רוצה מסעדה קווקזי? דה!
מאת נעמה פלד
"אין אשה ששווה שתי פרות, אבל יש פרה ששווה שתי נשים" ככה חותם בוריס את שיעורו המאלף על מנהגי שבט המסאי שקבעו ובצדק, לטעמו של בוריס, שניתן להחליף אשה בפרה, אם היא שווה במיוחד, אבל אף אשה בעולם לא שווה שתי פרות ובטח שלא עדר שלם, ולכן אם בדואי מציע לכן עדר גמלים תמורת נישואין, עופו על זה בנות. יותר טוב מזה לא תקבלו….
…"אני גבר של חודש מרץ" נותן לי בוריס-איש-אשכולות שיעור באסטרולוגיה "גבר של מרץ הוא בבניק. בבניק זה אוהב הרבה נשים וגם הרבה נשים אוהב בבניק" בוריס מפרק לי את הגב ומסביר לי בדרכו המיוחדת שאני יכולה להתנגד עד מחרתיים, אבל בסוף היום אני שבויה כתרנגולת פרוקת מפרקת בידיו הגדולות, הטובות, וגם אני, כמו שאר הנשים שפוגשות בו אוהבת את הדב הרוסי ובדקות שאני מולו, ליבי שלו (אבל רק לרגע או שניים, כי בחוץ, מחכה לי הדבר האמיתי, שגם הוא מאוהב בבבניק, למרות שהוא גבר-גבר…)
בינו גבסו, מד"ר לשקשוקה לפרופסור למדעי השווארמה
מאת דודי כליפא
.."מאז שאני בן עשר אני חולם על שווארמה" סיפר לי בינו תוך כדי ניהול בצעקות של להקה (35 אנשים לפחות) של טבחים, שקשוקאים, מלצרים, צוות נקיון מדרפור וסתם גרופיז שהתרוצצו בין המטבחים של הפקולטה לאוכל טריפולטאי. רק אל אמא שלו בינו דיבר ברכות.
הכרתי את בינו לראשונה לפני 18 שנה, ישר אחרי שקיבל את התואר ד"ר למדעי השקשוקה. גרתי אז בלונדון ויוםטוב, שאחראי במידה רבה לאהבתי לבישול, אבל תמיד היה יותר אכלן מבשלן, דאג לקחת אותי פחות או יותר ישר משדה התעופה לכוך שגילה בשוק הפשפשים…
באינטרנט לא רק שותים חשיש
מאת נעמה פלד
"תקשיב אחי, האינטרנט זה גוש של רשע שמשכפל את עצמו בכל כמה דקות" ככה אמר הגורו מההר, שהרביץ בנו תורה על רגל אחת, מעל עוגת מייפל שנועדה לישורים ומאפרה עמוסה בדלי סגריות.
"אחי, אתה רואה כמה רוע ילדים צעירים מפיצים, כמה קל להכפיש, לסלף ולהסתתר מאחורי "אחד שיודע" או "משה מנתניה". האתרים לא שולטים בדברי ההסתה ובטוקבקים האלימים והבטן מתהפכת לי כשאני חושב על העתיד של הילדים שלי ועל עתיד העולם…" ככה שח גורו הזעם. "הרשע משתלט עלינו, אוספים עלינו מידע ואנחנו הולכים אל אחריתנו עם אייפד מתחת לבית השחי, אחי"
הגורו חייך למשמע ההברקה של עצמו וגם אנחנו, כי אחים אנחנו.
רזי הריזוטו
מאת דודי כליפא
זה לא סוד שאורז היא הפחמימה המועדפת אצלנו בבית. גם אני וגם נעמה גדלנו בבתים של יוצאי עירק שמזוהים עם תבשילי האורז שלהם בערך כמו הזיהוי ההרמטי עם פיג'מת הפסים וריח העמבה.
אני אוהב אורז בכל צורה וצבע – טבית, קיצ'רי, אורז סיני מטוגן, פלאו בג'יג', אורז פרסי עם תפוחי אדמה בתחתית, סטיקי רייס יפני ועוד ועוד. הפעם הבאתי לכם ריזוטו מהמטבח האיטלקי. זה ריזוטו שמכינים רק לאנשים שאוהבים באמת כי לוקח זמן להכינו. אבל ההשקעה משתלמת, כי יוצא ריזוטו עשיר ושפע כל טוב שלא תרצו להפסיק לאכול עד שתפגשו בקרקעית הסיר. ראו הוזהרתם!
יודה'לה חמודה'לה – האחות הקטנה והממזרית של מחניודה
מאת נעמה פלד ודודי כליפא
…יכולנו ללכת שוב למחניודה, כמו פעם, לטפל בזוגיות, להתאהב מחדש ולאכול ממש טוב, אבל קיווינו שיש עוד צדיקה אחת בדרך לסדום.
מישהו הזכיר בחצי פה מקום חדש שנפתח מול מחניודה, הוא לא היה ספציפי ורק אמר ששמע ממישהו ששמע ממישהו שהיה שם. החלטנו להמר. רצינו טאפסים, רצינו חיוכים ובכל זאת, רצינו שיהיה להם יחוס ושיהיו מבית טוב.
מקום קטן היודה'לה הזה. ביום הוא מטבח העזר של מחניודה ובערב הוא הופך לכוך שבו מגישים טפאסים וקסמים קטנים.
ארוחה אחרונה – פסטיבל פירות ים, חטאים ושיחה עם אלוהימ
מאת נעמה פלד
"אשה אוהב מכות" ככה אמר לי בוריס כשהוא עורם על כתפיי את מלוא משקלו "נותן מכות לאשה פעם בחודש היא שמח" ככה הוא המשיך לתת בגבי סימנים. בוריס בחור גדול ועם כל הכבוד למקלטים לנשים מוכות ולפמיניזם הפושה ביננו, זה לא מעשה מאד חכם להגיד לו שאנחנו במאה העשרים ואחת ושנשים מגיבות לא רע לנעימים בגב ולא רק למגלב.
מסכת העינויים הזו התרגשה עליי דקות אחרי שבוריס העמיד אותי מולו והוציא פלט צפוף של כל תחלואי בעבר, בהווה ובעתיד. "בוריס, כל זה הכרחי?" שאלתי אותו בזהירות "עוד מעט מחזירים אותי להורים שלי ואני, אתה יודע, לא צעירה…"
מבוריס הקוסם מאוקראינה לקוסטיצ'ה של רובן מרומניה
מאת דודי כליפא
"איך זה שפעם באת עם אישה בלונדה ועכשיו אתה באה עם אישה שחורה?" בוריס הקוסם שאל אותי במבטא רוסי כבד.
סו-אלן, שישבה והסתכלה עלינו, זקפה אוזניים, חידדה מבט ותפסה מקום ביציע של ההצגה הטובה בעיר.
"איך אתה זוכר?" שאלתי את בוריס, משוכנע יותר מתמיד שהקריירה האמיתית שלו בוריס היתה במרתפי הקגב. הרי הפעם האחרונה שבוריס ריסק את צווארי וגבי בידיו הענקיות היתה לפני שלוש שנים.
"אני זוכר ה-כל" החזיר לי באותו קול כבד וסמכותי.
בואיקוס, כמו אבנים קטנות ששמים על קבר של צדיקות
מאת נעמה פלד
"אמא מתה" מרגלית אמרה לי כשנכנסתי לחדר שלה "אמא שלנו מתה" היא חזרה על זה ולרגע הייתי צריכה לברר עם עצמי אם אנחנו אחיות ואם אני צריכה להגביר את מנת העצב שהקצבתי לעצמי. "עכשיו הוא מבסוט. את תראי. עוד לא תגמר השבעה והוא ימצא כלה. ומה יהיה איתי שהיא תזרוק אותי מהבית?"
ככה היא מלמלה לעצמה בשקט, צופה על אבא שלה שמוקף באין מפריע בנשים שעכשיו אפשר לעזור להן בכייף, בלי שאף אחד יציץ עליך מהחלון ויגביל לך את הגמ"ח. "ותראי את זאת" מרגלית הצביעה על הרוסיה שגרה ממול "איזה בושם היא לבשה ללוויה!".
הדבר האמיתי
מאת יצחק יוץ גינסברג
יומיים לפני יום הולדתו החמישים ותשע, יעקב הרגיש כאבים בצד. אני בטח הולך למות, הרהר כשהוא מכין נס קפה עלית מהקופסא שבמקפיא. כבר שלושים וחמש שנה הוא שותה את הנס בימי שישי בבקר לזכר הימים ההם.
הוא גר בווסט הוליווד בבית דירות מתקלף עם נוף למגרש חניה ואוהב ללגום את הקפה בעמידה כשהוא מציץ בנעשה מבעד לתריסים. בשמונה בדיוק הוא נכנס למרצדס החבוטה ונוסע ליורו קפה בבברלי הילס על סנטה מוניקה הקטנה וקמדן. בכניסה לקפה נתקל במבט צוהל של זוג תירים יפנים. הם הגישו לו נייר והוא חתם ואחרכך הוא הצטלם עם האשה. בדרך כלל לא היה איכפת לו להיות ג'ק ניקולסון, אבל היום הוא הרגיש שאין לו כוח. פשוט נמאס. המשך הרשומה
קפה איטליה – טוני סופרנו לא היה שולח אותה לישון עם הדגים
מאת נעמה פלד ודודי כליפא
סרטי מאפיה הולכים מצוין עם רוטב עגבניות מהביל, כי מאפיונרים אוהבים את האוכל שלהם בערך כמו את הכבוד שלהם.
חישבו על הדרך בה טוני סופרנו מקלף את עטיפת הביאלי שלו, היזכרו בסולוצו מה'הסנדק' , מי שהיה אחראי לנסיון ההתנקשות בדון קורלאונה, מדווח, רגעים לפני מותו שלו מידי מייקל קורליאונה, לפקד המשטרה המושחת מקלוסקי, שהעגל של 'לואיס' הוא פשוט הכי טוב בעיר. מקלוסקי, אגב, יסיים את חייו כשפניו תחובות עמוק בצלחת העגל הכי טוב בעיר. כשחושבים על זה, זו דווקא אחלה ארוחה אחרונה ויופי של חלקת קבר. שתיים במחיר אחד.
מוס שוקולד-תפוז שחיתות, בלי לשמור שום דבר לעצמי
מאת נעמה פלד
שמונה שנים בדיוק עברו מאז הפכת לנקודה אדומה בתחנת הרכבות הענקית של הונג קונג. עליתי לרכבת והבטתי בחולצתך האדומה מתרחקת והופכת לכתם זערורי בעברי, דרך מסך דמעותי. לפעמים קשה לי להישיר מבט לרגע הכואב הזה, לרגע בו הפכתי להיות מותרת לכל אדם. גרושה.
גרושה.
אני גרושה!
טירמיסו – עוגה בת זונה
מאת נעמה פלד
פעם, כשהייתי מורה עניה באילת, הייתי עושה השלמות הכנסה אצל בני זונות. זו אולי שורה נוראית, אבל כך זה היה באמת. בבקרים הייתי נעמה של ב' 2 ואחרי שעות הלימודים לימדתי באופן פרטי כל מי שמוכן היה ללמוד ממני.
בשכונה שלי היה מלון דירות גדול ומאוכלס בנשים רבות, בעיקר מחבר העמים. לנשים האלה היו בדרך כלל ציפורניים בנויות, ציצים קנויים, רגליים ארוכות, בטן שטוחה וילד. כשהייתי נכנסת הייתי תוהה אם מישהו יחשוב שאני גם זונה, אבל תיק המורה והקלסר ביד היו מסגירים אותי ישר וגם השיער המוזנח והעדר האיפור.
