעים מה הפך את הארטישוק שלנו ליהודי כשר ובאיזה מקווה הוא השתכשך לפני שנחת לנו על השולחן, אבל דווקא שמחנו שהקסם הזה הוא חלק מהעם שלנו ואימצנו אותו לקיבתנו במהירות. הגבינה שעליו היתה נהדרת, מלוחה ופרורית ואם אנחנו לא טועים היה לה עבר גרוזיני ואנחנו, כידוע, מחבבים את העדה מאד מאד.

בייגלה ארטישוק

מיהו יהודי? הארטישוק כמובן

המנה השניה היתה כרובית צלויה על קרם שקדים לבנים (24 ש"ח). אנחנו לא יודעים מה יש לכרוביות בזמן האחרון נגדנו, כי אנחנו אוהבים אותן מאד מאד, בכל צורה. בעצם כמעט בכל צורה. נפלנו איתן בצפון אברקסס כשהופיעה לנו הכרובית תינוקת, הילדה הלא רצויה של גן הירק, ונפלנו איתן גם פה כאשר הופיעה לפנינו כרובית, טובלת במשהו שנראה כמו טחינה, נטעם כמו טחינה גולמית, אבל עשוי משקדים. חיפשנו גוון מרציפני, אבל לא מצאנו. מה שמצאנו זה זכרון רחוק לאיזו חוויה הזויה ששנינו מנסים לשכוח בכל כוחינו, של שבוע נופש, הטהרות וצומות שגזרנו על עצמנו פעם בקיבוץ אלומות, במהלכו סיפרה לנו אחת הנשמות המטוהרות שגבינה מחלב שקדים טעימה יותר מגבינה מחלב פרות. סו-אלן ישר התענינה איפה חולבים שקדיות ושנינו למרות העצות הטובות, המשכנו לאהוב בכל ליבנו גבינת פקורינו וצ'דר ואמנטל ובורסן מחלב של הולכות על ארבע. אולי פעם נמצא את כוחות הנפש לספר לכם על החוויה המטלטלת הזו, בה הבנו שמוארים כבר לא נהיה (וכנראה שגם בריאים לא), אבל עכשיו אנחנו בכרובית. עזבו אתכם ממנה, יש מנות הרבה הרבה יותר טובות ובשפע רב. אל תתפתו.

דינדון פעמון ומחיאות כפיים הפרו את שלוותנו. לשולחן הגיע יוץ בכבודו ובעצמו. פעם מפיק, תמיד מפיק, חשבנו לעצמנו. הבן אדם לא יכול שלא להרביץ אותה בכניסה מרשימה, התפעלנו וקצת התאכזבנו שיוץ לא בחר להתפרץ עם לימוזינה לבנה באורך קילומטר ולחנות ממש ליד השולחן שלנו. אבל מה? טעינו. עם כל הכבוד ליוץ מלך ישראל, מחיאות הכפיים ומצהלות הפעמון היו שייכות "למנת הפעמון". מדי כחצי שעה או אולי פחות, מתפרצת לתודעת הסועדים מנה מיוחדת שאיננה בתפריט הכתוב, שיצאה זה עתה מן המטבח. צוות המלצרים נושא אותה על כפיים על גבי מגש מתכת רחב כשענפי רוזמרין ומרווה בוערים עליו ועשנם הולך לפני המחנה. חוויה מיוחדת במינה שכל החושים משתתפים בה ולבסוף, גם מקומו של חוש הטעם לא נפקד.

יוץ ומנת קלאמרי מטוגן עם איולי התישבו מולנו. מה יכול להיות רע בקלאמרי טרי, מטוגן ומצופה בציפוי קריספי של פרורי לחם זהובים? כלום. במיוחד אם הוא מלווה באיולי איכותי וסמיך. זללנו אותו במהירות, מניחים ליוץ לספר לנו דברים מצחיקים על עצמו ועל אמא שלו ובין לבין שואלים אותו למה הוא לא אוכל, אבל מקווים שהוא לא יפסיק לדבר, גם כי ישאר לנו יותר וגם כי יושב מולנו המספר הכי טוב בעיר.

קלמרי בייגלה

מנת פעמון, קלמרי קריספי עם איולי

בין לבין הגברים (או אם תרצו הזקנים) שבחבורה שתו סיידר ספרדי ויין גראן סנגרה של טורס והנוער (או סו-אלן, בפי העם) הלך על מיץ תפוחים. גם אם אתם לא נוער, לכו על מיץ התפוחים. הוא תפוחי ותענוגי ולגמרי חטא מתוק, אבל לא מתוק מדי.

היה שמח בלב והקיבה שרצתה להשתתף בשמחת המשתה, דרשה וקיבלה את שלה. שרימפס על הפלנצ'ה (72 ש"ח) וקלאמרי על הפלנצ'ה היו מנות הפרס לקיבתנו המייחלת. שתי מנות מעולות. שבעה חסילונים מהזן הנמרי נחו בין עלי תרד, בצל סגול ורוטב מתקתק. וסלט "פרשי" מאד של בצל ירוק ופטרוזיליה נוקד בראשי וזרועות קלאמרי. דודי התאהב במנת הקלאמרי ומיהר להכתיר אותה למיס יוניברס של הארוחה. אני אהבתי את מנת השרימפס הרבה יותר ולכן החלטתי שהמקליד הוא הקובע.

שרימפס בייגלה

שרימפס שטופלו באהבה

בייגלה קלמרי

קלמרי

תרשמו לעצמכם: בתואר "מיס יוניברס של הארוחה" זכתה לא אחרת מאשר המנה הבאה שעלתה על שולחננו. מוכנים? פאיה פירות ים. על אורז שחור משחור רך ועסיסי שבושל בדיו של דיונון הונחו מולים, ג'מבו שרימפס וקלאמרי וגם פלח לימון. הפאיה הזו היא מנה להתגעגע אליה. אל תוותרו. היא נהדרת, והיא מיס יוניסברס והיא משלנו. גאווה ישראלית ב 56 שקלים!

בייגלה פאייה פאלה

מיס יוניברס של הטפאס

כאנשים מופרזים שהגזמתם-אומנותם הזמנו עוד מנה, כי אם אנחנו לא יוצאים ממסעדה על הגחון, זה כאילו שלא אכלנו כלום. כבד אווז ורוד, יפה ומבושל במדויק ברוטב מתקתק (69 ש"ח) התחסל תוך שניות מרגע הגעתו לשולחן. דווקא רצינו להתענין בשלום האווז, לברר אם פיטמו אותו או לא, אבל המפגש איתו היה מהיר כל כך שאפילו לא הספקנו להחליף כרטיסי פייסבוק.

אחרי שאכלנו כל כך יפה והחזרנו צלחות נקיות למטבח, הגיע לנו קינוח. בחרנו במנת גלידה אמריקאית וחלקנו בה שלושתנו (טוב, בערך. יוץ דיבר ובידר ואנחנו צחקנו, אכלנו בפה סגור ולא גילינו לו שעוד מעט נגמר). גלידה קרמית, עשירה, חלקה מהזן המוצק הגיעה כשהיא מלווה בבישקוטים כשומרי ראש וברוטב בננה קרמלי שנתן לה גוון מענין.

נפרדנו בחיבוקים, גם מיוץ וגם מהמסעדה וידענו ששוב נשוב. לשניהם.

יום שישי בצהריים בטפאס – מפגש סבב בייגלה

בייגלה בפייסבוק

כמו שסיפרנו קודם, רצינו מאד לשמח את אלי שלנו, שאנחנו אוהבים אוהבים. אלי לא יכול היה להגיע, אבל אנחנו החלטנו לא לנטוש את משמרת השמחה והלכנו לעשות את העבודה ולשמוח גם בשבילו.

למרות שקבענו את הדייט שלנו עם "אחד העם טאפאס" בשעה שש וחצי, כמו דייטורים נרגשים מדי, הגענו בשעה חמש. בג'יי דייט היו זורקים אותנו מכל המדרגות. אנחנו באמת צריכים לקחת שיעור או שניים מיוץ באיחורים אופנתיים. הגענו באמצע תדרוך הצוות וכרינו אוזן בזהירות כדי לשמוע מה מתרחש במטבח. פיסות המידע שהגיעו אלינו אמנם נעמו לאזנינו מאד אבל הקיבה שלנו החלה לזמר קינה נוגה ומאד לא חרישית שהפריעה לנו להקשיב. החלטנו לוותר וחיכינו בסבלנות עד שהמטבח יפתח, מתחזקים את האושר על אש קטנה בהחזקת ידיים ובחיוכים.

בחמש וחצי משהו התחיל לקרות ולא ידענו שזה רמז לבאות. ארגזי לחם ענקיים עשו דרכם לתוך המטבח כששאלנו את, דניאל, אחד מאנשי הצוות מי אופה את הלחם למסעדה, הוא ענה כממתיק סוד. "אתם לא יודעים מה קורה פה היום?" דניאל הסתכל לצדדים ואנחנו הרגשנו לגמרי תמר וירון זהבי "חסמב"ה-חסמב"ה-חסמב"ה" ענינו קצרות, מחכים לתדרוך. "טוב. אל תגידו שאמרתי לכם לפני שש, כי יהרגו אותי. במהלך כל השבוע הזה יש למסעדה שיתוף פעולה עם מאפית לחמים". "אה" התחייכנו וברכנו על מזלנו הטוב "את לחמים אנחנו אוהבים. מה הקונספט?" המשכנו לחקור. "אז ככה" דניאל המשיך ללחוש ולהמתיק איתנו את סודותיו, לא יודע שברגעים אלה הוא מספר הכל לשני הפטפטנים הכי גדולים בעיר שישר רצים לדווח לחבר'ה, למרות השבועה הצופית. "המנות פה קטנות, ככה זה בטאפאס, אבל השבוע הן קטנות יותר. מנות ביס שמוגשות עם הלחמים של אורי שפט" דניאל שוב הסתכל לצדדים והניח לנו בגניבה דף נייר ועליו תפריט מיוחד מודפס. שחררנו את דניאל לעבוד על מניפסט ה"לא בגדתי" שלו ואנחנו פנינו לבחון את סודות האטום שהונחו לפנינו.

מבחר הפינצו'ס היה גדול וקשה היה לבחור, כי כרגיל רצינו לטעום מהכל. הביס הראשון שערך איתנו הכרות היה שרימפס איולי וכשאנחנו כותבים ביס, אנחנו לגמרי מתכוונים לזה. על פרוסת באגט דקיקה הונחה מנה נדיבה של איולי סמיך, טוב ומלא בצל ושום. עליו השתרע חסילון שמנמן, מבושל בדיוק וטעים טעים. הביס המפואר הזה עלה 24 ש"ח. לא זול ואולי לא הכי מוצדק, אבל הטעם – חלום. אגב, בתפריט כתוב שהשרימפס קצוץ, אבל הוא הגיע לגמרי שלם. לא התלוננו, כאמור, חלום.

בייגלה שרימפ

חסילון צונן בודד ומושלם

מנת הקלאמרי השחור הוגשה בתוך צדפה. זו היתה מנה נדיבה, שחורה ונושאת איתה ד"ש חם חם מהים. הקלאמרי היה רך וטוגן קלות בשמן זית, שום ומעט בצל. עדין, טעים והלחם שאיתו ספג את טעמי הרוטב והעניק לנו ביס של שלמות. יופי של מנה עליה שמחנו לשלם 24 ש"ח.

בייגלה קלמרי במיץ של עצמם

קלמרי במיץ של עצמם

ביצי סלמון, שמנת ובצל קצוץ (19 ש"ח) היא מנת יהלום. לא פחות. המנה הוגשה בכוסית קטנה מלאה בגבינת שמנת נהדרת, עליה נערמו יהלומים כתומים של ביצי סלמון וקוביות קטנטנות של בצל סגול וענפון שמיר סוכך על כל הכבודה הזו מעל. מה יכול להיות רע עם על קצה המזלג שלך יושבות בכפיפה אחת ביצי סלמון שמתפוצצות בפה כמו זיקוקי דינור, עושר של שמנת וקצת בצל? כמה רע כבר יכולים החיים להראות? היינו מבסוטים טילים מהמנה הזו. איזה כייף.

בייגלה ביצי סלמון

עצמו את העינים והתמכרו לקוויאר

בחיים, כמו בחיים אין טוב בלי רע, ולהפך. היינו מבסוטים למרחקים ארוכים וכנראה שצריך היה טיפונת לצנן את התלהבותנו. את תפקיד הזרנוק לקח על עצמו באומץ התמנון. האמת היא שמנת התמנון אסקבצ'ה (24 ש"ח) לא היתה רעה, היא פשוט היתה סתמית ולא מעניינת. נראה שבארץ עוד לא למדו לעשות שימוש נכון ותבוני בחיה המופלאה הזו, אבל יום אחד זה בטח עוד יקרה. על פרוסת באגט נחו פיסות שמנמנות של תמנון עם צימוקי עגבניות שרי ואיולי לימוני. שוב, לא רע לתפארת אבל גם לא מנה לכתוב עליה הביתה. יש עוד כל כך הרבה אחרות מצויינות שלא חייבים להתעכב עליה.

בייגלה תמנון

עוד יגיע היום שגם התמנונים יקבלו את הכבוד שמגיע להם.

רוצים כרטיס דיירקט לגן עדן? אל תחמיצו את טרין כבד האווז. 19 ש"ח בלבד תשלמו על הטעימה ותרצו עוד ועוד. על ריבוע לחם צימוקים של אורי שפט הצדיק, נחו ריבועי פואה גרה וצאטני בצל סגול. האושר הוא כאן וכמו שאמרה יהודית רביץ, הוא פשע מושלם.

בייגלה טרין כבד אווז

טרין פוואה גרא. תשעה וחצי שקלים לביס מושלם

אתם עוד איתנו? יופי. רק בודקים קשב וממשיכים.

אחת האהבות הגדולות שלנו היא התשוקה לפירות ים. שנינו התאהבנו מעל קדרה רוחשת של וודו שרימפס ולא יכולנו שלא לנסות את השרימפס קדאיף (24 ש"ח). צלחת קטנה ובה רוטב קארי צהבהב על בסיס של חלב קוקוס וג'ינג'ר, בה השתכשכו על הקרסוליים שני שרימפסים שמנמנים שעוד לא הכינו גופם לקיץ ועל כן התכסו בכיסוי קדאיף. בעיניי שנינו מעטה אטריות הקדאיף היה מיותר. אנחנו אוהבים את האטריות הללו בכנאפה בלבד והיינו שמחים להרבה הרבה מרוטב הקארי. לא זוועות אבל גם לא גאונות. יופשטו השרימפסים לאלתר!

שרימפס במעיל קדאיף שוחה ברוטב אסיאתי

שרימפס במעיל קדאיף שוחה ברוטב אסיאתי

כדי לא לקפח את חיות המרעה ואת ההולכים על ארבע דגמנו גם ראגו בשר. ערימה נאה של קציץ בשר אדמוני ויפה מראה, מלא עגבניות, צ'ילי , שום ופלפלים ישבה לה על פוקצ'ת מלכות משגעת משובצת זיתים. היינו מלאים עד אפס מקום, אבל משימת אושר היא משימת אושר ואנחנו באנו לעבוד. ניקינו את הצלחת, הרמנו כוס לחיי אלי ושמנו ידיים על הכרס.

ראגו בייגלה

ראגו בקר

"תגיד, לא הזמנו סרטן?" התעוררתי ראשונה מהקומה וישר בדקתי את הרשימות שלי. כשדודי רוצה להתעלל בי ולבדר את עצמו הוא שואל אותי כל מיני שאלות חשבוניות. יש לי דיסקלקוליה גבולית ואני לא יודעת את לוח הכפל, אבל בפינקסנות, עינכם הרואות, אני אלופה. "וואלה, לא אכלנו סרטן!" דודי הזדעק והמלצרית החמודה ששכחנו את שמה ישר לקחה על עצמה את האחריות לפשלה האיומה. יושבים מולה שני אנשים מזי רעב, עם כרס נפוחה כמו הילדים הרעבים של אפריקה והיא שוכחת לנו את הסרטן. "טעות שלי" התחייכה אלינו החמודה הזאת ומבלי שנבקש הגיעה תוך דקותיים מנת סרטן נפלאה, שהצדיקה את הפינקסנות ואת ההזדעקות. תחת מכסה הסרטן מצאנו את החיה חתוכה לשניים, מרוחה באיולי ומוכנה למציצה. זאת אולי לא מנה שאוכלים בדייט ראשון, אבל אנחנו כבר אוכלים בידיים אחד מול השני ימים רבים וכל אחד מאיתנו, בלי אומר ודברים, חטף חצי סרטן ומצץ לו-את-האים-אמא שלו.

סרטן בייגלה הסייר הכחול

הסייר הכחול. מציאה ב 22 שקלים.

מתנו סופית וייחלנו למנוחה שלמה ונכונה. זהו, אנחנו לגמרי ז"ל. לא אכפת היה לנו שיקברו אותנו מאחורי דלפק השירות או אפילו בפינת המטבח. זו נראית היתה לנו קבורה ראויה, לפחות לכמה שעות עד שנשוב לחיים ונזכר שלא טעמנו עוד את סשימי האינטיאס ואת בצק העלים עם תערובת הגבינות והפטריות ואת הוונגולי ואת… ואת… ואת כל הדברים הפליליים שהינדסו לנו בכשרון רושפלד, שפט והצוות שלהם.

"רוצים משהו מתוק?" שאלה החמודה ופינתה את השולחן שנראה כמו שדה קרב. "רק קפה" ביקש דודי. "ושום דבר מתוק?" התעקשה החמודה-חמודה. "יש לנו גלידה אמריקאית משגעת…" זאתי ישר קלטה שיש לנו קיבה נפרדת לקינוחים. "לא בא לנו את כל הגלידה. זה המון…" דודי שיחק אותה שומרי משקל "אולי טעימונת, לא יותר" החמודה חייכה את חיוכה המתוק והלכה להביא לנו קפה וחזרה עם קפוצ'ינו, אספרסו וגלידה אמריקאית עם אגוזים ורוטב שוקולד וחיוך מתחטא. "זה בשבילכם, עלינו. כי אתם חמודים וכי שכחתי את הסרטן" היא הוסיפה, הושיטה לנו כפיות והלכה לה, משאירה אותנו עם החטא המתוק ועם חישובי הקלוריות. לא חישבנו, כי חישובים כאלה הם נוגדי אושר, ואנחנו פה במשימה. ליקקנו, התענגנו והיינו מבסוטים.

גלידה בייגלה

פשוט גלידה אמריקאית מדהימה

כשקיבלנו את החשבון מצאנו שלא רק הגלידה שלנו הורדה מהחשבון אלא גם מנת הסרטן. חייכנו וידענו שאנחנו עוד נפגש וננקום, ואין קשה מנקמת אנשים מאושרים. ראו הוזהרתם, מרוב אושר הם נוטים להזמין את כל התפריט.

יצאנו החוצה ליום הכי חם של החודש, לאבק ולרוחות שנשבו על הפנים היבשים ממילא של קבצני אלנבי. אבל את כל אלה לא ראינו בכלל. הסנוניות הלכו לישון, המוניות צפרו בקולי קולות ואנחנו הלכנו יד ביד והיינו "פרסומת לשמחה".

רוצים להיות מאושרים לשעתיים שלש? עזבו אתכם מהפסיכולוג או מסדנאות מהות וויפאסנה. האושר שוכן ב"טאפאס 1 העם". רושפלד ושטראוס מחזיקים את הסוד והם ימכרו לכם אותו במחיר של פגישה עם פסיכולוג. אם תגיעו עוד השבוע תקבלו גם את אורי שפט והלחמים שלו כבונוס. מה רע?

אחד העם טפאס, רחוב אחד העם 27 תל אביב

 

ביקורים נוספים:

קטגוריות:: אוכלים בחוץאנשים עם בייגלהדודי כליפאמסעדותנעמה פלדתל אביב

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (18)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת רוני:

    אושר צרוף לקרוא אותכם )(

  2. מאת טליק:

    אהה..עבר הרבה יוץ מהבית ההוא ברח מלצ'ט כשעבדנו ביחד בסרט המוזר ההוא "יהושע יהושע"
    מרתק הפוסט והאוכל נשמע מדהים
    אבל המחיר המחיר:-)

    • מאת naama peled:

      מצחיק. גם אני ברכתי על מזלי הטוב שיוצר יהושע-יהושע, הסרט שאני גדלתי עליו, יושב מולי ועושה לי הופעה פרטית.
      ההנאה בקילואים ולכן המחיר שווה לכל נפש.

  3. מאת טליה:

    כתבה מרתקת וצילומים נפלאים.הבאג היחיד הוא עניין ההגהה,אנא,הקפידו.
    התענגתי על כל שורה,מה חבל שאני אינני מכירה את יוץ ועל כן,אשלם גם בשבילכם,לכשאוכל להרשות לעצמי להתפרע…הרגתם אותי.

  4. היה טעים לקרוא אתכם
    איזו השקעה מדהימה בתיאור למקום מדהים

  5. מאת אירית:

    נעים, משעשע ומעורר. אהבתי!

  6. מאת bigjack:

    תמיד כיף לקרוא כאן……
    וכשזה משולב בארוחה כזו מגוונת וכל כך פוגעת לטעמים שלי ממש קשה להשאר אדיש ולא לקנא :-)

  7. מאת רננות:

    איזה סגנון כתיבה … להתפעל ובחיי שווה
    ויותר עדיף מפסיכולוג .

  8. מאת טומי:

    אולה !

  9. מאת אילונה:

    מצטרפת לרננות, סגנון כתיבה מושך, שגורם לי לרצות בזה הרגע להיות במרכז ולהיכנס לטפאס בר..
    אני מקווה שגם בצפון יפתחו בר שכזה.

  10. מאת פנינהט:

    שהאושר לא יגמר לעולם וכך גם הפוסטים שלכם יחד

  11. מאת gils33:

    תענוג לקרוא ואפילו שאני לא אוכל מאכלי ים,סקירה נהדרת

  12. מאת זהר:

    ואני אוכל חזה עוף עם חסה בשקט בפינה בחושך

  13. מאת דנה:

    אלוהים שבשמים! בלוטות הרוק מאיימות לחנוק אותי. אכלנו שם והיה מצויין, רועש ויקר בהתאמה (-:
    באיזה גלגול אני מקווה לאכול איתכם. נשמע כמו חוויה תלת פאזית מדוייקת (-:
    אוהבת לקרוא אתכם מאד.

    • מאת נעמה פלד:

      למה לא, דנה. אכלנו שם אתמול שוב (הילדים ביקשו) והיה טעים, רועש ויקר כרגיל(:

השארת תגובה