DECA – עשר בכל שפה!

אתמול, לאחר תקופה קשה בה לא ישנתי ימים ולילות, שלף אותי הפרחח החביב עליי לארוחת ערב במסעדת DECA. "המסעדה כשרה אך שווה" הזהיר אותי בעודי מפנטזת על מיני השרימפסים שאוכל ועל חשבון הבנק שיתרוקן אחרי שיסיים איתי ועם דכאוני. "כשרה?! נפלת על השכל?! מה אני נראית לך, הרבנית קוק?!" כעסתי עליו אך בסתר ליבי שמחתי שניתנה לי האפשרות לקטר עוד קצת. "תרגעי!" פקד עליי הגבר-גבר "אומרים לך שהאוכל שווה, אז הוא שווה! אני פעם אכזבתי אותך?". "מאמי, אתה הרי לא מבדיל בין ריזוטו שעשה מנה שטורם ובין מנה חמה!" יריתי לעברו. "חוץ מזה שלקחת אותי ל"בסטה" ושנאתי כל רגע במקום. מחופף, יקר מדי, סביבה מטונפת, כסאות רעועים ומעיפים אותך באמצע האוכל כי אתה מפריע לשכנים…" סגרתי איתו חשבונות ולא ויתרתי על אף סעיף. "אני עדיין אוהב את "הבסטה" אבל עוד יותר אוהב את ה-DECA ואותך וחשוב לי שתהני היום" אמר החנפן וידע שזה יעבוד "יהיה לנו כייף, את תראי!".

התאהבות אי אפשר להסביר, אבל במקרה הזה אני יכולה גם יכולה. רוחה הטובה של המסעדה נחה עלינו עוד לפני שפתחנו את דלתה, עת שחנינו בחניון המקורה. איזה כייף שלא צריך להתחיל לצוד חניה. לא פשוט למצוא חניה באיזור המועדונים והמסעדות הזה, כך שזה בהחלט שימח אותי מאד. שרימפס, לא שרימפס, כמי שגרה באמצע העיר ומכלה את מיטב זמנה במציאת חניה, אני יודעת כי חניה היא סלע קיומנו!

נכנסנו למקום ואת פנינו קיבלה בחיוך אלה, מארחת חיננית ויפה יפה, שישר חיבבה על הפרחח את המקום. "נעים פה!" הסתכלתי סביב ולא הצלחתי למצוא אף פגם. אור מעומעם, מוסיקה חרישית, רחש שטיפת כלים וקשקוש סירים שתמיד מעורר אצלי את בלוטות הטעם. "נעים מאד!" הסתכל הפרחח על המארחת היפה ולא הצליח למצוא גם בה אף פגם. "העיקר שכולנו מרוצים, ואתה תתחיל להרגע!" הזכרתי לו מי מלכת המסיבה ומה יקרה אם לא ישתף פעולה… והוא שיתף, כי הוא קסם וגוש מרוכז של טוב.

על השולחן הונחו לחם ומטבלים. חלה אוורירית ולחם שחור שנאפים במקום. אני הייתי ילדה טובה ולא נגעתי בלחם (רק הרחתי). הפרחח שאינו מוטרד מעניני פיגורה, חיסל את כל ארבע הפרוסות, טבל אותן במרץ בשמן הזית  וכשזה נגמר הוא עבר לחמאה הצהבהבת. הוא מורח ולועס ואני מתעמקת בתפריט.

"הכי מתחשקות לי המון מנות ראשונות" חלקתי איתו את תשוקותי הכמוסות וניצלתי את היותו רך לב והיותי "המחליטה" של הערב שיש לפנק ולפייס. יש לי חיבה למנות קטנות, צבעוניות ומגוונות ואני חושבת שמסעדות יוצאות מגדרן במנות הראשונות מבחינת הגיוון והיצירה ובעיקריות קצת מתעייפות (ראו למשל את המנות הראשונות ב"אורקה" שהן מלאכת מחשבת לעומת בינוניות המנות העיקריות).

הזמנו חמש מנות ראשונות (48-60 ש"ח) ששמחו את ליבי מאד מאד.

טרטר טונה אדומה ותפוחים – קוביות טונה אדומה, עם תפוחים רכים, גבינת קממבר ודבש דבורים. אוך, אוך, אוך. כמה טעמים בכל ביס! מנה שהיא מתקתקה, דבשית, פירותית וממלאת את החיך באושר אמיתי. הייתי מוכנה לאכול עוד שתי מנות מהפלא הזה, אבל אני בת תרבות (כן, כן!) ויש עוד מנה עיקרית וקינוחים לצלוח.

טורטליני במילוי גבינת לבנה בשמן זית וזעתר – הגיעו שבעה כיסונים יפים, מוקפדים, מקופלים למשעי, מבצק שנעשה במקום עם לבנה חמצמצה, שמן זית ירקרק וסמיך וזעתר. מנה מקסימה. עדינה ומלאת טעמים. הכי אהבתי שניתן היה לבודד את הטעמים ולחוש ולהנות מכל אחד מהם בנפרד. קסם!

אספרגוס עם רוקפור וחלמון ביצה – מתה על אספרגוס, חרופה על רוקפור, אבל… מתעבת ביצים חיות. לא יודעת איך פיספסתי את המרכיב הזה במנה. הרוטב שחבק את המנה היה נפלא וגבינתי מאד, כמו שאני אוהבת. הפרחח נהנה מהמנה הזו לבד. מאד נהנה.

פלאפל דגים על מצע ממרח חומוס ושעועית – ממרח הקטניות היה עשיר ומטובל בעדינדינות, שלושת הפלאפלים שנחו עליו היו ירוקים מכוסברה ובעלי בת טעם של דגים. אני חושבת שהייתי אוהבת אותם יותר לו היו יותר "דגיים", אבל מה פתאום אני מתלוננת?! הרי השתלטתי על המנה ובקושי הסכמתי לפרחח לטעום ממנה.

סלט אנדיב עם פירות – סלט רענן וצבעוני שמוגש כמגדל מפואר של עלי אנדיב משובץ באגוזי פקאן, גבינת רוקפור, בזיליקום, ענבים, קוביות מלון קטנות ורוטב ווינגרט. מותק של מנה, מרעננת ומלאת טעמים. באופן אישי הייתי שמחה לרוטב יותר מורגש.

הגענו כמעט לקצה גבול היכולת ולכן החלטנו ללכת על מנה עיקרית אחת לשנינו. בחרנו מתוך המנות המיוחדות בפילה טונה אדומה על ריזוטו לבן ושחור (140 ש"ח).

"זה אורז אסור" סיפרה לנו המלצרית הגבעולית ששרתה אותנו בסבלנות ובצניעות. "האורז הזה היה כל כך נדיר עד שרק הקיסרים של סין הורשו לאכול ממנו ועל פשוטי העם הוא נאסר" חשנו ברי מזל למרחקים ארוכים!

מה אומר ומה אגיד… אני מוכנה להתחתן כאן ועכשיו עם נתח הטונה הזה או עם השף שתחת ידיו יצאה המנה החכמה הזו.

אל השולחן הגיע נתח טונה גדול, עבה ואדמדם מבפנים, עליו הונח מגדל של אספרגוס בטמפורה שהיה טרי ובמצב צבירה נגיס, כל אלה רבצו על כר של ריזוטו שחור לבן עם גבינת פקורינו וחמאה. מה יכול להיות רע? מה?! מלא טעמים ומחשבה.

היינו מלאים. מאד. רצינו לישון ולחלום חלומות נעימים על טונה שמתלבטת האם לנוח על ריזוטו או לגמור את חייה היפים כטרטר תפוחים, אבל היות ולקינוחים יש לנו קיבה נפרדת החלטנו ללכת על שניים מהם, האחת פירותי, לפרחח שלא אוהב מתוק, והשני שוקולדי, לי שחיה על מתוק. שליחות זו שליחות!

סופלה שוקולד – מנה מצויינת של סופלה שוקולד עם ליבה מבעבעת של שוקולד חם בתוספת גלידת וניל צרפתי עדינה וגנש שוקולד לבן. אני הלכתי עם המנה עד הסוף ולא השארתי ממנה זכר, תוך שאני מהללת כל מרכיב ומרכיב בנפרד.

סלט פירות – הגיע לשולחן טוויל ענק ובתוכו סלט פירות עם אבטיח, מלון, ענבים ברוטב תפוחים וכל זה נשען על סורבה סברס שהוא אחד מהטעימים שאכלתי. הפרחח לא היה מרוצה ולכן אני החלטתי לבדוק את המנה. לי היה טעים. הטוויל מוצלח, הסלט גם והסורבה מרענן. לא מנה שהייתי בוחרת בה עצמאית, אבל אני בכלל "שוקוהוליקית" ולא הולכת על קינוחים "בריאים".

ב-DECA אוהבים אוכל ואוהבים אנשים והם מתייחסים לשני המרכיבים האלו שעושים מסעדה לטובה באופן מאד רציני. השירות נכון ולא מנדנד, עיצוב המנות מיוחד אבל לא מציק ורהבתני והטעמים… הטעמים… הם בעיקר מוכיחים לחוטאות כמוני כי אוכל כשר יכול להיות טעים ונכון ועם טעם של חטא, לא פחות מגדי בחלב שרימפסו.

יצאנו שמחים. מאד שמחים. שכחתי מה הרגיז והעליב אותי שעות לפני כן והעולם חייך אליי את חיוכו החגיגי ביותר. רציתי להגיד תודה, אז השארתי טיפ יפה. זה הגיע להם.

DECA – רח` התעשייה 10, תל אביב.

קטגוריות:: אוכלים בחוץנעמה פלד

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (0)

Trackback URL

השארת תגובה