Blue Bus – התרעות חמות בגיזרת פרדס חנה – סיני זה כאן

בשבוע שעבר המדינה חגגה עם התרעות חמות בגיזרה הדרומית בסימן יציאת מצרים ב'. פרשננו הסבירו בפנים חמורים למה לא כדאי להיות שם וידעו לספר על תאים שאפילו אל קאידה לא ידעו שקיימים, כתבנו ראיינו את עם ישראל היוצא בכסף וכל ערוץ השתדל ומצא את המחופף שלו שהתעקש להשאר בחופי התכלת של סיני. ערוץ אחד הגיש חסיד ברסלב שאלוהים שומר עליו מכל משמר ואל קעידה לא יקחו אותו במילא בעד שום הון שבעולם כי ממנו אתה יוצא או מת או מואר ושמח ונחמן מאומן גם יחד. היה ערוץ שהביא את הבדואים שהתבאסו טילים על אובדן חשופות החזה והארנקים המהלכים  ולי יצא לבהות בתדהמה בפנים המשועממים שלא איזה אחת שלא מבינה למה צריך לצאת מסיני, לא עשתה שום קונקשן בין החופים המתרוקנים, הבדואים המתרוששים ודמותו המצודדת של בן לאדן, והיא בעיקר לא הבינה איך ההתרעות האלה קשורות אליה.

חומר טוב לקחה הילדה הזו, אין מה לדבר. לפעמים בא לי גם לקחת מהחומר הזה, במיוחד כשמגיעות אליי ההתרעות החמות מהעריה, מחברת חשמל ומהבנק. גם אני רוצה לשבת עם מבט של עגלה מול מנהל הבנק שלי ולהגיד לו שאני באמת לא מבינה איך כל החישובים שלו קשורים אליי וגם למה אדוני כועס? סך הכל קניתי חמישה ג'ינסים בדיזל ועשרים זוגות נעליים בניין ווסט וגם איזה בושם קטן על הדרך, שלא נסריח חס וחלילה והוא סתם משבית שמחות ובטח אף אחד לא היה חבר שלו בתיכון כי הוא חירב לכולם את המסיבות ובדיוק בשתיים עשרה בלילה היה מתקשר מיוזמתו למשטרה.

אבל בואו נחזור רגע לסיני. הבחורה היתה מבסוטית מהתחת, עם רסטות, שרוואל וכל מה שצריך והמשיכה לסנן את ההורים שלה שמשום מה לא באו לשלוף אותה מהאוזן הביתה, אולי בגלל שהיא לא מתאימה להם לשטיח בסלון והיא מטנפת להם את הריפודים של הספה עם כל החולרעס שהיא הביאה מהסיני שלה. אז באמת עדיף שהיא תשאר שם ולא תהרוס למשפחה שלה את רצף ההצלחות עם האחים האחרים שאחד הוא רופא, השניה עורכדינית והשלישי אוטוטו עושה אקסיט וכדי לא לבאס את ההורים הוא הולך לפסיכיאטר ולזונות של התחנה המרכזית רק בלילה מאוחר כשלא רואים.

אני מודיעה לכולם כאן ועכשיו. אני לא הולכת ללבוש לבן ולא מצטרפת לצבא החברים של מי שלא רואה את המדינה ממטר ולא שם על ההתרעות, למרות שאמא שלו מחכה בבית ולמרות שבטח לקרנית גודלווסר יהיו דברים נוגים להגיד עליו. אז לא, לפסטיבל הזה אני לא מצטרפת. שתדעו. אם אומרים שמסוכן, אז מסוכן ולא יקרה לכם שום דבר אם תשבו בבית איזה חג אחד ותהרהרו במצב היקום מול לופ של זהו זה בחינוכית 23. ילדים בדואים עניים ובר אבא מלפני עשרים שנה נותנים אותו אפקט, באחריות.

ועכשיו למה אני נופלת עליכם עם כל המרמרת הזו? תשמעו.

 

שלט מחוק שלא רואים מהכביש

דודי יכול לספר לכם מה שהוא רוצה על אוכל טוב ושרימפסים על הגג. כבר שבוע שבבית הזה אין שום דבר לאכול ואפילו גילי, אחותו יפת העין של דודי, איימה שתלשין עליו בענין. אז אחרי שאכלנו שאריות קורנפלקס ישן, חלקנו פתי בר עבש ואכלנו אחד לשני את הכבד, הצלחנו להכנס לכל הג'ינסים החתיכיים שלא נדחקנו אליהם מכתה ח' ובטננו, השמנמנה בימים כתיקונם, איימה להדבק לנו לגב, שלף דודי את השאלה לה חיכיתי ימים רבים. אתם מוכנים? הנה זה בא…

"בא לך חומוס?"

אין מה להגיד. רומנטיקה לא זרה לבחור והוא יודע להשקיע ביחסים. שמחתי בחלקי שמחה גדולה על שהוא לא שאל אותי אם בא לי לפתוח קופסאת טונה ופילחיי מהמלחמה וחשתי בת מזל.

"חומוס?" התחייכתי "כן. מאד. הכי בעולם!" חיבקתי אותו חזק ונשבעתי שאוהב אותו לנצח או לפחות עד שאוכל משהו ויהיה לי שוב כוח לשנוא אותו. "נוסעים לפורדיס?" מרחתי שפתון בצבע אדום זונה שיהיה לבני הכפר נעים בעיניים ועליתי על כפכפים שחושפים לאק מקולף, שלא יחשבו שהשקעתי מדי בהופעה. "זו הפתעה!" שיחק אותה וולנטינו והעמיס אותי על המכונית.

"מה זה פה?" התעניינתי. "פה זה פרדס חנה-כרכור" השיב וולנטינו ועצר ליד בוטקה עשויה טלאי על טלאי של  פחים וגבבה. "יופי" החמצתי פנים "אולי ניסע לעכו? תוך שעה אנחנו שם ונוכל לצלם את סעיד ואת השוק" ניסיתי לפתות אותו ולהתרחק מהמקום המשונה הזה שבטח מגיש חומוס מקופסא. "בואי" פקד עליי אביר החלומות שלי ואני באתי, רק כי לא ידעתי את הדרך חזרה הביתה וטרמפים זה כבר לא לגילי.

 

בזה הארמון פונקתי ע"י ולנטינו

אני יודעת שמה שאגיד עכשיו יסגיר את גילי המתקדם, אבל את גבי אנד דבי והמג'יק סטיק משיעורי אנגלית אתם זוכרים? יופי, גם אתם זקנים. אז כך היה. רגע אחד היינו בקיסריה, עם בית בטוב טעם ומקרר ריק ואחרי רגע אנחנו בחושה בגודל של המקרר, מלאה חצץ, כסאות פלסטיק, פליטי גואה מגודלי שיער עם כוכבים בעיניים ומלצריות בלי חזיה. "מה 'כפת לך, נעמה" אמרתי לעצמי "תכבסי את הג'ינס בהרתחה כשתגיעי הביתה. שבי לך כאן בשקט, שימי מבט מתנשא ותספגי את אדי החוויה האנטרופולוגית מלוא ראותייך". יש לי הרי בלוג לתחזק וסיפורים לספר וזה נדמה לי כמו סיפור טוב… אז ישבתי.

"איפה יש פה שירותים?" שאלתי מלצרית זהובת שיער עם נזם באף. "אין לנו שירותים" היא נגעה בנזם שלה בחוסר נוחות ושאלה מה בא לנו לאכול. "תרגיעי" קראתי את עצמי שוב לסדר "כאילו שאם היו להם שירותים היית נכנסת. הרי גם אצל המלכה אליזבת בארמון היית עושה ברחיפה. תתאפקי, כשאת רוצה את גמל…".

 

זה לא ברחוב קאוסן בבנקוק. זה בפרדס חנה קאונטרי

הזמנו מסבחה וחומוס עם גרגרים וגם את שמוליק, שיתן תמיכה מוראלית בכל הוודסטוק שהתארגן לנו מול העיניים. הגיעו קעריות גדולות ועמוקות עם מסבחה ח ל ו מ י ת ! לא פחות וחומוס עולמי, קטיפתי ועשיר, כזה שיכול ללמד את תושבי פורדיס השכנה דבר או שניים על הממרח שהיה לגאוותם. לשמוליק היתה ביצה על המסבחה, לשלי לא, כי לא ביקשתי. אבל היו עליה ערימה נאה של פטרוזיליה ושמן זית ובצד היו חריף מצוין ופיתות.  אנחנו יודעים שיש עכשיו תחרות חומוסיות בארץ, אין לנו מושג מי ניצח ומי סגנית מלכת היופי, אבל בשבילנו אין מצב שהבלו באס לא תתברג בחמישיה הראשונה, פשוט אין מצב.

אני משתחווה לפני מרסלו וקלאודיו על המסבחה האלוהית

את החומוס המושלם מכינים מאפס עם ההזמנה. 3 או 4 מנות בכל פעם.

"כמה פעמים ביום אתם מכינים חומוס?" חקר דודי את קלאודיו תחת אזהרה. קלאודיו, שנולד בערש האסאדו ובאופן משונה מוציא את לחמו מהמנה הכי נפוצה בלבאנט, נשלף בחוסר רצון מרחבת הריקודים והגיע לשולחן שלנו כשהוא גורר רגליים ומתבאס. "כל פעם שמישהו מזמין מכינים לו על המקום. כשנגמר הולכים הביתה" קלאודיו אמר וממש רצה שיגמרו לנו השאלות ושהוא יוכל ללכת הביתה, אבל אנחנו המשכנו. "אה, אתם מהאינטרנט" הוא זע בחוסר נוחות "אני לא מאמין באינטרנט, אז אל תצלמו אותי. אני מאמין בכדורגל" הוא המשיך ודיבר כל מיני דברים על מרדונה ועל מסי ועל איך שהם באים קטנים למונדיאל.

בשביל סיני דווקא מטבח לא רע

אחר כך הוא הלך לחברים שלו שרקדו שם במרץ כל מיני ריקודים ממזריים ומרובי הזזות אגן והתחככויות. היתה שם אשה אחת, מוזנחת, שלא פגשה מסרק וקרם לחות מעולם. האשה הזו רקדה כל כך יפה, עד שאפילו למכשפה כמוני לא היה שום דבר רע להגיד עליה, עד שהיא הפסיקה לרקוד, אז יכולתי לדבר עם עצמי על תיק הסקאי הנוראי שלה ועל החצאית שלא התאימה לה כלל וכלל. אני מוקסמת מאנשים שרוקדים, אולי כי אני מעולם לא רקדתי. יש לי רגליים ארוכות מדי והן נקשרות זו בזו ואני תמיד נראית לעצמי דחלילית כשאני רוקדת. אז אני לא ואני רק יושבת לי בצד, מתענגת ומקנאה באנשים שבאמצע היום, כשהשמש במרכז השמיים, מפנים זמן ורוקדים איזו סלסה קטנה, בשביל שאפשר יהיה לפרוש לסיאסטה כמו שצריך.

גם מוסיקה חיה וריקודים בבלו באס

ישבנו עוד שעה קלה בין קבוצה של חיילים שאכלה בשקיקה, תיכוניסטיות מגניבות, עם חולצות גזורות, שיער פזור, דכאון של ג'ניס ג'ופלין ואבא שלא מרשה להן לרדת לסיני, אז הן פה, סופגות אווירה ומייחלות לרגע שהן יהיו יתומות, וכל מיני פליטי שנות השישים שחוץ מהשיבה שזרקה בשיערם, הרבה לא קרה להם מאז. הם עדיין חולמים על אהבה חופשית ועל חומר טוב, ממעטים להתרחץ ומנגבים חומוס מאחורי הגב של האשה כי עם כל הכבוד לאוכל טבעוני, גבינה מחלב שקדים זה גועל נפש וגם טופו זה לא להיט.

 

כדאי להגיע ביום שישי אחה"צ כדי לחזות בפלישת החיילים הרעבים לחומוס

 

מנהרת הזמן משנות השישים מגיעה לכאן

על הקירות התגלתה לנו פרדס חנה במלוא חיפופה. סדנאות לנשימה מעגלית קראו לנו להצטרף, גבי ניצן, תלתליו והבדולינה שלו חגגו, חסידי ברסלב מוארים הזמינו אותנו לעשות איתם שבת וילדים אבודים שברחו מהבית תלו שלט וביקשו פיסת אדמה להקים עליה אוהל, רק כדי לחיות בשלום ואחווה עם הטבע ועם יתושיו. היינו מוקסמים וידענו שנחזור לכאן שוב ושוב ושוב רק כדי לקרא את הפתקים שהשאירו לנו תושבי פרדס חנה כרכור המוארים באור יקרות על קירות הבוטקה ורק כדי לאכול חומוס כמו שחומוס צריך להיות. קטיפתי, עשיר, חמים, דוגרי, נדיב וטעים-טעים-טעים.

עזבו אתכם מסיני. פרדס חנה, מסוכנת ומעורערת לא פחות וטעימה שבעתיים.

אור ואהבה לכולם ונמסטה, גם.

אני חוששת לפעמים שדודי התחיל לחפש שטח גם בשבילי

אין שירותים אבל הדרך לעומק הנשמה פתוחה גם פתוחה

קטגוריות:: אוכלים בחוץחומוס עלנעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (39)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת naama peled:

    אנשים טובים ומוארים!

    בחורה נחמדה מבית טוב, מסודרת ונקיה מחפשת פיסת אדמה להקים עליה אוהל, כדי להתמזג באופן מושלם עם הסביבה והטבע ירום הודו.
    עדיפות לאוהל 11, אבל ברגעים אלה, שדודי מרעיב אותי ולא קונה לי את השוקולד שהוא הבטיח לי, גם אוהל סיירים יתקבל בברכה.

    אור, אהבה ואמא אדמה.

    נעמה

    • מאת נועה:

      נעמה זה פשוט נהדר:-) צחקתי ונהניתי גם מהכתיבה. איפה בדיוק זה נמצא בפרדס חנה? אני גרה בסביבה ואשמח לבקר. (נועה החמסה שהכרת גם בתפוז).

      • מאת naama peled:

        נועה'לה, תודה רבה.
        אין לנו באמת מושג איפה זה, כי החיפוף דבק גם בנו.
        זה בערך ביציאה הצפונית של פרדס חנה בדרך הנדיב. אני בטוחה שכל פרדס חנאי שמכבד את עצמו ידע לכוון אותך אל עבר המקום.
        מיסרי ד"ש לחומוס, הייתי יורדת על קערה כזו עכשיו.
        כייף שאת פה.

        • מאת נועה:

          אני שמחה שזיהית. ענית לי כבר בפייסבוק אבל אני תמיד שמחה לקבל תשובות כפולות. כתבתי לך שם על החומוסיה-קבביה בכניסה למושב בית חנניה (צפונית לאור עקיבא ולצומת בנימינה, פונים שמאלה ברמזור לבית חנניה, ושוב שמאלה, ולפני השער למושב שוב שמאלה, ועם השביל. אלוהים ברך להם את החומוס והקבבים, באמ'שלי ז"ל :-) אני לא מצליחה למצוא בשום מקום קבבים כמו שלהם. תדגמי ותגידי לי אם צדקתי או שסתם היה נדמה לי. גם הסלט אחלה וגם החומוס לגמרי אחלה.

  2. מאת טליה:

    וואלה, וודסטוק לעניים.מתאים.

  3. מאת shmulik:

    מראה המקום והאווירה מהולים בטעם מדהים, חובה לנסות! רצוי לפנות שעתיים אחרי לשינה. מה בוער? כמו בסיני יש את כל הזמן שבעולם.  

    • מאת naama peled:

      שמוליק, איזה מזל שבאת.
      אם לא היית מגיע היינו נשאבים לכל הרוחניות הזו ועוד היית מוצא את דודי מסתובב עם שיער ארוך (טוב, בעצם לא) ושר הארי קרישנא (טוב, בעצם לא ולא).
      החומוס מדהים, לא פחות. נחזור לשם שוב ושוב ותודה רבה על ההמלצה.

  4. מאת איתמר:

    יופי של תמונות וטקסט. עושה תיאבון, אבל האזור קצת רוחני מדי, לא?

  5. מאת י:

    מקסימה …

  6. מאת סתיו אדם:

    היתי רשום שנתיים בחקלאי פרדס חנה ….משעשע איך מקום שהיה סוג של
    זכרון חד אליו לא הצלחתי דאז להתחבר הוףך למשהו אחר אליו אני כן יכול להתחבר …..ומאד …..לא מעט חבירם שלי שוכנים שם …לוקחים פסק זמן מהחים ….סיני זה כאן …יש מצב ….לגבי חומוס קטונתי …לא נוגע בבטון הזה ….

  7. מאת טליק:

    וואו,שושי גילתה לי את הבלוג שלכם
    והוא שווה !
    אני חומוסאי ותיק עוד מימי אבו שוקרי המקורי בעיר העתיקה של ירושלים משנות ה70
    וכל מקום טוב של חומוס עושה לי טוב
    אומנם פרדס חנה ובנותיה רחוקה לי (אני מדרום גוש דן) אבל יש לי חברים בתלמי אלעזר ובבנימינה ואשמח לגלות להם על המקום המופלא שסיפרת עליו
    חוץ מזה עשיתי מנוי אצלכם ובפוסט הבא אתן קישור לכאן והמוני בני ישראבלוג יאהבו אתכם כמוני:-)

  8. מאת sheli:

    בייגלה אתם גדולים
    צחקתי ונהניתי ובקרוב אלך לבדוק במה מדובר
    גרה קרוב שמעתי על המקום
    אבל עד הביקורת שלכם לא חשבתי לנסות
    עשיתם לי חשק!

  9. מאת רננות:

    אסור לקרוא את הבלוג שלכם כשכל כך רעבים ….
    כמה יפה את כותבת – באמת והתמונות תמיד נפלאות .

    • מאת נעמה פלד:

      רננות אהובה,
      אנחנו גם קוראים את הבלוג כשאנחנו רעבים ומתנחמים בפתית. שוב אין אוכל בבית הזה.

  10. מאת דפנה:

    הגעתי בעקבות המלצה של טליק על הפוסט והבלוג ו.. מאוד נהנית כחובבת חומוס ובכלל .חותמת מנוי
    תודה
    דפנה

  11. מאת bigjack:

    תודה על ההמלצה ♥
    רק צריך הוראות ל-GPS כי נראה לי שאם אשאל על המקום הזה לא יהיו הרבה כאלו שיכוונו אותי אליו :-)

    • מאת נעמה פלד:

      טוב ששאלת.
      זה בול מול המרכז הגריאטרי של פרדס חנה. מדדנו.
      ואם אתה בסביבה תבוא להגיד לנו שלום, ותביא את הבלונדינית ההורסת שאנחנו אוהבים.

  12. מאת miki golan:

    כתוב טעים ומעודד לגמוע עוד

  13. רק ניסיון לראות אם זה עובד עם פייסבוק

  14. קראתי וצחקתי עד מאוד, אוהבת את הכתיבה שלך, עושה לי טוב על הלב. מכירה את הבלו באס, פעם בשבועיים שלושה אנו קונים שם חומוס לארוחת צהריים של המשפוחה וכולם מבסוטים והיות והמוסך שלנו ממש מאחורי הבלו באס, גם אם קופצים למוסך לאיזה תיקון, גם אז יושבים לאכול שם חומוס.
    את כותבת מוכשרת ביותר.

    נשיקות,

    מגי

  15. מאת ניבה קרן אור:

    נעמה, הנה בזכותך אני יודעת איך נראית חומוסיית הBLUE BUS בפרדס חנה: לוגו בתוך אליפסה, צבע תכלת, אווירת גואה, מעט צפיפות וחומוס טוב שעושים על המקום. אז אולי תביני כמה הופתעתי כשהזמינו אותי ל"חומוסיה מדהימה, עכשיו פתחו גם ביקנעם" ושמה… ABU LUBAS… אם לא נחשת: גם כאן לוגו באליפסה, צבע תכלת, אווירת גואה, צפיפות וחומוס שעושים על המקום. ישבתי ולא הפסקתי להתפעל כמה המון חוצפה יכולה להיות לבנאדם.

  16. מאת רונן אבירם:

    החומוס של הבלו באס ממש טעים אבל לפני כשנה קם לו מתחרה חדש "יוסף" לפחות בגיזרת פרדס חנה כרכור הוא מככב אני ערקתי מהאוטובוס ליוסף מכמה סיבות אבל העיקריות שבהן הן שיש לו שירותים!!! חחח למי שמכיר את האוטובוס מבין על מה אני מדבר וסיבה שנייה שיש מילוי חופשי של חומוס עד שאתה נכנע

  17. מאת רוני:

    רק את מסוגלת להצחיק אותי בבוקר מגעיל שכזה . מעולם לא היה לי
    סבלנות לקרוא פוסטים באורך הגלות, והנה אני קוראת אותך בשקיקה ורוצה שלא יגמר לעולם. איך עוד לא חטפו אותך לאיזה טור שבועי בעיתון של שבת? כך אהנה לקרוא גם את יאיר לפיד וגם אותך בנשימה אחת )(

  18. מאת יפית:

    גם בעניי יוסף יותר טעים יותר נקי ויותר נחמד והכי חשוב לא מתקמצנים שם ונוכן שרותים זה בונוס לא קטן

  19. מאת אמנון:

    קראתי בהנאה…כתיבה מעולה וחומוס גם :-)

השארת תגובה