שיטת השקשוקה שלי בפוקר – או שקשוקה של אהבה.

נכתב באהבה גדולה.

זהו סיפורה של של ידידות מופלאה בין קבוצה של גברים המשחקים פוקר פעם בחודש כבר כמעט שלושים שנה . זהו גם סיפורה של השקשוקה שליוותה את המשחקים והפכה לחלק בלתי נפרד מהם. אני קורא לה שקשוקה של אהבה.


נפגשנו במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בתחילת שנות השמונים ונהגנו להתכונן יחד לבחינות. איכשהו, כל התכוננות כזו הפכה בשלב מסויים למשחק פוקר שנמשך שעות על גבי שעות. וכשיושבים שעות צריך גם לאכול. כך נולדה השקשוקה. כמו שמשחק הפוקר שלנו היה אז פרימיטיבי (פוקר סגור עם חצי חבילה וארבעה שחקנים) כך היתה גם השקשוקה. לקח לה כמעט שני עשורים כדי להתמקצע, להשתכלל ולהשתפר לכדי `שקשוקה של אהבה`. אני קורא לה כך כי שמתי לב שככל שאני מכניס יותר אהבה בהכנתה, כך קל יותר לחברי להפרד מכספם. גם משחק הפוקר שלנו הלך והשתכלל. לפני כתריסר שנים עברנו לשחק Texas Holdem, וכמה שנים לאחר מכן עברנו לאומהה, המשחק המורכב והמסובך מכולם.

250 מילים על פוקר

בימים אלו מתקיים ויכוח ציבורי ומשפטי אם פוקר צריך להחשב למשחק מזל. לדעתי, למרות שלמזל יש משקל חשוב בכל משחק בודד, בטווח הארוך, פוקר הוא לא משחק מזל יותר משחמט או אפילו טניס. לאורך זמן כל שחקן יקבל ליד כל קומבינציה אפשרית של קלפים, השאלה היא מה הוא עושה איתם. פוקר אינו משחק מזל אלא של מיומנות ומומחיות. הרי שאם לא, איך זה שצמרת השחקנים בעולם מורכבת מקבוצה מצומצמת של אנשים הזוכים באופן עקבי בטורנירים ובכסף?

תום דואן, בן 23 שעושה מיליונים מפוקר. הוא בטוח שפוקר אינו משחק מזל.


פוקר דורש מחשבה עמוקה ומהירה, וידע רב על מגוון האפשרויות הקיימות. גם ראש מתמטי וקורטוב של הבנה בסטטיסטיקה והסתברות לא מזיקים. פוקר הוא משחק של משמעת, קבלת החלטות, אומץ ותעוזה. במשחקי קזינו ושאר הימורים השחקן מחליט על ההימור מניח את הז`יטונים ומתפלל לאלת המזל שתעשה את מה שהיא צריכה. בפוקר על השחקן הטוב להחליט קודם כל על אסטרטגיה (משחק סגור, מוגבל ובטוח, משחק פתוח, הרפתקני ומסוכן או שילוב בין השניים) ולהצמד אליה. את האסטרטגיה בוחרים כשמבינים את מהות, סגנון ואופי השחקנים המשתתפים במשחק.

כיוון שאין יד בפוקר שהיא חסרת סיכוי המשמעת באה לידי ביטוי בזריקת כל יד שאינה מתאימה לאסטרטגיה שנבחרה. המשמעת באה לידי ביטוי בעיקר בזריקת ידיים מצויינות כשהשחקן הטוב מבין שמי שעומד מולו מחזיק ביד עדיפה. (הכסף הגדול בפוקר תמיד מופסד כשאתה מובס עם יד מצויינת).

אבל פוקר הוא בעיקר משחק מנטלי ופסיכולוגי. מצד אחד השחקן הטוב ישאף להיות בחזקת נעלם למי שמשחק מולו. הוא צריך לדעת איך לבלבל את היריב ולגרום לו לותר על יד עדיפה כשהוא מבלף, וכיצד לפתות את היריב לדחוף את כל כספו למרכז השולחן כשאין לו שום סיכוי. השחקן הטוב הוא מומחה בתורת המשחקים. הוא יודע `לקרוא` את יריביו ולזהות תבניות של התנהגות במשחקם, בשפת הגוף והפיזיולוגיה שלהם.

~כשאתה מתיישב לשולחן פוקר הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לסקור את השחקנים ולהחליט מי הוא הדג (הפראייר של השולחן, נקרא גם כבש). אם אתה לא מצליח להחליט, זה הזמן לקום. כי הדג הוא אתה.~ פתגם עם פוקרסטאני.

אז בואו נראה מי הטיפוסים שהתיישבו עם בטן מלאה בשקשוקה לשולחן שלנו:

הדוגמנכ"ל הבורר – הגעתי ללימודים באוניברסיטה קצת באיחור מניהול עסק מצליח בתחום האופנה לאחר ששעמום גדול נפל עלי. בימים ההם הדוגמנכל היה חתיך מהמם ומושא חלומותיהן של נערות הנגב, ושימש מידי פעם גם כדוגמן בתצוגות אופנה שארגנתי. האמת היא שהמנייאק נראה מעולה גם היום. מאז הוא התקדם והפך למנכ"ל או סמנכ"ל (בחיי שאני לא יודע) של חברה גדולה. הוא מחושב, מתמטי ומבין סיכונים. מאז ימי האוניברסיטה ועד היום היה זה אתגר לקחת ממנו כסף. כיוון שאין משחק פוקר ללא ויכוחים הוא מספיק סמכותי כדי לשמש גם כבורר שלנו.

הליצן - יש בעולם סוג של אנשים שכולם אוהבים. הליצן הוא אחד מהם. הוא אומר שבא לשחק רק בשביל החברה והכיף. הוא מדבר ללא הרף ומצחיק את כולם. הוא גם המציא לעצמו סט פרטי של חוקים, אך למי אכפת? הליצן מזכיר לי קטע מסרט קאלט בשם `הנועזים בעורף האוייב` (Kelly`s heros). בסרט, אחד החיילים (דונלד סאתרלנד) אומר למפקדו (טלי סבלס) כי המצב בחזית ממש גרוע. "כמה גרוע?" מתעניין המפקד. "גרוע כמו שמישהו אומר שהוא משחק פוקר רק בשביל הכיף" הוא מסביר. "אה. אני מבין, ממש ממש גרוע" נבהל המפקד. מן הסתם הליצן בדרך כלל נהנה ומפסיד.

הפונדקאי – אין יד בפוקר שהפונדקאי לא מוצא בה קצת חן. הוא למד פסיכולוגיה, ניהול תעשייתי ומשפטים ובדרך עוד הקים את אחד מבתי הקפה המיתולוגים של באר שבע. רק מה, הוא שכח ללמוד כי בפוקר צריך לדעת להפרד מידיים חסרות סיכוי. מידי פעם הוא גורף קופה גדולה. אבל אתה יודע שערימת הז`יטונים המונחת מולו היא רק בחניה. ונותר לך רק לקוות שאתה תהיה התחנה הבאה שלה.

הבונקר האיראני – יותר קל לחלץ פצצה אטומית קטנה מאחמדיניג`אד מאשר קצת כסף מידידנו הפרסי. לא לחינם הוא נקרא בונקר. כשהוא גורף קופה אתה יודע שערימת הז`יטונים נכנסה לכספת. בכל חודש אני מתכנן מחדש תקיפה משולבת על ארנקו, והוא בשקט ושלווה מרוקן את מאגר הז`יטונים שמשמש לי כתחמושת.

הבנקאי הפנסיונר - היה מנהל סניף הבנק באוניברסיטה בימים שהמניות רק עלו. כשזיהה את יצר ההימורים אצל הסטודנטים התפרנים שהיינו, נהג לארגן לנו הלוואות למטרות הימורים בקזינו הלאומי. עד שהגיעה מפולת הבנקים הגדולה. אשתו הקדושה אגב, היא אחת הבשלניות המעולות שאני מכיר. הוא אוכל באדיקות רק אוכל כשר, חוץ מהוויסקי והקוניאק המשובח שהוא תמיד מוצא בבר שלי.

הידוען – מטעמי שמירה על פרטיות לא אנקוב בשמו של מגיש מהדורת החדשות השבועית. זה שהיתה לו תכנית אירוח בעבר, נמצא בדייטה תמידית ומעשן סיגרים בשרשרת. מאז הצטרף לחבורתנו לפני כעשר שנים, הוא מגדיר את המפגש החודשי כ`זמן אושר מזוקק`. זאת למרות שלפי דעתי מעולם לא טעם את השקשוקה שלי. הוא לא מבלף לעולם, ואם שואלים אותו מה היד שבה הוא אוחז, הוא אומר את האמת. למזלו, חבורת הבלפנים לא מאמינה לו ובדרך כלל הוא מרוויח.

המהמר הלטיני – הובא לשולחן ע"י הליצן. אהבנו אותו והוא נשאר. תמיד הוא מגיע מצוייד בסיגרים קובנים משובחים, אבל הפסיק לתת לי אותם כשם לב שבאיזהו שלב אני שוכח אותם במאפרה ועובר לסיגריות. הוא קורא ספרים על פוקר וצופה בכל האליפויות בטלויזיה. אפשר לומר שהוא יודע את התיאוריה של הפוקר על בוריה, אך את הפרקטיקה לצערו, קצת פחות טוב.

הגזבר בר המזל – הגזבר של מועצה מקומית מפורסמת ועשירה בנגב היה עד לפני כמה שנים אחד משחקני הפוקר הגרועים שהכרתי. מאז קרה משהו שעדיין לא הצלחתי להבין. הוא התחיל להרוויח ובגדול. יש לו יכולת להכניס אותך להרפתקאות בגלל שאתה חושב שהוא דג, ושאשר בסופן מתברר שאתה בעצמך הוא הדג. אולי זה בגלל שהוא עשה שיעורי בית ולמד, או אולי בגלל שפשוט יש לו הרבה מאד מזל.

הסקיפר השקט – אותו אני מכיר מאז גיל 5 מגן העדן של ילדותנו שנקרא `השכונה`. מכיר ולא מכיר. הוא שקט, רציני וממושמע. אולי זה מה שהים בו הוא משיט סירות עשה לו. גם לאחר שנים של משחק קשה לי לקרוא אותו. הוא מסוגל לשבת שעות על השולחן מבלי להיות מעורב. וכשהוא מתערב, אני יודע לפנות לו דרך. האחרים, לא תמיד.

האודיטור בעל האחוזים- אני הבאתי אותו לשולחן. ראיתי אותו לראשונה לפני כשבע שנים על מגרש הגולף והתחברתי אליו. יש אנשים המושכים אותך אותך אליהם כאילו שלט גדול מתנוסס מעל ראשם "כדאי לך, אני ממש מעניין". ואכן כך הוא היה. צעיר מאתנו בכ 15 שנים ולאחר אקזיט נאה מחברת הי טק, הוא הוכיח את עצמו בין היתר כאנציקלופדיה מהלכת לענייני טכנולוגיה, גולף ופוקר. האודיטור הוא טיפוס הישגי מאין כמוהו המוכן להתווכח על קוצו של יוד עד אין קץ. כך היה גם על השולחן. תמיד סופר תחרותי, מתוח ועל אוקטן גבוה. ותמיד מחשב אחוזי הסתברות כשאף אחד אינו מקשיב. לצערנו האודיטור עזב אותנו כדי לשחק בשולחנות רציניים יותר.

היו עוד כאלו שהצטרפו לתקופה והפסיקו להגיע. כאלו שחשבו שאנחנו לא רציניים וצוחקים יותר מידי ונטשו אותנו. או כאלו שהיו רציניים מידי וננטשו על ידינו.

אה כן, שכחתי עוד שחקן. זהו הנבל הנחמד – זה שאוהב כל אחד מחבריו הישנים, עושה להם שקשוקות מדהימות ולוקח להם את הכסף.

שקשוקה של אהבה

למדתי שאין גבול להשקעה בתבשיל פשוט כמו שקשוקה. אני שאוהב תבשילים פשוטים וטעימים נוסע עד כרכור כדי לקנות את הפיתות המתאימות. אני עובר באור עקיבא בשביל מרגז משובח, ומבלה בקליית פלפלים על גריל פחמים וקילופם. אני מכין פלפל צ`ומה ביתי מפפריקה טריה, טון שום שקילפתי וכתשתי ושמן זית הכי משובח. אני בוחר את העגבניות הכי אדומות והכי סקסיות ומקלף אותן וזורק את רוב החלבונים מהביצים המשובחות לפח. כי שקשוקה של אהבה עושים בעיקר מהצהוב של הביצה.

הכנה

אפשר לאמץ, לדחות או לשנות כל פרט. אבל אי אפשר לעשות בלי אהבה.

לשמונה אנשים

8 פלפלים מתוקים מכל הצבעים

2 פלפלים ירוקים וחריפים (אפשר גם אחד או חצי לאשכנזים)

8 עגבניות בשלות וסקסיות

ראש שום

8-10 נקניקיות מרגז (אפשר גם בלי)

תבלינים

פלפל צ`ומה – אני מכין לבד מטון שום כתוש, פפריקה חריפה וטריה שאני מערבב בשמן זית (לשמור במקרר כשהתערובת מכוסה בשמן זית)

פלפל שחור ומלח

ממש מעט סוכר לתיקון

ולהרמת המוצר לשחקים – כפית קינמון

לחם לבן טרי (אני נסעתי לכרכור כדי לקנות את הפיתות הכי טובות בארץ מהפָלָפֶל של דודה דבורה)

צולים את הפלפלים וראש השום על הגריל.

מקלפים את העור השחור

חותכים לרצועות ושמים בצד

מקלפים את העגבניות, חותכים לרבעים ומוציאים את הגרעינים (משקיעים או לא?)

מחלצים את שיני השום (הן רכות ומתחלקות החוצה)

זהו, אנחנו מוכנים.

מתחילים עם שמן זית בסיר/מחבת רחב ועמוק

מכניסים שתי כפות של פלפל צ`ומה ומוסיפים קצת פפריקה וסודני טחון מערבבים עד שהתבלינים `נפתחו` וריחם מתפשט במטבח.

מוספים את שיני השום הקלויות

מכניסים את נקניקיות המרגז לטיגון מוציאים מהמחבת כשהן כמעט מוכנות. שמים בצד.

מכניסים את הפלפלים הקלויים ואת העגבניות המקולפות מעליהם – אחרי רתיחה, מורידים חום ומכסים את הסיר.

לאחר כ 20 דקות מתחילים לערבב מידי פעם עד שהעגבניות והפלפלים מתחילים להיראות כרוטב.

מתקנים תיבול בעזרת מלח, פלפל שחור וקצת סוכר.

מחזירים את המרגז לרוטב, מוסיפים כפית קינמון, מערבבים קצת ומכבים את האש.

כיוון ששקשוקה טובה אף פעם לא מחכה לאורחים, את הביצים מכניסים רק לאחר שהאורחים מגיעים.

מביאים לרתיחה מחדש

מומלץ להשתמש בחלבון אחד לכל שתי ביצים (בשני אפשר לעשות מרנג), אני השתמשתי בחלבון אחד מכל ארבע ביצים (וזרקתי את כל שאר החלבונים). מורידים חום ולקראת סיום מכסים את המחבת כדי ליצור קרום עילי לביצים.

זהו.

מחזקים את יסודות הבונקר האיראני

הדוגמנכל והסקיפר

 

 

 

לא צריך עוזרת

הליצן ומה שנשאר - ובהצלחה למהמרים

קטגוריות:: דודי כליפאסלטיםפוסטים אהוביםשיר הסירים - כל המתכונים

תגיות:

אודות הכותב:

RSSתגובות (16)

כתיבת תגובה | כתובת טרקבק

  1. מאת איריס שמש:

    מדהים!!!!!! נראה מצויין

  2. מאת TamTam:

    דודי, הכתיבה שלך שניה רק לאוכל שלך (אמר הבור שאכל בקושי מנה שהכנת – וגם זה אחרי חימום מחדש. אם לא מחשיבים מרק עוף). סחטיין, כיף לקרוא.

  3. מאת דינה:

    ואף לא יד נשית אחת לרפואה|

  4. מאת רוני:

    קראתי בשקיקה ונהנתי מאוד
    יש טעימות? :)

  5. מאת דנה:

    וואו! אתה נשמע ונקרא כמו "בת של כבוד". כזו חבורה, כזאת שקשוקה וכזו כתיבה – איזה כיף צרוף.

    • מאת נעמה פלד:

      איזה בת של כבוד. אין בנות בחבורה הזו.
      ביום של פוקר אני בגלות בעיר הפיג'מות.
      את הרשומה הזו דודי כתב. גבר-גבר עם הציוד הנכון בין הרגליים.

  6. מאת שרון:

    הרסת אותי. עשית לי כזה קרייבינג שלרגע חשבתי שאני בהריון. כיוון שאין לי מושג איפה אוכלים שקשוקה בלונדון, אני צריכה לעלות על נעלי בישול, לשים סינור ולהתחיל לעבוד.

  7. מאת כפיר ימין:

    יופי של כתבה אין אפס לגבי עניין הפוקר .. נ .ב מחכה עדיין שתזמין אותי לארוחה ..

  8. מאת יק:

    איפה קונים את המרגז באור עקיבא?בן חמו?

  9. מאת אילן תלמוד:

    עונג של כתיבה.
    יש לי כמה חברים ששותפים במועדוני שחקנים כאלה. אף פעם לא הצטרפתי, כי יש לי מספיק תחרותיות בחיים. אבל שקשוקה למדתי לעשות בלילות בצבא, תודות ליחידה המצומצמת של דוברי ערבית ששרתתי בה.

  10. מאת Nina C. Isaac:

    אהבתי, עם רספקט מיוחד לשורה "מקלפים את העגבניות, חותכים לרבעים ומוציאים את הגרעינים"
    !!!

  11. מאת מיכל:

    עשית לי חשק לשקשוקה ב8 בבוקר…(-:

  12. מאת רותם:

    אללה יסטר.

  13. מאת ברכה מושנוב:

    נראה טעים
    נכתב נעים
    אך תיקון קטן בתוק תושבת כרכור לא דודה דבורה
    ובמיוחד יש להוסיף זכרונה לברכה . כיום בניה מנהלים את המקום . גם הפלאפל שלהם נהדר .
    אנסה בהקדם עם הנקניקיות מרגז מעולם לא עשיתי עם זה
    תודה

השארת תגובה